רד"ק לירמיה פרק יח

[יח, ג]
והנהו -
כתוב מלה אחת וקרי והנה הוא שתי מלות והענין אחד.

האבנים -
כלי היוצר שעושה עליו הכלים מחומר אשר בידו.

ויונתן תרגם:

סדנא ובספר השרשים הארכתי בפירושו עוד.

[יח, ד]
ישר -
פעל עבר כי הוא חציו קמוץ וחציו פתח.

[יח, ח]
מרעתו אשר דברתי עליו -
פירש מרעתו אשר דברתי עליו - בעבורם להרע לו, אחר כן אמר ורגע אדבר וגומר.

[יח, ט]
לבנות ולנטוע -
פירש וכן עשיתי שבניתים ונטעתים ואחר כך עשה הרע ונחמתי והוצרכנו לפירוש הזה, לפי שצריך להפריש בין שתי המדות האלה, כי הרעה לא תחול אם יעשו תשובה, אבל הטובה תחול על כל פנים, כיון שיעדה האל אבל לא תעמוד אם יעשו הרעה, כמו שאמר ירמיהו לחנניה בן עזור ויש רמז בענין הזה, כי ברעה אמר: חשבתי ובטובה אמר: אמרתי.

[יח, י]
להיטיב אותו. כמו להטיב לו.
וכן: את מי הגדת מלין כמו למי.

[יח, יא]
ועל יושבי -
כמו ואל יושבי.
וכן ותתפלל על ה', כמו אל ה'.

יוצר עליכם רעה -
מחדש ואמר בזה הלשון לפי שזכר בפרשת יוצר כלי חרש, שהוא מחדש הכלים ועושה כלי זה ואחר כך כלי אחר חדש שלא ידמה לראשון, כן אחדש עליכם רעה אחר רעה.

[יח, יב]
ואמרו נואש -
וכשתאמר להם זה, הם יאמרו לך: נואש כלומר נואש לבנו מהלוך אחרי ה'.

[יח, יג]
לכן, שערורית -
ענין לכלוך וטנוף.

מי שמע -
כזה שיניח אדם טהור וילך אחרי גלול וטנוף?!

ויונתן תרגם:
שנוי,
כלומר דבר משונה עשתה והמשיל משל ואמר.

[יח, יד]
היעזוב מצור שדי שלג לבנון -
היעזוב אדם המים היוצאים מצור שדה וזכר שדה, לפי שהם נמצאים אתו בשדה ומזומנים לו ולא יצטרך ללכת אחריהם לרחוק לשתות מהם, אבל אם הם בשדה ונוזלים מצור שהם קרים היעזוב אדם אותם משתותם בימי החום?!
באמת לא יעזוב אותם ואני לישראל טוב כמים קרים על נפש עיפה ואני מזומן וקרוב אליהם בכל קראם אלי ואיך עזבוני ושכחוני עמי?!

והמשיל עוד משל אחר קרוב לזה: כי המים הקרים והטובים יביאום בני אדם מרחוק דרך צנורות מתחת הארץ עד לעיר או קרוב לעיר מרוב חשיבותם, וקראם זרים לפי שהם באים ממקום זר ורחוק ואותן מים אם ינתשו באמת לא ינתשו ואני רחוק מהם לפי מעלתי וקרוב אליהם להטיב להם אם ישמעו אלי, ואיך נטשוני ושכחוני עמי?!

ינתשו -
בתי"ו כמו בי"ת שהיא נטישה ועזיבה, כי הבי"ת והתי"ו ממוצא אחד ויבאו בענין אחד, כמו טעה ותעה וכן ונטשתי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני, כענין ונתשתי בתי"ו.

ויונתן תרגם הפסוק כן:
כמא דלית איפשר דיפסקון מי תלג וגו' כבעמוד:

[יח, טו]
כי שכחוני, ויכשילום -
חסר המכשילים.
וכן ויגד ליעקב ויגד המגיד, והמכשילים הם נביאי השקר.

שבילי עולם -
חסר לעזוב שבילי עולם, כלומר הם המכשילים השבילים שדרכו אבותיהם הצדיקים מעולם, וללכת נתיבות.

דרך לא סלולה -
כי דרכם היא דרך לא דרוכה כי חדשה היא, כמו שאמר: חדשים מקרוב באו.

שבולי -
כתוב בוי"ו וקרי שבילי ביו"ד והענין אחד, אבל המשקלים אינם אחד וחסרון מלת לעזוב וימצאו כמוה רבים, כי כן דרך הכתוב לחסר מלים שיובן ענינם מהכתוב ותחס עליך שחסר נפשי או עיני, ותכל דוד והדומים להם רבים, כמו שכתבנו בספ' מכלל.

[יח, טז]
לשום -
הם גורמין בדרכיהם הרעים לשום ארצם לשמה.

שרוקות עולם -
כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד שריקות, ר"ל שישרוק עליהם כל עובר וזה יהיה לעולם, כלומר זמן רב.

ישם ויניד בראשו -
יתמה בלבו ויניד בראשו כאדם התמה.

[יח, יז]
כרוח -
כמו רוח קדים שהיא חזקה ומפיצה הקש והדברים הדקים, כן אפיצם לפני האויב שיברחו לפניו הנה והנה ערף ולא פנים.

אראם -
מדה כנגד מדה כמו שהם פנו אלי ערף ולא פנים, כן אפנה להם ערף ולא פנים אראם כי אפנה אליהם, כלומר כשיבא יום אידם אסתיר פני מהם ולא אראם בפנים להושיעם, רק ראיית ערף שהוא הסתרת פנים והשלכה אחר גו.

[יח, יח]
ויאמרו -
אלה הם דברי ירמיהו, שאמר כנגד האל כלומר אני אוכיחם בדבריך והם אומרים איש לאחיו לכו ונחשבה על ירמיהו.

לכו -
ענין זרוז כמו לכו נא אנסכה בשמחה לכו נא ונוכחה לכו ונכהו בלשון והדומים להם.

מחשבות -
רוצה לומר מחשבות רעות להמיתו.

כי לא תאבד תורה מכהן -
כלומר מה אנו חסרים אם ימות, כי לא תאבד בעבור זה התורה, כי שאר הכהנים יודעים אותה וכן יש אתנו חכמים בעלי עצה וכן יש אתנו נביאים שיאמרו לנו דברי נבואה, ולא יהיו כמו זה שאינו מתנבא עלינו כי אם רע.

ונכהו -
שנלשין עליו למלך בדברים רעים כדי שימיתהו.

ואל נקשיבה אל כל דבריו -
כלומר אל רבוי דבריו שאומר לנו אל נקשיבה.
ואמר ירמיהו -

[יח, יט]
הקשיבה -
הם אומרים שלא יקשיבו לי אתה הקשיבה אלי, כלומר לתפלתי.

ושמע לקול יריבי -
כלומר לדבריהם שמדברים עלי.

[יח, כ]
הישולם, כי כרו שוחה לנפשי -
סם המות שרצו להשקותו, שהוא כמו שכורים שוחה לאדם להפילו בה בלא ידיעתו, והנה הם משלמים לי רעה תחת טובה, כי אני דברתי עליהם טובה לפניך והתפללתי עליהם, עד העת ההיא שגלית לי שרצו להמיתני.

[יח, כא]
לכן -
מעתה אני רשאי להתפלל עליהם לרעה, כיון שחשבו להמיתני.

והגרם -
נאמר לשון הגרה בחרב מפני הדם הנגר, וכן יגרהו על ידי חרב.

שכולות -
מבניהם.

ואלמנות -
מאנשיהם, שיהיו הרוגי מות, כלומר שימותו בדבר והבחורים שדרכם לצאת במלחמה
יהיו מוכי חרב במלחמה.

[יח, כב]
תשמע זעקה -
כי הזעקה תהיה כשיבא הרע פתאם.

כי כרו שוחה -
כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו שוחה והשוחה והפחים - הוא סם המות שחשבו להאכילו.

[יח, כג]
ואתה, אל תמחי -
כמו אל תמחה היו"ד במקום ה"א למ"ד הפעל, כמו: צור ילדך תשי.

והיו מוכשלים -
כתוב וקרי ויהיו והענין אחד.

בעת אפך עשה בהם -
על דרך ויחר אפי בהם ואכלם.

הפרק הבא    הפרק הקודם