בשבילי התנ"ך
 
מצודות דוד, ירמיהו פרק מה



פסוק א
אשר היה. כאומר עתה יספר אשר היה וגו':

פסוק ב
למצרים. ר"ל זהו אמר על מצרים ולתוספת ביאור אמר על חיל פרעה נכו שהוא מלך בימים ההם
אשר היה.
ר"ל על הדבר אשר היה אצל נהר פרת במקום כרכמוש אשר הכם שם נ"נ וגו':

פסוק ג
ערכו. על מצרים יאמר בדרך לעג סדרו עצמיכם בלבישת מגן וצנה והתחזקו וגשו למלחמה מול הכשדים הנלחמים בכם:

פסוק ד
אסרו. קשרו הסוסים ברכב ועלו הפרשים על הסוסים והתיצבו במערכה בכובעים
מרקו.
צחצחו הרמחים מן החלודה למען היות להם ברק ולבשו הסריונות להגן ממכת חרב וחנית:

פסוק ה
מדוע. למה ראיתי שהמה מתפחדים וחוזרים לאחור לברוח מן המלחמה
וגבוריהם.
אף הגבורים שבהם המה כתותים ונסים מן הכשדים ולא פנו אליהם להלחם בם
מגור מסביב.
פחד אחזתם מסביב, ר"ל את כולם אחז הפחד איש לא נעדר:

פסוק ו
אל ינוס הקל. אף הקל ברגליו לא ינוס למלט נפשו כי האויב ישיגו
צפונה.
בפאת צפון אצל מקום נהר פרת שמה כשלו ונפלו:

פסוק ז
מי זה. אמר כמלעיג מי זה העם שהיה עולה ומתפשט כמו היאור העולה ומתפשט על כל פני האדמה ומי הוא העם המרים קול שאון כמו הנהרות אשר מימיו נעים בתנועה חזקה ומרימים קול שאון:

פסוק ח
מצרים. כאלו משיב לעצמו הנה זהו מצרים כי היה עולה ומתפשט ברוב חיילותיו כמו היאור המתפשט והיה מרים קול שאון כמו הנהרות אשר ינידו המים בחוזק רב ובהרמת קול
ויאמר.
היה חושב בלבו אעלה ואכסה ארץ ברוב חיילותי ואובידה עיר זהו כרכמיש שהיתה ביד מלך אשור:

פסוק ט
עלו הסוסים. אתם רוכבי הסוסים עלו למלחמה ואתם אנשי הרכב התהוללו והיו רצים לכאן ולכאן
כוש ופוט.
כי גם המה באו בעזרתה
תופשי דורכי קשת.
ר"ל תופשי קשת ודורכים בה למתחה היטב לירות למרחוק:

פסוק י
והיום וגו'. ר"ל אבל לא יהיה כמחשבתו כי ארכו לו ימי המצור עד שבא עליה נ"נ מלך בבל (והיתה בגזירת המקום לנקום ממנו נקמת יאשיהו מלך יהודה שהרגו כמ"ש (במלכים ב כג) )
ואכלה חרב.
של הכשדים
כי זבח לה'.
ר"ל בגזירת המקום באה הזבח
אל נהר פרת.
סמוך לנהר פרת כי שם היתה המלחמה:

פסוק יא
עלי גלעד. אמר בדרך לעג את מצרים עלי לגלעד מקום הצרי וקחי שמה צרי לרפאות את תחלואיך
בתולת.
קראה בתולה על שלא נכבשה עדיין משום אומה כבתולה שלא משל בה איש לשכב עמה
לשוא הרבית.
על חנם הרבית מיני רפואות כי אין לך בהם תעלה ומרפא והוא ענין מליצה:

פסוק יב
קלונך. מה שנמסרת ביד בבל
מלאה הארץ.
ר"ל בכל מקום יהיה נשמע צעקתם כי כשינוסו הנה והנה יכשלו גבור בגבור בדרך מרוצתם ושניהם יחדיו יפלו ויאבדו:

פסוק יג
לבוא. שיבוא נבוכדנאצר על ארץ מצרים להכות אותם בארצם:

פסוק יד
הגידו וגו'. אשר נבוכדנאצר מעותד לבוא עליהם
אמרו.
אתם המשמיעים קול אמרו למלך מצרים התיצב לעמוד בקשרי המלחמה והכן לך כל צרכי המלחמה כי חרב האויב אכלה אותך מסביב:

פסוק טו
נסחף אביריך. הגבורים שבך מדוע כל אחד נשטף ונגרף לבל יוכל לעמוד על רגליו
לא עמד.
כאלו משיב בעבור זה לא עמד כי ה' הדפו והוא נלחם בו:

פסוק טז
הרבה כושל. הוא הרבה לו מכשולים
גם נפל איש וגו'.
ר"ל העכו"ם הבאים לעזרת מצרים נטו והתחברו זה לזה ואמרו קומה מכאן ונשובה אל עמנו וגו'
מפני חרב היונה.
זה חרב נ"נ המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון:

פסוק יז
קראו שם. במערכת צבא כשדים הכריזו לומר אשר פרעה מלך מצרים המרים קול שאון בגאוה ובגודל לבב הנה עתה העביר המועד ר"ל לא בא להלחם מערכה מול מערכה ביום המיועד והקבוע כי בא מורך בלבבו:

פסוק יח
כי כתבור בהרים. כמו הר תבור הוא קבוע בהרים ולא יזוז ממקומו וכמו שהר ככרמל עומד על הים ולא ימוש משם כן יבוא נ"נ על מצרים ולא ישתנה ולא יזוז מביאתו שמה:

פסוק יט
כלי גולה. דרך הולכי גולה לתקן לעצמם כלי לשתות בו וכלי ללוש בו עיסה וכדומה
לשמה תהיה.
כי תגלו ממנה
ונצתה.
תהיה שממה מבלי ישאר מי יושב בה:

פסוק כ
עגלה. מצרים שהיתה מלכות יפה כעגלה היפה מאד הנה מפאת צפון יבוא עליה נ"נ המחתך וכורת אותה
בא בא.
כפל המלה לחזק ולומר שבודאי יבוא:

פסוק כא
גם שכיריה. גם השרים הגדולים אשר בקרבה יובלו לטבח כעגלים המפוטמים במרבק שאחר שנעשו שמנים מוצאים לטבח
כי גם המה.
אף שדרך השרים להיות אמיצי לבב לעמוד בקשרי המלחמה הנה המה לא כן עשו כי פנו מן המלחמה ונסו יחדיו ולא עמדו על עמדם ולזה כאשר השיגם האויב נפלו בנופלים ולא לקחום בשבי כדרך השרים
כי יום אידם.
ר"ל על כי בא עליהם יום אידם עת מותם שהוא פקודת כל חי לכן בא מורך בלבבם:

פסוק כב
קולה. קול של מצרים ילך להיות נשמע למרחוק כמו קול הנחש הנשמע למרחוק
כי בחיל ילכו.
הכשדים ילכו עליהם בחיל רב ובקרדמות יבואו עליהם לכרתם
כחוטבי עצים.
ר"ל כמו שאין ביד העצים למנוע מעצמם כריתת החוטבים כן לא יוכלו מצרים למנוע מעצמם חרב הכשדים:

פסוק כג
כרתו יערה. ר"ל אתם בני כשדים הרגו כל אנשי מצרים כי הכח בכם לכרות הכל כי לא יחקר מספר אנשי כשדים כי רבו מארבה:

פסוק כד
הובישה. הכלמי עדת מצרים כי הנה נמסרה ביד עם צפון הם הכשדים:

פסוק כה
הנני פוקד. אשגיח להביא פורעניות על המון עם של נא שהיתה בת רבת עם וכן נאמר את המון נא (יחזקאל ל)
ועל מלכיה.
ממלכות רבות היו בארץ מצרים כמ"ש ממלכה בממלכה (ישעיה יט)
ועל פרעה וגו'.
ר"ל וכמו שאפקוד על פרעה כן אפקוד על העכו"ם הבוטחים בו:

פסוק כו
ואחרי כן. מקץ ארבעים שנה תשכון בארצם בלי גלות כימי קדם (וכמ"ש ביחזקאל כז):

פסוק כז
ואתה אל תירא וגו'. בא לנחם בני הגולה לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו ובעבור זה יחשבו פן ישתקעו שמה לכן אמר ואתה אל תירא וגו'
מרחוק.
מארץ מרחק שגליתם שמה
ושב יעקב.
יהיה בשובה ונחת והשקט ושאנן ואין מי מחריד אותו:

פסוק כח
כי אעשה כלה. ר"ל אף אם אעשה כלה וגו' הנה אותך לא אכלה עם כי תהיה בארצם
ויסרתיך למשפט.
אייסר אותך במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר ולא אנקה אותך מן העולם שישאר העולם נקי ממך ר"ל לא אכריתך מן העולם:

הפרק הבא    הפרק הקודם