ראב"ע כי תישא פרק לא

[לא, א]
וידבר -
אמר הגאון:

למה נבחרו בצלאל ואהליאב?
והשיב כי בצלאל מבני יהודה שהמשילו יעקב לגור אריה, גם אהליאב מבני דן שהמשילו משה לגור אריה. והאריה צר מאחוריו וככה היה הבית.
וזה דרש הדורש כי בצלאל ואהליאב לא בנו הבית. ורוחב המשכן שעשו היה שוה ואין טעם לשאלתו, כי נבחרו בעבור שלא היה בישראל כמוהם.

[לא, ב]
ראה -
בעין כבוד, והקרוא הוא בצלאל.

והטעם קראתי בשמו
שאין כמוהו לעשות המשכן.
ועל דרך הפשט כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות. והמשכילים יבינו.

[לא, ג]
ואמלא אותו -
כמו: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה.
וכתוב: ונחה עליו רוח ה'. ופירושו: מה היא רוח ה'. והיא רוח חכמה ובינה.
החכמה - היא הצורות האצורות באחרונית מוח הראש.

ומלת תבונה
גם בינה מגזרת בין. והיא הצורה העומדת בין צורת הדעת ובין צורת החכמה, כנגד הנקב האמצעי במוח הראש. כי החכמה כנגד הנקב האחרון. והדעת המתחברת בנקבי המוח על המצח מההרגשות.
ובלשון ישמעאל קורין:
הדעת אלתכ"ייל.
והתבונה אל"פכרה.
והחכמה אל"חכמה.

והנה בצלאל היה מלא כל חכמה בחשבון ומדות וערכים ומלאכת שמים. וחכמת התולדות. וסוד הנשמה. והיה לו יתרון על כל אנשי דורו, שהיה יודע כל מלאכה כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת על כן כתוב: ובכל מלאכה בוי"ו.

[לא, ו]
אתו -
כמוהו במלאכות ולא בחכמת מלאכת חרש. והנה פירש ובכל מלאכה לחשוב מחשבות. ובלב

כל חכם לב -
לעשות מלאכה, כי גם זה ימצא בתולדת האדם שיוציא מלבו דברים עמוקים במלאכת המדות והוא לא למד החכמה, ועתה יזכיר כל אשר יעשו.

[לא, ז]
את וגו'. -
החל מהאהל שהוא כולל. והזכיר הארון והכפורת בעבור גודל מעלתם.

ואת כל כלי האהל -
הפרוכת והמסך והקרשים והבריחים. והזכיר השולחן על הדרך שהזכרתי.

[לא, י]
ואת בגדי השרד -
בגדי הנסיעה שיכסו בהם הארון והשלחן והמזבח והמנורה. וככה מפורש: ומן התכלת והארגמן ותולעת השני כל אחד לבדו. ככתוב בפרשת במדבר סיני עשו בגדי שרד.
ואחר כן כתוב ויעשו את בגדי הקדש. ואחר כן פירש אותם.

והנה מלת שרד –
מגזרת פליט ושריד.

[לא, יא]
לקדש -
לצרך הקדש הם.

[לא, יב]
ויאמר -
כל לאמר עם וידבר לאמר לו, רק זה לאמר לישראל.

[לא, יג]
ואתה -
טעם אך
בעבור אשר צויתים ככתוב למעלה אולי חשבו כי יעשו כן בשבת.

אמר חכם מהחכמים הגדולים:
ידוע כי שבת אחת שבת השם, א"כ מה טעם שבתותי?
והשיב: בעבור כי שתא אלפי שני הוי עלמא הנה האלף השביעי שבת. גם שנת השמטה שבת. שבתות רבות בכל שנה.
ודע כי לא מצאנו מפורש במועדים שבת רק שבתון. ומחלוקת יש בפירוש ממחרת השבת. והאמת דברי הקבלה,. רק צריכים תיקון כאשר אפרש במקומו ויום הכפורים נקרא שבת. רק לישראל לא לשם.

כי אות היא -
בסוף אפרש מה היא האות.

מקדשכם -
בקדשכם השבת שקדשתי ולא עשיתי ביום השבת מלאכה.

[לא, יד]
ושמרתם -
אולי יומת זה. כמו: וגם בעליו יומת. והעד: כל העושה בו מלאכה בסתר, או לפני עד אחד אכריתנו.

[לא, טו]
ששת -
ועוד הוסיף לפרש כי ששת ימים מותרים לעשות מלאכה ובא מלת יעשה עם מלאכה, אולי יחסר מלת כל או דבר מעשה.
והנה הטעם: אם יעשה מלאכה בפרהסיא המיתוהו אתם.

[לא, טז]
ושמרו -
שישמרו ימי השבוע שלא ישכחו אי זה יום הוא שבת. ושיתקן צרכיו ודרכיו ביום הששי, כדי שישמור השבת ולא יחללנה.

והנה פירוש לעשות השבת –
כמו: וימהר לעשות אותו.

[לא, יז]
ביני וגו' -
ובמילה כתוב ברית גם אות וככה בשבת.

והגאון אמר:
כאשר ימצא נמול בפריעה ידעו המוצאים אותו שהוא מישראל. וככה כאשר לא יעשה מלאכה בשבת או לא ישא ויתן בשבת.
ולפי דעתי: כי פירוש אות היא כי ששת ימים עשה. והנה העושה מלאכה בשבת מכחיש הוא במעשה בראשית, והתורה דברה כלשון בני אדם להבין השומעים.

ואמר: וינפש
כי השם לא ייעף ולא ייגע, כי הנה בריאותיו שהם הגויות הנכבדות שהם צבאות השמים לעולמי עד, סובבים ביום ובלילה. ואף כי הנכבדים שאינן גופות ואף כי יוצר הכל שהוא שוכן עד ויושב קדם, ואין מעשיו בתנועה רק הכל נעשה בדברו.

[לא, יח]
ויתן -
ריקי מוח יתמהו, מה עשה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה?!
ולא ידעו אם יעמוד שם עם השם כמספר הזה. וכפל כפלו שנים. לא יוכל לדעת חלק מאלף ממעשי השם ודרכיו וסוד כל המצוות שצוהו, כי יחשבו כי המעשה העיקר. ואיננו רק הלבב והמעשה והלבב והלשון להרגיל.
וכן כתוב: בפיך ובלבבך לעשותו.

וקדמונינו אמרו:
רחמנא לבא בעי.
ושרש כל המצוות עד שיאהב את השם בכל נפשו וידבק בו, וזה לא יהיה שלם אם לא יכיר מעשי השם בעליונים ובשפלים וידע דרכיו.
וככה אמר הנביא: כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, אז יתברר לו כי השם עושה חסד משפט וצדקה בארץ ולא יוכל לדעת השם, אם לא ידע נפשו ונשמתו וגופו, כי כל מי שלא ידע מהות נפשו חכמת מה לו?!
והנה משה שהתנבא ארבעים שנה במדבר ועמד בסודות רבות שגלה לו השם בהר סיני, והוא אמר לפני מותו: אתה החלות להראות את עבדך את גדלך והנה עתה החל והראה לו גדולת השם. וזהו אמת, כי לגדולתו אין חקר.

לוחות אבן -
פירשתיו.

ודבר הכתוב: באצבע אלהים
על מנהג האדם, כי כל חפץ השם בדבר פיו יקום. ופירוש דבר פה על דרך משל, כמשפט מלכי האדם. וככה: כי הוא ציווה ונבראו, ודברי השם נצבים הם בשמים כנגד השפלים.
וכן כתוב: לעולם ה' דברך ניצב בשמים. והמשכילים יבינו.


הפרק הבא    הפרק הקודם