ילקוט שמעוני, שופטים פרק ה


סימן מו
ותשר דבורה
עשר שירות הם. (כתוב ברמז כ).

וזה שאמר הכתוב: לך יום אף לך לילה.
לך היום מקלס לך הלילה מקלס, מה הלילה ברשותך אף יום ברשותך.
בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום לך יום.
בשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אף לך לילה.

בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, אנו אומרים לפניך שירה ביום, הדא הוא דכתיב: ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמר.

בשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אנו אומרים לפניך שירה בלילה, הדא הוא דכתיב: השיר יהיה לכם כליל התקדש החג.
לך נאה לומר שירה ביום, ולך נאה לומר שירה בלילה.

למה?

שאתה הכינות מאור ושמש.

בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם
אמר ר' יהושע בן לוי:
כל העונה אמן, יהא שמיה רבא, בכל כחו קורעין לו גזר דינו.

בפרוע פרעות
מה טעם בפרוע פרעות?
משום דברכו ה'.

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן:
אפילו יש בו שמץ ע"ז מוחלים לו.
כתיב הכא: בפרוע פרעות.
וכתיב התם: כי פרוע הוא.

סימן מז
אנכי לה' אנכי אשירה.
זה שאמר הכתוב: כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא.
בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה שמעו תבור וכרמל והניחו מקומם ובאו להם, ושט כרמל בים והקב"ה ציוה להם: למה תרצדון הרים גבנונים, למה אתם רצים ומדיינים?
בעלי מומין אתם, כענין שנאמר: או גבן או דק.
ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני, ואעפ"כ פרע להם הקב"ה, שכרם בטירוף שנטרפו ובאו. בתבור נפל סיסרא וחיילותיו ונעשה לישראל ישועה בראשו, כיון שנפלו שונאיהם של ישראל נאמר בו: אנכי לה' אנכי אשירה.

בסיני
נאמר: אנכי,
ובתבור נאמר בו: אנכי לה' אנכי אשירה.

בסיני נאמר: אנכי,
ובתבור נאמר שני פעמים.

ובכרמל נתקדש שמו של הקב"ה, ונאמר בו: ה' הוא האלהים כנגד אנכי ה' אלהיך.

סימן מח
ה' בצאתך משעיר וגו' גם עבים נטפו מים.
שנו רבותינו:
בג' דברים נתנה תורה:
באש
ובמים
ובמדבר.

באש, והר סיני עשן כלו.
במים, גם עבים נטפו.
במדבר, במדבר סיני.
לומר לך,
מה אלו לעולם בחנם, אף התורה חנם לעולם, שנאמר: קחו מוסרי ואל כסף.

רבי יהודה בר' אלעאי אומר:
לפי שהיו ישראל משולהבים מחמת האש של מעלה, אמר הקב"ה לענני כבוד: הזילו טל חיים על בני, שנאמר: גם עבים נטפו מים.
ואומר: גשם נדבות תניף.

אימתי נעשה כל הכבוד הזה?

כשהייתי נאה באומות העולם ומכבדת את התורה, שנאמר: ונות בית תחלק שלל ואין שלל אלא תורה, שנאמר: שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב.

הרים נזלו מפני ה'.
שכשעמד המקום ואמר: אנכי ה' אלהיך הייתה הארץ חלה וזעו כל מלכי האדמה בהיכליהם, שנאמר: קול ה' בכח קול ה' בהדר ובהיכלו כלו אומר כבוד עד שנתמלאו בתיהם מזיו השכינה. באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם ובאו להם אצל בלעם.
א"ל: שמא המקום מחריב את עולמו במבול?
אמר להם: שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: כי מי נח זאת וגו'.
א"ל: מבול של מים אינו מביא אבל מביא של אש.
אמר להם: אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש, אלא המקום נותן תורה לעמו, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן.
וכיון ששמעו מפיו הדבר הזה פנו כלם והלכו איש למקומו, לפיכך (ה) נתבעו אומות העולם, וכשעתיד ליפרע הקב"ה משעיר, עתיד להרעיש כל העולם כלו על יושביו.

סימן מט
חדלו פרזון בישראל
ר' שמואל בר נחמני עלה מבבל לשאלם שלושה דברים ומצא את ר' יוחנן שר הבירה
א"ל: מאי דכתיב: חדלו פרזון בישראל חדלו?
א"ל: העיירות הקטנות שחרבו בימי סיסרא, כיון שעמדה דבורה נעשו אמהות.
ושוב א"ל: מאי דכתיב: לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו לא הוה צריך לומר אלא כי שמרנו תורתו?

אמר לו ר' יוחנן:

יפה כתיב. בנוהג שבעולם פועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה והוא נותן לו שכרו מה טובה יש לו עליו?!

ואימתי מחזיק לו טובה?

בשעה שאינו עושה עמו באמונה, והוא נותן לו שכרו.
אמר לו: ראית מימיך שמורדין במלך והוא מספיק להם מזונות?!
אמר לו: כתיב: יעשו עגל בחורב והמן יורד להם.

אמר ר' יהודה אמר רב:
כל המתייהר, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת.
אם חכם הוא חכמתו מסתלקת.

אם חכם הוא וכו' מנלן?
מהלל.

דאמר מר:

התחיל מקנתרן בדברים וקאמר להם: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם?
עצלות שהייתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון, וקאמר להו: הלכה זו שמעתי ושכחתי.

אם נביא הוא נבואתו מסתלקת מנלן?
מדבורה, שנאמר: חדלו פרזון וגו' עד שקמתי דבורה.
וכתיב: עורי עורי דבורה.

רוכבי אתונות צחורות
תני דבי רב ענן:
אלו תלמידי חכמים שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ועוסקין בתורה, ועושין אותם כצהרים.

יושבי על מדין
שיושבין ודנין דין אמת לאמתו.

והולכי
אלו בעלי מקרא.

על דרך
אלו בעלי משנה.

שיחו
אלו בעלי גמרא, שכל שיחתן דברי תורה.

רוכבי אתונות צחורות
אין צחורות אלא נקיות מן הגזל.

יושבי על מדין
שמעמידין הדבר על הדין.

והולכי על דרך שיחו
אלו סנהדרין שהעולם נשען עליהם ואין להם שיחה בטלה לעולם, שנאמר: שמעו מלכים האזינו רוזנים.

מקול מחצצים
האומרים: על טמא טמא ועל טהור טהור, (ו) הלכות שבת וחגיגות, ומעילות ודיני חצצים באדם.

בין משאבים
שלומדים ושואבים דברי תורה.

שם יתנו צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל
עיר קטנה הייתה בישראל עמדו ובנו להם בית הכנסת ובית המדרש, ושכרו להם את החזן ומלמדי תינוקות, נמצאו בתי מדרשות רבים בישראל. וכל מי שמחדש דברי תורה על פיו, דומה כמי שמשמיעים אותו משמים ואומרים לו: כך אמר הקב"ה: בנה לי בית ששכר גדול שלו הוא, שנאמר: יבחר אלהים חדשים וגו'.

סימן נ
מכאן אמרו:
ארבעים אלף מישראל שנתקבצו ויצאו למלחמה נשענים עליהם, כמי שהוא תפוס מגן ותריס, שנאמר: מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל.

צדקות פרוזונו בישראל.
אמר ר' אושעיא:
צדקות עשה הקב"ה לישראל שפזרן בין האומות.
כי הא דאמר ליה ההוא אפיקורוס לר' יהודה נשיאה:
אנן עדיפנן מנייכו, דבדידכו כתיב: כי ששת חדשים ישב שם יואב עד הברית כל זכר באדום, והא כמה שני איתותביתו בהדן ולא קא עבדינן לכו מידי.
א"ל: רצונך יטפל לך תלמיד אחד. נטפל לו ר' אושעיא
א"ל: משום דלא ידעיתו היכי תעבדו, תקטלינהו כולהו ליתנהו במלכותייכו, תקטלו הנך דאיתנהו במלכותייכו קרו לכו מלכותא קטיעא.
א"ל: גפא של רומי, בהא סלקינן ובהא נחתינן.

קום ברק ושבה שביך
המלחמה של הקב"ה והניצחון לנו וכו' (כתוב ברמז תשכ"ד).

מני אפרים
זה יהושע, שנאמר: ויחלש יהושע את עמלק.

שרשם בעמלק
כי מחה אמחה את זכר עמלק.


אחריך בנימין
זה שאול, והמתה מאיש ועד אשה.

וכן מרדכי.

אמר הקב"ה: צפוי וגלוי לפני שהוא עתיד לגזור להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, לפיכך, והמתה מאיש ועד אשה, לקיים מה שנאמר: ויאכלו מפרי דרכם.

סימן נא
זהו שאמר הכתוב: אם לא יסחבום צעירי הצאן.
אמר רבי שמואל בר נחמני:
מסורת אגדה הוא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל.
למה?
שאם באים השבטים לדין עם עשו לומר לו: למה רדפת את אחיך?
הוא אומר להם: למה רדפתם את יוסף אחיכם?
ואינכם מעולין ממני, וכיון שהוא בא אצל יוסף אומר לו: למה רדפת את אחיך?
ואינו יכול להשיבו, אם תאמר שעשה לך רעה, אף אחי שלמו לי רעה ואני שלמתי להם טובה. מיד הוא שותק ועליו הכתוב אומר: הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נפשם מיד להבה.
הנה היו כקש,
זה עשו, שנאמר: ובית עשו לקש.
אש שרפתם, זה יעקב, שנאמר: והיה בית יעקב אש.
לא יצילו את נפשם מיד להבה,
זה יוסף, שנאמר: ובית יוסף להבה.

זה כתיב בו: נער, והוא נער את בני בלהה,
וזה כתיב בו: קטן, הנה קטן נתתיך בגוים
יבא זה ויפול ביד זה.

זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם.
וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם.

זה כתיב בו: ואת האלהים אני ירא.
וזה כתיב בו: ולא ירא אלהים.

יוסף היה קטן וזכה לבכורה.
ועשו היה בכור ואבד בכורתו.

יוסף הודה בתחיית המתים פקוד יפקוד.
ועשו כפר, הנה אנכי הולך למות.

יוסף נתן נפשו על כבודה של אמו, ואחר נגש יוסף ורחל.
ועשו בקש להרוג את אמו ושחת רחמה.

יוסף חקר לחיי אביו העוד אביכם חי.
ועשו אמר: יקרבו ימי אבל אבי.

עשו טנף עצמו בעריות ובשפיכות דמים.
ויוסף גדר עצמו וימאן וגו'.

סימן נב
ושרי ביששכר עם דבורה
זה שאמר הכתוב: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.

ר' תנחום אומר:
רובי חכמות היה יודע.

ר' יוסי בן קצרי אומר:
לעבר שנים, הדא הוא דכתיב: וכל אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם, והוא משיב להם: הלכה למשה מסיני.
וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים: לישוב משפחת הישובי אין ישוב אלא בית דין, שנאמר: ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך
ואומר: ויעקב איש תם יושב אהלים.

וחייו של יששכר מנין לו?
מזבולון שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה, הדא הוא דכתיב: זבולון לחוף ימים ישכון ובשביל כך: יששכר חמור גרם.
וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר, הדא הוא דכתיב: שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך.
ואתה מוצא תשיעי לשבטים והוא מקריב שני למלך, דכתיב: ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר.

מפני מה?

מפני שהיה בן תורה.

אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצווה הויין לה בנים, שאפילו בדורו של משה לא היה כמותם, דאילו בדורו של משה כתיב: הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים.
וכתיב: ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח.
וגבי לאה כתיב: ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא.
וכתיב: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.

אמר רבא:
לא אשכחת צורבא מדרבנן דאורי אלא דאתי מלוי ויששכר.
מלוי דכתיב: יורו משפטיך ליעקב.
מיששכר, דכתיב: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.

ואימא מיהודה דכתיב: יהודה מחוקקי?

אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קאמינא.

אשרי הצדיק ואשרי שכניו.
יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכים לאהרן ולמשה, שנאמר: והחונים לפני המשכן קדמה וגו', נעשו גדולים בתורה, שנאמר: יהודה מחוקקי ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ומזבולון מושכים בשבט סופר.
אבל מן הדרום בני קהת וסמוכין להם ראובן ושמעון וגד והיו שרויים עם קרח, אדם בעל מחלוקת אבדו עמו במחלוקתו.
מכאן אמרו:
אוי לרשע ואוי לשכנו טוב לצדיק וטוב לשכנו.

זבלון עם חרף נפשו
(כתוב ברמז ל"ט).

באו מלכים נלחמו
שלושים ואחד מלכים הלכו עם סיסרא כשהלך להלחם עם ישראל ונהרגו עמו.

למה?

שהיו מתאווים לשתות ממימי ישראל ובקשו עם סיסרא ואמרו: בבקשה ממך נבוא עמך בחנם, שאנו מתאווים למלא כרסנו מן המים של ארץ ישראל, שנאמר: בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו.

סימן נג
נחל קישון גרפם נחל קדומים
אתה מוצא כשעברו ישראל את הים היו ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה, אמרו: כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר, שנאמר: וימרו על ים בים סוף.
אמר לו הקב"ה לשר של ים: פלוט אותם ליבשה!
אמר לפניו: רבש"ע, כלום יש עבד שרבו נותן לו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו?!
אמר לו: אני אתן לך אחד ומחצה שבהם.
אמר לפניו: כלום יש עבד שתובע רבו?!
אמר לו: נחל קישון יהי ערב.
מיד פלט אותם ליבשה ובאו ישראל וראו אותם מתים, שנאמר: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.

ומאי אחד ומחצה שבהם?
דאילו בפרעה כתיב: שש מאות רכב בחור.
ואילו בסיסרא כתיב: תשע מאות רכב ברזל,

כי אתה סיסרא כתיב: מן שמים נלחמו
כיון דנחתי כוכבי שמיא עלייהו נחות לאוקורי נפשייהו בנחל קישון.
אמר לו הקב"ה לנחל קישון: לך והשלם ערבותך לים!
מיד גרפם נחל קישון לים, היינו דכתיב: נחל קישון גרפם נחל קדומים, נחל שהיה ערב מקדם, באותה שעה פתחו דגים ואמרו: ואמת ה' לעולם.

סימן נד
אורו מרוב אמר מלאך ה'.
אמר רב:
מנלן דמשררינן שליחא מבי דינא ומזמנינן לדינא?
דכתיב: וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם.

ומנלן דמזמנינן לדינא?
ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה'.
לקמיה דגברא פלגיא, דכתיב: לפני ה'.
את ופלניא דכתיב: אתה ואהרן.
דקבעינן זמנא, דכתיב: מחר,
זמנא אחר זמנא, דכתיב: קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד.

ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא דאתי ואמר ולא מתחזי כלישנא בישא?
דכתיב: העיני האנשים ההם תנקר.

ומנלן דמשמתינן?
דכתיב: אורו מרוז.

הכי סברא גברא רבא פלגיא, דכתיב: אמר מלאך ה'.

ומנלן דמחרמינן?
דכתיב: אורו ארור.
דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה, דכתיב: יושביה.

ומנלן דפרטינן חטאיה בצבורא?

דכתיב: כי לא באו לעזרת ה'.

ואמר עולא:

בארבע מאה שפורי שמתיה ברק למרוז.

איכא דאמרי:

גברא רבא הוה.

ואיכא דאמרי:
כוכבא הוה, דכתיב: מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם.

ומנלן דמפקרינן נכסיה?
דכתיב: כל אשר לא יבוא בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו.

מנלן דנצינן ולקינן ומחינן ומתלשינן שער ומשבעינן?
שנאמר: ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים.

ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה?
דכתיב: הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין.

מאי לשרושי?
אמר ר' יהודה בריה דרב שמואל בר שילת:
מנדין לאלתר ושונים לאחר שלושים יום, ומחרימין לאחר ס' יום.

א"ל רב הונא בר חיננא, הכי אמר רב חסדא:
שני חמישי ושני.

אורו מרוז
ארור בו נדוי וכו' (כתוב ברמז ט"ז).

סימן נה

כי לא באו לעזרת ה'
אתה מוצא, כל מי שהוא עוזר לישראל כאילו עוזר למי שאמר והיה העולם, שנאמר: כי לא באו לעזרת ה', לעזרתנו לא נאמר, אלא לעזרת ה'.

וכן הוא אומר: כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו.
וכל מי שהוא קם על ישראל כאלו קם על מי שאמר והיה העולם, שנאמר: כי הנה אויביך יהמיון, אויבנו אין כתיב כאן אלא אויביך.
כי הנה אויביך יהמיון,
מפני מה?
על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך.

וכן הוא אומר: תכלית שנאה שנאתים מפני מה?
הלא משנאיך ה' אשנא.

וכן הוא אומר: אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד.
וכן הוא אומר: וברוב גאונך תהרוס קמיך מי הוא שקם נגדך?
אלא שקמים נגד בניך.

תבורך מנשים יעל.
אמר ר' נחמן:
גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה, דכתיב: תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך.

מאן נינהו נשים באהל?

שרה רבקה רחל ולאה.

מנשים באהל תבורך.
אורח ארעא, למימד הכי?
מעין קאמר ליה, דכתיב: ייטיב אלהים את שם שלמה וגו' ויגדל את כסאו מכסאך.

וכי אורח ארעא למימר הכי למלכא?

אלא מעין קאמר ליה.

בין רגליה כרע נפל.
אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי:
שבע בעילות בעל אותו רשע, שנאמר: בין רגליה כרע וגו'.
והא קא מתהניא מעבירה?

אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי:
כלל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים, דכתיב: השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע.
בשלמא רע לחיי, אלא טוב אמאי לא?
אלא שמע מנה, אפילו טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים.
בשלמא התם דילמא מדכר ליה שם ע"ז, אבל הכא מה רעה איכא?
משום דקא שדי בה זוהמא.

דאמר רבי יוחנן:

בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן.

סימן נו
ידה ליתד תשלחנה.
אין יד אלא שמאל, שנאמר: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים.
ואומר: למה תשיב ידך וימינך.
ואומר: והיה לאות על ידכה.
זהו שאמר הכתוב: ידיה שלחה בכישור זו יעל, שלא הרגתו בכלי זיין אלא ביתד, דכתיב: ידה ליתד תשלחנה.

ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין?

לקיים מה שנאמר: לא יהיה כלי גבר על אשה.

סימן נז
מדוע בושש רכבו לבוא
אמר ר' אלעזר:
שלושה הם שלא המתינו בשלוותן שש שעות, ואלו הם:
אדם הראשון,
וישראל,
וסיסרא.

אדם הראשון, דכתיב: ולא יתבוששו, לא באו שש שעות והם בשלוותן.
ישראל, דכתיב: וירא העם כי בושש משה, באו שש שעות ולא בא משה.
סיסרא, דכתיב: מדוע בושש רכבו לבוא, בכל יום היה למוד לבוא בשלוש שעות ובארבע שעות, עכשיו באו שש ולא בא.

סימן נח
מדוע בושש רכבו לבוא
שלושה דברים זה בצד זה, מי שאמר זה לא אמר זה:
מדוע בושש רכבו לבוא, אמרה אמו של סיסרא.
הלא ימצאו יחלקו שלל, אמרה אשתו וכלותיו.
ורוח הקודש אומרת: כן יאבדו כל אויביך.

כיוצא בו:
הזקנים אומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה.
הכהנים אומרים: כפר לעמך ישראל.
ורוח הקדש אומרת: ונכפר להם הדם.

כיוצא בו:
הכר נא למי החותמת אמרה תמר.
צדקה ממני אמר יהודה.
ולא יסף עוד לדעתה,
אמרה רוח הקדש.

כיוצא בו:
באנו אל הארץ אשר שלחתנו אמר יהושע.
עלה נעלה אמר כלב.
אפס כי עז העם, אמרו מרגלים.

כיוצא בו:
מי יצילנו מיד האלהים האדירים, אמרו כשרים שבהם.
רשעים שבהם אמרו: אלה הם המכים את מצרים עשר מכות היו לו ושלמו.
אמר להם הקב"ה: אין לי מכה מעתה אני מביא עליכם מכה שלא נהייתה מעולם אלו עכברים שהיו שומטים את מעיהם.
גיבורים שבהם היו אומרים: התחזקו והיו לאנשים.

כיוצא בו:
מיכה המורשתי וגו' וינחם ה' על הרעה, עד כאן אמרו כשרים שבהם.
רשעים שבהם אמרו: גם איש מתנבא בשם ה'.
אמרו: כשם שנהרג אוריה כך ירמיה חייב ליהרג, אך יד אחיקם בן שפן הייתה את ירמיה לבלתי תת אותו ביד העם.

כיוצא בו:
תחת התפוח עוררתיך עד כאן אמרה רוח הקדש.
וישראל אומרים: שימני כחותם על לבך.
ואומות העולם אומרים: כי עזה כמות אהבה.

כיוצא בו:
בלתי אל המן עינינו אמרו ישראל.
והמקום מפייס והמן כזרע גד הוא.

כיוצא בו:
ואתה עיף ויגע אלו ישראל.
ולא ירא אלהים זה עמלק.
וכן הוא אומר: חי ה' שכבי עד הבקר,
חי ה' ליצרו נשבע.
ולאשה אמר: שכבי עד הבקר.

סימן נט
ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
שנו רבותינו:
הנעלבין ואינם עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים בייסורים עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

ואף על גב דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק:

כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, כגון: דנקיט בלבה עד דמפייסי ליה.

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו
זה אחד משישה דברים שנטלו מאדם הראשון וכו' (כתוב בפסוק אלא תולדות פרץ ברמז תר"ט).

רבי שמעון בן מנסיא אומר:
מי גדול האוהבין או המאוהבין?
הוי אומר: המאוהבין, ק"ו האוהבין כצאת השמש ק"ו המאוהבין.

רשב"י אומר:
אל תקרי שובע שמחות אלא שבע שמחות (כתוב ברמז תרנ"ז).
פניהם של צדיקים דומים לעתיד לבוא:
לחמה,
ללבנה,
לרקיע,
לכוכבים,
לברקים,
לשושנים,
למנורת בית המקדש.

לחמה וללבנה מנין?
יפה כלבנה ברה כחמה.
וכתיב: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

לרקיע ולכוכבים מנין?
דכתיב: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים.

לברקים מנין?
כברקים ירוצצו.

לשושנים מנין?
למנצח על שושנים.

למנורת בית המקדש מנין?
ושנים זיתים עליה.

והמשכילים יזהירו, זה דיין שדן דין אמת לאמתו.
ומצדיקי הרבים אלו גבאי צדקה.

במתניתא תאנא:
והמשכילים זה דיין וגבאי צדקה.
ומצדיקי הרבים אלו מלמדי תינוקות, כגון: רב שמואל בר שילת.

ורבנן מאי?
אמר רבינא:
ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.