ספרי בהעלותך פרק יב
פיסקא צט
[יב, א]
ותדבר מרים ואהרן במשה -
אין דבר בכל מקום אלא לשון קשה.
וכן הוא אומר:
דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות
(בראשית מ"ב)
וידבר העם באלהים ובמשה
(במדבר כ"א).
הא אין דבר בכל מקום אלא לשון קשה.

ואין אמירה בכל מקום אלא תחנונים.
וכן הוא אומר:
ויאמר אל נא אחי תרעו
(בראשית י"ט).
ויאמר שמעו נא דברי
(במדבר י"ב).

ותדבר מרים ואהרן במשה -
מלמד ששניהם דברו בו, אלא שמרים פתחה בדבר, שלא הייתה מרים יכולה לדבר בפני אהרן, אלא מפני צורך השעה.
כיוצא בו אתה אומר:
ובאת אתה וקראת את המגילה אשר כתבת אתה מפי ירמיהו
(ירמיה ל"ו) ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה, אלא מפני צורך.

ותדבר מרים ואהרן במשה -
מנין הייתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה, אלא שראת צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים.
אמר לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים?
אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר, לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו.
והרי דברים קל וחומר, ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, בינה לבין עצמה, כך נענשה.
המתכוון לדבר בחבירו לגנאי ולא לשבח, ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות, בינה לבין אחרים ולא בינו לבין עצמו, על אחת כמה וכמה.

ודברים קל וחומר, עוזיה המלך שלא נתכוון ליטול לו גדולה ולא בשביל כבוד עצמו אלא בשביל קונו כך נענש המתכוון ליטול לו גדולה בשביל כבוד עצמו ולא בשביל קונו על אחת כמה וכמה:

על אודות האשה הכושית -
מגיד הכתוב שכל מי שהוא רואה אותה היה מודה בנויה.
וכן הוא אומר:
אבי מלכה ואבי יסכה
(בראשית יא), אלא שהכל סוכים ביופיה, שנאמר:
ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה
(שם י"ב).

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
צפורה צפו וראו מה נאה.

האשה הכושית -
וכי כושית הייתה, אלא מדיינית הייתה, שנאמר:
ולכהן מדין שבע בנות
(שמות ב') ומה תלמוד לומר
כושית?

מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים.

כיוצא בו אתה אומר:
שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני
(תילים ז').
וכי כושי היה?
אלא מה כושי משונה בעורו, אף שאול משונה במראיו, שנאמר:
משכמו ומעלה גבוה מכל העם
(שמואל אחד ט').

כיוצא בו אתה אומר:
הלא כבני כושים אתם לי בני ישראל
(עמוס ט').
וכי כושים היו?
אלא כושי משונה בעורו, אף ישראל משונה במצוות יותר מכל אומות העולם.

כיוצא בו אתה אומר:
וישמע עבד מלך הכושי איש סריס
(ירמיה ל"ח).
וכי כושי היה?
אלא מה כושי משונה בעורו, כך היה ברוך בן נריה משונה במעשיו יותר מכל בני פלטין של מלך.

כי אשה כושית לקח -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר על
אודות הכושית,
אלא מה תלמוד לומר
כושית לקח?

יש לך נוחה ביופיה ולא במעשיה, במעשיה ולא ביופיה, כמה שנאמר: נ
זם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם
(משלי יא), זאת נאה נוחה בנויה ונוחה במעשיה, לכך נאמר:
אשה כושית לקח
.
(סליק פיסקא).

פיסקא ק
[יב, ב]
ויאמרו הרק אך במשה -
והלא אף עם אבותינו דבר הקב"ה ולא פירשו מפריה ורביה.

הלא גם בנו דבר -
ולא פירשנו מפריה ורביה.

וישמע ה' -
מלמד שלא הייתה שם בריה אלא בינו לבין עצמו דברו בו.

וישמע ה' -
ר' נתן אומר:

אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר:
וישמע ה' והאיש משה,
אלא שכבש משה על הדבר.
(סליק פיסקא).

פיסקא קא
[יב, ג]
והאיש משה עניו מאד -
עניו בדעתו.
אתה אומר בדעתו או עניו בגופו?
תלמוד לומר:
ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי (ולעוג מלך הבשן)
(במדבר כ"א), ירד על סיחון והרגו על עוג והרגו.

דבר אחר:
עניו מאד -
עניו בדעתו.
אתה אומר: עניו בדעתו או עניו בממונו?
תלמוד לומר:
והאיש משה עניו מאד.
מצינו שהספיר של הלוחות של משה היה, שנאמר:
בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים
(דברים י'), והלא מעשה אלוהים היה שנאמר:
ויראו את אלהי ישראל תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר
(שם כ"ד), מקיש מעשה למעשה, מה מעשה האמור להלן של ספיר אף מעשה האמור כאן של ספיר.

מכל מקום אשר על פני האדמה -
ולא מאבות.

רבי יוסי אומר:
אף מאבות.

מכל אדם -
ולא ממלאכי השרת.
(סליק פיסקא).

פיסקא קב
[יב, ד]
ויאמר ה' פתאום -
ר' שמעון בן מנסיא אומר:

פתאום -
נתירא משה בפתאום וידבר עמו.

צאו שלשתכם אל אהל מועד -
מלמד ששלשתם נקראו בדבור אחד, מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאי אפשר אוזן לשמוע. וכן הוא אומר:
וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר
(שמות ה')
אחת דבר אלוהים שתים זו שמענו
(תילים ס"ב)
הלא כה דברי כאש נאם ה'
(ירמיה כ"ג).

[יב, ה]
וירד ה' בעמוד ענן -
שלא כמדת בשר ודם, מידת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים, וכשהוא יוצא לשלום אינו יוצא אלא בבני אדם מועטים, אבל הקב"ה כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר:
ה' איש מלחמה
(שמות ט"ו).
וכשהוא בא בשלום באלפים וברבבות הוא בא, שנאמר:
רכב אלוהים רבותיים אלפי שנאן
(תילים ס"ח).

ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם -
מפני מה לא יצא עימהם?
שלא יהיו ישראל אומרים אף משה היה עימהם בכלל הכעס.

דבר אחר:
בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לדבר לחבירו לא יאמר לו קרב אליך אלא מושכו במה שרוצה ומדבר עמו.

דבר אחר:
שלא ישמע גנותו של אהרן.

דבר אחר:
שאין אומרים שבחו של אדם בפניו.

ר' אלעזר בן עזריה אומר:
מצינו שאומר מקצת שבחו של אדם בפניו, שכן מצינו בנח:
כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה
(בראשית ז') ושלא בפניו הוא אומר:
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו
(שם ו').

דבר אחר:
בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:

מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם, שנאמר:
אמרו לאלהים מה נורא מעשיך
(תילים ס'), אם אומר מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם, קל וחומר לבשר ודם. (סליק פיסקא).

פיסקא קג
[יב, ו]
ויאמר שמעו נא דברי -
אין נא אלא לשון בקשה.
והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שאמר והיה העולם דבר בתחנונים, קל וחומר לבשר ודם.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
מה תלמוד לומר
שמעו נא דברי?

אלא שבקשו ליכנס לתוך דברי המקום, אמר להם המקום: המתינו לי עד שאדרוש, קל וחומר שלא יהיה אדם נכנס לתוך דברי חבירו.

[יב, ז]
בכל ביתי נאמן הוא -
חוץ ממלאכי השרת.

רבי יוסי אומר:
אף ממלאכי השרת.

[יב, ח]
פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות -
אמרתי לו לפרוש מן האשה.

במראה -
זו מראה דיבור.
אתה אומר מראה דיבור, או אינו אלא מראה שכינה?
תלמוד לומר:
ויאמר לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי
(שמות ל"ג).

רבי עקיבא אומר:
האדם -
כשמועו.

וחי -
אלו מלאכי השרת.

אמר ר' שמעון התימני:
איני כמבטל דברי ר' עקיבא, אלא כמוסיף על דבריו,
אדם
כשמועו,
וחי,
אלו חיות הקודש ומלאכי השרת.

רבי אלעזר ברבי יוסי אומר:
לא שאינן רואים, אלא אף שאינן שומעים, שנאמר:
ותשאני רוח ואשמע אחרי קול
(יחזקאל ג' ה).
ומה תלמוד לומר
כי לא יראני האדם וחי?

כשהוא חי אינו רואה, אבל רואה הוא בשעת מיתה.
וכן הוא אומר:
לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה
(תילים כ"ב).

ולא בחידות -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר
בן אדם חוד חידה
(יחזקאל י"ז) או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות כך אני מדבר עם משה בחידות?
תלמוד לומר:
ותמונת ה' יביט,
זה מראה אחוריים.
אתה אומר זה מראה אחוריים, או אינו אלא זה מראה פנים?
תלמוד לומר:
והסירותי את כפי וראית את אחורי
(שמות ל"ג),
ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור
(יחזקאל ב').
והלא אף קלי הדעת וההדיוטות עושים כן כותבים, ומה תלמוד לומר
פנים ואחור?

פנים -
בעוה"ז

ואחור -
לעוה"ב

פנים -
בשלוותם [של רשעים] ויסורים של צדיקים בעוה"ז.
ואחור -
מתן שכרן של צדיקים ופורענותם של רשעים לעוה"ב.

וכתוב עליה קינים והגה והי
(שם) קינים של רשעים, שנאמר:
קינה היא וקננוה
(שם ל"ב). והגה של צדיקים, שנאמר:
עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור
(תילים ל"ב).
והי של רשעים, שנאמר:
הוה על הוה באה
(יחזקאל ז').

ומדוע לא יראתם -
אין תלמוד לומר
בעבדי במשה,
אלא שדברתם בי דברתם בעבדי במשה.
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה לו אפוטרופוס במדינה, והיו בני המדינה מדברים בפניו.
אמר לו: המלך: לא בעבדי דברתם אלא בי דברתם.
ואם תאמר אין מכיר במעשיו, זה קשה מן הראשונה.
(סליק פיסקא).

פיסקא קד
[יב, ט]
ויחר אף ה' בם וילך -
מאחר שהודיעם סרחונם אח"כ גזר עליהם נדוי.
והרי דברים קל וחומר, ומה את מי שאמר והיה העולם לא כעס על בשר ודם עד שהודיעם סירחונם, קל וחומר על בשר ודם שלא יכעוס על חברו עד שיודיעו סרחונו.

רבי נתן אומר:
הודיעם סרחונם ואח"כ גזר עליהם נדוי, שלא יאמרו כדרך שאמר איוב:
הודיעני על מה תריבני
(איוב י').
(סליק פיסקא).

פיסקא קה
[יב, י]
והענן סר מעל האהל -
משל
למלך בשר ודם שאמר לפדגוג: רדה את בני, אבל משאלך לי רדהו, מפני שרחמי האב על הבן.
והרי דברים קל וחומר, אם הם המקום על הצדיקים בשעת כעס, קל וחומר בשעת רצון, שנאמר:
כה אמר ה' בעת רצון עניתיך
(ישעיה מ"ט).

והנה מרים מצורעת כשלג -
מלמד שנצטרעה כעוזה, ללמדך שנקי בשר היו.
וכן הוא אומר:
ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך,
ללמדך שנקי בשר היו (שמות ד').

ויפן אהרן -
שנפנה מצרעתו.

ר' יהודה בן בתירה אומר:
עתיד ליתן את החשבון על מי שאמר נתנגע אהרן, אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו אתה מגלה עליו, ועתיד ליתן את החשבון על מי שאומר צלפחד מקושש היה, אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו ואתה מגלה עליו, ועתיד ליתן את הדין, מי שאמר עקביא בן מהללאל נתנדה.

ויפן אהרן אל מרים -
מגיד הכתוב שכל זמן שהיה רואה אותה הייתה פורחת בה.

[יב, יא]
ויאמר אהרן אל משה בי אדני -
אמר לו: אם שוגגים היינו מחול לנו כמזידים.

[יב, יב]
אל נא תהי כמת -
מת המת מטמא באוהל אף מצורע מטמא בביאה.
אמר אהרן: נמצאתי מפסיד לאחותי, שאיני יכול לסוגרה ולא לטמאה ולא לטהרה, לפי דרכינו למדנו, שהיה אהרן דורש אין אדם רואה בנגעי קרוביו.

אשר בצאתו מרחם אמו -
מרחם אמנו, אלא שכינה הכתוב בדבר.

ויאכל חצי בשרו -
חצי בשרנו היה צריך לומר, כענין שנאמר:
כי אחינו בשרנו הוא
(בראשית ל"ז).

[יב, יג]
ויצעק משה אל ה' -
כעניין שנאמר:
אל נא רפא נא לה.

בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לבקש שאלותיו צריך שיאמר שנים שלושה דברי תחנונים, ואחר יבקש שאלותיו, שנאמר:
אל נא רפא נא לה.

ומה תלמוד לומר
לאמר?

אלא שאמר לו השיבני אם מרפא אתה אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה:
ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה.

ר"א בן עזריה אומר:

בארבעה מקומות ביקש משה מלפני הקב"ה והשיבו לו על שאלותיו.
כיוצא בו אתה אומר:
וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמענו אלי
(שמות ו') אין תלמוד לומר לאמר,
אלא שאמר לו השיבני אם אתה גואלם אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה
עתה תראה את אשר אעשה לפרעה
(שם)

כיוצא בו אתה אומר:
ויאמר משה לפני ה' יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר,
שאין תלמוד לומר לאמר, אלא שאמר לו השיבני אם אתה ממנה פרנסים אם לאו, עד שהשיבו המקום שנאמר:
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון
(שם).

כיוצא בו אתה אומר:
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר
(דברים ג'), אין תלמוד לומר לאמר, אלא שאמר לו השיבני אם אכנס לארץ אם לאו, עד שהשיבו המקום
רב לך
(שם).
אף כאן אני אומר אין תלמוד לומר לאמר, אמר לו השיבני אם מרפא אתה אם לאו, עד שאמר לו הקב"ה:
ואביה ירוק ירק בפניה.


אל נא רפא נא לה -
מפני מה לא האריך בתפילה?
שלא יהו ישראל אומרים: אחותו היא נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפילה.

דבר אחר:
לא זהו שמשה מתפלל והמקום שומע תפילתו, כמה שנאמר:
ותגזר אומר ויקם לך
(איוב כ"ב) ואומר:
אז תקרא וה' יענה
.

שאלו תלמידיו את רבי אליעזר:
עד כמה יאריך אדם בתפילה?
אמרלהם: אל יאריך יותר ממשה, שנאמר:
ואתנפל לפני ה' כראשונה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה
(דברים ט').
ועד כמה יקצר בתפילה?
אמר להם: אל יקצר יותר ממשה, שנאמר:
אל נא רפא נא לה,
יש שעה לקצר ויש שעה להאריך.
(סליק פיסקא).

פיסקא קו
[יב, יד]
ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה -
ר' אחי בר' יאשיה אמר:

שתי נזיפות נזפה, אלו אביה בשר ודם נזף עד שתהא מוכלמת שבעה, או מה אביה בשר ודם שבעה, מי שאמר והיה העולם ארבעה עשר.
דיו לבוא מן הדין להיות כנדון, מה אביה בשר ודם שבעה, אף מי שאמר והיה העולם ארבעה עשר.

תסגר -
הקב"ה הסגירה והקב"ה טימאה והקב"ה טיהרה.

[יב, טו]
שבעת ימים -
ללמדך שבמדה שאדם מודד מודדים לו.
מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר:
ותתצב אחותו מרחוק
(שמות ב'), לפיכך עיכב לה שכינה וארון הכהנים ולוים וישראל ושבעה ענני כבוד, שנאמר:
והעם לא נסע עד האסף מרים.

יוסף
זכה בעצמות אביו ואין באחיו גדול הימנו, שנאמר:
ויעל יוסף לקבור את אביו
,
ויעל עמו גם רכב גם פרשים
(בראשית ג') מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה עצמו, מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה, שנאמר:
ויקבור אותו בגיא בארץ נבו
(דברים ל"ד).

ר' יהודה אומר:
אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר
עלה אל הר העברים הזה הר נבו
(שם ל"ב), זה נחלת בני ראובן, שנאמר:
ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו
(במדבר ל"ב) ולא נקבר אלא בתוך נחלתו של גד, שנאמר:
ולגד אמר ברוך מרחיב
גד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון,
אלא מלמד שהיה משה נתון על ידו של הקב"ה ארבעת מילים מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מקלסים אותו ואומרים:
צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל
(שם) ולא משה בלבד אלא כל הצדיקים אוספם, שנאמר:
והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך
(ישעיה נ"ח).

[יב, טז]
ואחר נסעו העם מחצרות -
וכי שתי חצרות היו שנסעו מזו וחנו בזו?
אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים וחזרו וחנו לאחוריהם, לכך נאמר:
ואחר נסעו העם מחצרות.

(סליק פיסקא).

    הפרק הקודם