רד"ק יהושע פרק יא


[יא, ב]
אשר מצפון -
בשו"א ועיקרו בקמץ כי איננו סמוך.
ויתכן לפרשו סמוך לבי"ת בהר ובערבה, כאילו אמר מצפון ההר, כי כן דרך הלשון לסמוך על אות השמוש, כמו: השכוני באהלים וזולתו, כמו שכתבנו בספר מכלל.

נגב כנרת -
לדרום כנרת וכנרות קבוץ כנרת וזה וזה תרגום גינוסר והיא ארץ שמנה מאד.
ורבותינו ז"ל הפליגו בספור שבח פירותיהם והקבוץ, ר"ל שהיו מקומות נחלקים וכלם היו שמנים.

ובנפות דור -
האחד ממנו נפה והסמוך לנפת דור וענינם מחוז מחוזים.

וכן תרגם יונתן:
פילכי.

[יא, ג]
והחוי תחת חרמון -
פירוש החוי שהיה יושב תחת חרמון.

ואמר תחת –
כי חרמון היה הר כמו שכתוב עד הר חרמון ופירש בארץ המצפה, כי חרמון זה בארץ המצפה.

או פירושו:
כי כל המלכים נועדו בארץ המצפה להלחם עם יהושע, ואפשר שזה המקום הוא המצפה שהיו מתקבצים שם ישראל תמיד ולפי שהיתה שם תשועה גדולה היו נועדים שם, כי במלחמה האחרת שעשה יהושע עם חמשת המלכים, אף על פי שהיתה תשועה גדולה לא היו אלא חמשת מלכים ואלו היו מלכים רבים.

ואפשר כי בנה שם יהושע מזבח מפני התשועה הגדולה שהיתה שם, ומפני זה היו ישראל נקבצים שם בעת שהיו צריכים למלחמה או לדבר גדול, וכן מצאנו ביפתח לפני ה' במצפה וכן בדבר פלגש בגבעה אל ה' המצפה.
וכן אמר שמואל במלחמת פלשתים: קבצו אלי כל ישראל המצפתה.
וכן כשהמליך שאול ויצעק שמואל את העם אל ה' המצפה, נראה מכל אלה הפסוקים כי מזבח היה שם ובית מקודש לתפילה ולקבוץ ישראל באותן הימים.

[יא, ח]
צידון רבה -
רבת עם ידמה שהיתה צידון אחרת קטנה ממנה.

משרפות מים -
תרגם יונתן:
חריצי ימא.
והם המלחיות שעושין חריצין ומושכין עליהם מים מלוחים ונשרפים לשמש ונעשים מלח.

[יא, ט]
את סוסיהם עקר -
להודיע כי מה שאמר לו השם: את סוסיהם תעקר דרך מצווה אמר לו.

ויש לשאול מה טעם אמר לו מצווה זאת במלחמה זו, מה שלא ציווה לו במלחמה אחרת?
ויש לפרש כי במלחמות האחרות לא היו בהם סוס ורכב, כי אם בלכידת העיירות היו המלחמות, גם חמשת המלכים על גבעון באו ללכדה ולא היו צריכין לסוס ורכב, אבל זו המלחמה הייתה מערכה שערכו מלחמה עם רב להלחם עם ישראל, והיו צריכים לסוסים ולרכב והיו עמהם לרוב כמה שכתוב: וראית סוס ורכב עם רב ממך ולא תמצא, שאמר כן במלחמות אחרות וצוה הקב"ה לאבד הסוסים והרכב שהיו הגוים נלחמים בהם ובטחו ברכבם, כי רב ולא ידעו כי שקר הסוס לתשועה וישראל בלא רכב וסוס נצחום והפילום חללים כי לה' התשועה, לפיכך לא רצה האל יתברך שיבוזו ישראל להם הסוסים והמרכבות, כדי שלא יבטחו בהם גם הם ויחשבו בלבם כי עם הסוסים יעשו המלחמות, לפיכך ציווה יהושע לעקר הסוסים ולשרוף המרכבות ולא ציווה להמית הסוסים, כי לא היה דבר שאסור בהנאה ושאר הבהמות שהיה בהם כמו רכב חמור רכב גמל לא ציווה לעקור, אלא שיקחום לצרכם אבל הסוסים שאינם אלא למלחמה, אותם ציווה לעקור כדי שלא יקחום ויבטחו בהם, ולא אמר להרגם דרך השחתה, כי אסור להשחית הנבראים אם לא לצורך, או לאסור בהנאה והעיקור הוא לנשר פרסות הבהמה מן הארכובה ולמטה ולא תמות הבהמה בזה הדבר, אלא שלא תוכל ללכת ואם תמצא מרעה במקומה תחיה.

[יא, יג]
על תלם -
תרגם יונתן:
תקפיהון,
כלומר שהיו עומדות בחזקתם שלא הפילו חומותיהם בלכדם אותם ולא שרפם זולתי חצור, לפי שהיתה ראש הממלכות ויפחדו הנשארים.

ובדרש:
כי משה מסר לו שישרוף חצור ועל פיו עשה יהושע ששרף חצור.

וכן אמרו ר' אליעזר אומר:
במסרה שרפה הקב"ה, אמר למשה ומשה אמר ליהושע.

ועוד אמרו:
בקשו לרדוף ולא הניחם הקב"ה.
והיכן נתכנסו?
בחצור, לפיכך שרפה וזה אחד משלשה מקומות שנתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניחם הקב"ה.

[יא, טז]
ארץ הגשן -
אין זה גושן של מצרים.

ובדרש אומר:
כי היה גשן של ארץ מצרים והיא נבלעת בתוך ערי ישראל, כמו שאמר: ויעל לקראת אביו גושנה, מלמד שהיא בעלייה כלפי ארץ ישראל ובזכות שהלך יהודה בשליחות אביו להורות לפניו, זכה שיהיה לחלקו ארץ גשן שהיא טובה.

ואת הר ישראל ושפלתה -
ה"א במקום וי"ו כה"א אהלה.
ופירושו: הר יעקב אבינו, ששכן שם והיא נקרא על שמו.

[יא, יז]
מן ההר החלק -
תרגם יונתן:
טורא פליגא.
כלומר, שהיה נחלק חציו הנה וחציו הנה.

ויש מפרשים:
כמו: אנכי איש חלק, כלומר שלא היו בה אילנות.

בעל גד -
כתרגומו:
מישר גד.

[יא, יח]
ימים רבים -
ולמעלה אמר לכד יהושע פעם אחת, ר"ל כי כל המלכים ההם שזכר לכד בפעם אחת בלי הפסק קודם ששבו אל המחנה הגלגלה, ואחר כך עשה מלחמה ימים רבים עם שאר מלכי הארץ, עד שלקח הכל.

ויש בו דרש:
שנענש יהושע על שנתעצל במלחמת המלכים, כמו שנאמר: ימים רבים, שהרי אמר לו הקב"ה: כאשר הייתי עם משה אהיה עמך.
ולמה חסרו משנותיו עשר שנים?
אלא אמר יהושע,: אם אני מנחיל הארץ במהרה לישראל ועושה להם המלחמות מיד אמות. אמר הקב"ה: לא כך עשה משה רבך, כשאמרתי לו נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך, מיד וידבר משה אל העם החלצו ואתה עלה בלבך כך, הנני מחסר משנותיך.
אמר דוד עליו השלום: רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.

[יא, כ]
לחזק את לבם -
זה היה לשתי סבות:
האחת: שהיה זה עונש עונם, כמו בפרעה: ויחזק ה' את לב פרעה.
והשנית: כמו שאומר הטעם, כי למען השמידם כאשר ציווה ה' את משה, כמו שכתוב: כי אתן בידכם את כל יושבי הארץ וגו', ואמר: פן יחטיאו אותך לי:
להם תחנה. כמו חנינה ורחמנות:

[יא, כא]
ויכרת את הענקים -
ולמעלה הוא אומר, כי כלב הורישם, כלב עשה במצוות יהושע שנתן לו את ההר.

ועוד:
יראה בספר שפטים כי אחרי מות יהושע הורישום בני יהודה, והאמת כי בחיי יהושע הורישו ישראל חברון והענקים אשר בהר חברון הכל הכריתו, ומה שאמר כי כלב הורישם, לפי שנתן לו יהושע חברון על פי ה', נקראת המלחמה על שמו ועל שם שבטו שהוא שבט יהודה, והם השתדלו יותר במלחמה ההיא.

ופירשו וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון שנאמר בספר שפטים וכבר הלך, אבל ספר אותו שם עם מה שכבשו אחרי מות יהושע.
וכן וילחמו בני יהודה בירושלם פירושו וכבר נלחמו, כי מלך ירושלם הוא בחשבון ל"א מלכים, שהכה יהושע ובני ישראל:

הר יהודה -
נקרא כן על שם סופו, כי קודם שלקחו אותו לא היה נקרא כן.

הר ישראל -
כמו שפירשנו למעלה.

[יא, כב]
רק בעזה -
ומה שאמר בספר שפטים וילכד יהושע עזה ואת גבולה וגו' אחרי מות יהושע היה זה, אבל בחיי יהושע הם הכריתו הענקים מן חברון ומן אלה המקומות שזכר ונשארו בעזה ובשאר ערי פלשתים, עד שלכדם אחר כן יהודה.

[יא, כג]
והארץ שקטה ממלחמה -
שלא התעוררו עוד הכנענים להאסף ולהלחם עם ישראל, כי ראו כי נפלו לפניהם בכל המלחמות וגם ישראל עמדו באותה הארץ שכבשו ולא התעוררו לכבוש עוד, וכשזקן יהושע אמר לו האל יתברך, שיזרז ישראל לכבוש הארץ הנשארת.
ואמר ליהושע שיחלק אותה בחייו והתחיל בשני השבטים שהם יהודה ויוסף, כי נאמר לו ברוח הקדש שאלו ינחלו תחלה, כי הם ראשי ישראל ואלה יעמדו על גבולי ארץ ישראל, יהודה מדרום ויוסף מצפון, והשבעה שבטים ביניהם.

וכיון שעלה גורל לאלו השבטים השנים וכבשו הגבולים, חשבו כי כל הארץ נכבשת, כי המערב הים הגדול גבולו והמזרח הירדן וים כנרת, לפיכך נתעצלו לכבוש שבעה שבטים עד שבאו לשילה, כי לא היו חוששין, כיון שהיו הגבולים בידם והכנענים הנשארים היו ביניהם וכל ישראל היו להם ערים הרבה לשבת בארץ הנכבשת וכאשר באו לשילה אחר י"ד שנה משבאו לגלגל, אמר להם יהושע שיכתבו הערים שבין יהודה ויוסף ויעשו מהם שבעה חלקים, ואחר כך יטילו גורל ביניהן על פי הקלפי ועל פי ה' לשבעה השבטים.