בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, שמואל א פרק טז


סימן קכד
ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי
בית (ארנקפאן) [ארתוקופיון] של ישי שהוא בא מבית לחם יהודה.

ר' נחמיה בשם ר"ל:
שהיה בן תורה, דכתיב: לכו לחמו בלחמי.

כי ראיתי בבניו לי מלך
שיהא מלך לשמי, שבכל מקום שנאמר: לי, הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים:
בזקנים, אספה לי שבעים איש.
בכהנים, וכהנו לי.
בלויים, והיו לי הלוים.
בישראל, כי לי בני ישראל עבדים.
בארץ, כי לי כל הארץ.
בבכורות, כי לי כל בכור.
במקדש, ועשו לי מקדש.
בתרומה, ויקחו לי תרומה.
בירושלים, העיר אשר בחרתי לי.
במזבח, מזבח אדמה תעשה לי.
בשמן המשחה, שמן משחת קדש יהיה זה לי.
לקרבנות, להקריב לי במועדו.
בכסף וזהב, לי הכסף ולי הזהב.
הא כל מקום שנאמר: לי, הרי קיים לעולם ולעולמי עולמים.

ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני
תניא:
חור שבין יהודי לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו.

פלימו אומר:

כל עצמו אינו בודק מפני סכנת כשפים.

והא אמר ר' אלעזר: שלוחי מצוה אינם נזוקין?
היכא דשכיחא היזקא שאני, שנאמר: ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני.

ועוד תני:
מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים פעמים ביובל.

אמר ר' יהודה:
מעשה בארטבון אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי מצאו קוסדור אחד ונטל המינו אלף זוז.

והא אמר ר' אלעזר: שלוחי מצוה אינם ניזוקים?
היכא דשכיח היזקא שאני, שנאמר: ויאמר שמואל איך אלך וגו'.

עגלת בקר תקח בידך
אמר ר' נתן:
מצוה לשנות בדבר שלום, שנאמר: ואמרת לזבוח לה' באתי.

ויעש שמואל את אשר דבר ה' ויבא בית לחם ויחרדו זקני (המקום) [העיר] לקראתו ויאמר שלום בואך
תלמיד שאיל בשלמיה דרביה.
דילמא ר' יוחנן הוה מסתמיך על ר' יעקב בר אידי והוה ר' אליעזר אזל ומיטמר מן קדמוי, אמר: חמי מה הדין בבליא עביד לי, תרתי הוא עביד לי:
חדא: דלא שאיל בשלמי.
וחדא: דלא אמר שמעתתא מפומי!
אמר ליה: לא נהיגין בבלאי זעירא קאים קומי רבא דאינון הך קריא, אמרין: ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו.
א"ל: ולמה לא אמר שמעתתא מן שמי?
(לב) אתון מעבר קומי צלמא הורדוס.
אמר ליה: מהו מעבר קומי צלמא הורדוס?
א"ל: ומה את פליג ליה יקרא, אלא עביר קדמוי וסמי עינוי.
א"ל: יאות עביד ר' אלעזר דלא עבר קדמך.
אתון עברין קמי מדרשא.
אמר ליה: הכא הוה ר' מאיר יתיב ודרש, והוה אמר מן שמיה דר' ישמעאל ולא הוה אמר שמעתתא משמיה דר' עקיבא.
א"ל: כלא עמא ידעין דרבי מאיר תלמידיה דר' עקיבא.
א"ל: כל עמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דר' יוחנן.

ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו
אמר: זה ראוי למלכות.
אפשר שמואל שנכתב עליו כי נאמן שמואל לנביא לה' היה טועה?!

אמר ר' יצחק:

שמואל לא טעה אלא שראה ולא כיון אם מבתו אם ממנו המלכות, שנאמר: ויקח לו רחבעם את אביחיל בת אליאב בן ישי, לכך אמר: אך נגד ה' משיחו.
נטל קרן השמן ובא לצוק על ראשו וברח השמן לאחריו, כשראה כך, אמר: גם בזה לא בחר ה'. וכך היה השמן עושה לכולן.
כיון שבא דוד ראה השמן רץ מעצמו וניצק בראש דוד, אמר: ותרם כראים קרני בלותי בשמן רענן.

וכל כך למה?

שראה הקב"ה מעשיו של דוד שהיה ראוי לימשח למלכות, שנאמר: אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים וגו'.

כי האדם יראה וגו' ללבב
אמר רבא בשניה דרב יהודה:
כולהו למודיהו בנזיקין הוה.
וכי הוה מטי רב יהודה לאשה שכובשת ירק בקדרה, ואמרי לה: זיתים שכבשן בטרפיהם טהורים, אמר: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא.

ואנן מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא, ורב יהודה כד הוה שליף מסאניה אתא מטרא, ואנן מצווח צווחינן וליכא מאן דמשגח בן, אלא קודשא בריך הוא לבא בעי, דכתיב: כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.

ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים
אמר ר' לוי:
הפסוק הזה כולו ברוח הקדש נאמר.

התמו
על שם: תם עונך בת ציון.

הנערים,

ונער קטן נוהג בם.


ויאמר עוד שאר הקטן
עוד ישבו זקנים וזקנות.

שאר
שאר ישוב שאר יעקב.

הקטן
הקטן יהיה לאלף.

והנה
הנה על ההרים רגלי מבשר.

רועה
רעה עמך בשבטך.

בצאן
ואתנה צאני צאן מרעיתי.

כי לא נסוב עד בואו פה
אמר ר' שמואל בר נחמני:

לפי שבעולם הזה לא הסבו שני גדולים ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם, (אבל) [כך] לעתיד לבוא, אין לך כל מחיצה ומחיצה של צדיקים שאין דוד עומד על גבם.

עוד שאר הקטן.
וכתיב: ודוד הוא הקטן.
וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן?

אלא להודיעך צדקו של דוד, דוד היה רועה ואע"פ שנעשה מלך על ישראל, הוא דוד בקטנו.

כיוצא בו:
ויוסף היה במצרים וכו'.
אלא להודיעך צדקתו של יוסף, יוסף היה רועה את צאן אביו ואע"פ שנעשה מלך במצרים היה עומד בצדקו.

כיוצא בו: הוא והושע בן נון,
והלא כבר נאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע אלא ללמדך צדקו של יהושע. שומע אני שזחה דעתו עליו משנתמנה ברשות?!
תלמוד לומר: הוא הושע בן נון אע"פ שנתמנה פרנס על הצבור הוא עומד בצדקו.

וישלח ויביאהו והוא אדמוני
כיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתיירא, אמר: זה שופך דמים כעשו.
אמר לו הקב"ה: עם יפה עינים, עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג.

קום משחהו כי זה הוא
ר' שמואל בר נחמני אמר:
זה הוא בעולם הזה וזה הוא לעולם הבא, לפיכך הוא מקלס להקב"ה (לג) בעשרה מאמרות, ה' סלעי ומצודתי וגו'.

רבי סימון אומר:
אף בסופו של ספר הוא מקלס בעשרה מאמרות הללו: אל בקדשו וגו'.

תניא ר' יהודה אומר:
שמן המשחה שעשה משה במדבר כמה נסים נעשו בו?
מתחלתו ועד סופו לא היה אלא שנים עשר לוגין.
ראה כמה יורה בולעת וכמה עיקרין בולעין וכמה האור שורף,
ובו נמשח המשכן וכל כליו,
ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים,
ובו נמשחו כהנים גדולים,
ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, דכתיב: והכהן המשיח תחתיו.
ואין מושחין אלא מלכי בית דוד, דכתיב: קום משחהו כי זה הוא, זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה.
ואין מושחין מלך בן מלך, דכתיב: למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ירושה היא להם.

ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה?
מפני מחלוקתו של אדוניה.

ואת יואש?

מפני עתליה.

ואת יהואחז?

מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים.
ואותו שמן קיים לעתיד לבא, שנאמר: שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם.
ז"ה בגימטריא שנים עשר לוגין.

מנא לן דאי איכא מחלוקת בעי משיחא ולאו כל דבעי מורית מלכותיה לבניה?

אמר ר' פפא:
אמר קרא: הוא ובניו בקרב ישראל קרינא ביה: הוא ובניו אפילו בלא משיחה, בזמן ששלום בישראל.

תנא:
אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם בן אחאב.
ומפני מחלוקתו נמעול בשמן המשחה?!

אמר ר' פפא:
באפרסמא דכיא.

תניא:
כיצד מושחין את המלכים?
כמין נזר.
והכהנים כמין כי.

מאי כמין כי?

אמר רב מנשיא בר אדא:
כמין כ"ף יוני.

תני חדא:
בתחלה מוצקין לו על ראשו ואחר כך נותנין לי בין ריסי עיניו.

ותניא אחריתי:
בתחלה נותנין לו בין ריסי עיניו ואח"כ מוצקין לו על ראשו.
תנאי היא, מר סבר יציקה עדיפא, ומר סבר משיחה עדיפא.

סימן קכה
יודע נגן וגבור חיל
אמר ר' תנחום דרש בר קפרא:
מאי דכתיב: שש השעורים האלה נתן לי.
אילימא שש שעורים ממש, וכי דרכו של בעז ליתן שש שעורים מתנה?
אלא שש סאין.

וכי דרכה של רות ליטול שש סאין?

אלא רמז לה שעתידין לצאת ממנה ששה בנים שמתברכין בשש ברכות, ואלו הן:
דוד,
ומשיח,
דניאל, (חניאל),
[חנניה],
מישאל,
ועזריה.

דוד דכתיב: ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגו'.
אמר ר' יהודה אמר רב:
כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע.
יודע נגן שיודע לשאול.
וגבור חיל, שיודע להשיב.
ואיש מלחמה, שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה.
ונבון דבר, שמבין דבר מתוך דבר.
ואיש (מלחמה), [תאר] שמאיר פנים בהלכה.
וה' עמו, שהלכה כמותו בכל מקום.

בכלהו אמר ליה: יהונתן בני כמוהו וכיון דאמר ליה מילתא דבדייה נמי לא הוה ביה, חליש דעתיה ואיקני ביה, דבשאול כתיב: ובכל אשר יפנה ירשיע.
ובדוד כתיב: (כל אשר יפנה יצליח) [לכל דרכיו משכיל].

ומנא לן דדואג הוה?
כתיב הכא: אחד מן הנערים.
וכתיב התם: ושם איש אחד מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי.

משיח דכתיב ביה: ויצא חוטר מגזע ישי.
וכתיב: ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו'. והריחו ביראת ה'.

אמר ר' אלכסנדרי:

מלמד, שהטעינו יסורים כריחים,

רבא אמר:
שמריח ודאין דינא וקטיל שנאמר: לא למראה עיניו ישפוט.
כי הא דבר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן: אנא משיחא!
אמרו לו: במשיח כתיב: והריחו דמריח ודאין.
דניאל חנניה מישאל ועזריה כתיב בהם ילדים אשר אין בהם כל מום.

ואית דאמרי:
חזקיה, דכתיב: ויקרא שמו פלא יועץ וגו'.



הפרק הבא    הפרק הקודם