בשבילי התנ"ך
 


רד"ק לירמיה פרק כח

[כח, א]
ויהי בשנה ההיא -
השנה שעשה המוסרות והמוטות אשר צוה בהם ונתן אחת מהן על צוארו, וזה היה בראשית ממלכת צדקיהו.

בשנת הרביעית -
כן כתוב וקרי בשנה והענין אחד, אלא שהכתוב נסמך אל המספר כמו: בשנת ג' למלכו והקרי מוכרת כמשפטו.

ומה שאמר: בראשית ממלכת צדקיהו ואחר כן אמר בשנה הרביעית –
פירש בעל סדר עולם:
כי היא שנה רביעית למלכות צדקיהו שהלך להקביל פני מלך בבל ושריה שר המנוחה עמו, כמו שכתוב בסוף זה הספר ושב לירושלם למלכותו, לפיכך חשב אותה שנה ראשונה ראשית מלכותו, לפיכך אמר בראשית ממלכת צדקיהו.

ויתכן לפרש: בראשית ממלכת צדקיהו כמשמעו.
שנה ראשונה שמלך כמו שפירשנו, ויהיה פירוש בשנת הרביעית - רביעית לשני השבוע והוא מלך י"א שנה, הנה כששלמו למלכות צדקיהו ארבע שנים, נשלם השבוע ונשארו ממלכותו ז' שנים והנה שבוע אחד וחרב הבית בסוף השבוע, כמו שקבלו רז"ל, כי כשחרב הבית מוצאי שביעית היתה ונכתב זה הספור הנה להודיע תחילת מלכות צדקיהו שבימיו היה החרבן בסוף השבוע שישמטו ישראל מנחלתם, לפי שלא עשו בה שמיטה, לפיכך כתב גם כן בחדש החמשי לרמוז כי בחדש החמשי יהיה החרבן, וכל הספור הזה היה לצורך כמו שפירשנו.

חנניה בן עזור הנביא -
נביא שקר היה.

[כח, ד]
הבאים בבלה -
שהיו באים.

[כד, ו]
אמן כן יעשה ה' -
פשוטו מבואר.

ויש דרש:
אמר לו ירמיהו: אם יהיה כמו שאתה אומר, אני רוצה בזה כי אני נשכר ואתה נפסד, אני נשכר שאני כהן ואוכל מקדשי שמים אם ישאר הבית בבנינו, ואתה תהיה נפסד שאתה גבעוני, כמו שנאמר מגבעון ואתה חוטב לי עצים ושואב לי מים.

ודרך פשוטו: ישראל היה ומגבעון היה, כי לא ישבו בה גבעונים מעת שנפלה בנחלת בנימן.

[כח, ז]
אך שמע נא -
הענין הזה שאמר לו כי בהבטחת הטובה יבחן הנביא, כי אם יבטיח טובה ולא תבא בידוע שהוא נביא שקר, כי כל דבר טוב שיבטיח האל אפילו על תנאי הוא בא, אבל באמת תסור ממנו הטובה ההיא אם יחטא, כמו שאמר: ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני ונחמתי על הטובה, אמנם על כל פנים תחול הטובה ותבא, אבל אם יתנבא לרעה ולא תבא כלל לא יודע בזה שהוא נביא שקר, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, כשעשו תשובה כמו שעשה באנשי נינוה.

[כח, י]
את המוטה מעל צואר ירמיהו הנביא וישברהו -
טעם וישברהו על העול שהוא נתק המוטה מעל צואר ירמיהו, ושבר העול שהיה נקשר במוטה.

[כח, יג]
ועשית תחתיהן מוטות ברזל -
אמר האל לירמיהו אמור לחנניה: מוטות עץ שברת ואתה תעשה תחתיהן מוטות ברזל כשתאמר לו זה הדבר: מוטות עץ שברת.

ותאמר לו עוד: כי כה אמר ה' אלהי ישראל וגומר אל השם צבאות אלהי ישראל, כנגד מה שאמר הוא בזה הלשון הוא אמר לו: כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל שברתי את עול מלך בבל.

ומה שאמר: מוטות עץ ואנחנו פירשנו מוטות רצועות כן הוא, כי המוטות רצועות או גידים שקושרים בהם העול והעול מעץ, לפיכך סמך המוטות אל עץ וכן מוטות ברזל אין אומר שהמוטות יהיו מברזל אלא העול יהיה מברזל והמוטות רצועות או גידים שקושרים אותו בהם.

[כח, טז]
מעל פני האדמה -
ר"ל שיקבר בתוכה והנה הוא משולח מעל פניה.

[כח, יז]
בשנה ההיא בחדש השביעי -
פירשו רז"ל ואמרו:
בחדש השביעי שנה אחרת היתה ואת אמרת כן?!
אלא מלמד שמת בערב ראש השנה וצוה את בניו ובני ביתו שיוציאוהו אחר ר"ה, כדי לעשות נבואת ירמיהו שקר.

וכן תרגם יונתן:
ומית חנניה נביא שקר בשתא ההיא ואתקבר בירחא שביעאה.

ומה שתרגם גם כן השנה אתה מת –
בשתא הדא את מית ולשתא אחרניתא את מתקבר,
פירוש הוא שפירש כי כן כוונת ירמיהו, לא שאמר לו כן בפירוש שאם כן לא היתה נבואתו מוכחשת בזה.

ולפי הפשט: אין צריך לכל זה, כי הוא לא אמר לו השנה הזאת אתה מת אלא השנה ור"ל תוך שנה לנבואה זו.

וכן אמרו רז"ל:
לענין נדרים, המודר הנאה מחבירו לשנה מונה י"ב חדשים מיום ליום ואם אמר לשנה זו, אפילו לא עמד אלא בכ"ט באלול, כיון שהגיע אחד בתשרי עלתה לו שנה.


הפרק הבא    הפרק הקודם