בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, ישעיהו פרק לד


המשך סימן תלט
כי רותה בשמים חרבי -
אתה אמרת: פן בחרב אצא לקראתך
אף אני: חרב לה' מלאה דם.

הנה על אדום תרד כי רותה בשמים חרבי:
כי זבח לה' בבצרה -
אמר רבי אבא: משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו ובא אחד וספק לו מזונות.
אמר המלך: אין עסק אלא עם זה כך וכו' הה"ד: כי זבח לה' בבצרה וכו'.

שלוש טעויות עתיד שר של אדום לטעות, כסבור בצר, היינו בצרה וכו' (כתיב לפנים):

ונהפכו נחליה לזפת -
אתה מוצא סדום ואותה מלכות נגזר על שניהם שישרפו באש.
אמר הקב"ה: על סדום אני גוזר שיהא שריפתה מטמיון שלי, שנאמר: וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים.
ועל מלכות רביעית גזר שתביא עצים משלה ותשרף בהם לעולם, שנאמר: ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית, לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה (בשמואל ברמז קס"א).

ונהפכו נחליה לזפת -
אמר רבי תנחומא:
זו תיברוש ותוצינוש שהם נתונים על שפת העיר.

לילה ויומם לא תכבה -
למה?
שבטלו ישראל מן התורה, שהיו יגעים בה יומם ולילה.
אמר הקב"ה: האש שאני מביא בהם אינו כבה לעולם, אלא לעולם יעלה עשנה - לפי ששרפו את ביתי והיה העשן עולה ממנו, והם אומרים: קול שאון מעיר.
למה?
א"ל הקב"ה: קול מהיכל - זכרו מה שעשיתם בהיכל.

סימן תמא
ונטה עליה קו תהו -
אמר רבי אבא בר כהנא:
חשך ואפלה שמשו בעולם הזה, הדא הוא דכתיב: ויהי חשך אפלה - אבל תהו ובהו לא שמשו.

והיכן עתידין לשמש?

בכרך גדול, הדא הוא דכתיב: ונטה עליה קו תהו ואבני בהו.

רבנין אמרין:
עו"א שלא קיימו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר: כי הנה החשך יכסה ארץ - אבל ישראל שקיימו את התורה שנתנה מתוך החשך, כמה דאת אמר: ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך - עליהם הוא אומר: ועליך יזרח ה'.

דרשו מעל ספר ה' וקראו כו' -
(כתוב ביחזקאל ברמז ש"פ):


הפרק הבא    הפרק הקודם