ראב"ע תהלים פרק עט

[עט, א]
מזמור לאסף אלהים באו גוים -
הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר.

יש אומרים:
כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו, או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה, כי ישראל היו עמו ונחלתו.

וטעם אלהים
איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו.

בנחלתך -
ארץ ישראל.

לעיים -
מקומות שפלים והפך זה: נכון יהיה הר בית ה'.

ויש אומרים:
מקום שאין שם ישוב, או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.

[עט, ב]
נתנו -
קשור זה הפסוק כי החסידים לא נקברו בעיים הדומים לקברים.

[עט, ג]
שפכו -
דעת השופכים כי אין דורש דמם, כמים שהם מותרים.

[עט, ד]
היינו -
הנשארים ממנו.

[עח, ה]
עד מה ה' תאנף לנצח -
בנו.

תבער כמו אש קנאתך -
קנאת בעבור שעבדו ישראל אלהים אחרים, ולמה לא תקנא בזרים?!

[עט, ו]
שפוך, ועל ממלכות -
כמו אל הממלכות, כמו: אל יסוד המזבח.

[עט, ז]
כי -
לא די שלא תקנא בעבור שלא ידעוך עד שאכלו את יעקב, שידע אותך.

[עט, ח]
אל -
מפרשים רבים אמרו:

כי ראשונים תאר לעוונות.

והנכון בעיני:
כי עוונות סמוך לאבות ראשונים, ומלת יקדמונו כנגד ראשונים.

וטעם כי דלונו מאד –
אין לנו כח ואין לאל ידינו, על כן נבקש רחמים.

[עט, ט]
עזרנו -
הטעם עזרנו עד שנכבד שמך, או עזרנו בעבור כבוד שמך שנקרא עלינו, על כן אחריו.

[עט, י]
למה -
טעם לעינינו שנהיה חיים לפני מותנו.

ודם עבדיך -
הוא הנזכר בתחלת המזמור.

[עט, יא]
תבא -
בעבור היות ישראל בגלות כאסיר בבית כלא.

הותר -
מגזרת הותירם שהם מוכנים למות, ומשקל תמותה תשועה, תקומה תרועה.

ורבי משה אמר:
כי הותר הסר יתד ופתח קשורם בעבור שהזכיר אסיר.
[עט, יג]
ואנחנו עמך -
אנחנו הנודעים שהם עמך, אז נודה לך בפדותך אותנו.


הפרק הבא    הפרק הקודם