רד"ק ליחזקאל פרק מד


[מד, א]
וישב אתי, המקדש החיצון -
זה ההיכל.

והוא סגור -
עתה אשר השיב אותי מצאתיו סגור וכבר היה פתוח כשבא כבוד ה' אל הבית, כמו שאמר למעלה.

[מד, ב]
ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה -
לפי פשוטו יאמר זה על שער ההיכל, אלא שרז"ל פירשו:
כי על אחד משני פשפשין שהיו לשער הגדול אמר זה.

כמו ששנינו במסכת מדות:
ושני פשפשין היו לו לשער הגדול האחד לצפון והאחד לדרום, שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו מפורש על ידי יחזקאל, שנאמר: ויאמר אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו יהיה סגור.

ה' אלהי ישראל בא בו -
רוצה לומר עניין הכבוד שנכנס בו, כמו שאמר למעלה.
ומה שמפרשים בזה הפסוק הוא מבואר, כי על המקדש הוא מדבר ועל שעריו לא על אחר וכל הפסוקים מלפניו ומאחריו תשובה להם וכל משכיל ישכיל ואינני צריך להאריך תשובתם

ופירוש פשפשים –
פתחים קטנים.

[מד, ג]
את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכול לחם לפני ה' -
את הנשיא -
כמו אל הנשיא.
וכן הראה את הכהן את מי הגדת מלין והדומים להם במקום אל.

וכן תרגם יונתן:
לרבא יהא רבא,
הוא אמר זה השער שהיה סגור שלא יבא בו אדם אל הנשיא יהיה, ובעבור כי נשיא ישראל הוא יושב בזה השער מחוץ באסקופתו החיצונה.

לאכול לחם לפני ה' -
כשאוכל זבחי שלמיו לפני ה' יאכלם בזה המקום ומדרך אולם השער יבא שם.

ומדרכו יצא -
מאותו דרך שנכנס יצא והנשיא הזה יהיה מלך המשיח, כמו שאמר: ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

[מד, ד]
ויביאני -
מבואר הוא.

[מד, ה]
ויאמר, תורתו -
כתוב בלא יו"ד וקרי ביו"ד.

ושמת לבך למבא הבית בכל מוצאי המקדש -
כלומר תשים לבך בכל השערים שהם מבא הבית ומוצאיו שלא יכנס בהם אדם אלא הראוי לכל מקום ומקום, כמו שהם המקומות שהם המקדשים אחד יותר מחבירו.

[מד, ו]
ואמרת אל מרי -
תואר כמו אל תהי מרי.

רב לכם מכל תועבותיכם -
די היה לכם מכל התועבות אשר עשיתם עד שהייתם מביאים ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחלל את ביתי, וזה אמר לבני הגולה מה שעשו קודם שגלו ומה שהיו עושין הנשארים בארץ.

[מד, ז]
בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר -
ערלי לב שעבדו עכו"ם ערלי בשר שמתו אחיו מחמת מילה, ואף על פי שהוא אנוס ערלה מאוסה היא לפני האל יתברך ולא יכול לשרת לפני ה' ושניהם נכרים לעבודת בית המקדש, ערל לב וערל בשר ואף על פי שלא מצאנו בתורת משה רבינו ע"ה קבלה הייתה בתורה שבעל פה.

וכן ארז"ל:
דבר זה מתורת משה רבינו עליו השלום לא למדנו מתורת יחזקאל בן בוזי למדנו דגמרא אגמרי להו ואתא יחזקאל ואסמכוה אקרא דלחללו את ביתי.

לחללו את ביתי -
כמו: ותראהו את הילד:

בהקריבכם -
כאילו אתם מקריבים את לחמי חלב ודם שאתם מביאים אל ביתי הכהנים שאינם ראוים לעבודה.

ויפרו את בריתי -
והם הפרו את בריתי.

אל כל תועבותיכם -
שהיו כוהנים לכם בעכו"ם שהייתם עובדים.

ויונתן תרגם:
בני נכר בני עממיא.

[מד, ח]
ולא שמרתם, לכם -
אותם שהיו שומרים לכם במשמרת עכו"ם שלכם, שמתם שומרי משמרתי במקדשי.
ולמ"ד לשומרי כלמ"ד הרגו לאבנר והדומים לו.

[מד, ט]
כה אמר, לא יבא אל מקדשי -
לעתיד.

לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל -
זה שאני אומר בן נכר איני אומר על הגוים כי אין צריך לומר זה, אלא בעבור בן נכר אשר בתוך בני ישראל.

[מד, י]
כי אם הלוים -
כי אם יבאו הלוים אשר רחקו מעלי אל מקדשי לא יבאו לכל דבר שירות, אלא ונשאו את עונם שלא יעבדו עבודת קרבן.
וי"ו ונשאו כוי"ו וישא אברהם את עיניו, אלא מה יעשו אותם לוים, אשר תעו בתעות בני ישראל.

[מד, יא]
והיו במקדשי משרתים -
פירוש שערים יהיו ומשרתי הבית ושוחטים בה, שהשחיטה כשרה בזר אבל לא יקריבו קרבן.

ויש לפרש: כי אם הלוים לשון שבועה, כמו: אם לדוד אכזב.
וכמו: אם יבואון אל מנוחתי, פקידת מנויי השערים ודברי הבית יהיה להם, והלוים שזכר על הכהנים הוא אומר, כי כל כוהן משבט לוי.

[מד, יב]
יען אשר ישרתו אותם -
תחת שהיו משרתים את ישראל לפני גלוליהם, לפיכך ישרתוני לעתיד לבא בעבודת הבית בדברים שהם כשרים בזרים, כי כזרים אחשבם וכל הענין מבואר עד סוף הפרשה, כי הכהנים אשר תעו בחיותם, בתחיית המתים לעתיד ישאו עונם בזה הדבר ונשאו כלימתם.

[מד, טו]
והכהנים הלוים בני צדוק -
לפי שאמר כי אותם הכהנים שתעו לא ישובו לסדר העבודה, לעתיד אמר כי אותם שלא תעו ישובו לסדר עבודתם, וכבר פירשנו טעם בני צדוק.

[מד, טז]
המה יבאו, אל שלחני לשרתני -
כמו שתרגם יונתן:
לפתורי דלחם אפיא.

[מד, יז]
והיה בבאם אל שערי החצר הפנימית -
אם נאמר החצר הפנימית כמשמעו, יהיה פירושו שער עזרת הכהנים והמזבח וממנו לשער האולם, כי הכל הוא חצר ויהיה זה אם כן חדוש לעתיד כי בבגדי כהונה שהיו משמשים בהם צמר היה, כמו שכתוב בתורת משה כי התכלת היא צמר צבוע בתכלת.
ואם נאמר כי דבר זה על עבודת כוהן הגדול ביום הכיפורים לפני ולפנים שהיה עובד בבגדי פשתים, איך קרא הדביר חצר והוא בית?!
ואיך אמר בבאם ילבשו לשון רבים והעבודה ההיא לא הייתה אלא בכהן גדול והיה הוא לבדו נכנס שם וביום הכפורים לבד?!

[מד, יח]
פארי פשתים -
נקראו כן המגבעות, לפי שהיו על הראש לפאר וכן אמר ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת:
על מתניהם.
כמו שכתוב בתורה ממתנים ועד ירכים יהיו.

לא יחגרו ביזע -
פירשו רז"ל:
לא יחגרו במקום שמזיעין.
כדתניא: כשהם חוגרים אינם חוגרים לא למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם, אלא כנגד אצילי ידים.

ויונתן תרגם:
ולא יזרזון על חרציהון אלהין על לבבהון יסרון.

יזע -
שם בשקל נגע כי היו"ד שרש ומפני הפסוק נקמצה היו"ד.

[מד, יט]
ובצאתם אל החצר החצונה -
ואחר כך אל החצר החצונה אל העם.

אמר איזו חצר החצונה אל העם?

פירש מקום שהעם שם והוא עזרת ישראל.

יפשטו את בגדיהם -
הוא מה שאמר למעלה: ושם יניחו בגדיהם.

ולא יקדשו את העם בבגדיהם -
כי אם יגעו את העם בבגדי כהונה שהם קדש יראה, שהעם קדושים כמוהם.

ועל הדרך הזה תרגם יונתן:
ולא יתעריבון עם עמא בלבושיהון.

[מד, כ]
וראשם לא יגלחו -
לא יגלחו כל שער הראש.

ופרע לא ישלחו -
לא יגדלו השער משלשים יום ואילך.

כסום יכסמו את ראשיהם -
ישוו את הגלוח לא יגלחו מכל וכל ולא ישלחו פרע, אלא בענין השוה אחד לשלשים יום.

ורז"ל פירשו:
כסום יכסמו - כתספורת של בן אלעשה, ראשו של זה בצד עקרו של זה.

ויונתן תרגם:
ספרא יספרון ית שער רישיהון.

[מד, כא]
ויין לא ישתו כל כהן, החצר הפנימית -
בעזרת הכהנים מן המזבח ולפנים כמו שכתוב בתורה. ומ"ש לו משפטי הכהנים אע"פ שכתוב בתורה, לפי שחידש דברים שאינם מפורשים בתורה שבכתב, גם אפשר שחידש דברים שהם לעתיד לתוספת קדושה.

[מד, כב]
ואלמנה -
אם אמר זה על כל כוהן, יהיה זה לתוספת קדושה לעתיד והוא כי אלמנת כוהן גדול ואפילו כוהן הדיוט, יכול לקחתה כוהן אחר, וזהו שאמר: אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו.
ואם נאמר כי על כוהן גדול דבר, יהיה פירושו מכהן יקחו, מקצת כוהנים יקחו, כמו שפירשו רבותינו ז"ל וכמו שתרגם יונתן:
שאר כהניא יסבון,
והנה הניח זונה וחללה, כי כיון שכתוב בתורה לא זכר הכל:

[מד, כג]
ואת עמי -
מבואר הוא.

[מד, כד]
ועל ריב, למשפט -
לשפט כתיב למשפט קרי והענין אחד.

ישפטהו -
ישפטו הריב כמו שכתובים משפטי הריב בתורה, וכתיב ושפטוהו - רוצה לומר יעמדו למשפט ושפטוהו כמשפטו.

ואת חקותי בכל מועדי -
בדברי הקרבנות וכן את שבתותי יקדשו.

[מד, כה]
ואל מת אדם -
זהו בכהן הדיוט.

[מד, כו]
ואחרי טהרתו -
אפשר שיהיה זה לעתיד לתוספת קדושה שאחר שיטהרו לסוף שבע.
עוד יספרו לו שבעה ימים אחרים, אלא שרז"ל פירשוה בלא חדוש ופירשו אחרי טהרתו - אחרי פרישתו מן המת.

[מד, כז]
וביום בואו אל הקדש -
רוצה לומר אחרי שיטהר ויכנס לקדש שלא נכנס שם בטמאתו, עתה אחרי שיטהר יקריב קרבן חטאת בעבור טמאתו וזה יהיה חידוש לעתיד.

ורז"ל פירשוהו:
בלא חידוש,

מקצתם פירשו:
יקריב חטאתו - עשירית האפה שהיה כוהן גדול מקריב בכל יום שלא הקריב אותו בימי טומאתו, אמר שיקריבנה אחרי טהרתו.

ומקצתם אמרו:
יקריב חטאתו - בא ללמד שלא יוכל לשלוח קרבנותיו בימי טומאתו, שנאמר: וביום בואו וגו' יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה, ובזמן שאין ראוי לביאה אין ראוי להקרבה.
ואני תמיה, למי שאמר יקריב חטאתו זו היא עשירית האיפה והלא מדבר בכהן הדיוט שמטמא לקרובים ועשירית האיפה כוהן גדול היה מקריב אותה משלו בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב וכהן הדיוט לא היה מקריב אותה אלא בשעת חינוך עבודה, כלומר ביום שמתחיל לעבוד וכהן גדול לא היה מטמא לקרובים, ואם כן מה הוא שאמר: וביום בואו אל הקדש וגו'?!
ומה שאמר יספרו לו ולא אמר יספור לו, רוצה לומר יספרו אחיו הכהנים, שאם שכח הוא לא יניחוהו הם ליכנס לקדש, עד שיעברו לו ז' ימים ויטהר.

[מד, כח]
והיתה להם לנחלה -
הכהונה תהיה להם לנחלה שלא תהיה להם אחוזה בישראל, כמו שאמר בתורה.

[מד, כט]
המנחה -
מבואר הוא.

[מד, ל]
וראשית כל בכורי כל -
בכורי כל פרי, כמו שאמר בתורה בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה.
וכל אשר בארצם - רוצה לומר כל המיוחדים שבארצם והם שבעת המינים, וכן רוצה לומר מה שאמר כל בכורי כל וכל תרומת כל כמו שאמר בתורה: כל תרומת הקדשים וגומר.

מכל תרומותיכם -
ראשית מכל תרומותיכם והיא תרומה גדולה שהיתה לכהן.

להניח ברכה אל ביתך -
טעמו אל כל אשר זכר בפסוק זה.

[מד, לא]
כל נבלה וטרפה -
כמו שאמר בתורה: נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה,, אע"פ שישראל גם כן מוזהרין עליה הכהנים מוזהרין יותר מפני הטומאה לפי שהם תמיד במקדש לכך הם מוזהרין יותר על הטומאה מישראל ולפיכך אמר: לא יאכלו הכהנים.
ואמר לא יאכלו ולא אמר ולא יגעו, כי יש נבלה שאינה מטמאה אלא בבית הבליעה והיא נבלת עוף טהור.

ורז"ל אמרו:
לפי שהותרה להם מליקת חטאת העוף שהיא נבלה וטרפה, יכול יהא מותרין גם כן בשאר נבלות וטריפות?!
לפיכך הוזהרו עליהם.



הפרק הבא    הפרק הקודם