ראב"ע זכריה, פרק ו

[ו, א]
ואשוב -
כאשר נשלמה זאת המראה.

והנה ארבע מרכבות -
המרכבה ארבעה סוסים ככתוב בספר מלכים.

וטעם מבין שני ההרים על הגזרות, על דרך וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו

ונחשת –
שהם עומדים.

[ו, ב]
במרכבה -
ואלה הסוסים שבראש הספר במראה הראשונה.

[ו, ג]
ובמרכבה -
הנה במרכבות השלש הזכיר הסוסים, עין אחד להם וזה משונה מזה אדום שחור ולבן, רק ברביעית הזכיר שני גוונים ברודים גם אמוצים, מגזירת אמיץ והוא גוון התקיף ונראה למרחוק יותר מכל הגוונים.

[ו, ד]
ואען -
גם זאת המראה היתה בעוד המלאך עומד.

[ו, ה]
ויען -
אלה הגזרות היוצאות לארבע קצות הארץ.

ומהתיצב –
כמו: להתיצב על ה'.

[ו, ו]
אשר -
הזכיר המראה השנית, כי היא עיקר המראה על היהודים אשר נשארו אל ארץ צפון בבל ופרס.

והלבנים יצאו אל אחריהם -
ולא חשש לדעת את הארץ אשר יצאו שם.

והברדים -
הם המרכבה הרביעית.

יצאו -
אל דרום, הפך המרכבה השנית שיצאת אל ארץ צפון.

[ו, ז]
והאמצים -
הם האדומים לבדה שהיה במרכבה הראשונה.

ויבקשו ללכת להתהלך בארץ -
למזרח ולמערב במצות אדון כל הארץ, על כן ויאמר לכו.

[ו, ח]
ויזעק, וידבר -
המלאך הדובר בו על פי השם, כי השחורים היוצאים אל ארץ צפון עשו נקמת השם בצפון וזה טעם הניחו את רוחי, כמו ומשל ברוחו.
וטעם זאת המראה שהודיע הנביא לישראל, כי כל היושב מהם בארץ צפון וירושלם תשכן לבטח.

[ו, ט]
ויהי -
זאת נכתבה לפאר כל הבית לפאר בית השם, וזה הנביא התנבא לפני בואם כאשר אפרש.

[ו, י]
לקוח -
שם הפועל תחת ציווי, כמו זכור את יום השבת.

ובאת אתה -
בעצמך ביום ההוא.

בית יאשיה בן צפניה -
שהיה בירושלם.

אשר באו מבבל -
שב אל חלדי וטוביה וידעיה, כמו על שפת הים שב אל ישראל.

[ו, יא]
ולקחת כסף וזהב -
שיביאו נדבה לבית השם ועשה מהם עטרות ושים אותם בראש יהושע כאשר הושם העטרה על ראש המלך, וככה אומר והיה כהן על כסאו.
גם זאת יתכן היותך בדרך נבואה גם בהקיץ על יד המלאך.

[ו, יב]
ואמרת אליו -
אל יהושע.

צמח שמו -
הוא זרובבל.

ומתחתיו -
ממקומו כמו מאליו.

[ו, יג]
והוא -
וכאשר יבנה הבית אז ישא הוד מלכות והכהן הגדול יהושע, גם הוא ישב על כסאו ולא תהיה ביניהם קנאה, בעבור שני כסאות.

[ו, יד]
והעטרות, לחלם -
הוא חלדי, כמו אחימות הוא נחת בדברי הימים ולחן הוא יאשיהו, כמו עמינדב הוא יצהר ורבים ככה.

[ו, טו]
ורחוקים -
הם מישראל.


הפרק הבא    הפרק הקודם