רד"ק לישעיה פרק כט


[כט, א]
הוי אריאל אריאל -
המזבח נקרא אריאל, וכן בספר יחזקאל ומהאריאל ולמעלה קרנות ארבע.

וכן תרגם יונתן:
ווי מדבחא מדבחא דבני בקרתא דשרא בה דוד,

ורבותינו ז"ל אמרו:
שההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ודומה לארי, שנאמר הוי אריאל מה הארי הזה צר מאחריו ורחב מלפניו וכו', וכפל אריאל כדרך הנוהים שכופלים דבריהם כי הנביא היה נוהם עליו, ואמר עליו: הוי.

ופירוש קרית חנה דוד
כתרגומו,
או יהיה אריאל השני סמוך לקרית, וקרית אינו סמוך אלא התי"ו במקום ה"א במוכרת, כמו חלת מצה אחת, חמת למו, ציצת נובל והדומים להם.

וטעם שזכר דוד בספור הזה, לפי שלדוד נראה מקום המזבח תחילה בהר המוריה והיה קרבנו שם ונעתר שם באש ונעצרה המגפה, אבל מה שמקריבים עתה שם, אינו לרצון כמו שאמר: עולותיכם לא לרצון כיון שמעשיהם רעים גם זובחים גם כן לאלהים אחרים והשוחט שם נחשב לו כאלו נוקף ועורף.
וכן אמר: זובח השה עורף כלב, לפיכך אמר חגים ינקופו הכבשים שישחטו נחשב להם כאלו עורפים אותם.

תרגום:
וערפתו – ותנקפיה.

חגים -
כמו כבשים.
וכן: אסרו חג בעבותים.

ומה שאמר ספו שנה על שנה
פירוש מה שתוסיפו לבוא לבוא שנה בשנה לזבוח זבחים, אינם זבחים.

[כט, ב]
והציקותי לאריאל -
קרא שם העיר ירושלם אריאל על שם המזבח אשר בה, ואמר שיציק לה, וכן היה כי כל סביבותיה תפש מלך אשור.

והיתה תאניה ואניה -
שיבכו בעיר ירושלם על אחיהם הנהרגים בערים סביבותיהם וגם יפחדו על עצמם.

והיתה לי כאריאל -
ירושלם תהיה לי כמו המזבח שמוקף זבחים, כן תהיה היא מוקפת הרוגים בערים אשר סביבותיה, ומה שאמר לי כי כמו שזבחי המזבח הם לי שמקריבים אותן, כן דם ההרוגים הוא לי, כי ברצוני נעשה כמו שקרא מלך אשור: שבט אפי ומטה זעמי:

[כט, ג]
וחניתי -
כשיחנה מלך אשור על ירושלם אני הוא שאחנה עליה, כי במצותי וברצוני יעשה מה שיעשה, וכן וצרתי והקימותי.

ופי' כדור - סבוב, וכן במשנה הכדור והאמום, ונקרא כן, לפי שהוא עגול, וחסר כ"ף או בי"ת השמוש, וחניתי עליך סביביך, כמו הכדור, וכן כדור אל ארץ רחבת ידים, ובמשקל אחר כמלך עתיד לכידור.

וצרתי -
מענין כי תצור אל עיר.

מוצב -
מגדל עץ שמעמידים על העיר ללכדה.

מצורות -
מן ובנית מצור, ואע"פ שלא נכתב בפרשה ההיא שבנה מלך אשור על ירושלים מצור, אבל אמר הנביא לא יבא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה, ומה שאמר לא יבא, רוצה לומר לא יכנס לתוך העיר שיכבשנה.
ומה שאמר לא יורה ולא יקדמנה ולא ישפוך לא עשה, אבל הכינו אותה היום לירושלם ולשפוך מחר גם הקימו מגדל עץ ומצור להלחם מחר ובלילה הכם מלאך ה' והופרה עצתם.

ויונתן תרגם:
וצרתי עליך מוצב - ואבני עלך כרקום,

כמו שתרגם אונקלוס:
ובנית מצור - ותבני כרכומין,

ותרגם:
והקימותי עליך מצורות - ואצבר עלך מליתא

כמו שתרגם:
ולא ישפוך עליה סוללה - לא יצבר עלה מליתא:

[כט, ד]
ושפלת -
אז תשפילי, אמר כנגד ירושלם, רוצה לומר היושבים בה.

מארץ תדברי -
אמר תדברי בשפל קול כאלו יצא הקול מתחת הארץ, וכן אמר גם תשח, כאלו תצא מעפר, וכפל הענין במלות שונות כמנהג, ועוד כפל ואמר והיה כאוב מארץ קולך וגומר.
ופירוש כאוב - כי בעלי האוב ישמיעו קול נמוך מתחת הארץ, כמו שפירשנו בספר שמואל בפרשת בעלת אוב.

תצפצף -
על האמירה, כמו תי"ו תשח, אמר כל כך יהיה הקול נמוך עד שלא ידמה דבור אדם אלא צפצוף העופות, והענין הזה אמר על אליקים ושבנא ויואם שאמר אל רבשקה: דבר נא אל עבדיך ארמית ואל תדבר אלינו יהודית באזני העם הזה, ואלה הדברים קול נמוך אמרו לו, כדי שלא ישמעו הם, ואומר: ויעמד רבשקה ויקרא בקול גדול יהודית, כדי שישמעו העם.

[כט, ה]
והיה כאבק -
כמו האבק הדק שילך בנפיחה הפה, כן יהיה המון זריך שיכלו במהרה.

ופירוש זריך –
הזרים החונים עליך והוא מחנה אשור, וכפל הענין עוד ואמר: וכמוץ עובר וגומר.

לפתע פתאום -
הלמ"ד לשמוש בי"ת, כמו בפתע פתאום.
וכן הרגתי לפצעי, לפניכם לחרב, והדומים להם, כלומר יבא פתאום שברם, כי בבקר מצאום כולם פגרים מתים, ופתע כמו פתאום, וכפל הענין במלות שונות לחזק.

[כט, ו]
מעם -
אומר איך תהיה זאת הגזרה הגדולה פתאום, לפי שתבא מעם ה' צבאות, והמשיל המגפה לרעם ולרעש וכו'.

[כט, ז]
יהיה כחלום חזון לילה -
מה שרואה אדם בחלומו יקרא חזון ואע"פ שאיננו נבואה.

ותרגם יונתן:
כמחלם הרהור ליל, וזה מפרש בפסוק הבא לפניו.

על אריאל -
על העיר שהמזבח בתוכה כמו שפירשנו.

צוביה -
כמו צובאיה.

ומצדתה -
בחולם, ופירש אנשי מצודתה, כלומר בונין מצודות עליה ללכדה.

[כט, ח]
והיה כאשר יחלום -
כמו שהאדם רעב שישן ובשנתו רואה שהוא אוכל והוא מה שהיה מהרהר בעוד שהיה ער, והנה בהקיצו רקה נפשו כמו שהיתה קודם השינה, כי כל חולם לא ימצא דבר בהקיצו מכל מה שהיה חולם, וכן הצמא והנה עיף, כמו הצמא, לפי שהעיף מן הדרך צמא נקרא העיף צמא, וכן הארץ הצמאה כצל סלע כבד בארץ עיפה.

שוקקה -
מתאוה, מן ואל אישך תשוקתך, והוא תאר מן המרובע על משקל כפרה סוררה.

[כט, ט]
התמהמהו ותמהו -
זאת הנבואה בימי אחז אמר התמהמהו ותמהו כנגד אנשי יהודה, ופירושו התעכבו, כמו ויתמהמה, והעכוב הזה במחשבה, אמר האריכו במחשבותיכם והחשבו בלבבכם בעכוב, כדי שתתבוננו בדבר ואחר שתתבוננו בדבר, תמהו בעצמכם איך נהיתה בכם הרעה הזאת שתניחו דברי אלוהים חיים, שאומרים לכם נביאי האמת ואתם מתפתים בדברי נביאי השקר אשר השתעשעו ושועו.

ופירש אדוני אבי ז"ל:
התעוררו ועורו אחרים, מענין ועיניו השע, והם נביאי השקר, התעורו ועורו אתכם מלראות הנכונה.

שכרו ולא יין -
הם נביאי השקר, ואמר לא יין למעלה, אמר תעו בשכר אינו אומר בזה הפסוק שאינם משתכרים אלא אומר כי גם בעת שאינם שותים הם שכורים, כי לא ישכילו ולא יבינו כמו השכור, וכפל הפסוק בענין במלות שונות, כי נעו כמו שכרו, כי השכור יניע ויניד גופו הנה והנה עד שנופל.

[כט, י]
כי נסך -
כסה, כמו והמסכה הנסוכה, ואת קשות הנסך שהוא עניין כסוי, כלומר כסה אתכם בכח תרדמה שהפיל עליכם, עד שאתם חשובים כנרדמים שאין אתם שומעים למי שיקרא לכם.

ויעצם -
ויסגור, וכן מן הקל עוצם עיניו כסה עליכם וסגר עיניכם שלא תראו ולא אתכם לבדכם אלא הנביאים, שהם נביאי שקר.

ואת ראשיכם החוזים כסה -
והם הם המעצמים את עיניכם עד שלא תראו, ומה שאמר כי נסך ה' עליכם, כלומר כל כך הוא הכסוי חזק עד שידמה כי מה' הוא, או פירושו על דרך השמן לב העם הזה כמו שפירשנו.

[כט, יא]
ותהי לכם חזות הכל -
נבואת הכל, כלומר נבואת כל נביאי ה' המתנבאים לכם, הוא לכם כמו הספר החתום שאם יתנו האגרת ליודע לקרותם, יאמר לא אוכל כי חתום הוא, ימצא זאת העילה לפי שאין רצונו לקרותה, כי אם היה רצונו לקרותה היה אומר פתח אותו ואקראנו, כן החכמים שבכם אומרים: כי יש בדברי השם דברים סתומים, לפיכך לא יתנו לב להם ואם היה רצונם לשמוע ולהבינם יאמרו לנביא: פרש לנו זה הדבר הסתום.

[כט, יב]
ונתן הספר לאשר לא ידע ספר -
ואמר לא ידעתי לקרות ספר, ואפילו יהיה פתוח, כי הכסילים שבכם ימצאו עילה אין אנחנו מבינים דברי אלוהים.

אמרו לחכמינו: והנה חכמיהם ונביאיהם יטעום הנה, כי בין זה ובין זה הספר לא יקרא, כן דברי ה' לא ישמעו ביניכם לא לחכמים ולא לכסילים.

ויתכן לפרש חזות הכל - שלא יהיה חזות סמוך, ויהיה הכל כמו לכל ופירוש הנבואה היא לכולכם, בין לחכמיכם בין לכסיליכם כדברי הספר החתום.

על אשר לא ידע -
כלומר אל אשר לא ידע, כמו וילך אלקנה הרמתה על ביתו,
וכמו ותתפלל על ה' כמו אל.

ויונתן תרגם:
הספר החתום - שדבריו סתומים וחתומים:

[כט, יג]
ויאמר ה', כי נגש
-
יש מחלוקת בקריאת המלה הזאת, יש קוראים אותה בשי"ן, הנקודה לצד ימין כמו נגש יוסף ורחל עניין קריבה, וכן הוא לפי המסרה אשר עליו שאמר לית כוותיה בספרא, ואם בשי"ן הנקודה בצד שמאל, הנה אחר כמוהו נגש והוא נענה,

אבל יונתן תרגם:
בסי"ן, כמו והנוגשים אצים

שתרגם:

חלף דאתרברב,

וכן נמצא במקצת ספרים נגש בסי"ן, ופירוש הפסוק לקריאת נגש בשי"ן כן, ויהיה טעם יען נמשך אל לכן שאמר בפסוק אחר, אמר בעבור שעשו זה, לכן הנני יוסיף, אמר הנה הם קרובים אלי בנראה ומכבדים אותי בפיהם ומרחקים לבם ממני, ולקריאת נגש בסי"ן יתפרש לפי דעת המתרגם בעבור שהם גדולים בעיניהם ומראים עצמם כנוגשים אל שאר העם לכבד את ה' בפיהם ולהתפלל לפניו, ואנחנו נפרש נגש נדחק כמו נגש והוא נענה, יאמר כי בעת שיש להם צרה, יכבדוני בפיהם ומקרבים אלי פיהם ושפתותיהם ומרחקים ממני לבם, ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה כי מי שאינו עושה אלא מה שמצווה לבד ואינו מוסיף מעצמו, אינו עושה הדבר מחפצו מרצונו.

[כט, יד]
לכן הנני יוסיף -
פעל והוא בחירק כמו בצרי, וכן הנני יוסיף על ימיך, תומיך גורלי בחירק.

ואמר יוסיף –
רוצה לומר עוד על מה שהבאתי עליכם, עוד אביא רעה גדולה עליכם, להפליא - להביא רעה עליהם עד שיפלא בעיני הרואה, על דרך ותרד פלאים, לפיכך כפל ואמר הפלא ופלא.

ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו -
בגלות ובטלטול תאבד חכמתם שהם חכמים, אבל חכמתם לרע להם ולא להטיב, כמ"ש חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו.

או פרש ואבדה - כי כשתבא להם הרעה תאבד חכמתם שלא יהיה להם עצה ותחבולה להנצל ממנה ולא תועיל להם אז חכמתם.

[כט, טו]
הוי המעמיקים -
מעמיקים במחשבתם להסתיר עצתם מהאל, כלומר כי הם חושבים כי ה' אינו משגיח בענייני הארץ, לפיכך עושים כל רצונם, כי אומרים כי אין רואה ואין יודע.

ופירוש במחשך - כאלו מעשיהם במקום חשך כנגד בני אדם שאין רואים אותם, כן חושבים כל מעשיהם בסתר ובגלוי לא יראם האל.

וכן תרגם יונתן:
במחשך – כדבקבלא.

לסתיר -
כמו להסתיר.

[כט, טז]
הפככם אם -
כענין אמת, כמו ואם בריאה יברא ה', ואם ללצים הוא יליץ, והדומים להם, שפירשתי אותם כך בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו.
אמר באמת הפככם נקל בעיני כחומר היוצר יחשב לפני, כמו היוצר שהחומר בידו שיעשה ממנו כלי אחד ואחר כך שב לעשות כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר, כן נקל הפככם בידי, כי אתה בידי כמו החומר ביד היוצר, והיאך אתם אומרים כי אינני רואה מעשיכם?!

כי יאמר מעשה לעושהו -
בתמיה, וכי יאמר מעשה לעושהו לא עשאני ומה לו להפוך אותי מכלי אל כלי?!
וכפל הדבר במלות שונות, ואמר: ויצר אמר ליוצרו לא הבין.

ויצר -
הוא שם לכלי הנוצר ביד היוצר, ולמ"ד לעושהו - ליוצרו במקום בעבור כלמ"ד אמרי לי.

[כט, יז]
הלא עוד -
הלא עוד במעט זמן תראו ההפך שאני עושה בכם.

ואמר מעט מזער –
כפול עניין במלות שונות להמעיט הזמן, והנבואה נאמרה בימי אחז ואמר שזה יהיה בקרוב בימי חזקיהו.

ושב לבנון לכרמל -
לבנון –

הוא יער הלבנון שיש בו ארזים גבוהים ונשאים.

והכרמל -
הוא מקום שדות התבואה וכרמים ועצים שפלים.
וזה המשל אמר על הגאים הרמים שהיו בימי אחז שישובו שפלים בימי חזקיהו, עד שלא יהיה להם רשות לדבר ישובו על כרחם לדרך הטובה.
והכרמל - והם השפלים והענוים שהיו בימי אחז ולא היה כח בידם להוכיחם בימי חזקיהו יהיו נשאים כארזי יער הלבנון, ויוסיפו בכבוד ובגדולה עד שידמו לארזי הלבנון, כמו שאמר ויספו ענוים בה' שמחה.

[כט, יח]
ושמעו -
אותם שהיו חרשים יבואו עתה לשמוע דברי הספר והם היו עורים לראותם, כמו שאמר למעלה ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום.

ומאפל ומחשך
שיהיה להם, רוצה לומר הצרה תראנה הנבואה שתתקיים, שהיו עורים בם, כשהיה מוכיחם הנביא.

[כט, יט]
ויספו -
הם יהיו בצרה והענוים יוסיפו לשמוח בהשם שהיו מאמינים בו קודם בא הצרה, עתה יוסיפו לשמוח כשיראו שתתקיים להם הנבואה ולרשעים הצרה ולהם הרוחה והכבוד, וכפל הענין במלות שונות.

ואמר ואביוני אדם
כלומר האביונים שבאדם שהיו בירושלם והם הענוים.

[כט, כ]
כי אפס -
ישמח ויגילו כשיראו אפיסת העריצים והלצים ושקדי און שהם לא היה להם רשות לדבר לפניהם ולא להוכיחם כשיראו בפורענותם יגילו, כמו שאמר באבוד רשעים רנה.

פירוש שוקדי און
מתעסקים ומהירים אל האון ומתכוונים תמיד איך יעלו אותה.

[כט, כא]
מחטיאי -
כשאדם מוכיחם בדברים חושבים הדבר עליו לחטא כאלו הכה אותם, וכן למוכיח בשער יקושון, מי שמוכיחם בשער, כלומר ברבים כדי שיוסרו ישימו לו מום ויכשילוהו בדרכיו, כלומר יזמינו לו כל רע וילשינו עליו למלך ומטים הצדיק בתהו והבל.

ותרגם יונתן:
ואסטיאו בשקר דין זכאין.

יקושון -
מנחי העי"ן והוא מענין מוקש, ויהיה יקש וקוש בענין אחד.

וכן תרגם יונתן:
בען ליה תקלא,
ויש לפרש יקושון מענין קש ומשורשי שהוא שרש קשש, וכן התקוששו וקושו, מן לקושש קש, כי כמו שמקושש עצים או קשים לוקט מכאן ומכאן ואוספן יחד, כן מחרף האדם מלקט מומיו מזה ומזה ואומרן לו, כן הם עושים מי שמוכיחם אומרים לו חרפה וגדופין מלקטים ואומרים לו: הלא אתה עשית כך וכך במקום פלוני או בזמן פלוני, ועוד עשית כך ואיך תעשה עצמך מוכיח?!

[כט, כב]
לכן -
אל בית יעקב אשר פדה את אברהם פירש הפסוק כן, ה' אשר פדה את אברהם אמר אל בית יעקב שלא יבוש יעקב, והענין כי כולם בני יעקב וכאשר יש בהם אנשים רשעים, הרי יעקב אביהם כאלו בוש ממעשיהם אלו היה חי כאדם שהוא צדיק, שיצא בנו לתרבות רעה שהוא בוש ונכלם ממעשיו.

וטעם אשר פדה את אברהם
כי כמו שהיה אברהם אבינו דר בין רשעים ופדה ה' אותו מידם והוציאו מארצם, כן היו הענוים שזכר למעלה בין הרשעים ולא היה בידם יכולת להחזיק בדרכי ה' בפרהסיא, אמר עתה יבא זמן וזהו בימי חזקיהו שיחזיקו בגלוי בדרכי ה'.

והקדישו קדוש יעקב -
והם יקראו בית יעקב באמת ולא יבוש יעקב ממעשיהם, אלא ישמח ממעשה ילדיו בימי חזקיהו שישובו לדרך טובה ויכלו הרשעים במלחמות שקדמו, ואותם שישארו מהם שלמדו ממעשיהם ולא היו רשעים כהם, אותם שהיו תועי רוח ורעים ישובו לדרך טובה ולא יבוש יעקב ממעשיהם אלו היה חי.

פניו יחורו -
יתלבנו.

מתרגום:
לבן חיור,
והבוש יתלבנו פניו.

וכן בדברי רז"ל:

המלבין פני חברו ברבים.

[כב, כג]
כי בראותו -
פירש בראות יעקב ילדיו שהם ילדיו ובניו באמת בלכתם בדרך הטובה, ובראותו מעשה ידיו בקרבו והוא מה שאעשה במחנה אשור הבא בארצו, ובראותו כי יקדישו ילדיו שמי על הנס הגדול.

והקדישו את קדוש יעקב -
שיאמרו בהקדישם שמו קדוש יעקב ואלהי ישראל, שהוא אביהם אז לא יבוש יעקב אבל ישמח, וכל זה דרך משל כמו שפירשנו.

ופירוש יעריצו - יתנו לו בתהלתם הכח והמערצה שהכם במחנה אשור בלילה מאה ושמונים וחמשה אלף ולא הועילה להם גבורתם וכחם ורוב חילם.

ומה שסמך קדושת האל ליעקב בכל מקום, לא עשה כן לשאר האבות, כמו שאמר קדוש יעקב, ואמר כי כה אמר ה' צבאות קדוש ישראל אביר יעקב,
ואמר: קדוש ישראל מושיעך,
ואמר: גאלכם קדוש ישראל
ואמר: קדוש ישראל ויוצרו,
ואמר גואל ישראל קדושו,
ואע"פ שמקצתם יש לפרש על כלל ישראל מכל מקום יש בהם שאין להם דרך לפרשם אלא על יעקב עצמו, ואמר זה, לפי שיעקב ראה קדושת האל במראה הנבואה במחזה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

[כט, כד]
וידעו -
אותם שהיו תועי רוח מתחלה בראותם הנס הגדול הזה ידעו בינה, כלומר יתבוננו במעשה האל וידעו כי הוא משגיח במעשה האדם וידעו כי כל אשר היו אומרים להם הנביאים, נביאי השם היה אמת, וכפל הענין במלות שונות, ואמר ורוגנים הם תועי רוח.
ולקח
הוא התורה, כמו כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.


הפרק הבא    הפרק הקודם