[כא, א]
וישמע הכנעני מלך ערד -
אמרו הקדמונים:
שהוא סיחון ונקרא הכנעני כי כל אמורי כנעני.

ורבים אמרו:
כי זאת הפרשה יהושע כתבה והראיה מלך ערד אחד ומצאו שבני יהודה קראו שם המקום חרמה, ולא אמרו כלום כי אותו המקום יקרא בתחלה צפת וזה מלך ערד והאמת שני מקומות ורבים במקרא כמו הם ומלך ערד על פשוטו הוא מעבר לירדן מזרחה ונסמכה זאת הפרשה למות אהרן כי הכתוב ספר מה שאירע בהר ההר קודם נסעם משם והעד: וישמע הכנעני מלך ערד ואחריו ויסעו מהר ההר ואם תבקש מה שמע הנה מפורש.

כי בא ישראל דרך האתרים -
האתרים -
יש אומרים:
כי האל"ף נוסף.

והטעם התרים את הארץ –
וכן אל"ף אזרועך.

[כא, ד]
לסבוב את ארץ אדום -
צלמונה ופונון כי כן כתוב:

[כא, ה]
הקלקל -
כמו קל הקל והמלה כפולה ורבים כמו הם.

[כא, ו]
וישלח וגו' השרפים -
שם תאר הנחשים ודרך דרש, אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון והם שלחו לשונם לנשוך, כן שולח בהם.

[כא, ח]
עשה לך -
כדמות נחש שרף מנחשת, כי כן כתוב על נס, שיהיה גבוה ויראו אותו הכל.
ורבים השתבשו ואמרו: כי זאת הצורה לקבל כח עליונים וחלילה חלילה, כי הדבר נעשה בצווי השם, ואין לנו לחפש למה צורת נחש, ואם לא כן, יראנו היש עץ שימתיק המים המרים, אפילו הדבש לא ימתיקם ומה טעם לשום דבלת תאנים על השחין ואין בתולדת הדבלה להסיר השחין, והאמת כי נשגבה ממנו דעת עליון.

[כא, י]
ויסעו בני ישראל -
מארץ אדום כי כן כתוב לסבוב ואחרית גבולה פונון ומפונון נסעו אל אובות, כי כן כתוב: ויחנו בנחל זרד במקום אחר יקרא דיבון גד, כי ארנון גבול מואב היה בתחילה.

[כא, יד]
בספר מלחמת ה' -
ספר היה בפני עצמו ושם כתוב מלחמות ה' בעבור יראיו.
ויתכן שהיה מימות אברהם, כי ספרים רבים אבדו ואינם נמצאים אצלנו, כדברי נתן ועדו ודברי הימים למלכי ישראל ושירות שלמה ומשליו.

את והב בסופה -
מלחמות היו בימים הקדמונים במקומות הנזכרים, ושם והב איננו לשון הקדש.
וכן: ופסי ושתי ויזתא גם ושני, או פירוש ושני הוי"ו לחבור.
וכל זה למה?
שלא נמצא וי"ו שרש בראש המלה, רק מלת ווי העמודים, רק תמצא תחת יו"ד כמו ולד, ופירוש המתרגם ארמי ידוע.

[כא, טו]
ואשד הנחלים
יש אומרים:
שהוא בלשון ארמית, וסוף דבר כל אלה שמות מקומות.

אשר נטה -
הטעם על ישראל, כי על ער עברו.

ונשען לגבול מואב -
זהו והוא יושב ממלי ומשם נסעו ישראל אל המקום הנקרא באר כי ה"א בארה תחת אל כה"א מצרימה וזאת הבאר גם היא הייתה פלא ואיננה הבאר הנקרא באר מרים לפי דעתי, רק היה המקום שציווה משה, וחפרוהו שרי ישראל במשענותם, ומיד נבקעו מים:

[כא, יז]
עלי באר -
תחלת השירה ולא נכתבה כלה.

ענו לה -
לשון צווי, והנה פירוש איך עלתה.

[כא, יח]
כרוה נדיבי העם -
כפול כמשפט.

במחוקק -
על ידי מחוקקים, כמו: לבי לחוקקי ישראל וזו הבאר היתה במדבר רחוק מהיישוב, ומזה המדבר נסעו אל מתנה ומשם אל נחליאל.
ודע, כי אשד הנחלים והמדבר הנקרא באר, ומתנה ונחליאל כולם מקומות ויש להם שם כלל והוא עלמון דבלתימה, כי כן כתוב בפרשת אלה מסעי, או אלה שמות מקומות עברו עליהם במסע אחר, והרי העברים לפני נבו הוא הבמות והגיא אשר בשדה מואב, והעד שאמר הכתוב כי: מהגיא נסעו אל ערבות מואב מעבר לירדן ירחו.
וכתיב: כי מהר העברים נסעו אל ערבות מואב על ירדן ירחו
ועוד: ונשב בגיא מול בית פעור, עת שהתחננתי.
ובמקום אחר: עלה אל הר העברים הר נבו.
גם ויקבור אותו בגיא, ושם כתוב: ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו.
והנה הגיא הוא ראש הפסגה ושם מת משה, ואין צורך להוליכו אחר מותו.

[כא, כ]
ונשקפה -
לשון נקבה על הגיא.

הישימון -
מקום שממה, והעד: ובתהו יליל ישימון.
וכן: תעו במדבר בישימון דרך:

[כא, כג]
יהצה -
אל יהץ.

[כא, כד]
מארנון -
שלקח ממואב.

ועד בני עמון -
כי כתוב כי חצי ארץ בני עמון היתה לישראל, כי לקחוהו מיד האמורי שלקחו בתחלה מיד בני עמון, והכתוב אמר על מואב ועמון: שלא יתן השם מארצם לישראל עד מדרך כף רגל, והטעם הארץ שהיתה בידם בעת ההיא, על כן הוצרך הכתוב לאמר דברי המושלים בעבור חשבון שישבו שם ישראל, כי כן כתוב: וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון:

[כא, כה]
ובכל בנתיה -
חשבון כאם והכפרים כבנות.

[כא, כו]
כי חשבון עיר סיחן -
שבה, כי הוא נלחם במלך מואב הראשון והוא דבר ידוע.

[כא, כז]
המושלים -
הבודאים משלים מלבם.

וטעם באו חשבון –
לאמורים יאמרו.

ותבנה -
יותר ממה שהיא.

ותכונן -
להיותה עיר סיחון.

[כא, כח]
כי אש יצאה מחשבון -
רמז לאנשים שקשרו בחשבון על מלכם.

להבה -
הטעם כפול כמשפט.

מקרית סיחון -
מקרית שהוא היום לסיחון.

ער מואב -
שם מקום סמוך, כמו: מבית לחם יהודה.

במות -
מקומות גבוהים.

[כא, כט]
כמוש -
שם צלם אלהי מואב.

פליטם -
פליטי חרב בורחים.

[כא, ל]
ונירם -
דברי משה, והמ"ם סימן מלך אמורי וגדודיו ולו שני פירושים:
האחד: מגזירת ניר ותהיה מלת ונירם מושכת עצמה ואחרת עמה כמו: והנבואה עודד הנביא וכן הוא ונירם אבד ניר חשבון ותהיה מלת ונירם כמו בתוך האהלי, הערכך.
וכן הוא והניר שלהם אבד, שהוא ניר חשבון.

והפירוש השני: שתהיה מלת ונירם - מגזרת ירה ויור אשר יריתי והטעם כאשר ירינו אותם אבד חשבון.

ונשים -
מפעלי הכפל והחיר"ק תחת קמ"ץ קטן, כמו: ויסב אלהים את העם.

ויאמר רבי משה הכהן:

כי הדגשות לחסרון האל"ף כאל"ף מלפנו מבהמות ארץ מגזרת תאשם שומרון.

ויש אומרים:
כי חשבון הייתה עיר סיחון לעולם.

וטעם בואו חשבון –
דברי המושלים למואבים הבאים בשבי אל חשבון, כי אש יצאה מחשבון משל למחנות סיחון וכאשר ירינום דברי המושלים על לשון המואבים, חשבנו כי תאבד חשבון ונעשה שממה כל הארץ עד נופח, או הם דברי משה הדרשן.

[כא, לג]
ויפנו -
פירשתיו.

אדרעי -
אל אדרעי דרך קצרה.

[כא, לה]
השאיר לו -
אחד מישראל.

חסלת פרשת חקת