רשי, ירמיהו פרק יח



פרק יח, ג

על האבנים. על סדנא פרומא"ש בלע"ז.

פרק יח, ד

אשר הוא עושה בחומר. אשר הוא עושה מן החומר נשחת ביד היוצר בעודו לח ומקרא מסורס הוא.

פרק יח, ח

מרעתו אשר דברתי עליו. מעבירות שבידו אשר בשבילו דברתי עליו לנתוש ולנתוץ אשרפורק"י בלע"ז. ונחמתי. וחשבתי מחשבה אחרת.

פרק יח, יב

ואמרו נואש. וידעתי שהם יאמרו לך על דבריך שאין חוששין להם.

פרק יח, יג

שערורית. דבר גנאי.

פרק יח, יד

היעזוב מצור שדי שלג לבנון. היעזוב אדם הצריך לשתות מים הנוזלים מצור שבשדות הבאים משלג הלבנון שהוא נקי. אם ינתשו מים זרים. או אם יעזבו מים חיים נובעים שהם זרים עד הנה מכל אדם, והם קרים זרים הם נובעים, וזה יוכיח אני קרתי ושתיתי מים זרים (ישעי' לז). ומנחם חברו זרים עם לא זורו ולא חובשו (שם א), לשון מימי תרופה. ונתן טעם לדבריו ואמר, כי אם בקש לדבר בלשון זרם היה מכפיל את המ"ם והיה מוסיף יו"ד מ"ם והיה אומר זרומים לרבות המים ולהיותם זרמים. שדי. כמו שדה. קרים. פריווד"ש בלע"ז. נוזלים. קורנ"י בלע"ז ועוד יש לפתרו אם ינתשו להיות מים זרים נמאסים המים שהם קרים נוזלים. זרים. ללשון ראשון הוא לשון זרם ללשון שני הוא לשון זרות כלומר מים מאוסים.

פרק יח, טו

כי. כן עשו עמי אשר שכחוני ולשוא יקטרו. שבילי עולם. שבילים המתוקנים אמרו שהם מכשול כדי ללכת. דרך לא סלולה. לא כבושה.

פרק יח, טז

שריקות. העובר על חרבות שראה כבר בבניינים טובים רגיל לשרוק. ישום. יתמה.

פרק יח, יז

עורף ולא פנים. כשיברחו מפני האויב. אראם. ולא אושיעם.

פרק יח, יח

ויאמרו לכו וגו'. ירמיה היה קובל על אנשי ענתות ואומר שאומרים כן. תורה מכהן. שעל הכהנים להורות תורה שנאמר יורו משפטיך ליעקב (דברים לג). ודבר מנביא. דברי נבואה. ונכהו בלשון. ונסהדיניה סהדון דשקר.

פרק יח, כא

והגירם. הורידם ע"י חרב לשון עיני נגרה (איכה ג) כמים המוגרים (מיכה א). על ידי חרב. ע"י גייסות. ואנשיהם. של האלמנות יהיו הרוגי מלאך המות.

פרק יח, כב

כי כרו שוחה. שחשדוהו מאשת איש, שנאמר (משלי כג) כי שוחה עמוקה זונה.

פרק יח, כג

אל תמחי. אל תהי מחויה ולפי שהוא לשון נקבה נתן בו יו"ד ואף היא יתירה כיו"ד של ותזני בם (יחזקאל טו).

הפרק הבא    הפרק הקודם