בשבילי התנ"ך
 
מצודות דוד, תהלים פרק טז



פסוק ב
אמרת. אתה נפשי אמרת על ה' שהוא אדון הכל והכנעת לו
טובתי.
הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך כי הכל בחסד:

פסוק ג
לקדושים. הכנעי עוד להאנשים הקדושים אשר המה בארץ ולהאדירים ביראת ה' כי כל חפצי באה לי בזכותם:

פסוק ד
אחר מהרו. ר"ל אבל האנשים המרבים מוהר להקריב זבחים לאל אחר ירבו עצבותם על ידיך כי תרדפם להעציב לבם ולא תכניע להם
בל אסיך.
לא אזרוק דם לגילולים כמוהם ואף לא אזכיר שמם בשפתי :

פסוק ה
ה' מנת חלקי. הוא המנה הניתן לחלקי ר"ל בו אני מאמין
וכוסי.
הוא המנה הניתן בתוך כוסי וכפל הדבר במ"ש
תומיך.
תמכת בידי להניחה על הגורל ההוא ר"ל עוררת לבי להאמין בך ואמר במשל כדרך האב התומך יד בנו החביב לו ומניחה על חלק היפה לומר את זה ברור לך:

פסוק ו
חבלים. המחוזות אשר נפלו בחלקי הם המיוחדים בהדברים הנעימים ר"ל האלהים אשר בחרתי בו הוא האל המיוחד
אף נחלת.
הנחלה שבחרתי יפה היא בעיני וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ז
אשר יעצני. בעבור שיעץ אותי לקבלו לאלוה
אף לילות.
כאשר הוא יעץ אותי כן אף כליותי מיסרות ויועצות אותי ע"ז בלילות שהיא עת אשר הלב פנוי ממחשבה הטורדת :

פסוק ח
שויתי ה'. תמיד אחשב כאלו ה' עומד נגדי ורואה מעשי
כי מימיני.
כי בעבור זה יעמוד מימיני לעזור לי ולא אהיה נוטה לנפול:

פסוק ט
שמח לבי. כי תשיג תאותה
ויגל כבודי.
היא הנשמה שהיא כבוד הגוף
ישכון.
אחר המות בקבר:

פסוק י
כי לא תעזב נפשי. לא תכלה נפשי בקבר עם הגוף
לא תתן וגו'.
על הנפש יאמר וכפל הדבר במ"ש:

פסוק יא
תודיעני. תן בי דעת ללכת באורח המביאה החיים הנצחיים להיות שובע בשמחות במה שאראה את פניך וכמ"ש רז"ל שהצדיקים נהנין מזיו השכינה
נעימות.
ולהיות שבע עד נצח מן הנעימות הנתונות בימינך והם תענוגי עוה"ב הנאהבים והנעימים:

הפרק הבא    הפרק הקודם