בשבילי התנ"ך
 
רשי, שמואל ב פרק כד


פרק כד, א
ויסף אף ה' לחרות בישראל. לא ידעתי על מה. ויסת. גירה.

פרק כד, ג

כהם וכהם. כהם כפלים, וכהם שני כפלים, הרי ארבעה כפלים, וכן חוזר וכופל את הכפילה, עד מאה פעמים, נמצאת ברכתו של יואב יתירה על של משה שאמר (דברים א יא,) 'ככם אלף פעמים', ועוד, שברכתו של משה לזמן מרובה, ושל יואב מיד, שנאמר בה, ועיני אדני המלך רואות.

פרק כד, ה

הגד ואל יעזר. התחיל בבני גד, לפי שהם גבורים וקשים, אמר, הלואי וילחמו בי, ויעכבו על ידי.

פרק כד, ו

ואל ארץ תחתים חדשי. מקום ישוב חדש, שאוכלוסיהן מועטין, אולי בתוך כך יתחרט דוד, וישלח אליו שליח שיחזור בו. דנה. בבני דן. יען. שם המקום.

פרק כד, ט

מספר מפקד. אם מספר למה מפקד, שני אנפיראות עשה, גדולה וקטנה, אמר אראנו את הקטנה, ואם יקצוף אראנו את הגדולה, לכך נאמר מפקד, לשון חסרון, כך נדרש בפסיקתא. ותהי ישראל. תשש כחן כנקבה. שמונה מאות אלף. ובדברי הימים (א כא ה) הוא אומר, אלף אלפים ומאה אלף, באגדת אמוראים (ילקוט שמעוני רמז קסה) מצינו, אמר רבי יהושע בן לוי, הכתובים מוסיפין כאן מה שחסרו כאן, אלו שני שבטים שלא נמנו, שכך כתיב בדברי הימים (שם פרק ו,) ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב. אמר יואב, באלו אני יכול להשמט ולומר, שבט לוי אינו נמנה במנין שאר שבטים כי אם מבן חודש ומעלה, ובנימן, דיו שנחסר וכלה בפלגש בגבעה. ובשלשים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שנינו, כתוב אחד אומר ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף, וכתוב אחד אומר ותהי ישראל שמונה מאות אלף ואיש יהודה חמש מאות אלף, נמצא ביניהם שלש מאות אלף, אלו שלש מאות אלף מה טיבן? בא הכתוב השלישי והכריע (שם כז א,) ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלוקת הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקה האחת עשרים וארבעה אלף, מלמד שאלו שלש מאות אלף היו הכתובים בנימוסו של מלך, ולא היו צריכין לימנות, כיצד? עשרים וארבעה אלף לשנים עשר, הרי כאן מאתים ושמונים אלף ושמונת אלפים, נשתיירו שנים עשר אלף, הן הן נשיאי ישראל.

פרק כד, יב

שלש אנכי נוטל עליך. אחת משלש, וכן (שמו"א יח כא,) 'בשתים תתחתן בי היום', באחת משתים. שלש אני נוטל עליך, כנגד שלש שהטלת על שאול, (שם כו י,) 'כי אם ה' יגפנו, או יומו יבא ומת, או במלחמה ירד ונספה'.

פרק כד, יד

צר לי מאד. הקטנה שבהם קשה מאד. נפלה נא ביד ה'. הדבר, ולא החרב והרעב, שגם הוא מסור לעשירים אוצרי פירות. אמר רבי אלכסנדרי, אמר דוד, אם אני בורר לי החרב עכשיו, ישראל אומרים הוא בוטח בגבוריו, שהוא לא ימות והאחרים ימותו, ואם אני בורר הרעב, יאמרו בוטח הוא בעושרו, אברר לי דבר שהכל שוין בו (ראה ילקוט שמעוני רמז קסה).

פרק כד, טו

מהבקר ועד עת מועד. [תרגום] מעידן דמתנכיס תמידא ועד דמתסק.

פרק כד, טז
היבוסי. שר מצודת ציון היה, ששמה יבוסי.

פרק כד, כ

וישקף ארונה. מתחבא היה מפני המלאך, כך כתוב בדבהי"א כא כ.

פרק כד, כב

והמרגים. כלי עץ מלא חריצין, וכבד הוא, ומעבירין אותו על הקש תמיד, ומחתכו להיות תבן למאכל בהמות.

פרק כד, כג

ארונה המלך. שר היבוסי היה.

פרק כד, כד

שקלים חמשים. ובדברי הימים (שם פרק כה) הוא אומר, שקלי זהב משקל שש מאות, הא כיצד, גבה חמשים שקלים כסף מכל שבט ושבט, הרי שש מאות, ונתן לו כסף בדמי הזהב. וכן שנינו בסוף שחיטת קדשים (זבחים קטז ב,) גבה כסף בשש מאות כסף בשקלי זהב. וכן שנינו בספרי.

חסלת ספר שמואל.

הפרק הבא    הפרק הקודם