רד"ק להושע פרק י


[י, א]
גפן בוקק -
גפן רק שאין בו שום לחלוחית וכן בוקה ומבוקה.

פרי ישוה לו -
ואיך ישים לו פרי והוא כמו גפן בוקק, כי בזזוהו אויבים והציגוהו כלי ריק, איך יצלח עוד וירבה בבנים ובנכסים.

כרוב לפריו הרבה למזבחות -
כאשר הייתי אני מרבה פריו ומצליחו בנכסים ובבנים, הוא הרבה לעשות מזבחות לבעל.

כטוב לארצו -
שהייתי מטיב ארצו בדגן תירוש ויצהר והם הטיבו מצבות, כלומר החזיקו להקים מצבות לאלהים אחרים.
וכן: ההיטב חרה לך.

ויש מפרשים:

ישוה עניין שוא ושקר, כלומר הפרי ישקר לו על דרך שאמר ותירוש יכחש בה.

[י, ב]
חלק לבם -
מיראת האל ומתורתו חלק לבם.

עתה יאשמו -
לפיכך עתה בקרוב יחרבו.

יאשמו -
עניין שממה.
וכן תאשם שמרון.

הוא יערוף מזבחותם -
הוא שחלק הוא שיערוף מזבחותם שהרבו וישדד מצבותם שהטיבו וזה יהיה בעת החרבן:
יערוף - עניין הריסה ושבירה.
וכן חשך בעריפיה, לדעת קצת המפרשים:

חלק -
פועל עומד כמו נחלק.

ישדד -
מבעלי הכפל מבנין הדומה למרובע, עניין שבר ושוד.

[ט, ג]
כי עתה יאמרו -
עתה בגלותם מארצם יכירו ויאמרו כי אין מלך לנו, פירושו כאילו אין מלך לנו כי אין בו כח להצילנו מיד אויבינו, כמו שחשבנו כששאלנו לנו מלך: ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו, והאל יתברך היה מלכנו ולא היינו צריכים מלך והוא היה מצילנו מיד אויבינו כאשר היינו עושים רצונו, וכיון שלא יראנו את ה' ועזבנו תורתו, מה יעשה לנו המלך אשר שאלנו, הרי הוא אין בו כח להצילנו אחר שקצף בנו האל יתברך כי חטאנו לו, וזה יתוודו ישראל בגלותם.

[י, ד]
דברו דברים -
נתיעצו ירבעם וחביריו מה לעשות להחזיק בידו המלוכה, ודברו דברים שלא יעלה העם לירושלים לבית המקדש ועל זה נשבעו וכרתו ברית ושבועת שוא הייתה שבועתם, לבטל דברי תורה ומצוות האל יתברך ולעשות צורות לעבדם.

ופרח כראש משפט -
לפיכך פרח משפטם זה כראש ולענה, על דרך שרש פורה ראש ולענה.

על תלמי שדי -
מה שפורח להם בתלמי שדותיהם ראש ולענה יהיה, וזהו משל לרעות שיבאו עליהם בעונש זה ויוכיח הפירוש זה הפסוק הבא אחריו.

[י, ה]
לעגלות בית און -
ויונתן תירגם:
ממללין מילין דאונס וגו'.

שדי -
כמו שדה.

אלות -
מקור בשקל ראות רבות.

לעגלות בית און -
הם העגלים שעשה ירבעם וזכר אותם בלשון זכר ונקבה כי לא היו אלא צורות.
וזכר בית און והוא בית אל שמכנה אותו כן לגנאי ולא זכר דן כי עיקר עבודתם היה בבית און, כאילו היו שניהם שם.
אמר על עגלות בית און שתבטל עבודתם כשישברו אותם וגו'.

יגורו שכן שמרון -
יפחדו השוכנים בשמרון.ו
זכר שמרון אעפ"י שהעגלים לא היו שם ולפי שהיתה שומרון ראש מלכות למלכי ישראל והם היו המחזיקים בעבודת העגלים ואמר כשתחרב בית אל ולא הצילום העגלים, יפחדו השוכנים בשמרון על עצמם, כי כל ארץ ישראל נלכדה קודם שמרון שצר עליה מלך אשור ג' שנים.

כי אבל עליו עמו -
על העגל אשר בבית אל יאבלו עליו עמו העובדים אותו.

וכמריו עליו יגילו -
כמריו הם כהניו המקרבים עבודתו שהיו מתחילה שישים ושמחים עליו, עתה יאבלו בגלות כבודו ממנו והוא יקר עבודתו כשישבר אותו לעיניהם, הנה גלה כבודו ממנו.

[י, ו]
גם אותו לאשור יובל -
רבוי על כבודו שזכר אמר כי הנה במקומו גלה כבודו ממנו, כשישברוהו גם גוף העגל והוא הזהב שבו, אחר שנשברה צורתו יוליכו אותו לאשור לשאת אותו.

מנחה למלך ירב -
והוא מלך אשור שנקרא שמו ירב.

בשנה אפרים יקח -
אז יקח בשת אפרים ויבש ישראל מעצתו, שנועץ ירבעם שהיה משבט אפרים עמהם לעשות העגלים, אז יבושו מעצתם.

בשנה -
כמו בושה והנו"ן נוספת.

יובל -
כמו יובל שי עניין הולכה והובאה.

ורבינו סעדיה ז"ל פירש:
גם אותו - לרבות על העגל שבדן נגלה תחלה.

ויונתן תירגם:
למלך ירב למלכא דייתי לאתפרעא להון,
ר"ל למלך אשור שיריב אותם.

[י, ז]
נדמה שמרון מלכה -
נדמה נפעל עומד כי הוא בסגול והוא עניין כריתה, כמו שפירשנו על נדמה עמי אמר נכרת בשמרון מלכה, שעמד כמה ימים במצור ולא היה יכול להנצל מיד מלך אשור והלך בגולה קל מהרה.

כקצף על פני מים -
וקצף קליפת העץ, כמו: ותאנתי לקצפה

ויונתן תירגם:
כרותחא על אפי מיא בלע"ז אשקומ"ה.

[י, ח]
ונשמדו במות און -
ר"ל בית און.

וכן תירגם יונתן:
ויצדין במות בית אל.

חטאת ישראל -
שהם חטאת ישראל.

קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם -
על מזבחות ישראל שיחרבו יעלו קוצים.

ואמרו להרים כסונו -
יאמרו ישראל כסונו מרוב צרה וצוקה שתבואם, ישאלו שיפלו ההרים והגבעות עליהם ויכסום שיהיו נקברים תחתיהם ולא יסבלו הצרות ההם.

[י, ט]
מימי הגבעה חטאת ישראל -
שמסרו עצמם שבט בנימין להחזיק בדבר נבלה גם שאר השבטים שנענשו על שהיו ביניהם עובדי עכו"ם.

שם עמדו -
ידמה כי שם עמדו הפושעים האלה אשר בדור הזה שהם מחזיקים ברשעם ולא ישובו למוטב וכן אמר למעלה העמיקו שחתו כימי הגבעה.

לא תשיגם -
ואלה חושבים בלבם שלא תשיגם מלחמה כמו שהשיגה אותם הפושעים בגבעה כשבאו ישראל על אותם בני עולה והם בני בנימין כי כלו בעונם, כן יכלו אלו בעונם ותשיגם חרב האויב לא יחשבו שלא תשיגם.

עלוה -
כמו הפוך עולה, וכן זועה זעוה כבש כשב שמלה שלמה והדומים להם.

ויונתן פירש:
מימי הגבעה כששאלו להם מלך והוא היה מגבע בנימין ומאז החלו למרוד באל יתברך.
ואינו מיושב הפסוק על פירושו:

[י, י]
באותי ואסרם -
ברצוני ובתאותי שאיסרם, כיון שאינם מקבלים מוסר ממני ע"י הנביאים שמוכיחים אותם בשמי, איסרם ע"י עמים שיאספו עליהם.

באסרם לשתי עונותם -
כמו שאוסרים השוורים לחרוש.

עונותם -
כמו מעניתם והם חרישות השדה הנקראות גדודים ותלי העפר מזה ומזה נקראו תלמים והנה דמה יהודה ואפרים לשתי פרות חורשות ואמרתי שיחרשו טוב וחרשו רע והם אסרו עצמם זה בזה והתחברו זה לזה לעשות הרע בעיני השם ואסרם לשתי עונותם היה, כשנתחתן יהושפט עם אחאב מלך ישראל ועשה יהורם בנו הרע בעיני ה' והלך בדרכי מלך ישראל ובימיו פשע אדום מתחת יד יהודה, וכן עשה אחזיה בנו.

ואסרם -
שרשו יסר מן הקל וכן יוסר לץ, ודגש הסמ"ך לתפארת הקריאה לחסרון היו"ד פ"א הפעל, כמו: אצק מים על צמא,
ובמקבות יצרהו.


עינותם -
כתיב ביו"ד אחרי העי"ן וקרי בוי"ו שהאותיות אהו"י מתחלפות.

ויונתן תירגם:
במימרי אייתי עליהון וגומר.

[י, יא]
ואפרים עגלה מלומדה -
למעלה המשילה לפרה שאמר כי כפרה סוררה סרר ישראל ועתה קראה עגלה, כי בימי נעוריה למדה האל יתברך לחרוש והחרישה עם הזריעה היא עשות המעשים והקצירה הוא פרי המעשים ואני למדתיה לעשות המעשים הטובים כדי לאכול טוב והיא מאנה לחרוש, כלומר לעשות המעשים טובים אלא תרצה לאכול ולהנות מן הטוב אשר אני נותן לה בלי מעשה טוב שתעשה אלא בחנם תרצה לאכול, זהו שאמר אהבתי לדוש לדוש ולא לחרוש, כדי שתאכל בשעת הדישה והנה אינה עושה מעשה לרצון בעליה אלא לרצונה ולהנאתה.

אוהבתי -
כמו אוהבת והיו"ד נוספת, כי המלה מלעיל.

ואני עברתי על טוב צוארה -
כשעברתי עליה לתת עליה עול להיות צוארה שמן, עשיתי שלא הכבדתי עולה כי הפרות שמכבידים עולם צוארם כחוש ור"ל במשל, שלא הכביד עליהם עול המצוות.

או פירש
כשעברתי עליהם לחלוק עול המלכות, רוצה לומר כשדברתי ביד אחיה הנביא על טוב צוארה עברתי שכל ישראל היו שלוים איש תחת גפנו ותחת תאנתו כל ימי שלמה ובעת מותו היה זה שאמרתי לחלוק המלכות.

ארכיב אפרים -
אמרתי להרכיב אפרים, כלומר להרכיב עליו עול מלכות ירבעם שהיה משבט אפרים, וכיון שאני הרכבתי עליו העול אמרתי שיעשה רצוני ויצוה העם לעבדני ולהיות תחת רשותי ומצותי שאמרתי לו: והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכי וגו' ובניתי לך בית נאמן וגו'.

יחרוש יהודה -
כי כבר הרכבתי עליו העול ואין לי אלא שיחרוש כרצוני, כי המלך כבר היה ביהודה ונשאר גם כן אחר שנחלקה המלכות.

ישדד לו יעקב -
המשדד הוא הכותש הרגבים אחרי החורש לשוות פני האדמה ולתקנה לזריעה.
וכן אם ישדד עמקים אחריך ואם מלך אפרים ומלך יהודה היו חורשים ברצון האל יתברך והחרישה היא אזהרת העם, היה לעם לשדד והוא לתקן אזנם ולבם אל דברי האזהרה שיהיו מקבלים עליהם המצוות לעשותם והיא הזריעה, ואם ירבעם ורחבעם היו מזהירים העם לעשות הישר בעיני ה' היה יעקב והוא כלל ישראל משדד, כלומר מכינים לבם לקבל המצות.

[י, יב]
זרעו -
ואמרתי להם: זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, כלומר עשו הטוב בעיני והגמול הטוב שתקחו מאתי יהיה יותר רב על מעשיכם הטובים כפי הזורע סאה שמקוה לקצור סאתים או יותר, לפיכך אמר בזריעה צדקה ובקצירה חסד, כי החסד יותר על הצדקה.

ובדברי רז"ל:
גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר: זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל קוצר וודאי אוכל.

נירו לכם ניר -
ואחר שתקצרו שובו לחרוש עוד ולזרוע, כלומר לא תשקוטו ממעשיכם הטובים כל ימיכם והניר הוא החרישה.

ותירגם יונתן:
לחרוש חרישו - למינר ניריה.

ובדברי רבותינו ז"ל:
נירה שנה וזרעה שנה, או פירש נירו משל לעוררי הלבבות שיקבלו דברי התוכחה כמו חרישת השדה לקבל הזרע.

נירו -
צווי מבנין הפעיל ומשפטו הנירו ונפל ממנו ה"א הבנין, כמו שהוא המנהג בצווי נחי העי"ן כמו שימו שיתו.

ועת לדרוש את ה' עד יבוא ויורה צדק לכם -
פירושו כתרגומו הוא בכל עידן וגומר.

והחכם ר' אברהם ב"ע פירש:
ועת תדרשו השם - לרוות הזרע אז יבא מלקוש.

ויורה צדק לכם -
כמו יורה ומלקוש.

ויש מפרשים:
אם תדרשו את ה' לדעת תורתו ומצותו הוא יבא ויורה אתכם צדק על דרך בא לטהר מסייעין אותו.

ואדוני אבי ז"ל כתב:
קצרו - לפי חסד כל מה שתקצרו בעולם הזה חסד יהיה עד יבא לעולם הבא ויורה לכם הקרן כמו שאמרו רז"ל על כמה מצוות שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.

[י, יג]
חרשתם -
פירש חרשתם וזרעתם כי אחר החרישה הזריעה ושניהם משל למעשה כמו שפירשנו אמר אתם עשיתם הפך מה שצויתי לכם שאמרתי זרעו לכם לצדקה ואתם חרשתם רשע, לפיכך קצרתם אכלתם פרי כחש והקצירה משל לגמול.

ופירש פרי כחש –
פרי הכחש שכחשתם בי.
או פירש פרי כחש - פרי שמכחש במקוים אותו, כמו שאמר: ותירוש יכחש בה.

כי בטחת בדרכיך ברוב גבוריך -
בטחת בדרך שהיית הולך בה והוא דרך הרשע והאמונה הרעה ובטחת גם כן ברוב הגבורים שהיו לך מעמך או ממצרים, שהיו מבקשים עזר מהם ושמת בשר זרועך ולא בטחת בי, לפיכך נכשלת וכ"ף הנכח לנכח הושע בן אלה, שחרב שומרון וגלו השבטים בימיו.

[י, יד]
וקאם שאון בעמיך -
מפני רעתך יקום שאון בעמיך שיבואו האויבים עליהם להחריבם.

וקאם -
כתיב באל"ף והוא מקום עי"ן הפעל.

שאון -
כמו: ושאון לאומים כשאון מים כבירים, עניין המון העם.

בעמיך -
כתיב ביו"ד והוא לשון רבים ר"ל על השבטים.

וכל מבצריך יושד -
כל המבצרים שאתה בוטח בהם יושד כל אחד מהם על יד השודד שיבא עליהם.

יושד -
מבנין הפעל מפעלי הכפל והדגש מורה על חסרון הכפל וכתיב בוי"ו עם הדגש.

כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה -
שלמן אויב ידוע היה באותן הימים ששמו שלמן ובא על בית ארבאל פתאום ושדדו והפיל האם על הבנים ולא השאיר פליטה, וארבאל הוא שם אדם גדול היה בימיהם.

ויונתן תרגם:
ויקום אתרגושא בעמך וגו',
תרגם:
ארבאל - מן וארב לו.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
שלמן - הוא שלמנאצר מלך אשור בית ארבאל הוא שומרון בית שארב האל יתברך עליה ותפשה בעונה.

אם על בנים רטשה -
לפי שרחמי האם על הבנים בעת שירצו להרגם מפלת עצמה עליהם.

רטשה -
כמו ועולליהם ירטשו עניין ההשלכה בארץ לבקעם.

ורבותינו ז"ל פירשוהו:
עניין עזיבה, כתרגום תשמטנה ונטשתה תרטשנה, אמרו שהיו עוזבים נשיהם ובניהם והולכים להם מפני החרב והרעב.

ואמר רטשה - רטושים מדעתם נטושים בעל כרחם.

[י, טו]
ככה עשה לכם בית אל -
כל זה גרם לכם בית אל, כלומר העגל שעבדתם שם.

מפני רעת רעתכם -
זה היה לכם מפני רעה גדולה שברעתכם והוא עבודת העגל ואמרכם: אלה אלוהיך ישראל.

בשחר נדמה נדמה מלך ישראל -
הוא הושע בן אלה.

וטעם בשחר
פירש אדוני אבי ז"ל:
בתחלת מלכותו בשנת שש לו שאסרו מלך אשור ובשנה השביעית עלה על שומרון וצר עליה ג' שנים ולכדה, ועוד קודם לכן מתחלת מלכותו היה עובד למלך אשור ומשיב לו מנחה שנה בשנה.

ויונתן תרגם:
בסופא בהית וגו'.

נדמה -
עניין כריתה כמו נדמו עמי.

נדמה -
מקור עם הנו"ן, כמו: הנגלה נגליתי.

הפרק הבא    הפרק הקודם