בשבילי התנ"ך
 
מצודות דוד, תהלים פרק נג



פסוק א
משכיל. האמור בהשכל רב:

פסוק ב
אמר נבל. טיטוס המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה במקומות רבות
השחיתו.
הוא ועמו השחיתו ועשו עול ותעוב ואין בהם מי שיעשה טוב :

פסוק ג
השקיף. לראות מעשה העם ההוא
היש משכיל.
למחות בדבר
דורש.
לדרוש ולחקור את אלהים לדעת אשר השגחתו בכל:

פסוק ד
כולו סג. כל העם חזרו לאחור ופרשו מדרך הטוב ויחדיו נבאשו ר"ל קלקלו מעשיהם:

פסוק ה
הלא ידעו. ר"ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפועלי האון שאוכלים את עמי באין מוחה כאוכל את הלחם שכ"ז הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה':

פסוק ו
שם פחדו. כי הלא שם בירושלים עצמה בעת בוא סנחריב וצר עליה הלא פחדו פחד אשר לא היה כפחד הזה מעולם על כי כולם נפלו פגרים מתים
כי אלהים.
כאשר אלהים פזר עצמות החונים עליך ירושלים
הבישותה.
ומה שאתה טיטוס ביישת את ישראל בהרג ואבדן זה היה בעבור כי ה' מאסם אז ברוע מעלליהם ולא בא במקרה:

פסוק ז
מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון
בשוב.
בעת אשר ישקיט ה' את בני השביה ר"ל שהכל יכירו אשר מאת ה' תהיה ההשקטה
יגל יעקב.
אז ישמחו כי גאולה שלמה תהיה:

הפרק הבא    הפרק הקודם