מדרש רבה, דברים, פרק י

יב [בזכות מה קרן אור פניו?]

בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך
הלכה:
אדם מישראל שקידש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קדושין?


כך שנו חכמים:

אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהן והחתן נותן שכר.
וממי למדנו?
מהקב"ה, בשעה שקידש לישראל בסיני, דכתיב: (שמות יט) ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר.

ומי כתב השטר הזה?
משה.

מנין?
שנאמר: (דברים לא) ויכתוב משה את התורה (השירה) הזאת.

ומה שכר נתן לו הקב"ה?
זיו הפנים, דכתיב: (שמות לד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.

אימתי?
בדברו אתו.

אמר ריש לקיש:

בשעה שכתב את התורה נטל משה זיו הפנים.

כיצד?
אמר ריש לקיש:
התורה שנתנה למשה עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה וחתומה באש ומלופפת באש ועם שכותב קינח את הקולמוס בשער ומשם נטל זיו הפנים.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
מן הלוחות נטל משה זיו הפנים עם שנתנו לו הלוחות מכפיים לכפיים, משם נטל זיו הפנים. כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטלן ושיברן.
אמר לו הקב"ה: כשסדרת לישראל נתתי לך שכרך זיו הפנים ועכשיו שברת את הלוחות?!

אמר רבי יצחק:
שנו רבותינו:
נשברה החבית נשברה לסרסור.
אמר לו הקב"ה: אתה היית סרסור ביני לבין בני, אתה שברת - אתה מחליף.

מנין?
שכך כתיב: (שם) ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא.

יג [עת להשליך אבנים]

דבר אחר:
פסל לך
זה שאמר הכתוב: (קהלת ג) עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחוק מחבק.

אמר רבי תנחומא:
מהו עת להשליך אבנים?
עת היא שיעלה אדרינוס שחיק עצמות וינפץ אבני בית המקדש.
ועת כנוס אבנים, עת שיבנה אותו הקב"ה.

מנין?
שנאמר: (ישעיה כח) לכן כה אמר ה' אלהים הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחוש ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת ויעה ברד מחסה כזב וסתר מים ישטופו.

דבר אחר:
עת להשליך אבנים
רבנין אמרי:
מדבר במשה.
עת היה שישליך משה את הלוחות, דכתיב: ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר.

ועת כנוס אבנים, עת היה שיחזירן לישראל, שנאמר: פסל לך שני לוחות אבנים.

יד [על המקלקל לתקן]

דבר אחר:
פסל לך
זה שאמר הכתוב: (קהלת ז) אל תיבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח.

ומי היה זה שכעס?
זה משה, שנאמר: ( שמות לב) ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות.
אמר לו הקב"ה: הא משה! אתה מפיג חמתך בלוחות הברית, מבקש את שאפיג את חמתי?! ואת רואה שאין העולם יכול לעמוד אפילו שעה אחת.
אמר לו: ומה יש לי לעשות?
אמר לו: לתת עליך קטריקי, את שברת אותן ואת מחליף אותן, הה"ד: פסל לך שני לוחות אבנים.

טו [הקב"ה נתן למשה פתחון פה להתפלל על ישראל]

דבר אחר:
פסל לך
אמר רבי יצחק:
כתיב: (ויקרא ה) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפיקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא.
א"ל הקב"ה: הלוחות לא היו מופקדים אצלך, את שברת אותן ואת מחליף אותן.

אמר רבי יצחק:
מן הלוחות שניים ריצה משה את הקב"ה לישראל.

מה עשה?
עלה לו אצל הקב"ה כעוס.
אמר לו: בניך חוטאין ואת נותן עלי קטריקי?!
עשה עצמו כאילו כעוס על ישראל.

מניין?
שנאמר: (שמות לב) וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.
כיון שראה הקב"ה כך, אמר לו: משה! שתי הפנים בכעס אני ואת כועסין עליהן, מיד: (שמות לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל.
א"ל הקב"ה: לא יהיו שתי הפנים בכעס אלא כשתראה אותי נותן רותחין, הוי נותן צונן וכשתראה אותי נותן צונן, הוי נותן רותחין.
אמר משה: רבש"ע, היאך יהא?
א"ל: הוי, חל אתה רחמים.

מה עשה?
מיד: ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך.
א"ל: והרי בניך מרים, חלה אותן.

דבר אחר:
אמר לפניו: רבש"ע! יודע אני שאתה אוהב את בניך ואין אתה מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריה.

אמר רבי סימון:
למה הדבר דומה?
למלך ובנו, שהיו נתונים בקיטון והפדגוג של בנו נתון בטרקלין.
היה המלך צווח: הניחו לי שאהרג את בני! אינו מבקש אלא מי שילמד עליו סנגוריה.
כך הקב"ה אומר למשה: (שם לב) ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול.
אמר משה: וכי תופס אני בידו של הקב"ה?!
כביכול אינו מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריה, מיד ויחל משה.

דבר אחר:
ועתה הניחה לי
אמר משה: ריבון העולמים! ולכלותם אתה מבקש?!
עקור העליונים והתחתונים ואח"כ עקור אותם.

מנין?
שנאמר: ( ישעיה נא) שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת.
תחלה שמים כעשן וגו' ואח"כ ויושביה כמו כן ימותון.
אמר ליה משה: ואפילו אתה עוקר את השמים ואת הארץ לישראל אי אתה יכול לעקור, שנשבעת לאבותיהם ולא נשבעת להם, לא בשמים ולא בארץ אלא בשמך הגדול.

מנין?
שנאמר: אשר נשבעת להם בך.
שמא אתה יכול לבטל את שמך?!
אמר לפניו משה: חשוב אותם כסדום.

מה אמרת לאברהם?
(בראשית יח)ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם, וויתרת לו עד עשרה.

מנין?
שנאמר: (שם) ויאמר אל נא יחר לאדוני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה.
ואני מעמיד לך מאלו שמונים צדיקים.
אמר לו: העמד!
אמר לפניו: רבש"ע! הרי שבעים הזקנים, דכתיב: (במדבר יא) ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך.
אהרן, נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר, פנחס וכלב, הרי שבעים ושבעה.
א"ל הקב"ה: הא משה! היכן עוד ג' צדיקים?
ולא היה מוצא.
אמר לפניו: רבש"ע! אם הללו בחיים ואינם יכולין לעמוד להם בפרצה הזו יעמדו המתים!
אמר לפניו: עשה בזכות ג' אבות! והרי שמונים, זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך.
כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד א"ל: סלחתי כדברך.
כיון שעמד שלמה וראה שהזכיר משה שבעים ושבעה צדיקים חיים ולא הועיל כלום אילולי שהזכיר זכות שלשת האבות שהיו מתים, התחיל אומר: (קהלת ד) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה וטוב משניהן את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש.

דבר אחר:
זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם, בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם.

וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו
אמר רבי לוי:
אמר לו משה: רבש"ע! חיין הן המתים?!
א"ל: משה, אף אתה טועה?!
לא כך אמרתי לך: אני אמית ואחיה?!
א"ל משה: ואם חיין הן המתים חשוב כמו שהאבות עומדין ומבקשין על בניהן, מה היית משיבן?
כיון שאמר לו משה הדבר הזה, מיד וינחם ה' על הרעה.

טז [הלוחות - עדות ביו ישראל להקב"ה]

דבר אחר:
פסל לך שני לוחות
למה שניים?
רבנין אמרי:
א"ל הקב"ה: אלו מעידין ביני ובין בני.
כנגד שני עדים,
כנגד שני שושבינין,
כנגד חתן וכלה,
כנגד שמים וארץ,
כנגד העולם הזה והעולם הבא:

יז [לוחות ראשונים מעשה אלוהים ושניים מעשה אדם]

דבר אחר:
פסל לך
שאלו את רבי יוחנן בן זכאי:
מפני מה לוחות הראשונות מעשה שמים והשניים מעשה אדם?
אמר להן למה הדבר דומה?
למלך שנשא אשה והביא הנייר והלבלר משלו, עיטרה משלו, והכניסה לביתו.
ראה אותה המלך שוחקת לעבד אחד משלו כעס עליה והוציאה.
בא שושבינה אצלו ואמר לו: מרי! אי את יודע מהיכן נטלת אותה?!
לא בין העבדים גדלה וכיון שגדלה בין העבדים לבה גס בהן.
אמר לו המלך: ומה אתה מבקש שאתרצה לה?!
הבא הנייר והלבלר משלך והרי כתב ידי.
כך אמר משה להקב"ה: בשעה שבאו לידי אותו מעשה, א"ל: אי אתה יודע מאיזה מקום הוצאת אותם?!
ממצרים, ממקום עבודת כוכבים.
א"ל הקב"ה: ומה אתה מבקש שאתרצה להן?!
הבא את הלוחות משלך והרי כתב ידי וכתבתי על הלוחות.
אמר ליה הקב"ה: משה, חייך! כשם שנתת את נפשך עליהן בעולם הזה, כך לעתיד לבוא כשאביא להם את אליהו הנביא שניכם באין כאחת.
מנין?
שכך כתיב: ( נחום א) ה' ארך אפים וגדל כח ונקה לא ינקה ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל.

בסופה,
זה משה, דכתיב: (שמות ב) ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור.

ובסערה,
זה אליהו, דכתיב: (מלכים ב ב) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים.
אותה שעה הוא בא ומנחם אתכם.

מנין?
שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים.

הפרק הבא    הפרק הקודם