בשבילי התנ"ך
 
מצודות דוד, תהלים פרק ט



פסוק ג
אזמרה שמך עליון. אשבחו לומר ששמו עוד עליון ונעלה על כל התשבחות :

פסוק ד
בשוב. כשלא יוכלו אויבי לי וישובו לאחור ויכשלו ויאבדו אז אשמחה ואעלצה שמחה כפולה בעבור הטובה הכפולה:

פסוק ה
כי עשית. הלא רבות פעמים עשית משפטי וישבת בכסא לשפוט אויבי:

פסוק ו
גערת. בעבורי גערת גוים וגו' ומחית שמם לבל יזכרו:

פסוק ז
האויב. אתה האויב דע שהחרבות תמו לנצח ר"ל המקומות החרבות שבך יכלו עד עולם ולא ישובו לקדמותן ואף הערים אשר נהרסו בחטאך המה יהיה נאבד זכרם וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ח
וה' לעולם ישב. כי ה' חי לעולם וכ"כ ממשלתו וא"כ מי יבנה את אשר הרס הוא:

פסוק ט
והוא ישפט. עד עולם ישפוט העכו"ם בדין הישר והצדק כאשר ראוי להם להאביד זכרון עריהם:

פסוק י
משגב לדך. אבל לנשברי לב יהיה למשגב ומתי יהיה למשגב כשיהיה בעולם עת צרה:

פסוק יא
כי לא עזבת. כי יראו אשר לא עזבת דורשך:

פסוק יב
יושב ציון. המשרה שכינתו בציון:

פסוק יג
כי דורש דמים. כי הוא דורש לדעת הדם אשר שפכו העכו"ם וזכורים הם לפניו עם שאינו ממהר לפרוע :

פסוק יד
מרוממי. הלא אתה מעולם מרומם אותי משערי מות:

פסוק טז
בשחת. בהבור אשר עשו לישראל:

פסוק יז
נודע ה'. כשעושה משפט בעכו"ם אז הוא נודע ומפורסם לכל
נוקש רשע.
כאשר הרשע יפול בהמוקש אשר עשה אז עד עולם יחשבו בלב פרסום המקום:

פסוק יח
ישובו. לפי שהשאול מוכן להם אמר לשון ישובו כאדם ששב אל ביתו המוכן לשבתו:

פסוק יט
כי לא לנצח. ולכך יפרע מן העכו"ם
תאבד לעד.
מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר לא תאבד לעד:

פסוק כ
אל יעוז אנוש. אל יתחזקו העובדי כוכבים ומזלות
על פניך.
ר"ל בעת כעסך :

פסוק כא
שיתה. תשים להם השלכה והשפלה למען ידעו שהמה לעולם אנוש ולא אל:


הפרק הבא    הפרק הקודם