רד"ק ליחזקאל פרק כו


[כו, א]
ויהי בעשתי עשרה שנה -
י"א שנה לצדקיהו, שהיא שנת החרבן, כי אז אמרה צור על ירושלים האח.

באחד לחדש -
לא גלה באי זה חדש, וכיון שסתם אותו נראה כי על חדש החרבן אמר שהוא חדש אב.

[כו, ב]
בן אדם, האח -
ענין שמחה כמו שפירשנו.

נשברה דלתות העמים -
העיר שהיתה דלתות העמים שהיו נכנסים ויוצאים בה הסוחרים בסחורתם מכל העמים.

נסבה אלי -
אותה הסחורה שהיו מביאים הסוחרים בה נסבה ונתגלגלה אלי, כי כיון שתחרב היא יבאו אלי.
נסבה - מבנין נפעל ושרשו סבב והוא נפעל עבר לגזירת פעל בצרי.

אמלאה החרבה -
אני אמלא מסחורות אחר שהיא חרבה, כי כיון שהיתה במצור בי"א שנה לצדקיהו ידעו כי לא תמלטה ותחרב וחשבו אותה לחרבה טרם יום החרבן.
אמלאה - האי"תן מבנין נפעל בתוספת ה"א.
החרבה - מבנין הפעל ולתקן קריאת החי"ת שהיא גרונית נקדו הה"א בקמץ רחב והחי"ת בחטף קמץ.

[כו, ג]
לכן, כהעלות הים לגליו -
כי בהסתער הים מפני הרוח מעלה גליו למעלה.

ותרגם יונתן:
כמיסק ימא באיתרגושת גלוהי.

[כו, ד]
ושחתו, וסחיתי עפרה ממנה -
כי צור נבנתה על סלע בתוך הים וכסו הסלע עפר לצורך היישוב וכאשר כסוהו מי הים בעת חורבנה, סחבו והשליכו ממנה עפרה ונשאר הסלע יבש כמו שהיה מתחלה.

לצחיח סלע -
המקום הגבוה בסלע יקרא צחיח והוא המקום היבש שבו, לפיכך נקרא כן.
וכן שכנו צחיחה מקום יבש וצמא כמו והשביע בצחצחות נפשך.

ויונתן תרגם:
לשעיעות כיף גלי,
כלומר שיהיה הסלע חלק ואין עליו עפר.

[כו, ה]
משטח חרמים תהיה -
שהציידים ישטחו רשתותם שם באותו הסלע שיהיה יבש ונגוב, כי מה שאומר אחר זה וכסוך המים הרבים, זה יהיה לשעה כשיעלה הים עליה וישטפנה וישוב המים למקומו וישאר הסלע יבש ונגוב.

והיתה לבז לגוים -
כי הגוים כשיבואו עליה יבוזזוה וישללוה.

[כו, ו]
ובנותיה -
הם הכפרים.

תהרגנה -
יהרגו אנשיהן.

[כו, ז]
כי כה אמר, מלך מלכים -
כי כל מלכי הארץ תחתיו ואמר זה, רוצה לומר שיבא על צור עם מלכי האומות, כי הוא מלך עליהם ויביאם לאשר ירצה.

[כז, ח]
בנותיך, דיק -
וסוללה. פירשתי למעלה בפרשת לכנה.

צנה -
כלי מגן הנקרא טרק"א בלע"ז ובערבי.

ויונתן תרגם:
ויקים עלך די מזיינין בתריסין.

[כו, ט]
ומחי קבלו -
פירשו בו שהוא כלי שמשליכים בו אבנים בחומה לנתצה.

מחי -
מכה.
תרגום:
מכה - מחי.

קבלו -
נגדו.
תרגם:
נגד – קבל.

וכן ויכהו קבל עם - נגד העם.
ויש לפרש כי המ"ם נוספת והוא מדברי רבותינו ז"ל שאמרו:
מתלקטין בחי קבל והוא הקשה שקורין ארק"א בלי"שטרא ומורים בו חצים לעומדים בחומה שלא יראו בחומה מפחד החצים ולא ילחמו.

ותרגם יונתן:
ומחת פגוזוהי.

בחרבותיו -
הם כלי המפץ שמנפצים ומשברים בהם האבנים.

[כו, י]
משפעת סוסיו -
מהרבוי, וכן שפעת גמלים תכסך.

ויכסך -
על דרך הפלגה.

אבקם -
האבק שיעלו ברגליהם.

תרעשנה חומותיך -
על דרך הפלגה.

כמבואי עיר מבקעה -
כמו שבאין בעיר מבוקעה בלא יגיעה ובלא מלחמה, כן יבאו בשעריך.

מבואי -
קבוץ מן מבוא.

[כו, יא]
בפרסות סוסיו, ומצבת עזך לארץ תרד -
הם המגדלים הגבוהים שהם נצבים למעלה והם מצבות העז, כי בה יעז וישגב האדם.
ובאמרו תרד - רוצה לומר כל אחד מן המצבות.

[כו, יב]
ושללו חילך -
כתרגומו:
נכסך.

רכלתך -
סחורתך.

ועפרך -
עפר הבנין.

[כו, יג]
והשבתי המון שיריך -
רבוי שיריך שהיית שמחה ומנגנה ושרה מרוב טובה.

[כו, יד]
ונתתיך -
תי"ו תהיה תי"ו הנקבה שלא לנוכח וכן תבנה.

ואמר לא תבנה עוד –
והעיר שהיא בנויה היום הנקראת צור - היא ביבשה על שפת הים כי צור הקדומה היא בתוך הים והיא צחיח סלע.

[כו, טו]
כה אמר ה', מפלתך -
מפלת ההרוגים.

באנק חלל -
כמו יאנק חלל ואנקת החלל היא יציאת נשמתו מהקנה בקול בעת מותו.

ויונתן תרגם:
בניהום מטעני חרב.

בהרג -
כמו בההרג ובנפול ה"א הבנין הוטלה תנועתה על בי"ת השימוש.

הרג -
שם הפועל ואמר שם הפעל אחר הפעולה לחזק הענין, כמו: ויצם דוד צום, למען טבוח טבח, בצוע בצע, בוגדי בגד, והדומים להם.

[כו, טז]
וירדו -
הענין הזה כולו כי יפחדו על עצמם, כי יאמרו עיר גדולה וסוחרת כזאת חרבה ואיך נעמוד אנחנו?!

וחרדו לרגעים -
לשעות ולרגעים כלומר תמיד.

ויונתן תרגם:
ויזועון מן קדם תבריהון,
תרגם:
לרגעים - מן רגע הים עורי רגע:

[כו, יז]
ונשאו, נושבת מימים -
כי מהסחורות שהיו באות אליה דרך ים נתישבה ועלתה במעלה.

ואמר מימים - לשון רבים כלומר: ים אוקינוס וים סוף וים מערבי ושאר הימים, כי דרך כולם היו באים אליה סוחרים.

ויונתן תרגם:
דהות יתבא בגו ימיא.

העיר ההללה -
הה"א במקום אשר כי לא תבא ה"א הידיעה בעברים.
וכן וכל ההקדיש שמואל, כמו אשר הקדיש.

אשר הייתה חזקה בים -
רוצה לומר באיי הים הייתה היא החזקה שבהם, העיר הייתה חזקה בבנינה וכן יושביה חזקים

ויונתן תרגם:

דהוית יתבא בתקוף ימא.

אשר נתנו חתיתם לכל יושביה -
מרוב חזקם נתנו חתיתם ומוראם לכל יושבי הים וזכר הים בלשון נקבה כמו שאמר גם כן ואת הים הוריד מעל הבקר הנחשת אשר תחתיה.

ויונתן תרגם:
איכדין אתמסרו לתבר כל יתבהא,
פירוש כינוי יושביה לצור על דרך רחוקה.

[כו, יח]
עתה יחרדו -
בשוא החי"ת.

האין -
ביו"ד אחת לבד והנו"ן במקום מ"ם וכן לקץ הימין, כמו הימים.

ותרגם יונתן:
פרוריא,

וכן תרגום:
ירעשו האיים למעלה,
אבל ונבהלו האיים אשר בים.
תרגם:
נגוותא דבימא,
וזה עשה מפני שנכפל בפסוק ופרוריא פירוש מגרשי היערים והכפרים

וכן תרגם:
ירעשו מגרשות - יזועון פרוריא,

וכן בדברי רבותינו ז"ל:

פרורהא.

מצאתך -
כתרגומו:
במיפק גלוותך.

[כו, יט]
כי כה אמר ה', כערים אשר לא נושבו -
כי כשנראה הסלע חלק נראה שלא היה שם עיר מעולם.

בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים -
כפל הענין במלות שונות ואמר למעלה משטח חרמים תהיה כסוי המים היה לשעה, כשעלו המים על העיר ועלה הים עליה ושטפה ואחר כך חזרו גלי הים לאחור ונשאר הסלע מגולה ויבש.

ויונתן תרגם:
זה דרך משל באסקותי עלך משיריית עממין דסגיאין כמי תהומה ויחפונך עממין סגיאין.

[כו, כ]
והורדתיך את יורדי בור -
כלומר תאבדי מן העולם כמו יורדי בור והוא הקבר.

ותרגם יונתן:
ואחתיניך עם נחתי גוב בית אבדנא.

אל עם עולם -
כלומר עם שמתו מעולם היום זמן רב שנשחת גופם ואבד ושב עפר.

והושבתיך בארץ תחתיות -
כאילו את בארץ תחתיות וכפל הענין לחזק.

למען לא תשבי -
שלא תשבי עוד.

ונתתי צבי בארץ חיים -
ואתן חפץ ופאר בא"י שהיא ארץ חיים שהיית שמחה עליה על שנחרבה היא תשוב עוד לקדמותה שהיא ארץ החיים ולפי שאמר על צור בארץ תחתיות שהיא ארץ מתים שאבדו מן העולם, אמר בהפך על ארץ ישראל שהיא ארץ חיים.

ורבותינו ז"ל דרשו:
ארץ שמתיה חיים, כלומר שהמתים בה מישראל יחיו לזמן תחיית המתים.

ותרגם יונתן:
ואתן חדוא בארעא דישראל.

[כו, כא]
בלהות אתנך -
הפוך כמו בהלות עניין בעתה וכליון.

ותבקשי -
ואם תבקשי לא תמצאי עוד לעולם ותבקשי הוי"ו נמשכת בגעיא והתי"ו בשוא ופתח.

ויונתן תרגם:
בלהות - שתי מלות, כדלא הוית בל הות.


הפרק הבא    הפרק הקודם