רד"ק לשמואל א פרק כה


[כה, א]
וימת שמואל -
ספר מיתת שמואל כי אפשר שמת שמואל בזה הפרק שנפרד שאול מדוד ונתקיימה נבואת שמואל בחייו, כי אף שאול הודה למלוכה לדוד ומת שמואל שבעה חדשים לפני שאול והארבעה חדשים ומקצת החמישי, הם שישב דוד בשדה פלשתים כמו שכתוב.

והנה מעשה אביגיל ושבת דוד בגבעת החוילה, אם כן היו שני חדשים ומקצת החדש השלישי והנה הם שבעה חדשים, כי כן אמרו רז"ל: כי שבעה חדשים מת שמואל קודם שאול ואפשר שאמרו זה לפי שהשבעה חדשים שהיה הארון בשדה פלשתים אינן בכלל חמישים ושתים שנה של שמואל, כי זולתם אנחנו מוצאי' נ"ב כמו שפירשנו בפסוק: הנה זקנתי ושבתי והנה כנגד אותם שבעה חדשים הם אלו שבעה חדשים ממיתתו של שמואל הרמתי עד מיתתו של שאול, והוא תחלת מלכות דוד.

בביתו ברמה -
בביתו שהיה ברמה, כמו שכתוב: ותשובתו הרמתה, כי שם ביתו ועוד נפרש מיתת שמואל בפסוק ושמואל מת.
ולמה נזכר מיתת שמואל במקום הזה?
לדעת הדרש.

[כה, ב]
ואיש במעון -
שם עיר הנזכר בערי בני יהודה, כי משבט יהודה היה האיש הזה ממשפחת כלב.

ומעשהו בכרמל -
מקום שהוא עבוד בזריעה ובאילנות יקרא כרמל, כמו שנאמר: והיה המדבר לכרמל.
ופרש מעשהו מקנהו, כי המקנה נקרא מעשה ומלאכה, כמו שנאמר: לרגל המלאכה אשר לפני.

ויתכן לפרש כרמל זה שם עיר נקרא כן בערי יהודה סמוך למעון, כמו שכתוב: מעון וכרמל וזיף ויוטה ונראה כי אלה המקומות סמוכין למדבר פארן, שירד שם דוד כשברח משאול אחר שנשבע לו, כי דוד מהמדבר שלח לנבל, כמו שכתוב: וישמע דוד במדבר כי גוזז נבל את צאנו.
או הלך אחריו ממדבר פארן למדבר זיף, כי אלה המקומות קרובים כמו שכתב כי הזיפים הלשינו אותו פעם אחרת משם כמו שכתוב.

ולו צאן -
צאן שם כולל לכבשים ולעזים וזה הוא ברוב והנה הוא על הכבשים לבד, שהרי אמר אחריו ואלף עזים וכן בכל מקום שזוכר אותו לענין גזוז, כמו וגז צאנך תתן לו והוא על הכבשים לבד.

[כה, ג]
ושם האיש נבל -
מה שספר הנה שם האיש וענינו שאמר והאיש קשה ורע מעללים ושם האשה וענינה שאמר: והאשה טובת שכל על מעשיהם העתידים, כי הוא עשה מעשה רע כאיש נבל והיא עשתה בשכל ובחכמה.

טובת שכל -
כתרגומו:
חכימת מדע.

ויש מפרשים:
שכל עניין עיון והבנה, כאילו אמר: טובת מראה.

וכתב אדוני אבי ז"ל:
כי נבל זה לא היה שמו שקראו לו אבותיו, אלא מרוב גריעות היו קוראין אותו בני אדם נבל.

והוא כלבי -
היו"ד ליחס, לפי שהיה ממשפחת כלב קראו כן.

וכן תירגם יונתן:
והוא מדבית כלב,
והכתיב הוא בוי"ו כלבו, ואפשר לפרש הכ"ף לשמוש כפי הכתיב, ר"ל כן היה מראה מעשיו רעים כמו שהיה לבו רע, כי יש בני אדם מעשיהם נאים ולבם רע והוא היה תוכו כברו וברו כתוכו לרעה.

וגם הקרי יש לפרשו על זה הדרך, כי כל אדם ששואל ממנו היה אומר עליו הוא כלבי, כמו שהייתי חושב עליו כי ימנע שאלתי כן היה, ובזה הדרך אמר הכתוב על עין רעה, כי כמו שער בנפשו כן הוא.

ויש לפרש: כלבי –
מענין גריעות מעשיו יחסו לכלב.

[כה, ו]
כה לחי -
כזה הטוב יהיה לך כל ימי חייך.

וכן תירגם יונתן:
כדין לחייך.

ויש מפרשים:
ואמרתם כה לעשיר כמו מה לעני יודע להלך נגד החיים, ויהיה פירושו ואמרתם זה השלום לעשיר, ויהיה וי"ו ואתה שלום לזה הפירוש כוי"ו


[כה, ז]
לא הכלמנום -
הה"א בסגול והוא כמו בחירק.
ופירושו: לא עשינו להם דבר רע שיהיה להם כלימה בו, אם היו צריכים ממנו דבר לא השיבונו' ריק'.

ויונתן תרגם:
לא אנזיקונון.

ולא נפקד להם -
ולא חסר, כמו: ולא נפקד ממנו איש פירוש ולא נפקד להם מכל אשר להם, והלמד כלמ"ד חדל לספור.

כל ימי היותם בכרמל -
פירש עמנו.

[כה, ח]
כי על יום טוב בנו -
חסר אל"ף מהמכתב ונשארה במבטא.
ופרש: כי מנהגם לעשות משתה ויום טוב בעת שהיו גוזזים, כמו שראינו בדבר אבשלום וזה כי על יום טוב באנו, כלומר באנו אליך בעת שאתה עושה יום טוב ולא תרבה הוצאה בעבורנו, כי יום טוב אתה עושה לגוזזים אשר לך ותקנת לרוב מאכל ומשתה.

[כה, ט]
וינוחו -
תרגם יונתן:
ופסקו מלדבר עוד, עד ששמעו תשובת נבל.

ויתכן לפרשו: וינוחו - מיגיעתם מן הדרך וספר זה בעבור זריזותם, כי לא נחו עד שדברו לו הדברים בשם דוד.

[כה, י]
המתפרצים -
לברוח ולמרוד איש מפני אדניו.

[כה, יא]
ואת מימי -
כלומר כל משתה שלי.

כתרגומו:
כל משתאי,
וכן את לחמי –
ית מכלי,

ויש לפרשו: לחמי - על הלחם המיוחד כי זכר אחר כן את טבחתי שהוא שאר המאכלים.
וכן יש לפרש: מימי, כמשמעו, כי המים היו יקרים במדבר.

ואת טבחתי -
תבשילי ומאכלי.
וכן תירגם יונתן:
וית שירותי,
וכמוהו לרקחות ולטבחות ואופות, ולטבחות - מתקנות התבשיל.
וכן אמר במה שהביאה לו אביגיל: חמש צאן עשויות, כלומר מתוקנות ומבושלות.

[כה, יג]
ויחגור גם דוד חרבו -
אע"פ שהיה די באנשים אשר עמו, אע"פ כן מרוב כעסו חגר גם הוא את חרבו.

ורז"ל למדו מזה:
שדיני נפשות אין מתחילין מן הגדול ובדין נפשות דן אותו עם חביריו, והסכימו כי מורד במלכות היה וחייב מיתה, כי כבר ידעו כל ישראל כי דוד נמשח למלך ובזהו נבל וקראו עבד והוא נסכם עמהם באחרונה, שאם היה הוא אומר דעתו בראשונה האחרים לא היו רוצים לחלוק עליו והיו אומרים כדבריו, לפיכך לא אמר הוא דעתו אלא באחרונה זהו: ויחגור גם דוד את חרבו:

[כה, יד]
לברך את אדונינו -
לתת לו שלום, כמו כי תמצא איש לא תברכנו, ויברך יעקב את פרעה.

ויעט בהם -
גער בהם והוא מענין עיט ומשרשו כי היו"ד קמוצה, כלומר הכריחם בדבריו הרעים.

וכן במדרש:

מהו ויעט בהם?
אפרחינון במלין.

ויונתן תרגם:
וקץ בהון.

[כה, יז]
והוא בן בליעל מדבר אליו -
אדונינו בן בליעל מדבר אליו, אם היינו מדברים אליו היה גוער בנו, לכן את דעי מה תעשי.

ויתכן לפרשו:
על דוד, כלומר דוד בן בליעל מדבר לאדונינו על הדבר הזה, אלא יבא ויכלה הכל עם חילו.

[כה, יח]
וחמש צאן עשוות -
כן כתיב בשני ווי"ן וקרי עשויות ביו"ד ואחד הוא, כי אותיות אהו"י מתחלפות.
ופירוש: מתוקנות ומבושלות כמו: וימהר לעשות אותו.

ויונתן תרגם:
עשויות תחברא,
ולא ידעתי מה הוא.

ובנוסחא אחרת מצאתי:
תכברא,

ופירש אותו רבינו שלמה ז"ל בשם רבי קלונימוס מרומי:

ממולאות בשר דק ובצים פשטיצ"ו בלע"ז,

והביא לו חבר מה שאמרו רז"ל בפסחים:
ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו.

ר' טרפון קורהו:

תכברא.

צמוקים -
ענבים יבשים.
ופרש מאה אשכולות.

וכן תירגם יונתן:
ומאה אתכלין דענבין יבשין.

דבלים -
הדבלה הוא ככר תאנים יבשות דרוסות יחד, עד שנעשית כמו ככר לחם.
ופרש מאתים מאתים ככרים מאלה הככרים, או פירוש מאתים ליטרא.

וכן תרגם יונתן:
ומאתן מנן דבילתא והמנא הוא ליטרא.

[כה, כ]
בסתר ההר -
יורדת בצד זה מן ההר שהיה מקום סתר לבאים ויורדים מצד האחד ואמר זה, בעבור כי לא ראתה היא דוד מרחוק עד שפגעה בהם וירדה מהרה מעל החמור בראותה את דוד.

ויונתן תרגם:
בסתר ההר בסטר טורא.

[כה, כא]
לשקר -
לחנם.

וישב לי רעה -
במה שחירף אותי בדבריו.

[כה, כב]
לאויבי דוד -
כינוי הוא לדוד.

משתין בקיר -
כמו שפירשו רז"ל:
אפילו הכלב שדרכו להשתין בקיר.

ויונתן תרגם:
ידע מדע,
ר"ל משית בקירות לבו, כלומר בן דעת.

[כה, כג]
לאפי דוד -
כמו לפני דוד.

[כה, כד]
בי אני -
כלומר אדוני העון בעצמי ואני הוא שחטאתי לפניך, כלומר חשוב כי אני חטאתי שמע דברי אמתך.

[כה, כו]
אשר מנעך -
דבק עם חי ה'.

והושע ידך לך -
השם מנעך מבוא בדמים והושע ידך לעצמך, שלא שפכה ידך דם נקי, כי לא יקרא זה מורד במלכות כאשר חשבת, כי עדין לא יצא טבעך בעולם ועדין שאול קיים.

יהיו כנבל -
שאין בו כח להרע לך.

[כה, כז]
הברכה -
כמו המנחה, כמו קח נא את ברכתי.

אשר הביא שפחתך -
ואמר שפחתך בלי זכר הנער, לפי שהיא עיקר ההבאה.

ונתנה לנערים -
דרך כבוד.

[כה, כח]
בית נאמן -
כתרגומו:
מלכו קיימא,
ודרך נבואה אמרה זה, כי היא אחת משבע נביאות, על דעת רז"ל.

ויש לפרש: כי היה הדבר נשמע ונודע בישראל, כי דוד נמשח למלך כמו שאמרה ככל אשר דבר את הטובה עליך, וצוך לנגיד על ישראל.

כי מלחמות ה' -
תרגומו:
ארי קרבי עמא דה'.

לא תמצא בך -
עתיד במקום עבר, כמו לא נמצא.

ומלת מימיך –
יוכיח זה.

וכן תרגומו:
לא אשתכחת.

[כה, כט]
ויקם אדם -
שאול וקראו אדם ולא מלך דרך בזיון, כלומר כי אין לו תקומה לפניך.

והיתה נפש אדני -
שלא יוכלו להמיתך מי שרודפין אותך ותהיה בחיים את השם, כלומר שתלך בדרכיו כל ימיך וכן ורעה לא תמצא בך כל ימיך וימית האל יתעלה ויתברך הרודפים אותך ויפריח נפשם, כמו אבן הקלע.

וכף הקלע –
פירוש מושב אבן הקלע שהוא עשוי כמו כף.

ולדעת יונתן:
פירוש נפש אדני צרורה בצרור החיים לעולם הבא שתרגם הפסוק כן:
ותהא נפשא דרבוני גניזה בגנז חיי עלמא קדם ה' אלהך וית נפש בעלי דבבך יפרחינה כמה דמפרחין אבנא בקלעה.

וכן בדברי רז"ל ר' אליעזר אומר:
נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר: בצרור החיים את ה' אלוהיך ונשמתן של רשעים מטרפות ומשוטטות מסוף העולם ועד סופו ואין להם מנוחה שנאמר: יקלענה בתוך כף הקלע.

[כה, לא]
ולא תהיה זאת לך לפוקה -
זאת הנקמה שאתה רוצה להנקם בנבל.

לפוקה -
כמו ופיק ברכים על עניין מכשול.

ותרגומו:
ליצפא.

ולמכשול לב -
כי העון מכשול הלב הוא והכפל פוקה ומכשול לחזק, כי כן דרך הכתוב.

ויש בו דרש:
כי דוד תבע אביגיל לעבירה ואמרה לו לא תהיה זאת לך לפוקה על שפיכות דמים ולמכשול על אשת איש.

ולהושיע אדוני לו -
לעצמו שלא ישפוך דם נקי.

וזכרת את אמתך -
כשייטיב ה' לאדוני ותמלוך תזכירני לטובה, כי טובה עשיתי עמך שמנעתיך מדמי חנם.

[כה, לב]
לאביגל -
כתיב כמו לאביגיל, כי קרוב הוא והיתה נקראת כך וכך והרבה כזה נמצא בשמות.

ויש בו דרש:
כי כשאמרה: וזכרת את אמתך פקרה עצמה לו וכיון שפקרה עצמה לו, פגמה הכתוב בקריאה, כי למעלה קראה אביגיל והכא אביגל.

אשר שלחך -
שנתן בלבך לצאת לקראתי.

[כה, לג]
טעמך -
עצתך ודברך הטוב.

וכן תירגם יונתן:
ובריך מדעיך.

כליתני -
מנעת אותי, כמו: לא יכלה ממך.

[כה, לד]
מהרע אותך -
כמו לך.

ותבאתי -
כן כתיב והקרי ותבאת ובמלה בכתוב שני סימני נקבה עבר ועתיד, כי לשון העתיד תבא ולשון עבר באת והיה הכפל הזה במלה מורה על זריזות ביאתה, וכן בקרי משני הסימנים.

[כה, לז]
בצאת היין -
בביונתן תרגם ופרש בעת שסרה שכרותו.

ותרגומו:
כד פג חמרא מנבל,

וכן תרגם:

הסירי את יינך מעליך - הלא תפיגין ית חמרך.

וימת לבו -
שנשתתק ויהי כמת, כי נצטער על המנחה שהביאה אשתו לדוד.

[כה, לח]
כעשרת הימים -
הכ"ף כ"ף האמיתות, ר"ל לעשרת הימים וכן כמשלש חדשים, ר"ל למשלש חדשים עשרת הימים חלה החולי הקשה ובסוף העשרה ימים נגפו האל ומת, ואלו היסורין היו לו עונש עונו עם מיתתו.

ויש דרש:
שתלו לו עשרה ימים לתשובה.

וכן אמרו:
לעשרת לא נאמר אלא כעשרת כעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שמא יעשה תשובה וזה רחוק, כי הכתוב מעיד עליו כי עשרת הימים האלה היה מת לבו והיה לאבן, היאך יעשה תשובה אדם כזה?!

ועוד דרשו:
כנגד עשר לגימות שנתן לעשרה נערי דוד ששלח אליו ואני אומר כי לרעתו היו אלה העשרה ימים לא לטובתו.

ועוד בדרש:
ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל -
והלא אין מגפה אלא לשלשה ימים, דתניא:
המת ליום אחד הרי זו מיתה של זעף,
לשנים מיתה של בהלה,
לשלשה מיתה של מגפה,
אלא שתלו לו שבעת ימי אבלו של שמואל הצדיק, כדי שלא יתערב אבלו של רשע בתוך אבלו של צדיק.

[כה, לט]
חרפתי -
שחרף אותי ואמר: מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו.

[כה, מג]
גם שתיהן -
האחת לרבות האחרת ואמר זה להודיע, כי אלו שתיהן היו לו לנשים ולא מיכל, כי שאול נתנה לפלטי בן ליש ולפיכך אמר ושאול נתן את מיכל בתו וגו'.

ויש לשאול:
הרי מיכל אשת דוד הייתה איך נתנה לפלטי ואיך לקחה פלטי בן ליש והיא אשת דוד?
ואם תאמר כי בעבירה ובאיסור עשו הדבר, איך לקחה אחרי כן דוד והנה הייתה אסורה לו כיון שנבעלה ברצון לאחר בעודה אשתו?!

ויש מרז"ל אמרו:

כי קדושי פלטי במיכל בעבירה היו.

ומהם אמרו:
כי קדושי טעות היו לו לדוד במיכל, כמו שאמר יעשרנו המלך עושר גדול ואותו היום היה מלוה אצל שאול והמקדש במלוה אינה מקודשת, ואף על פי שהיו ערלות פלשתים לקדושין, גם כן חשב שאול כי דעת דוד על העושר שהיה מלוה ודוד היה דעתו על מאתים ערלות שהרי למהר נתנם ולקדושין.

ומהם אמרו:
כי פלטי בן ליש לא בא עליה וכל הימים שהיתה עמו חרב היה נועץ בינו לבינה שלא יגע בה ומה שאמר הלוך ובכה אחריה, על המצוה הזאת שהלך מידו שהיה כל כך כובש את יצרו וכל אלה הדברים רחוקים מדרך הפשט.

והנכון בעיני: כי גט נתן דוד למיכל כי ראינו ששנא שאול את דוד אחר שנתחתן עמו עד שברח דוד מפני שאול וכראות שאול כי דוד היה בורח, אע"פ שהיה חוזר אליו לפעמים הכריחו לתת גט לבתו שלא תשב עגונה ועשה כן ושאול נתנה לאשה לפלטי בן ליש.

ואם תאמר אם כן אסור היה לדוד להחזירה כי אסור לאדם להחזיר גרושתו אחר שנשאת לאחר, או שנתארסה ונאמר כי לא מדעתו נתן זה הגט.

ואם תאמר מי הכריחו והלא הוא ברח מאת שאול, אף ע"פ שברח ראינו שהיה עם שאול אחר כן, כמו שאמר: אם פקוד יפקדני אביך וכל הענין שהוא מורה כי אחר שברח היה חוזר אליו ובעוד שהיה עמו הכריחו לתת הגט וגט המעושה בישראל שלא כדין פסול.

ואם תאמר וכי לא היו יודעים בית דינו של שאול כי הגט פסול, אפשר שהיה דעתם כי בדין היה אחרי אשר היה רצון המלך וטוב מזה עוד שנאמר כי דוד קודם שנתן הגט אמר בפני שני עדים מאוהביו, ראו שאני אנוס בנתינת הגט והסתירו הדבר ונתן הגט והנה הגט לא היה גט ופלטי בן ליש לא ידע ומיכל לא ידעה והיו סבורין כי הגט גט.

ואפשר גם כן כי הגט היה מתחלתו כהוגן ועל ידי שליח שלחו דוד ואחר כן בטלו קודם שיגיע גט לידה והם לא ידעו, והנה מיכל נבעלה בטעות ולא נאסרה על דוד והיה זה כמי שנבעלה באונס, כי הייתה סבורה כי הגט גט כשר, כי האונס והשגגה שוין באשת איש וכן אמר והיא לא נתפשה - פרט לאנוסה ומעלה בו מעל - פרט לשוגגת שמותרת לבעלה.