רשי, במדבר פרק יב

(א) ותדבר -
אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה,
וכן הוא אומר: (בראשית מב, ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות.

ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים.
וכן הוא אומר (בראשית יט, ז) ויאמר אל נא אחי תרעו.
(במדבר יב, ו) ויאמר שמעו נא דברי, כל נא לשון בקשה:

ותדבר מרים ואהרן -
היא פתחה בדבור תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב תחילה.
ומניין הייתה יודעת מרים שפרש משה מן האשה?
רבי נתן אומר: מרים הייתה בצד צפורה, בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה: אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפרש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן.
ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו, כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חברו:

האשה הכשית -
מגיד שהכל מודים ביופייה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי:
כושית -
בגימטרייה יפת מראה:
על אדות האשה -
על אודות גירושיה:
כי אשה כשית לקח -
מה תלמוד לומר?
אלא יש לך אשה נאה ביופייה ואינה נאה במעשיה, במעשיה ולא ביופייה, אבל זאת נאה בכל:

האשה הכשית -
על שם נויה נקראת כושית כאדם הקורא את בנו נאה כושי, כדי שלא תשלוט בו עין רעה:
כי אשה כשית לקח -
ועתה גרשה:

(ב) הרק אך -
עמו לבדו דבר ה':
הלא גם בנו דבר -
ולא פרשנו מדרך ארץ:

(ג) ענו -
שפל וסבלן:

(ד) פתאום -
נגלה עליהם פתאום, והם טמאים בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה שפרש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר ואין עת קבועה לדבור:
צאו שלשתכם -
מגיד ששלושתן נקראו בדבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולאזן לשמוע:

(ה) בעמוד ענן -
יצא יחידי, שלא כמידת בשר ודם. מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא באוכלוסין, וכשיוצא לשלום יוצא במועטים, ומדת הקב"ה יוצא למלחמה יחידי, שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה, ויוצא לשלום באוכלוסין, שנאמר (תהילים סח, יח) רכב אלוהים ריבותיים אלפי שנאן:
ויקרא אהרן ומרים -
שיהיו נמשכין ויוצאין מן החצר לקראת הדבור:
ויצאו שניהם -
ומפני מה משכן והפרידן ממשה?
לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו.
וכן מצינו בנח, שלא בפניו נאמר (בראשית ו, ט) איש צדיק תמים, ובפניו נאמר (בראשית ז, א) כי אותך ראיתי צדיק לפני.

דבר אחר:
שלא ישמע בנזיפתו של אהרן:

(ו) שמעו נא דברי -
אין נא אלא לשון בקשה:
אם יהיה נביאכם -
אם יהיו לכם נביאים:
ה' במראה אליו אתודע -
שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון:

(ח) פה אל פה -
אמרתי לו לפרוש מן האשה.
והיכן אמרתי לו?
בסיני (דברים ה, כז) לך אמור להם שובו לכם לאוהליכם, ואתה פה עמוד עמדי:

ומראה ולא בחידות -
מראה זה מראה דבור, שאני מפרש לו דבורי במראת פנים שבו ואיני סותמו לו בחידות, כעניין שנאמר ליחזקאל (יחזקאל יז, ב) חוד חידה וגו'.
יכול מראה שכינה?
תלמוד לומר (שמות לג, כ): לא תוכל לראות את פני:

ותמנת ה' יביט -
זה מראה אחוריים, כעניין שנאמר (שמות לג, כג) וראית את אחורי:
בעבדי במשה -
אינו אומר בעבדי משה, אלא בעבדי במשה, בעבדי אף על פי שאינו משה, במשה אפילו אינו עבדי, כדאי הייתם לירא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי ועבד מלך מלך, היה לכם לומר אין המלך אוהבו חנם. ואם תאמרו איני מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה:

(ט) ויחר אף ה' בם וילך -
מאחר שהודיעם סרחונם גזר עליהם נידוי, קל וחומר לבשר ודם שלא יכעוס על חברו עד שיודיענו סרחונו:

(י) והענן סר -
ואחר כך והנה מרים מצורעת כשלג.
משל למלך שאמר לפדגוג, רדה את בני, אבל לא תרדנו עד שאלך מאצלך, שרחמי עליו:
(יא) נואלנו -
כתרגומו:
לשון אוויל:
(יב) אל נא תהי -
אחותנו זו:
כמת -
שהמצורע חשוב כמת, מה מת מטמא בביאה, אף מצורע מטמא בביאה:
אשר בצאתו מרחם אמו -
אמנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב.
וכן חצי בשרו, חצי בשרנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב.
מאחר שיצאה מרחם אמנו היא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו, כעניין שנאמר (בראשית לז, כז) כי אחינו בשרנו הוא.
ולפי משמעו אף הוא נראה כן, אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת:

אשר בצאתו -
מאחר שיצא זה מרחם אמו של זה שיש כוח בידו לעזור ואינו עוזרו, הרי נאכל חצי בשרו, שאחיו בשרו הוא.

דבר אחר:
אל נא תהי כמת -
אם אינך רופאה בתפילה, מי מסגירה ומי מטהרה, אני אי אפשר לראותה, שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם, וזהו אשר בצאתו מרחם אמו:

(יג) אל נא רפא נא לה -
בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר מחברו צריך לומר שנים או שלושה דברי תחנונים ואחר כן יבקש שאלותיו:
לאמר -
מה תלמוד לומר?
אמר לו: השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגו'.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: בארבעה מקומות בקש משה מלפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו.
כיוצא בו (שמות ו, יב) וידבר משה לפני ה' לאמר וגו', מה תלמוד לומר לאמר, השיבני אם גואלם אתה אם לאו, עד שהשיבו עתה תראה וגו'.

כיוצא בו (במדבר כז טו - טז) וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר, השיבו קח לך (במד' כז יח).

כיוצא בו (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, השיבו רב לך:

רפא נא לה -
מפני מה לא האריך משה בתפילה?
שלא יהיו ישראל אומרים אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפילה.

[דבר אחר:
שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפילה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפילה]:

(יד) ואביה ירק ירק בפניה -
ואם אביה הראה לה פנים זועפות הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך אף בנזיפתי תיסגר שבעת ימים:

ואחר תיאסף -
אומר אני כל האסיפות האמורות במצורעים על שם שהוא משולח מחוץ למחנה, וכשהוא נרפא נאסף אל המחנה לכך כתוב בו אסיפה לשון הכנסה:

(טו) והעם לא נסע -
זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק וגו'.


הפרק הבא    הפרק הקודם