(ב) ויקחו לי תרומה -
לי לשמי:
תרומה -
הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה:
ידבנו לבו -
לשון נדבה, והוא לשון רצון טוב, פרישנ"ט בלעז [מתנה]:
תקחו את תרומתי -

אמרו רבותינו:

שלוש תרומות אמורות כאן:
אחת תרומת בקע לגלגלת, שנעשו מהם האדנים, כמו שמפורש באלה פקודי (שמות לח כו - כז).
ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור.
ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד.

שלושה עשר דברים האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה, כשתדקדק בהם:

(ג) זהב וכסף ונחשת וגו' -
כולם באו בנדבה, איש איש מה שנדבו לבו, חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד, ולא מצינו בכל מלאכת המשכן, שהוצרך שם כסף יותר, שנאמר (שמות לח כו - כז) וכסף פקודי העדה וגו' בקע לגלגלת וגו', ושאר הכסף הבא שם בנדבה עשאוה לכלי שרת:

(ד) ותכלת -
צמר צבוע בדם חלזון, וצבעו ירוק:
וארגמן -
צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן:
ושש -
הוא פשתן:
ועזים -
נוצה של עזים.
לכך תרגם אונקלוס:

ומעזי, הבא מן העזים.

ולא עזים עצמם, שתרגום של עזים עזיא:

(ה) מאדמים -
צבועות היו אדום לאחר עבודן:
תחשים -
מין חיה, ולא הייתה אלא לשעה והרבה גוונים היו לה.

לכך מתרגם:

ססגונא.

ששש ומתפאר בגוונין שלו:
ועצי שטים -
מאין היו להם במדבר?
פירש רבי תנחומא:

יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים:

(ו) שמן למאור -
שמן זית זך להעלות נר תמיד:
בשמים לשמן המשחה -
שנעשה למשוח כלי המשכן והמשכן לקדשו, והוצרכו לו בשמים כמו שמפורש בכי תשא (שמות ל כג - כה):
ולקטרת הסמים -
שהיו מקטירין בכל ערב ובקר, כמו שמפורש בואתה תצוה (שמות ל ז - ח).
ולשון קטרת העלאת קיטור ותמרות עשן:

(ז) אבני שהם -
שתים הוצרכו שם לצורך האפוד האמור בואתה תצוה (שמות כח יב):
מלאים -
על שם שעושין להם בזהב מושב כמין גומא ונותנין האבן שם למלאות הגומא, קרויים אבני מלואים, ומקום המושב קרוי משבצות:
לאפוד ולחשן -
אבני השהם לאפוד, ואבני המלאוים לחשן, וחשן ואפוד מפורשים בואתה תצוה, והם מיני תכשיט:

(ח) ועשו לי מקדש -
ועשו לשמי בית קדושה:

(ט) ככל אשר אני מראה אותך -
כאן את תבנית המשכן. המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך:
וכן תעשו -
לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם.
ואם לא היה המקרא מחובר למעלה הימנו, לא היה לו לכתוב וכן תעשו אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו:

(י) ועשו ארון -
כמין ארונות שעושים בלא רגלים, עשויים כמין ארגז שקורין אישקרי"ן בלעז [ארגז] יושב על שוליו:

(יא) מבית ומבחוץ תצפנו -
שלושה ארונות עשה בצלאל, שתים של זהב ואחד של עץ, וארבע כתלים ושולים לכל אחד ופתוחים מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, וחפה שפתו העליונה בזהב, נמצא מצופה מבית ומחוץ:
זר זהב -
כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה:

(יב) יצקת -
לשון התכה כתרגומו:
פעמתיו -
כתרגומו:

זויתיה.

ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונות שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים, אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם, הנושאים את הארון, מהלכין ביניהם, וכן מפורש במנחות בפרק שתי הלחם (צח ב):

ושתי טבעות על צלעו האחת -
הן הן הארבע טבעות שבתחלת המקרא, ופירש לך היכן היו.
והוי"ו זו יתירה היא ופתרונו כמו שתי טבעות, ויש לך לישבה כן ושתיים מן הטבעות האלו על צלעו האחת:
צלעו -
צדו:

(יג) בדי -
מוטות:

(טו) לא יסרו ממנו -
לעולם:

(טז) ונתת אל הארן -
כמו בארון:
העדות -
התורה שהיא לעדות ביני וביניכם, שצויתי אתכם מצוות הכתובות בה:

(יז) כפרת -
כסוי על הארון שהיה פתוח מלמעלה ומניחו עליו כמין דף:
אמתים וחצי ארכה -
כארכו של ארון, ורחבה כרחבו של ארון, ומונחת על עובי הכתלים ארבעתם, ואף על פי שלא נתן שיעור לעוביה.

פירשו רבותינו:

שהיה עוביה טפח:

(יח) כרבים -
דמות פרצוף תינוק להם:
מקשה תעשה אותם -
שלא תעשם בפני עצמם ותחברם בראשי הכפרת לאחר עשייתם כמעשה צורפים, שקורין שולדי"ץ [מולחמים] אלא הטל זהב הרבה בתחלת עשיית הכפרת והכה בפטיש ובקורנס באמצע, וראשין בולטין למעלה וצייר הכרובים בבליטת קצותיו:
מקשה -
בטידי"ץ בלעז [עשוי בהכאה].
כמו (דניאל ה ו) דא לדא נקשן:

קצות הכפורת -
ראשי הכפרת:

(יט) ועשה כרוב אחד מקצה -
שלא תאמר שנים כרובים לכל קצה וקצה, לכך הוצרך לפרש כרוב אחד מקצה מזה:
מן הכפרת -
עצמה תעשו את הכרובים. זהו פירושו של מקשה תעשה אותם, שלא תעשם בפני עצמם ותחברם לכפרת:

(כ) פרשי כנפים -

שלא תעשה כנפיהם שוכבים, אלא פרושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם, שיהא עשרה טפחים בחלל בין הכנפים לכפרת, כדאיתא בסוכה (דף ה ב):

(כא) ואל הארן תתן את העדות -
לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר (פסוק טז) ונתת אל הארון את העדות.
ויש לומר שבא ללמד, שבעודו ארון לבדו בלא כפרת, יתן תחלה העדות לתוכו, ואחר כך יתן את הכפרת עליו.
וכן מצינו כשהקים את המשכן נאמר (שמות מ כ) ויתן את העדות אל הארון, ואחר כך ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה:

(כב) ונועדתי -
כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך:
ודברתי אתך מעל הכפורת -
ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא א א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, זה המשכן מחוץ לפרכת, נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו'.
משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח, קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד:

ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל -
הרי וי"ו זו יתירה וטפלה, וכמוהו הרבה במקרא, וכה תפתר ואת אשר אדבר עמך שם, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל הוא:

(כג) קמתו -
גובה רגליו עם עובי השלחן:

(כד) זר זהב -
סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאמרים שלחן מלכים:

(כה) מסגרת -
כתרגומו:

גדנפא.

ונחלקו חכמי ישראל בדבר יש אומרים:

למעלה הייתה סביב לשולחן, כמו לבזבזין שבשפת שולחן שרים.

ויש אומרים:

למטה הייתה תקועה מרגל לרגל בארבע רוחות השולחן, ודף השלחן שוכב על אותה מסגרת:

ועשית זר זהב למסגרתו -
הוא זר האמור למעלה, ופירש לך כאן שעל המסגרת היתה:

(כז) לעמת המסגרת תהיין הטבעות -
ברגלים תקועות כנגד ראשי המסגרת:
לבתים לבדים -
אותן הטבעות יהיו בתים להכניס בהן הבדים:
לבתים -
לצורך בתים:
לבדים -
כתרגומו:

אתרא לאריחיא:

(כח) ונשא בם -
לשון נפעל, יהיה נשא בם את השלחן:

(כט) ועשית קערתיו וכפתיו -
קערותיו זה הדפוס שהיה עשוי כדפוס הלחם, והלחם היה עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה, שולים לו למטה וקופל מכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כתלים, ולכך קרוי לחם הפנים, שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה, ונותן ארכו לרחבו של שולחן, וכתליו זקופים כנגד שפת השלחן, והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל, בשל ברזל הוא נאפה וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן, ואותו הדפוס קרוי קערה:
וכפתיו -
בזיכין שנותנים בהם לבונה, ושתים היו לשני קומצי לבונה שנותנין על שתי המערכות, שנאמר (ויקרא כד ז) ונתת על המערכת לבונה זכה:
וקשותיו -
הן כמין חצאי קנים חלולים הנסדקין לארכן דוגמתן עשה של זהב ומסדר שלושה על ראש כל לחם, שישב לחם האחד על גבי אותן הקנים ומבדילין בין לחם ללחם כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו, ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסו"ה:
ומנקיתיו -
תרגומו:

ומכילתיה.

הן סניפים, כמין יתדות זהב עומדין בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם, ומפוצלים שישה פצולים זה למעלה מזה, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פצולין, כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים וישברו ולשון מכילתיה, סובלותיו, כמו (ירמיהו ו יא) נלאיתי הכיל, אבל לשון מנקיות איני יודע, איך נופל על סניפין.

ויש מחכמי ישראל אומרים:

קשותיו אלו סניפין, שמקשין אותו ומחזיקין אותו שלא ישבר, ומנקיותיו אלו הקנים שמנקין אותו שלא יתעפש.

אבל אונקלוס שתרגם:

ומכילתיה.

היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין:

אשר יסך בהן -
אשר יכוסה בהן, ועל קשותיו הוא אומר אשר יוסך, שהיו עליו כמין סכך וכסוי, וכן במקום אחר הוא אומר (במדבר ד ז) ואת קשות הנסך וזה וזה, יוסך והנסך, לשון סכך וכסוי הם:

(ל) לחם פנים -
שיש לו פנים כמו שפירשתי, ומנין הלחם וסדר מערכותיו מפורשים באמור אל הכהנים:

(לא) מקשה תעשה המנורה -
שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים, ואחר כך ידביקם כדרך הצורפין, שקורין שולדי"ר בלעז [להלחים] אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך:

(מקשה -
תרגומו:

נגיד.

לשון המשכה שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס.
ולשון מקשה מכת קורנס, בטידי"ץ בלעז [עשוי בהכאה] כמו (דניאל ה ו) דא לדא נקשן):
תיעשה המנורה -
מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה, לכך לא נכתב תעשה:
ירכה -
הוא הרגל של מטה העשוי כמין תיבה, ושלשה רגלים יוצאין הימנה ולמטה:
וקנה -
הקנה האמצעי שלה העולה באמצע הירך זקוף כלפי מעלה, ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך לצוק השמן לתוכו ולתת הפתילה:
גביעיה -
הן כמין כוסות שעושין מזכוכית ארוכים וקצרים, וקורין להם מדרינ"ש בלעז [גביעים], ואלו עשויין מזהב ובולטין ויוצאין מכל קנה וקנה כמנין שנתן בהם הכתוב, ולא היו בה אלא לנוי:
כפתריה -
כמין תפוחים עגולין סביב, בולטין סביבות הקנה האמצעי, כדרך שעושין למנורות שלפני השרים וקורין להם פומיל"ש בלעז [כפתורים], ומנין שלהם כתוב בפרשה, כמה כפתורים בולטין ממנה, וכמה חלק בין כפתור לכפתור:
ופרחיה -
ציורין עשויין בה כמין פרחים:
ממנה יהיו -
הכל מקשה יוצא מתוך חתיכת העשת, ולא יעשם לבדם וידביקם:

(לב) יצאים מצדיה -
לכאן ולכאן באלכסון, נמשכים ועולין עד כנגד גובהה של מנורה, שהוא קנה האמצעי, ויוצאין מתוך קנה האמצעי זה למעלה מזה, התחתון ארוך, ושל מעלה קצר הימנו והעליון קצר הימנו, לפי שהיה גובה ראשיהן שוה לגובהו של קנה האמצעי השביעי, שממנו יוצאים ששת הקנים:

(לג) משקדים -
כתרגומו:

מצויירים היו כדרך שעושין לכלי כסף וזהב שקורין ניילי"ר [לגפר]:

ושלשה גבעים -
בולטין מכל קנה וקנה:
כפתר ופרח -
היה לכל קנה וקנה:

(לד) ובמנרה ארבעה גבעים -
בגופה של מנורה היו ארבעה גביעים אחד בולט בה למטה מן הקנים, והשלשה למעלה מן יציאת הקנים היוצאים מצדיה:
משקדים כפתריה ופרחיה -
זה אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע, שאין ידוע אם גביעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה:

(לה) וכפתר תחת שני הקנים -
מתוך הכפתור היו הקנים נמשכים משני צדיה אילך ואילך.

כך שנינו במלאכת המשכן (פרק י):

גובהה של מנורה שמונה עשר טפחים, הרגלים והפרח שלושה טפחים, הוא הפרח האמור בירך, שנאמר (במדבר ח ד) עד ירכה עד פרחה, וטפחיים חלק, וטפח שבו גביע מהארבעה גביעים, וכפתור ופרח משני כפתורים ושני פרחים האמורים במנורה עצמה, שנאמר משוקדים כפתוריה ופרחיה.
למדנו שהיו בקנה שני כפתורים ושני פרחים לבד מן השלשה כפתורים, שהקנים נמשכין מתוכן, שנאמר וכפתור תחת שני הקנים, וגו'.

חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אילך ואילך נמשכים ועולים כנגד גובהה של מנורה, וטפחיים חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו, וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו ונמשכים ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפחיים חלק, נשתיירו שם שלושה טפחים, שבהם שלושה גביעים וכפתור ופרח.

נמצאו גביעים עשרים ושנים שמונה עשר לששה קנים, שלושה לכל אחד ואחד, וארבעה בגופה של מנורה, הרי עשרים ושנים, ואחד עשר כפתורים שישה בששת הקנים, ושלשה בגופה של מנורה, שהקנים יוצאים מהם, ושניים עוד במנורה, שנאמר משוקדים כפתוריה, מיעוט כפתורים שנים האחד למטה אצל הירך, והאחד בשלשת טפחים העליונים עם שלשת הגביעים.

ותשעה פרחים היו לה שישה לששת הקנים, שנאמר (פסוק לג) בקנה האחד כפתור ופרח, ושלשה למנורה, שנאמר משוקדים כפתוריה ופרחיה, ומיעוט פרחים שנים, ואחד האמור בפרשת בהעלותך (במדבר ח ד) עד ירכה עד פרחה.

ואם תדקדק במשנה זו הכתובה למעלה, תמצאם כמניינם איש איש במקומו:

(לז) את נרתיה -
כמין בזיכין שנותנין בתוכם השמן והפתילות:
והאיר על עבר פניה -
עשה ששת הנרות שבראשי הקנים, היוצאים מצדיה, מסובים כלפי האמצעי, כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה, מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי, שהוא גוף המנורה:

(לח) ומלקחיה -
הם הצבתים העשויין ליקח בהם הפתילה מתוך השמן לישבן ולמושכן בפי הנרות, ועל שם שלוקחים בהם קרויים מלקחים.

וצביתהא שתרגם אונקלוס.

לשון צבת, טינליי"א בלעז [צבת]:

ומחתתיה -
הם כמין בזיכין קטנים, שחותה בהן את האפר שבנר בבקר בבקר, כשהוא מטיב את הנרות מאפר הפתילות, שדלקו הלילה וכבו.

ולשון מחתה פוישידויר"א בלעז [יעה], כמו (ישעיה ל יד) לחתות אש מיקוד:

(לט) ככר זהב טהור -
שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר, לא פחות ולא יותר, והככר של חול שישים מנה ושל קדש היה כפול, מאה עשרים מנה, והמנה הוא ליטרא ששוקלין בה כסף למשקל קולוני"א והם מאה זהובים, עשרים וחמשה סלעים והסלע ארבעה זהובים:

(מ) וראה ועשה -
ראה כאן בהר תבנית שאני מראה אותך, מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה, עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש:
אשר אתה מראה -
כתרגומו:

דאת מתחזי בטורא.

אלו היה נקוד מראה בפת"ח, היה פתרונו אתה מראה לאחרים, עכשיו שנקוד חטף קמ"ץ, פתרונו דאת מתחזי, שאחרים מראים לך, שהנקוד מפריד בין עושה לנעשה.