ראב"ע מיכה פרק ו

[ו, א]
שמעו -
ידבר עם ישראל בעד השם. וככה אמר לי: קום ריב - עם ישראל בהרים.

[ו, ב]
שמעו -
הטעם: כמו האזינו, בעבור היותם עומדים. וככה: כי היא שמעה.

[ו, ג]
עמי -
מה הרעותי לך ומה הלאיתיך.
הטעם: מה דבר בקשתי מאתך שתלאה לעשותו?!

ענה בי -
העד בי.

[ו, ד]
כי -
רק טובה רבה עשיתי לך אשר העליתיך והוצאתיך על ידי אדם שתוכל לדבר עמו ולומר לו כל צרכיך, ושיודיעך דרכי, והם: משה - שבא אל פרעה ואהרן - שהתנבא על ישראל לפני בא משה, ומרים - שהתנבאה לנשים.
גם התורה נתנה על יד משה ואהרן שהיה לו לפה ושניהם למדו המצות לאנשים ומרים לנשים, אשר דבר השם עמו פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו פה אל פה ולא בחלום במראה ולא בחידות והיא טובה גדולה ונפלאה, כי הדברים ברורים כאב לבנו ורב לתלמידו.

[ו, ה]
עמי -
הזכיר החסד שעשה השם עם ישראל על דבר עצת בלעם כשיעץ להשמיד הכל.

וטעם: ומה ענה אותו –
שלא הנחתי בלעם לקללכם וציויתיו והתנבא כי נתתי עליו רוחי בעבור כבודכם. וכתוב הוא וכל אשר ענה אותו, שבירך אתכם.
ויהושע אמר: בדבר בלעם ואציל אתכם מידו.

וטעם מן השטים - כי לא היה בין השטים שחטאו שם ישראל ובין הגלגל, רק מעט דרך ומעבר הירדן והזכיר הגלגל - כי הוא תחלת ארץ ישראל.

והנה הטעם כאשר הייתם קרובים להכנס אל הארץ, אז חטאתם חטאה גדולה שהייתם כולכם בני מות וחמלתי עליכם ובאתם אל הארץ ועזרתי אתכם וכל זה עשיתי, אולי תכירו הטוב שעשיתי לכם וזהו: למען דעת צדקות ה'.

[ו, ו]
במה -
ואם כל אחד מכם יאמר במה אתרצה אל אלהי שעשה עם אבותי זה החסד, וזהו הטעם במה אקדם ומלת אכף מפעלי הכפל כדרך אשתחוה, כמנהג המביא מנחה לאדוניו.

[ו, ז]
הירצה -
אם אוכל להקריב לו פרים רבים, כי רצונו באלפים רבים ושמן לקרבן רבבות נחלים, או אם ארצה אתן לו בכורי, בעבור פשעי שיסלח לי והטעם שאקריבנו לפניו, שאין לי במה אתרצה כי אם בבהמות או בבני.

פרי בטני -
הטעם כפול ובי"ת ברבבות ישרת בעבור שנים אחריו וככה הוא האתן בכורי בפשעי פרי בטני, בעבור חטאת נפשי, כמו: ויעבד ישראל באשה.

[ו, ח]
הגיד -
זאת היא תשובת הנביא ככה הגיד לך - אתה האדם האומר במה אקדם ה' מה טוב בעיניו שתעשה והוא איננו מבקש אילים ולא בנך, רק עשות משפט, שלא תעשה עול בעמיתך ולא תוננו בדיבור או בהון רק תעשה חסד עמו בכל יכולתך והצנע לכתך עם השם לבדו, שתלך בדרכיו בתם לבב הפך קשי עורף.

[ו, ט]
קול -
בעבור שהזכיר שתעשה משפט החל להוכיח ישראל על שאינם עושים משפט במשקל במדה, וטעם לעיר שומרון או לירושלם.

ותושיה -
חסר איש כמו ואני תפלה ויראה בלב זה השם הקורא וכן הוא ואיש תושיה יראה, וידע השם הנזכר.

ויפת אמר:
כי ה"א תחת יו"ד והטעם כי תושיה ילמדו יראי השם וזהו הבל.

שמעו מטה -
שיביא השם לייסר את המעוותים ודעו מי יעדה ולא יאחר ומטה לשון נקבה, גם זכר ושמות רבות ככה.

[ו, י]
עוד האש -
הנכבד בעיר עודהו מחזיק ברשעתו אחר ששמע קול הקריאה, יש בביתו כבית רשע איפת אוצרות רשע, ממון שקבץ ברשע ובאיפת רזון חסרה שהיא זעומה לשם ולא יאמר בלבו איננו ירא מלפני השם, שיאמר בלבו האזכה במאזני רשע.

[ו, יב]
אשר עשיריה -
עיר הנזכרת לעיר יקרא.

[ו, יג]
וגם -
הטעם מדבר אל האיש הנזכר, עוד האיש לכל אחד מעשירי העיר, אם אתה עשית חמס והחלית לבב עשוקים, גם אני החליתיך עת הכיתיך והשממתיך.

[ו, יד]
אתה, וישחך -
שם דבר כמו: וישעך תתן לנו.
והטעם: הפך גאותך.

ותסג -
אשתך והסמ"ך כשי"ן תשיג אל הריון ולא תלד את כל זה בעבור החמס שעשיתם איש לרעהו, העשיר לעני.

[ו, טז]
וישתמר -
כל אחת מחוקות עמרי.

וכל מעשה בית אחאב -
הם המשתמרים וחוקותי לא ישתמרו.

וטעם: וחרפת עמי
מה שהייתם מחרפים עובדי השם תשאו הגמול, או הטעם חרפת עמי תשאו עליכם, כדרך: וחרפה לא נשא על קרובו.


הפרק הבא    הפרק הקודם