[י, ד]
ושלשים עירים להם -
כפל הענין בענינים מתחלפים על צד הצחות, והנה הוא כמו ערים כמו שזכר להם יקראו חות יאיר.

ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הן אלו:
התועלת הראשון - הוא להודיע שאין ראוי שיתרשל האדם מההצלה מפני רוב שפלות ידיו והכנעו לפני האויב, אבל ראוי שיתחכם בזה לפי מה שאפשר, ולזה ספר כי בראות ישראל כי מדין באים תמיד לשללם ולהשחיתם המציאו תחבולות להימלט מזה לפי מה שאפשר ולזה עשו המנהרות בהרים והמערות והמצדות כי בהם תשלם להם הצלת מה כמו שביארנו.

התועלת השני - הוא להודיע עוצם השגחת הש"י בישראל מפני בריתו עם האבות והוא שתכף ששבו ישראל אליו שלח נביאו להצילם ביד גדעון, ומשך לבבו לזה בכמו זה האופן הנפלא שבא בזה הספור, וכל זה לחוזק ההשגחה בישראל וידמה שבחר השם יתברך שתהיה התשועה על יד גדעון לשתי סבות:
האחת כי אולי היה היותר ראוי לזה המעשה, כי הוא היה גבור חיל והיה ג"כ יותר ראוי שיעשה הנס על ידו מזולתו מישראל אז.
והשנית כי ידמה שהרע שעשו ישראל היה שרשו בבית יואש אביו, כי שם היה הבעל ומזבח הבעל והאשרה, והיה שם פר שהוקצה לע"ג ז' שנים, ולזה יתכן שהתחיל יואש בזה הטעות וזנו אחריו בית ישראל, ולפיכך נתיצת מזבח הבעל וכריתת האשרה היה ראוי שיקדם קודם הצלת ישראל מהרע שנפלו בו על זה המרי, וזה היה אפשר שישלם בקלות על יד גדעון לבער הרע מקרבם קודם הלחמם עם מדין.

התועלת השלישי - הוא להודיע ענין המופתים אשר עשה הש"י על יד נביאו, כי באמונתם יתקיימו הפנות התוריות כמו שביארתי בספר מלחמות ה’ (ו,ח) ובביאורנו לדברי התורה ולזה זכר שעלה האש מן הצור ע"ד המופת ואכלה הבשר והמצות, ושנשאה רוח ה' המלאך אל אשר לא ידע עד אשר הלך מעיני גדעון.

התועלת הרביעי - הוא להודיע כי כשימשך דבר רע מדבר מה, ראוי שיכירו הדבר ההוא קודם שישתדלו בהסרת הרע הנמשך ממנו, ולזה ספר שצוה הש"י להרוס מזבח הבעל, ולכרות האשרה אשר עליו, ולהעלות הפר שהוקנה לע"ג כדי לבערו. ואולם מי שישתדל בזה התועלת בזולת זה האופן, ידמה למי שירצה לטבול מפני טומאת שרץ ושרץ בידו, כי בזה לא יטהר מטומאתו כלל.

התועלת החמישי - הוא להודיע שראוי למי שיחוייב לו לעשות פועל מה, שישתדל לעשותו באופן אשר יתכן לו לעשות בקלות, ולזה ספר כי לא הסכים גדעון לעשות זה הענין שצוה לו ביום, אע"פ שהיה יותר ראוי, כי הקרבנות לא יעשו אלא ביום, עם שבזה יהיה הענין יותר מפורסם וההקדשה לש"י. ואולם מנעהו מזה ראותו שאם היה עושה זה הענין ביום, ימנעהו מזה כל בית אביו וכל בני עירו, לרוב היותם שקועים בזה המרי, ולזה הסכים לעשות זה הענין בלילה.

התועלת הששי - הוא להודיע שהקדשת הש"י ראוי שתהיה בעשרה מישראל, לפרסם הענין יותר, ולזה זכר שלקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו במעשה הדבר הזה מהריסת מזבח הבעל, וכריתת האשרה והעלת הפר השני.

התועלת השביעי - הוא להודיע כי מי שירצה למנוע רבים מדבר מה יכבד לו, ראוי שישתדל בחכמה בשיראה שהוא מסכים להם במה שבעבורו היה התעוררותם לזה הפועל אשר יקשה לו, ובזה יקל לו למצוא תואנה למנעם מן המעשה ההוא, ולזאת הסיבה מצאנו בראובן שלא בקש מאחיו שיניחו יוסף וילך לו, כי ידע שלא ישמעו אחיו לו בזה, אך בקש מהם שלא ישפכו דם, אבל שישימו אותו בבור ושמה ימות מעצמו.
וכן עשה יואש בזה המקום, להציל בנו מיד העם המבקשים אותו להרגו, וזה כי הוא לא אמר להם כי אין לבעל אלהות, כי אולי לא ישמעו לו, אבל הודה להם שהוא אלוה, ולזה צוה אותם שלא יריבו בעבורו, כי הם יחסרו בזה מעלתו ויכלתו, והתפלל הוא לפניהם שיריב הבעל בעצמו לאשר נתץ את מזבחו.

התועלת השמיני - הוא לפרסם ענין המופתים שזכר, מענין ירידת הטל על גזת הצמר לבדו והיה על כל הארץ חורב, ומענין ירידת הטל על כל הארץ ועל הגזה היה חורב, כמו ששאל גדעון כי בזה יתקיימו הפנות התוריות כאמרם ז"ל בהאמנת המופתים.

התועלת התשיעי - הוא להודיע שראוי למי שיתחיל במלחמה עם מי שתקיף ממנו, שיעשה דבריו בחכמה, רוצה לומר שאם לא יתבאר לו שינצח, לא ימסור עצמו לסכנה .ולזה תראה ששאל גדעון אות שינצח אויביו קודם שיתיר עצמו להלחם עמהם, ולפי שהיה קצת ספק באות הראשון, שב לשאול אות שני, כמו שביארנו עם שבריבוי האותות תתחזק האמונה בנביא כמו שביארנו, בבאורינו לדברי התורה על מה שאמר: והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון וגו' ולזה גם כן נתן השם יתעלה לגדעון אות שלישי שכבר ינצח המלחמה, והוא מספר החלום ואת שברו ששמע במחנה מדין.

התועלת העשירי - הוא להודיע שראוי לנלחם שלא יערב עם בני חילו מי שהוא ראוי שינוצח, כי בהיות האחד מבני החיל מנוצח, יפול מורך לב על הנשארים ויהיה זה סיבה שיפלו ביד אויביהם. ולזה צוה השם להסיר מאנשי המלחמה הרשעים ורכי הלב והחלושים, עד שנמשך מזה תועלת אחר והוא שיתפרסם לישראל כי מאת הש"י היתה להם התשועה, לא בכחם ועוצם ידם, ויהיה זה סיבה אל שיתחזק להם אמונתם בש"י.

התועלת הי"א - הוא להודיע כי מי שהוא נעזר בה' בדבר מה, אין ראוי מפני זה שישען על הנס, ויקצר מפני זה מהמציא הסבות אשר יביאוהו אל תכלית ההוא. הלא תראה כי גדעון עם היותו מובטח שינצח אויביו, השתדל בהמצאת כל הסבות שיתכן שישלם בהם לו זה עם העם המעט שהיה עמו, ולזה בא עליהם בלילה, בעודם שקועים בשינה, והוא אחר שליש הלילה, עם שלש מאות שופרות, וסבב שלא נראו לבני המחנה הלפידים עד אשר החלו לתקוע התקיעות החזקות המבהילות, ותכף ישברו הכדים ונראו הלפידים.
והיה זה סיבה חזקה להבהיל מאד בני המחנה ולהחרידם, עם שהם שמעו עם זה קול מרעיד אותם מאד מאד, והוא מה שהיו אומרים חרב לה' ולגדעון והיה זה סיבה אל שהיה כל אחד מהם חושב שיהיה שונאו האיש הנמצא אצלו, ולזה היתה חרב איש באחיו.

התועלת הי"ב - הוא להודיע שראוי לשמוח מהטוב ביום טובה, ולזה ראוי להצליח ושיעשה כל מה שיוכל בעוד שהוא מצליח, ולא יקצר מזה. ולזה תמצא שהשתדל גדעון בזריזות בלילה ההוא באופן שתשלם לו הריגת כל מה שאפשר בחיל מדין, ולזה מהר גדעון לשלוח מלאכים בכל הר אפרים, שירדו לקראת מדין וילכדו להם את המים עד בית ברה ואת הירדן, ורדף בלילה ההוא אחר הנשארים מחיל מדין עד שהשיג זבח וצלמונע מלכי מדין, ולכדם בחכמה עם העם המעט אשר עמו.

התועלת הי"ג - הוא להודיע שראוי לברוח מהקטטה והמריבה כפי היכולת, כל שכן כשיהיה אפשר שיתחדש מהמריבה ההיא ביטול הגעת טוב רב. לזה ספר שהשתדל גדעון במה שהתרעמו עליו בני אפרים בפיוס - ואם הם מריבין עליו על לא חמס בכפיו, אבל היה ראוי להם לשבחו במה שבא להם מהישועה על ידו - ולבקשת השלום השפיל עצמו מאד וכבד אותם ואמר: הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר והשבית הריב בזה האופן.
ואולם יפתח לא השתדל בדומה לזה בהשבתת הריב, והיה זה סיבה אל שנפל עם רב מישראל. ואולם בזה המקום נתחברה סיבה שנית להביא גדעון אל שפייס בני אפרים בקלות, כי אולי זאת המריבה תמנעהו מהשלמת ניצוח מחנה מדין לפי מה שאפשר, ולזה ג"כ השתדל גדעון לפייס בני אפרים בקלות.

התועלת הי"ד - הוא להודיע שאין ראוי לאדם למנוע מרעב לחם כ"ש כשיהיה לו חק עליו, כמו הענין בגדעון וחילו, שהיו נלחמים להושיע ישראל מיד מדין, ולזה לא היה ראוי לאנשי סכות ופנואל שיענו גדעון בזה האופן שענוהו. ולזה ספר שהשיגם מהעונש על זה מה שכבר נזכר בזה הספור.

התועלת הט"ו - הוא להודיע שאין ראוי לאדם שימסור עצמו להרוג האנשים, אם לא היה זה להציל את עצמו. ולזה זכר מה שהשיג לזבח ולצלמונע, בעבור הריגתם האנשים שהרגו בתבור. וזה כי הם לא היו צריכין להרגם לפחדם מהם, כי כבר היו מדין מושלים עליהם עד שהיו ישראל מתחבאים מפחדם, ולזה אמר להם גדעון, כי לולי הריגתם אותם לא היו נהרגים.

התועלת הט"ז - הוא לפרסם ששופטי ישראל ומנהיגיהם הטובים לא היו מושלים בישראל באופן שיוכלו להביאם לעשות כנגד התורה, אבל היתה מושלת התורה על המושלים ההם, כי הם היו מוכרחים גם כן להתנהג בדרכי התורה, כמו שנזכר בספר אלה הדברים ולזה אמר גדעון: לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם.

התועלת הי"ז - הוא להודיע שאין מחק השלמים לרדוף אחר רבוי הממון, ולזה ספר שלא שאל גדעון מהנזמים והשהרונים ויתר הענינים אלא לעשות מהם אפוד, לא להרבות קניניו.
וידמה שעשה זה להזכיר זה הנס בו, ואם היה עושה מזה כלי מה בבית האלהים בשילה, היה נמשך לכוונת התורה בזה, אלא שהוא הציג אותו בעירו בעפרה, והיה זה סיבה אל שזנו כל ישראל אחריו שם, ומפני זה השיג לגדעון עונש אל שלא נמשך הממשלה לזרעו.

התועלת הי"ח - הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה נמשך לתאות המשגל. הלא תראה כי גדעון לקח פילגש עם היות לו נשים רבות והיה זה סיבה להמתת בניו שהיו לו מנשיו, כי בן הפילגש המיתם.

התועלת הי"ט - הוא להודיע כי על כל יביא הש"י במשפט, ולזה ספר כי מפני שהרג אבימלך אחיו עם עזר בני שכם, סבב הש"י שנהרגו בני שכם ואבימלך, כמו שאמר להם יותם בן ירובעל.

התועלת הכ' - הוא להודיע שאין ראוי למקבל הטובה מאחר, לגמול לו רעה תחת טובה, ולזה ספר על בני שכם שנענשו, מפני ששלמו רעה לגדעון תחת הטובה אשר גמלם, כמו שבא בדברי יותם.

התועלת הכ"א - הוא להודיע שראוי לנלחמים שישמרו מהתקרב למקום שיתכן שיקרה להם בו נזק, עם היות הנלחמים עמם מעטי המספר וחלושים.
והמשל שאם יקרבו אנשי החיל למגדל הגבוה, יקל לאשר במגדל - ואם הם מעטי המספר וחלושים - להזיק להם, אם ברמותם עליהם אבנים גדולות, אם בזולת זה מהדברים שיתכן שיזיקום בהם. ולזה הוא מתנאי המלחמה, שתהיה במקום הראוי, ובעת הראוי, ועם מי שראוי, ובאופן הראוי, ובשיעור הראוי.

[י, ו-ט]
עוד ספר שכבר שבו ישראל לעבוד ע"ג ונשקעו בה מאד, עד שכבר עבדו כל אלהי הגוים אשר ישבו בארצם ועזבו את ה' מכל וכל עד שלא עבדוהו כלל ולזה מכרם ביד פלשתים וביד בני עמון ובשנה ההיא בעינה שנמכרו ישראל בידם, הפליגו אויביהם לענותם ולרוצצם.
והתמיד זה הענין מן הענוי לכל בני ישראל בעבר הירדן בארץ האמרי אשר בגלעד ולא הספיק זה לבני עמון אבל עברו את הירדן להלחם ביהודה ובנימן ובבית אפרים.

[י, י -טז]
אז זעקו בני ישראל אל ה' ושבו אליו, ואמר השם להם ע"י נביאו - והוא פינחס לפי שאחשוב - בשכבר הושיע הש"י אותם פעמים רבות מלוחציהם, כשזעקו אליו ושבו אליו וסרו מעבוד אלהים אחרים. ולזה לא יוסיף עוד להושיע אותם, והנה נכנעו ישראל על זה מאד לה', והסירו את אלהי הנכר מקרבם ועבדו את ה'.
והנה קצר רצון הש"י מהושיע אותם תשועה שלימה, כמו הענין בתשועות הקודמות, בסבת עמל ישראל אמר זה ע"ד דברה תורה כלשון בני אדם, שהם כאילו סבבו לש"י עמל ויגיעות להצילם ולשוב להצילם פעמים רבות, מצד היותם שונים במרים, ככלב שב על קיאו וכאילו הלאוהו על זה.

או ענין עמל מענין שקר וכזב, כמו עמל ואון וירצה בזה, כי בסבת השקר והכזב שבחר בו ישראל, והוא עבדם אלהים אחרים קצר רצון הש"י מהושיע אותם תשועה שלימה כמו הענין בתשועות הקודמות, ולזה לא אמר להם בזה הענין.