פרק ו
פרק ו, ד
שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
פירש רש"י:
שהוא אלהינו ולא אלהי האומות לעתיד יהיה ה' אחד.
ביאור הענין כדאמר רבי אחא בר חנינא:
כתיב: ביום ההוא יהיה ה' אחד (זכריה יד ט), אטו האידנא לאו אחד הוא? אלא לא כעולם הזה העולם הבא כי בעולם הזה על בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות הוא אומר ברוך דיין האמת, אבל לעולם הבא על כולם יאמרו הטוב והמטיב (פסחים נ).
לפי שבעולם הזה, מצד שרואין פעולות הפכיות להרע או להטיב, על כן יצאו קצתם למינות לומר שתי רשויות הן, כי מהתחלה אחת לא יצאו שני הפכים, כמבואר למעלה פרשת בראשית (א ה) בפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. אבל לעולם הבא, שכבר נשכחו כל הצרות, וכולם משבחים ואומרים על בשורות טובות הטוב והמטיב, ולא יראו אז ההפכיות, על כן יהיה ה' אחד, בפי כל ושמו אחד. כי שינוי השמות מדין לרחמים יסבב להם טעות זה לפיכך ה' אלהינו היינו שם של דין ורחמים, שישראל לבד מיחסים אותם לאל אחד, ולעתיד יהיה ה' אחד כי לא ישתמשו כולם כי אם בשם של רחמים.
ה' אחד. במלת שמע העי"ן גדולה, ובמלת אחד הדל"ת גדולה, רמז למה שאמרו במדרש (תוס' חגיגה ג: ד"ה מי כעמך) שהקב"ה וישראל מעידין זה על זה כו' כמו שכתוב (ישעיה מג י): אתם עדי נאם ה'. ורז"ל אמרו שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין (ברכות ז), וענין קשר זה הוא כדמסיק (שם ז) תפילין של מרי עלמא מה כתיב בהו כו', ומסיק שם שכתוב בהם את ה' האמרת היום וה' האמירך היום. אמר הקב"ה אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד גם אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם כו'. וזהו ענין קשר של תפילין כי כשם שאנו קושרים כחותם על לב וזרוע יחוד ה’ יתברך, כן הקב"ה משים אותנו כחותם על לבו, וכחותם על זרועו, לעשות אותנו גוי אחד בארץ, וזהו הקשר שבינינו עם בוראינו יתברך, ששנינו מעידין זה על זה ענין האחדות, כדרך שבא לראות כך בא ליראות, וזה ענין נכון מצד פשוטו.

אמנם
כפי הרמז אפשר לומר, בסוד ע"ין דל"ת גדולה וענין קשר של תפילין, כי משה בקש ואמר: הראני נא את כבודך (שמות לג יח) ואמרו (בויקרא רבה מה ה):
בקש לראות כל מתן שכר של צדיקים בעולם הזה ובעולם הבא כי שם כבוד חכמים ינחלו והשיב לו וראית אחורי ופני לא יראו (שם לג כג)
ואמרו רז"ל (ברכות ז):
אחורי זה קשר של תפילין.
כי בתפילין יש שם של שדי, דהיינו הדל"ת בקשר התפילין מאחוריו, יו"ד שי"ן אותיות יש בפניו, דהיינו שי"ן בשל ראש ויו"ד בשל יד, וי"ש היינו שכר העולם הבא, שנאמר (משלי ח כא) להנחיל אוהבי י"ש. כי נמצא בו ישות וממשות. ובערכו נחשב השכר של העולם הזה לתוהו ואין, והוא רמוז בדל"ת, כי יתרונו בא מכל ד' רוחות העולם, כמו שכתוב (בראשית כח יד) ופרצת ימה וקדמה וגו'. ואמר לו הקב"ה וראית אחורי, הדל"ת שבקשר תפילין, רמז לשכר עולם הזה, אותו לבד תוכל לראות, והוא דבר טפל המכונה באחור. וכן אמר למשה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה צפונה ונגבה וגו'. להראות לו כל אחוריו, כמו שפירש רש"י פרשת וזאת הברכה (לד א,ב) ויראהו את כל הארץ וגו', עד הים האחרון. ולא עד בכלל, כי מן היום האחרון והלאה הוא זמן התחלת שכר העולם הבא, ועליו נאמר (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך. לכך נאמר: ופני לא יראו. כי הפנים של תפילין חקוק בהם תיבת יש, המרמז לשכר העולם הבא אשר עין לא ראתה, וזהו סוד עי"ן דל"ת גדולה, לומר שעי"ן האדם לא יוכל לראות כי אם הדל"ת כאמור, אבל י"ש רמוז בראש תיבת של שמע ישראל כי ויש המרמז להנחלת אוהביו יש - לא יוכל עין לראות, כי אם לשמע אוזן שמענו ייעוד זה מפי סופרים ומספרים, אבל עין לא ראתה וזה רמז יקר.

דבר אחר:
לכך באו ע"ין דל"ת גדולה, לפי שנאמר באיוב (כד ח ט): הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו, שמאל בעשותו ולא אחז יעטוף ימין ולא אראה. וכל זה מופת על אחדותו יתברך, שאינו נראה בשום מקום, בזולת מקום אם כן אינו גשם, ומאחר שעין הרואה בכל ד' רוחות, לא יוכל לראותו משם, לפי שאינו גשם מתחלק, זה מופת על אחדותו יתברך.


הפרק הבא    הפרק הקודם