בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, יהושע פרק א


סימן א
רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זמרא
ר' יודן אמר:

כל מקום שנאמר: אחרי סמוך, אחר מופלג.

ורבי הונא אמר:
כל מקום שנאמר: אחר סמוך, אחרי מופלג.

אמר רבי סימון:
כל מקום שנאמר: ויהי אחרי מות, חזר העולם לאחוריו.
ויהי אחרי מות אברהם,
מיד וכל הבארות אשר חפרו וגו'.

ויהי אחרי מות משה
מיד פסק הבאר והמן וענני כבוד.

ויהי אחרי מות יהושע,
מיד נתגרו בם יתדות הארץ.

ויהי אחרי מות שאול,
מיד ופלשתים נלחמים בישראל.

התיבון חבריא לרבי סימון:
והא כתיב: ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך?!

אמר ר' תנחום:
לא בא ר' סימון למימר אלא ויהי אחרי.

אמר ר' יודן:
אלמלא שהעמיד הקב"ה אחרים תחתיהם, כבר חזר העולם לאחוריו.
כתיב: ויהי אחרי מות אברהם,
וכתיב: וישב יצחק ויחפור את בארות המים.

כתיב: ויהי אחרי מות משה
וכתיב: ויאמר ה' אל יהושע.

ויהי אחרי מות יהושע,
ויאמר ה' יהודה יעלה בתחילה.


ויהי אחרי מות שאול,
וכתיב: ודוד שב מהכות את עמלק.

ויהי אחרי מות משה
בשבעה באדר מת משה, דכתיב: ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש וגו' בעבר הירדן בארץ מואב.
מאחד בשבט עד ששה באדר שלושים וששה ימים פירש משה את התורה כלה, שנאמר: הואיל משה באר וגו'.
בשישה בו: ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות, באותו היום נאמר לו: צו את יהושע.

מה הייתה צואתו?
חזק ואמץ כי אתה תביא וגו'.

בשבעה באדר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום.

מה תלמוד לומר היום?

היום מלאו ימי ושנותי, מלמד שבשבעה באדר נולד משה ובשבעה באדר מת משה, שנאמר: וימת שם משה עבד ה' וגו' ומשה בן מאה ועשרים שנה וגו' ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום, ויהי אחרי מות משה וגו', משה עבדי מת, ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים וגו' והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש.
צא מהם (א) שלשים (וששה) [ושלשה] למפרע, ואתה למד שבשבעה באדר מת משה.
מלמד, שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, שנאמר: את מספר ימיך אמלא.

סימן ב
ויאמר ה' אל יהושע
זה שאמר הכתוב: נוצר תאנה יאכל פריה.

שנו רבותינו:
הרואה תאנה בחלום, תורתו משתמרת לו שנאמר: נוצר תאנה יאכל פריה.

דבר אחר:
למה נמשלה תורה לתאנה?
אלא כל הפירות יש בהם פסולת.:
תמרים יש בהם גרעינים,
ענבים יש בהם חרצנים,
רימונים יש בהם קליפין,
אבל תאנה כלה יפה לאכול.
כך דברי תורה אין בהם פסולת, שנאמר: כי לא דבר רק הוא מכם.

דבר אחר:
נוצר תאנה,
זה דוד שנתן נפשו לבנות הבית, דכתיב: זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו'.
יאכל פריה, שנקרא על שמו, דכתיב: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.
וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו, דכתיב: ויבן שלמה את הבית ויכלהו?!
אלא לפי שנתן נפשו לבנות הבית נקרא על שמו.
ואומר: ראה ביתך דוד.

וכן אתה מוצא בכל דבר ודבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו.
משה נתן נפשו על התורה, ונקראת על שמו, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי, והלא תורת אלהים היא, שנאמר: תורת ה' תמימה?!
אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו.

והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה?

שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום.
ואומר: ואשב בהר ארבעים יום וגו'.
הא למדת, לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו.

דבר אחר:
נוצר תאנה,
זה יהושע, שנאמר: ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל.
יאכל פריה, שנאמר: קח לך את יהושע, ואומר: ויאמר ה' אל יהושע.
זהו שאמר הכתוב: אשת חיל עטרת בעלה.
אשת חיל, זו שרה, עטרת בעלה.

אמר רבי חייא:
בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה.

רבנן אמרין:
מרתה לבעלה, בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא: כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

אמר ר' יהושע בן קרחה:
יו"ד שנטל הקב"ה משרי נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כיסאו של הקב"ה, אמר לפניו: רבש"ע, מפני שהייתי קטנה של אותיות הוצאתני משמה של צדקת?!
אמר לה: מתחלה היית בשמה של נקבה ובסוף האותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראש האותיות, שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע.

דבר אחר:
מה ראה משה להוסיף על הושע יו"ד?
אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר: אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה, ויהושע נטל שכר עשרה מרגלים:

סימן ג
דבר אחר:
מתחילה היו קורים אותו הושע, שנאמר: למטה אפרים הושע בן נון וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחד, שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע.

וכן אתה מוצא ביתרו:
בתחילה היו קורין אותו יתר, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חותנו, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחד ונקרא יתרו.

וכן את מוצא באברהם אבינו, והיה שמך אברהם (ב) וכן בשרה.

ויש אחרים שמנע מהם:
יש לך ללמוד מן עפרון, שמתחלה היו קורין אותו עפרון וממשקל דמה של ארץ מאברהם מנעו ממנו אות אחד ונקרא עפרן.

וכן אתה מוצא ביונדב, שמתחלה נקרא יהונדב (ג) ומשבא לאותו מעשה מנעו ממנו אות אחד ונקרא יונדב, שנאמר: בהתחברך (לרשע [עם אחזיהו] וגו'.

מכאן אמרו חז"ל:
אל יתחבר אדם לרשע אפילו לקרבו לתורה.

סימן ד
משה עבדי מת.
יש שקרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד.
ויש שקרא עצמו עבד והקב"ה לא קראו עבד.
ויש שלא קרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד.

אברהם קרא עצמו עבד, שנאמר: אל נא תעבור מעל עבדך.
והקב"ה קראו עבד: בעבור אברהם עבדי.

יעקב קרא עצמו עבד: קטונתי מכל החסדים אשר עשית את עבדך.
והקב"ה קראו עבד: אל תירא יעקב עבדי.

משה קרא עצמו עבד: אתה החלות להראות את עבדך.
והקב"ה קראו עבד: לא כן עבדי משה, משה עבדי מת.

דוד קרא עצמו עבד: אני עבדך בן אמתך.
והקב"ה קראו עבד: למען דוד עבדי. ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

ישעיה קרא עצמו עבד: יוצרי מבטן לעבד לו.
והקב"ה קראו עבד: כאשר הלך עבדי ישעיהו.

שמואל קרא עצמו עבד: דבר כי שומע עבדך.
והקב"ה לא קראו עבד.

שמשון קרא עצמו עבד: אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדולה הזאת.
והקב"ה לא קראו עבד.

שלמה קרא עצמו עבד: ונתת לעבדך לב שומע.
והקב"ה לא קראו עבד.


איוב לא קרא עצמו עבד.
והקב"ה קראו עבד: השמת לבך אל עבדי איוב.

יהושע לא קרא עצמו עבד.
והקב"ה קראו עבד: וימת יהושע בן נון עבד ה'.

כלב לא קרא עצמו עבד.
והקב"ה קראו עבד: ועבדי כלב.

אליקים לא קרא עצמו עבד.
והקב"ה קראו עבד: לעבדי לאליקים.

זרובבל לא קרא עצמו עבד.
והקב"ה קראו עבד: זרובבל בן שאלתיאל עבדי.

דניאל לא קרא עצמו עבד.
והקב"ה קראו עבד: דניאל עבד אלהא חייא.

חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמן עבדים.
והקב"ה קרא אותן עבדים: שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי דאלהא.

נביאים ראשונים לא קראו עצמם עבדים.
והקב"ה קראן עבדים, שנאמר: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים:

ועתה קום עבור את הירדן הזה.
אמר רבי יהודה אמר שמואל:
שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה.
אמרו לו ליהושע: שאל!
א"ל: לא בשמים היא.
אמרו לו לשמואל: שאל!
אמר להן: אלה המצוות, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

אמר ר' יהודה אמר רב:
בשעה שנכנס משה רבנו לגן עדן, אמר לו ליהושע: כל ספקות שיש לך לשאול שאל!
אמר לו: כלום הנחתיך והלכתי למקום אחר, לא כך כתבת בי, ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל?!
מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספקות, בקשו כל ישראל להורגו.
א"ל הקב"ה: לומר לך אי אפשר לך טרוד אותם במלחמה, שנאמר: קום עבור את הירדן.

במתניתא תנא:
אלף ושבע מאות ספקות של גזרות שוות ושל קלין וחמורין ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה.

אמר ר' אבהו:
אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו, שנאמר: ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה וכתיב וילכדה עתניאל בן קנז:

קום עבור את הירדן.
אמר ר' חייא בר אבא, אמר ר' יוחנן:
למה נקרא שמו ירדן?
שיורד מדן.

אמר לו ר' אבא לרב אשי:
אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה.

דאמר ר' יצחק:

לֶשֶׁם זה פמיאס, וכתיב: ויקראו (ללשם) [שם העיר] דן, בשם דן אביהם.

תניא:
ירדן יוצא ממערת פמיאס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריה ובימה של סדום והולך ונופל לים הגדול, ואין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה.

אתה וכל העם הזה אל הארץ,
וכן הוא אומר: כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם, אם עובר לפניהם נוחלים ואם לאו איין נוחלים.

וכן אתה מוצא: כשהלכו לעשות מלחמה בעי נפלו מהם כשלושים וששה איש.

ויאמר ה' אל יהושע קום לך
לא כך אמר משה רבך, אם אתה עובר לפניהם עוברים ואם לאו אין עוברים, אם אתה מנחילם נוחלין ואם לאו אין נוחלין.

כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם
אם ללמד על תחומי הארץ, הרי כבר נאמר: מהמדבר והלבנון הזה וגו'.

ומה תלמוד לומר כל מקום אשר תדרוך?
א"ל המקום: כל מקום שתכבשו חוץ מהמקומות הללו הרי הם שלכם.

או אינו אלא רשות בידן לכבוש חוץ לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל?

תלמוד לומר: וירשתם גוים גדולים ועצומים.
ואחר כך: כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם שלא תהא ארץ ישראל מטומאה בגלולים, ואתם חוזרין ומכבשין חוצה לארץ, אלא משתכבשו ארץ ישראל תהיו רשאים לכבוש חוצה לארץ.

הרי שכבשו חוץ לארץ מנין שהמצות נוהגות שם?
הרי אתה דן, נאמר כאן, יהיה ונאמר להלן, יהיה.
מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם, אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם.

ואם תאמר: מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם?
אמרו: דוד עשה שלא כתורה.
התורה אמרה: משתכנסו לארץ תהיו רשאין לכבוש חו"ל והוא לא עשה כן, דכתיב: ואת היבוסי יושב ירושלים לא הוריש.
א"ל הקב"ה: דוד, היבוסי סמוך לפלטרין שלך לא הורשת, ואיך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?!

מנין שכנגדו בים הרי הוא לכם?
תלמוד לומר: מן הנהר גבולכם ולא הנהר גבולכם, מן המדבר גבולכם ולא המדבר גבולכם, עד הים גבולכם ולא הים גבולכם. ואם כבשתם הרי הוא גבולכם.

מהמדבר והלבנון הזה
הלבנון -
זה בהמ"ק, שנאמר: גלעד אתה לי ראש הלבנון.
ואומר: והלבנון באדיר יפול.
ואומר: ולבנון אין די בער.

ולמה נקרא שמו לבנון?

שמלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

עד הנהר הגדול נהר פרת
וכתיב: והנהר הרביעי הוא פרת?!

רבי שמעון בר ר' טרפון אומר:
קרב לגבי דהינא ואידהן.

דבי רבי ישמעאל תנא:
עבד מלך, כמלך.

דבר אחר:
לפי שהוא מקיף כל ארץ ישראל, דכתיב: כי מי גוי גדול, קורהו גדול.
משל הדיוט אומר:
הדבק לשחוור וישתחוו לך:

רבי יודן ורב הונא
רבי יודן אמר:

הוא כבר הוא פרת.

פרת
שפרה ורבה עד שעוברין אותו בספינה.

פרת
שמימיו פרין ורבין.

פרת
שהוא מפריד והולך עד שהוא (ד) כלה במגרפה.

כבר שמימיו קלין, עד שפירותיו גסין ואינם יורדין בכברה.

רבי הונא אמר:
כבר בפני עצמו.
ופרת בפני עצמו.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר:
אומרים לפרת: למה אין קולך הולך?
אומר להם: איני צריך, מעשי מוכיחין עלי!
אדם נוטע בי נטיעה עושה לשלושים יום, אם זורע בי ירק עושה לשלשה ימים.

אומרים לחדקל: למה קולך הולך?
אומר להם: הלואי שקולי נשמע ונראה.

אומרים לאילני מאכל: למה אין קולכם הולך?
אומרים להם: אין אנו צריכין פירותינו מעידין עלינו.

אומרים לאילנו סרק: למה קולכם הולך?
אומרים להם: הלוואי נשמע קולנו ונראה.

אמר רב הונא:
לא מטעם הזה, אלא אילני מאכל על ידי שהם כבדים בפירותיהן לפיכך אין קולם הולך, אילני סרק על ידי שהם קלין קולם הולך, הדא הוא דכתיב:: כנוע עצי יער מפני רוח.

והנהר הרביעי הוא פרת
היא מלכות רביעית שהפירה והצירה לבניו,
שהפירה והצירה לעולם,
שפרת ורבת מברכתו של זקן,
שהוא עתיד לחפר לה בסוף,

פרת
על שם סופה: פורה דרכתי לבדי.

לא יתיצב איש לפניך
אין לי אלא איש, אומה משפחה ואשה בכשפיה מנין?
תלמוד לומר: לא יתייצב מכל מקום.
א"כ למה נאמר איש?
אלא אפילו כעוג מלך הבשן.

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
ספר משנה תורה הוא סגנו.
בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו. א"ל: חזק יהושע! אמץ יהושע! לא ימוש ספר התורה הזה מפיך:

סימן ה
רק חזק ואמץ.
שנו רבותינו:
ארבעה דברים צריכים חיזוק ואלו הן:
תורה,
ומעשים טובים,
תפילה,
ודרך ארץ.

תורה ומעשים טובים מנין?
רק חזק ואמץ
חזק בתורה.
ואמץ, במעשים טובים.

תפלה מנין?
שנאמר: קווה אל ה' חזק ויאמץ לבך.

דרך ארץ מנין?
חזק ונתחזק בעד עמנו.

סימן ו

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך.
תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר:
כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה, דומה לאדם שזורע ואינו קוצר.

רבי יהושע אומר:
כל הלומד תורה ומשכחה, דומה לאשה שיולדת וקוברת.

ר' עקיבא אומר:
זמר בכל יום זמר בכל יום.

אמר ר' יצחק בר אבדימי:
מאי קראה?
נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום אחד ותורתו עומלת במקום אחר.

אמר ר' אלעזר:
אדם לעמל נברא, שנאמר: אדם לעמל יולד.
איני יודע אם לעמל פה ואם לעמל מלאכה, כשהוא אומר: כי אכף עליו פיהו הוי אומר: לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה הוי אומר: לעמל תורה נברא.

תניא, אידך רבי יוסי אומר:
לחם הפנים אפילו סלק את הישנה שחרית וסדר את החדשה ערבית אין בכך כלום.
אלא מה אני מקיים לפני תמיד?
שלא ילין שולחן בלא לחם.

אמר ר' אמי:
מדבריו של רבי יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית, ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש.

אמר רבי יוחנן משום רשב"י:
אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ.
ליט אביי על האומרו בפני עם הארץ.

רבא אמר:
מצוה לאומרו בפני עם הארץ.

שאל דמא בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל:
כגון: אני שלמדתי את התורה כולה, מהו שאלמד חכמת יונית?
קרא עליו: לא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה.
צא ובדוק: איזו שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית.

ופליגא דר' שמואל בר נחמני דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
זה אינו מצווה ולא חובה אלא ברכה.
ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבין עליו ביותר, שנאמר: ומשרתו יהושע נער לא ימיש מתוך האהל, א"ל הקב"ה: יהושע כל כך חביבין עליך דברי תורה, לא ימוש ספר וגו'.

דבי רבי ישמעאל תנא:
דברי תורה לא יהיו עליך חובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהם.

תניא אידך:
והלא דברים ק"ו
ומה יהושע, דכתיב בו: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה נאמר בו: לא ימוש, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה:

סימן ז
כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.
אמר רבי יהושע בן לוי:
כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין, דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים.
כתוב בתורה: ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו' למען תשכילו את כל אשר תעשון.
שנוי בנביאים: לא ימוש וגו'.
משולש בכתובים: כי אם בתורת ה' חפצו וגו' וכל אשר יעשה יצליח:

הכינו לכם צדה.
וכי צדה הייתה צריכה שם, והלא אינן אלא אוכלי המן שהיו מלקטין אותו בבקר בבקר?
אלא כך אמר להם: עשו תשובה כדי שתכנסו לארץ ותאכלו מתבואת הארץ, שנאמר: וישבות המן ממחרת.
(ה) יצא מלאך להחריב את כל העולם, אמר: בטל המן ובטלה התורה, שנאמר: ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו'
א"ל: ומה יהושע וכי במנעלים אתה נעול ואין אתה נוהג אבל על ישראל שבטל המן ובטלה התורה?!
של נעלך לפיכך הייתי אומר: אשרי אדם שהוא מרבה את הישיבה ואת הטורח וממעט בסחורה ויושב והוגה בדברי תורה בכל יום תמיד.

כל איש אשר ימרה את פיך
יכול אפילו לדברי תורה?
תלמוד לומר: רק חזק ואמץ.

כתיב: וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר מן המועד.
אזל אשכח רבנן דפתחו במסכתא, אמר: כתיב: כל איש אשר ימרה את פיך.

יכול אפילו לדברי תורה?

תלמוד לומר: רק חזק.



הפרק הבא    הפרק הקודם