רלבג לשופטים פרק ט

[ט, ג-ה]

וספר שכבר עזרו אנשי שכם את אבימלך על הריגת אחיו כדי שימלוך כי אחיהם הוא והרגום כלם זולת יותם שנשאר כי נחבא ולולי זה היו הורגין אותו.

[ט, ו]

עם אלון מוצב

רוצה לומר אצל מישור שהציבו שם היה אבן או דבר אחר.

[ט, ט]

החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים

אמר זה, כי מהשמן היוצא ממנו היו מדליקין במקדש את המנורה.

[ט, יג]

ואמר על היין המשמח אלהים ואנשים, בעבור נסוך היין שהיה במקדש.

[ט, יד]

והנה האטד הוא מין ממיני הקוצים, תרגום ודרדר ואטדין, והנה אמר זה יותם להורות על פחיתות אבימלך, שלא היה נכון שיגיע ממנו תועלות, כמו שלא יגיע מהאטד שום פרי.

[ט, טז-כ]

ועתה אם באמת ובתמים עשיתם

הנה ביאר יותם שלא עשו זה באמת ובתמים, ולזה לא ימשך מזה המאמר להם שישמחו באבימלך וישמח הוא בהם, אך שישחיתו זה את זה, וכן היה להם בסוף, כי יש אלהים שופטים בארץ.

[ט, כב-כד]

והנה לא מלך אבימלך על ישראל כי אם שלש שנים ותוך זה הזמן הקצר נתקיימה קללת יותם, וזה שכבר שלח אלהים רוח רעה בין אבימלך וביניהם באופן שהשחיתו זה את זה.

[ט, כה]

וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים

רוצה לומר, ששמו בעבורו מארבים שם, כדי שיהרגוהו אם ימצא להם, ואותם המארבים גזלו כל אשר יעבור עליהם בדרך, כי לא היתה אימת המלכות עליהם. והנה הוגד זה הענין לאבימלך ונשמר מלבוא שם.

[ט, כו-כז]
והנה געל בן עבד ואחיו עברו בשכם ובטחו בו בעלי שכם לגלות דעתם בפניו, שהיתה כנגד אבימלך, ולזה קללו אבימלך בפניו, לדעתם כי גם הוא שונאו.

[ט, כח-כט]

ויאמר געל בן עבד מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו -

רוצה לומר כשם שאין ראוי שנעבוד שכם מפני היותו בן חמור, שהיה נשיא הארץ, כן אין ראוי שנעבוד אבימלך מפני היותו בן ירובעל, שהיה מושל על ישראל.

הלא בן ירובעל וזבול פקידו

רוצה לומר אין מעלה לאבימלך אלא שהוא בן ירובעל, וכ"ש זבול, שהוא פקיד גדעון ואבימלך, ואם היה ראוי לעבוד זבול, היה ראוי לעבוד אנשי חמור אבי שכם וזה דבר בלתי ראוי. ומי יתן את עם שכם בכללו בידי ואסיר אבימלך מכל וכל מהיות מושל על עיר.
וסבב שיאמר העם לאבימלך רבה צבאך וצאה כמו שתוכל, וצא להלחם עמנו, ונראה דברי מי יקום. והוא מבואר שכל עם שכם לא היו נסכמים בזה המאמר, שאם היה הענין כן, היו מוציאים זבול מהעיר, או היו הורגים אותו. אך קצתם היו מורדים וקצתם היו אחרי אבימלך.

[ט, לא]

בתרמה

הוא שם מקום שהיה יושב בו אבימלך, ותרמה וארומה הוא מקום אחד.

[ט, מא]

ויגרש זבול את געל ואת אחיו משבת בשכם –

יש לתמוה איך היה יכול על זה, והנה אנשי שכם היו נלחמים עם אבימלך?
והנה ידמה שעשה זה בחכמה גם עם שונאי אבימלך, בשאמר להם כי הוא סבב כל הרעה הזאת לשכם, ולזה הסכימו עמו לגרשו מן העיר; או היה זה עם יד הנמשכים עם אבימלך מעיר שכם.

[ט, מד]

ואבימלך והראשים אשר עמו

רוצה לומר, הנכבדים אשר עמו, כי שני הראשים פשטו על כל אשר בשדה ולזה לא נשאר כי אם ראש אחד לפשוט ולעמוד פתח העיר.

[ט, מה]

ויתוץ את העיר ויזרעה מלח

עשה זה כדי שלא תהא ראויה לשדות ולכרמים.

[ט, מו]

בעלי מגדל שכם

הם גדולי העיר, ולא היו שם בעת ההיא ולזה באו אל צריח בית אל בברית, רוצה לומר שישמרום מיד אבימלך ושם המקום ההוא בית אל, וצריח הוא מגדל חזק, והוא אצל בית אל, ולזה לא מתו שם כי אם אנשי מגדל שכם כי הם לבדם היו בצריח.

[ט, מח]

שוכת עצים –

הוא ענף ונקרא כן מפני שהוא מסכך, כי הענפים הם מסככים סביב האילן.

[ט, מט]
שוכת -
כמו שוכתו.

[ט, נ]

וילך אבימלך
אל תבץ -
וידמה שאנשי תבץ ג"כ מרדו בו.

[ט, נג]

פלח רכב

היא חתיכת מהרכב והיא אחת מהרחיים והיא העליונה להיותה רוכבת על התחתונה.

הפרק הבא    הפרק הקודם