מצודות דוד, דניאל פרק ג



פסוק א
עבד. עשה צורה של זהב קומתו היה ששים אמות ורחבו ו' אמות והעמידו בבקעת דורא וארז"ל על כי שמע בפתרון חלומו אשר ישראל ינחלו המלכות בארץ ישראל עד עולם לכן עשה הצורה בחשבו להכשילם בעון עכו"ם למען לא ינחלו המלוכה:

פסוק ב
למכנש. לאסור את אחשדרפניא וגו' וכל שאר מושלי המדינה לבא לחנוכת הצורה אשר העמיד:

פסוק ג
באדין. אז נאספו אחשדרפניא וגו'
וקיימין.
ועמדו מול הצורה אשר העמיד:

פסוק ד
וכרוזא. וכרוז קרא בכח ר"ל בהרמת קול גדול
לכון.
וזהו דבר הכרוז לכם אומרים ומזרזים אתם עממיא וגו' :

פסוק ה
בעדנא. בעת אשר תשמעון קול קרן השופר וגו' וכל שאר מיני זמר אז תפלו על פניכם ותשתחוו אל צלם הזהב אשר העמיד נבוכדנצר המלך:

פסוק ו
ומן. ומי אשר לא יפול וישתחוה אזי מיד בעת הזאת יושלך לתוך תנור אש הבוערת:

פסוק ז
כל קבל. בעבור הכרוז הזה לכן בזה העת כאשר שמעו כל העמים קול קרן השופר וגו' נפלו כולם על פניהם והשתחוו אל הצורה (ולא זכר כאן סומפוניא וכללו בכל זני זמרא, או מדעת לא הביאו ליתן פתחון פה למי שלא ישתחוה כי יוכל לומר הלא לא הביאו הסומפוניא כאשר קרא בחיל כי עצם הכוונה היה להכשיל את ישראל ודבר המלך שלטון אין להשיב ואם יביאו הכל ועכ"ז לא ישתחוו מה לו במיתתן לזה מנע את הסומפוניא בחשבו אם לא ישתחוו עדיין אין להם משפט מות ואולי יפתם להשתחוות בשניה):

פסוק ח
כל קבל. בעבור זאת אשר כל העכו"ם השתחוו ולא מרו פיו
בה זמנא.
בעת ההיא קרבו אנשי כשדים והלשינו מלשינות על היהודים:

פסוק ט
ענו. הרימו קול ואמרו וגו' המלך לעולם יחיה והוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים:

פסוק י
אנת. אתה המלך עשית גזרת אומר אשר כל איש אשר ישמע קול קרן השופר וגו' וכל שאר מיני זמר יפול על פניו וישתחוה אל הצורה:

פסוק יא
ומן. ומי אשר לא יפול וישתחוה יושלך לתוך תנור אש הבוערת:

פסוק יב
איתי. יש אנשים יהודים אשר הפקדת אותם על מלאכת מדינות בבל והם חנניה מישאל ועזריה
גובריא.
האנשים האלה לא עשו לעצמן טעם ועצה לחוש עליך המלך לקיים מאמריך לאלהיך אינם עובדים ואל הצורה אשר העמדת לא השתחוו (ולא הלשינו על דניאל בעבור כי ראו שהמלך חשבו לאלוה ואיך ישתחוה הוא אל הצורה):

פסוק יג
באדין. אז אמר נבוכדנצר בכעס וחמה להביא לחנניה מישאל ועזריה
באדין.
אז האנשים האלה הובאו לפני המלך:

פסוק יד
ענה. הרים נבוכדנצר את קולו ואמר עליהם
הצדא.
וכי חוק גזרתי היא דברי ריק ושממה אתם חנניה מישאל ועזריה אל אלוהי לא ישכם עובדים ולצורה של זהב אשר העמדתי לא תשתחוו :

פסוק טו
כען. עתה אם ישכם מוכנים אשר בעת אשר תשמעון קול קרן וגו' וכל שאר מיני זמר אז תפלון ותשתחוו להצורה אשר עשיתי וכאומר אם עתה תשתחוו לא אעשה לכם מאומה רע על אשר לא השתחויתם בראשונה
והן.
ואם לא תשתחוו אזי מיד בעת הזאת תושלכו אל תוך תנור אש הבוערת ומי הוא האלוה אשר יציל אתכם מידי:

פסוק טז
ענו. השיבו חנניה מישאל ועזריה ואמרו למלך
נבוכדנצר.
אתה נבוכדנצר ולא קראוהו בשם מלך כאומר בדבר זה לא תמלוך עלינו ולא תמשול בנו
לא חשחין.
אין אנחנו חוששין על הפחד הזה להשיבך אמרי רצוי וטענות:

פסוק יז
הן איתי. הנה יש אלהים הוא אלהינו אשר אנחנו עובדים הוא יכול להציל אותנו מן תנור אש הבוערת ואף מן ידך המלך יציל כאומר ובכל אופן שתרצה להמית אותנו יכול הוא להציל מכולם:

פסוק יח
והן לא. ואף אם לא יחפוץ להציל ידוע יהיה לך המלך אשר עכ"ז לא יש עמנו לעבוד לאלהיך ואל צורת הזהב אשר העמדת לא נשתחוה:

פסוק יט
באדין. אז נבוכדנצר נתמלא חמה ודמות פניו נשתנה בכעסו על חנניה מישאל ועזריה
ענה.
הרים קול ואמר להבעיר ולהסיק את התנור
חד שבעה.
ר"ל להוסיף ולהסיק בפעם אחת כשיעור שבעה הסקות על אשר ראוי להסיקו:

פסוק כ
ולגוברין גברי. ולאנשים אנשי חיל אשר בצבאו צוה לאסור ולקשור לחנניה מישאל ועזריה ולהשליך לתנור אש הבוערת:

פסוק כא
באדין. אז האנשים האלה קשרו אותם כשהם לבושים בסרבליהון וגו'
ולבושיהון.
ר"ל שאר המלבושים
ורמיו.
והשליכו אותם לתוך התנור וגו':

פסוק כב
כל קבל. בעבור זאת מן אשר דבר המלך היתה ממהרת והתנור הוסק בהסקה מרובה
גובריא אלך.
האנשים האלה אשר העלו את חנניה מישאל ועזריה אל פה התנור להשליכם בו
קטיל.
המית אותם הנצוצות של האש כי היו מרובות ועשו בבהלה ולא היו נשמרים ונזהרים:

פסוק כג
וגובריא. והאנשים האלה שלשתם חנניה מישאל ועזריה נפלו לתוך התנור כשהם קשורים:

פסוק כד
אדין. אז נבוכדנצר המלך חרד ועמד בבהלה והרים קול ואמר ליועציו הלא שלשה אנשים השלכנו לתוך האש כשהם קשורים
ענין.
השיבו ואמרו למלך אמת המלך כן היא:

פסוק כה
הא אנה. הלא אני רואה ארבעה אנשים והמה מותרים מן הקשורים והולכים בתוך האש והשחתה לא יש בהם
ורוה.
ותוארו של הרביעי דומה למלאך:

פסוק כו
באדין. אז קרב נבוכדנצר אל שער התנור
עבדוהי.
עבדיו של אלהים עליון צאו מן התנור ובואו אלי
באדין.
אז יצאו מן תוך האש כי עד לא דבר אליהם רכות פחדו לצאת כי האדם הוא בעל בחירה ופן ימיתם בידו:

פסוק כז
ומתכנשין. ונאספו אחשדרפניא וגו' יועצי המלך וראו את האנשים האלה אשר לא שלט האש בגופם ושער ראשם לא נשרף ונחרך וסרבליהון לא נשתנו מן האש ואף ריח אש לא עברה בהם:

פסוק כח
בריך. ברוך אלהיהם של שדרך מישך ועבד נגו אשר שלח מלאכו והציל את עבדיו אשר בטחו עליו ודבר המלך בטלו ושנו ומסרו גופם אשר לא יעבדו ולא ישתחוו לשום אלוה כי אם לאלהיהם:

פסוק כט
ומני. וממני נעשה גזרת אומר אשר כל עכו"ם ולשון אשר יאמר לתלות דבר שגגה ומשגה על אלהיה של שדרך מישך ועבד נגו אזי יעשה גופו לנתחים וביתו יושם לאשפה ולמקום נוול
כל קבל.
בעבור אשר לא יש אלוה אחר אשר יכול להציל כהצלה הזאת:

פסוק ל
באדין. אז המלך הצליח לשדרך מישך ועבד נגו ר"ל המשילם ממשל רב בכל המדינה:

פסוק לא
נבוכדנצר מלכא. עתה יחל לספר דברי האגרת אשר כתב נבוכדנצר לכל העמים וראשית הדברים היו נבוכדנצר מלכא לכל עממיא וגו' אשר שוכנים בכל הארץ לכולכם יאמר שלומכם יתרבה ויתגדל:

פסוק לב
אתיא. האותות והמופתים התמוהים אשר עשה עמי אלהים עליון יאה ונאה לפני להגיד ולספר :

פסוק לג
אתוהי. אותותיו מאוד גדולים ומופתים התמוהים מאוד חזקים מלכותו מלכות עולמים וממשלתו עם כל הדורות רצה לומר בזמן כל הדורות:

הפרק הבא    הפרק הקודם