רלבג למלכים ב פרק ד

[ד, א]
ואשה אחת מנשי בני הנביאים -

ידוע כי בני הנביאים היו כולם יראים ה', ולזה אמרה כי עבדך היה ירא את ה', ולא היה עובד עבודת גילולים, ואמרה זה כי רוב ישראל עובדים עבודת גילולים אז.

[ד, ב-ו]
כי אם אסוך שמן

הנה אסוך הוא כלי קטן ישימו בו שמן לסוך, והנה היה זה המופת, שבהריק הכלי הזה היה כל האויר הנכנס שם מתהפך לשמן, בדרך ההפך המטה לנחש היה זה המופת בפעם אחת לבד, ולזה צוה אותה שתשאל תחלה כלים רקים מאת כל שכניה, כל מה שאפשר לה, כדי שיהיה לה מהשמן שיעור רב, והיא היתה מוצקת על הכלי, ובהיותו מלא בניה מסיעים הכלי המלא ושמים הכלי הריק, באופן שביציקה אחת נמלאו כל הכלים זה אחר זה.

[ד, ז]
ותבא ותגד לאיש האלהים -

הנה לא רצתה לעשות מזה השמן דבר אם לא בעצת הנביא, כי לא היתה יודעת מה רצון הנביא בזה.

ושלמי את נשייך
רצה לומר, פרעי את חוביך, כטעם: לוה רשע ולא ישלם.

[ד, ח]
ושם אשה גדולה -

רצה לומר, אשה חשובה ונכבדת.

ותחזק בו לאכל לחם -
אחשב שהשתדלה בכל עוז שיאכל לחם אז בביתה, ושיבא שם בכל עת שיהיה בעיר שונם. ואחשוב שלא נתפרסם לה עדיין מעלת אלישע, אך היה דרכה להביא לביתה מה שתוכל מהאורחים הבאים בעיר, וזה כי זה היה בתחלת ענין אלישע, לפי מה שיראה מהזמן, שהיה זה קודם מה שאמר אלישע: מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון, וזה שכבר בנתה העליה אחר זה, ולקץ שנה מעת בא שם אלישע ילדה בן, וגדל הבן ההוא עד שכבר יצא אל הקוצרים ואמר לאביו: ראשי ראשי, ואחר זה אמר לה שתצא לגור באשר תגור, כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים, ואחר שבע שנים סר הרעב.
וכשתחקור בזה תמצא שזה היה אצל תחלת צמיחת נבואת אלישע, ולזה אינו מן הפלא אם לא היה מפורסם לה שיהיה נביא. ויתכן שחקרה מעניניו כשראתה עברו אצלה תמיד, מפני ראותה כל מנהגיו בתכלית מהשלמות, ואז נתבאר לה שהוא איש אלהים קדוש.

[ד, י]
נעשה נא עלית קיר קטנה -

אחשוב שמהקיר בעינה היתה נמשכת העלייה, כמו הענין בבנין הכפה מאלט"ו בלע"ז.

ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה -
רצה לומר, כי למעלתו אין ראוי שישתתפו בני הבית עמו, ולא להשתמש בכלים שהוא ישתמש בהם, ולזה רצתה שיהיה לו שם כלי תשמישו מיוחדים לה.

[ד, יג]
ויאמר לו אמר נא אליה -

הנה לא רצה אלישע לדבר עם האשה אם לא כשהביאו לזה הכרח, ואלו הדברים הספיק שיאמר לה גחזי ולזה לא קרא לה גחזי שתעמד בפתח, כי לא היה רצון אלישע לדבר עמה, אבל עמדה בחוץ לפני גחזי והיה גחזי בחוץ קרוב לאלישע, או היה סמוך לפתח העלייה.

הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת -

רצה לומר, הנה פחדת שלא תוכלי לנו לעשות הראוי מהכבוד כל הפחד הזה עד שהביאך זה לעשות כל מה שעשית לי מהכבוד.

מה לעשות לך -
להשיב גמול על הטובה הזאת.

היש לדבר -
בעבורך אל המלך או אל שר הצבא ואדבר אליהם בעבורך?

ותאמר בתוך עמי ומשפחתי אנכי יושבת -
ולזה אין לי עסק עם אדם, יצטרך לי בעבורו לדבר אל המלך או אל שר הצבא.

[ד, יד]
ויאמר אלישע לגחזי ומה לעשות לה -

מהטובות לתת גמול על זה.

ויאמר גחזי באמת בן אין לה ואישה זקן -

ולזה אינו מוכן מאד אל ההולדה, עם שמצדה אפשר גם כן שימנע פרי בטן, להיותה עקרה.

[ד, טו]
ויקרא לה ותעמד בפתח -

הנה זה המאמר, מפני שהוא נבואה רצה אלישע בעצמו לאמרו לה.

[ד, טז]
כעת חיה -

רצה לומר, כעת הזה העומד, וקרא העת ההיא חיה, להיות זה החלק מהזמן לבדו נמצא, כי הזמן החולף כבר נעדר, והעתיד עדיין לא נכנס במציאות. וכבר בארנו זה בפרשת וירא אליו באור שלם.

אל אדני איש האלהים אל תכזב בשפחתך -
רצה לומר, שהיא אומרת זה דרך בקשה, לא יהיה זה אדני, לא תכזב בשפחתך - בעבור שפחתך - להביא לי טובה שאינה טובה אם לא יתקיים הילד, כי אלישע לא הבטיחה שיחיה, כמו שהיה נראה מבקשת גחזי, שאמר אבל בן אין לה, וזהו גם כן מה שזכרה אחר זה שאמרה לו: אל תשלח אותי רצה לומר, בל תתן לי טובה שלא תהיה, אלא לתת לי שלוה להניח לי מעוצם תשוקתי אל שיהיה לי בן, כי אינני חפצה בזה מזה הצד, אם לא יתקיים הילד.

[ד, יט]
ראשי ראשי -

התרעם הילד לאביו שכבר היה כואב לו ראשו, ואז אמר למשרתו שהיה שם, שישא הנער אל אמו.

[ד, כא]
ותשכיבהו על מטת איש האלהים -

חשבה שבזכות הנביא יהיה הולד יותר נשמר שם.

[ד, כג]
היום לא חדש ולא שבת -

ידמה שבימים האלו היו באים לפני הגדולים לשמוע דבריהם, והם יורו אותם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.

[ד, כד]
ותחבוש האתון -

רצה לומר, שכאשר חבשה האתון על יד משרתה, אמרה לו שינהג האתון וילך לפניה, ולא יעצור בעבורה האתון מללכת כדי שתרכב על האתון, אם לא תאמר לו שתרצה לרכוב בעבור העיפות.

[ד, כה]
הנה השונמית הלז
-
רצה לומר, הנה זאת שאנו רואים היא השונמית.

[ד, כו]
ותאמר שלום
-
לא רצתה לפתוח פיה לרע.

[ד, כז]
ותחזק ברגליו -

להשתחוות לו ולהתחנן לפניו בעד בנה. והנה נגש גחזי לדחותה ולהסירה שלא תכנע לפני הנביא כל זה ההכנע. או אולי עשה זה לכבוד אלישע, כי יודע שאין רצונו שתתקרב אליו אשה כל כך.

[ד, כט]
חגור מתניך וקח משענתי בידך -
צוהו לחגור מתניו כדי שיוכל לרוץ יותר, כי החגורה תמנע תנועת האברים הפנימיים, ולזאת הסיבה גם כן מנעו שלא יברך איש מהאנשים שימצאו בדרכו, גם לא יענה למברכים אותו, כדי שלא יעכב בדרך.

[ד, לא]
וידמה שלא נשמר גחזי מכל מה שאמר לו אלישע, ולזה לא הועיל כששם מטה אלישע על פני הנער. וידמה גם כן שלא היה גחזי ראוי שיעשה זה הענין על ידו, וזה יתבאר ממה שחטא בו בדבר נעמן.

ואין קול ואין קשב -
רצה לומר, שלא היה הנער מדבר ולא שומע כשידברו אליו.

[ד, לג]
ויסגור הדלת בעד שניהם -

רצה לומר, שלא היו בבית כי אם שניהם, כי לא רצה שיהיה שם שום אדם כדי שתהיה שם תפלתו יותר שלימה, וכדי שלא יראה אדם מה שיעשה.

[ד, לד]
וישם פיו על פיו -

כאילו רצה שישפע חיות לנער מאברי אלישע. והנה עשה זה אחר התפלה.

ויגהר עליו -
רצה לומר, וכרע עליו,והנה אלישע נשען על עצמו, לא על הילד.

[ד, לה]
וישב וילך בבית -
רצה לומר, ששב להתפלל אחר זה, והיה הולך בבית בהתפללו פעם אחת לצד זה ופעם אחת לצד אחר. מרוב תנועת לבו וכוונתו בתפלה, היה נמשך לו תנועת רגליו ללכת, כמו שימשך מתנועת קול השיר התנועה במחולות. וזה מבואר מן החוש במי שיחשב מחשבות, תתנועע נפשו בהם פעם כה ופעם כה, שהוא יתנועע ללכת במהירות בעת חשבו המחשבות. וזכר שאחר התפילה היה עולה וכורע על הילד.
והנה זרר הנער אחר זה, רצה לומר שנתעטש. וכן עשה אלישע כסדר הזה, להתפלל ולכרוע על הילד להתמודד עליו, עד שעשה זה שבע פעמים ואז פקח הילד את עיניו ונשלמה לו התחיה.

[ד, לח]
שפות הסיר הגדולה -

רצה לומר, הכן הסיר הגדולה לבשל בה תבשיל, ובשל בה תבשיל לבני הנביאים, והם תלמידי הנביאים.

[ד, לט]
ללקט אורות -

רצה לומר, ללקט ירקות.

וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקועות שדה -

פירשו קצת המפרשים שהם קשואין מריקגומ"רו בלעז, והם בתכלית הרוע והסכנה לאוכל מהם. וקצתם פירשו שהם הנקראים קולקוינטידא"ש והם גם כן כמו סם המות.

ויפלח אל סיר הנזיד -

רצה לומר, שכרת העשבים ההם ושמם בסיר הנזיד, כי לא ידעו שיהיה בלתי נאות למזון.

[ד, מ]
ויצקו לאנשים לאכול -

רצה לומר, שיצקו מהסיר אל הקערה לאכול, וכאשר אכלו ממנו צעקו שיש סם המות בסיר

[ד, מא]
ועל צד המופת צוה הנביא שיקחו קמח וישליכו אל הסיר וכאשר עשו זה נרפא הנזיד ולא היה דבר רע בסיר.

[ד, מב]
לחם בכורים -

הוא מקציר השעורים, כי הם נקצרים ראשונה.

וכרמל בצקלינו -

אחשוב שכבר היו קולין השעורים ואח"כ שוברין אותם והיו קושרים אותם לחלקים גדולים, והוא הנקרא כרמל, ואמר שהוא בצקלונו רצה לומר, בכלי שהיה לו לשאת בו אלו הדברים.

הפרק הבא    הפרק הקודם