ילקוט שמעוני, ישעיהו פרק סג


המשך סימן תקו
אמר ריש לקיש:
בשלשה טעיות עתיד שר של אדום לטעות, שנאמר: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה - טועה שאינה קולטת אלא בֶּצֶר והוא גולה לבצרה.
טועה שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך.
טועה שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד.

מי זה בא מאדום -
(כתוב ברמז ת"מ).

היה ר' ישמעאל אומר:
שלוש מלחמות של מהומה, עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים, שנאמר: כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה.
אחת בים: ומפני קשת דרוכה.
ואחת ביבשה: מפני חרב נטושה.
ואחת בכרך גדול, שהוא כבד משניהם, שנאמר: ופני כבד מלחמה - ומשם בן דוד יצמח ויראנו באבדן של אלו ושל אלו, ומשם יבא לארץ ישראל, שנאמר: מי זה בא מאדום וגו'.

מדוע אדום ללבושך, מי זה בא מאדום -
כשהקב"ה בא מאדום באים מלאכי השרת כנגדו ומוצאים את בגדיו שהם אדומיים כתולעת שני.
אומרים: מדוע אדום ללבושך.
אומר להם: גת קטנה הייתה לי ודרכתיה, שנאמר: פורה דרכתי לבדי.
באותה שעה נוטל הקב"ה כל עונותם של ישראל ונותנם על עשו הרשע, שנאמר: ונשא השעיר עליו את כל עונותם - ואין שעיר אלא עשו הרשע, שנאמר: הן עשו אחי איש שעיר.
אומר עשו לפני הקב"ה: כמה כח יש לי שאתה נותן עלי כל עונות יעקב אחי?
באותה שעה נוטל הקב"ה כל עונותם ונותנם על בגדיו ונעשים אדומים כתולעת שני, ושוב מכבסן עד שנעשים לבנים כשלג, שנאמר: לבושיה כתלג חיור:

פורה דרכתי לבדי -
כי יום נקם בלבי (כתוב ברמז צ"ב):

סימן תקז
אני (לג) מדבר בצדקה -
זה שאמר הכתוב: בעת ההיא יעמוד מיכאל - לעתיד לבא באים שרים ומקטרגים על ישראל ואומרים לפני הקב"ה: רבונו של עולם, וכי יש לפניך משוא פנים?!
אם אלו עובדי עו"א אף אלו עובדי עו"א,
אם אלו מגלי עריות אף אלו מגלי ערויות,
אם אלו שופכי דמים אף אלו שופכי דמים,
מפני מה הללו יורדין לגיהינום והללו אין יורדים?
באותה שעה מיכאל סנגירון של ישראל משתתק, שנאמר: בעת ההיא יעמוד מיכאל העומד על בני עמך - שהוא עומד ללמד סניגוריא על ישראל והוא משתתק, ואין יעמוד אלא שתיקה, שנאמר: עמדו ולא ענו עוד.
וכיוון שהוא משתתק, אומר הקב"ה: מיכאל נשתתקת, ואין אתה מלמד סנגוריא על בני, חייך, שאני מלמד ומדבר עליהם בצדקה ומושיען, שנאמר: אני מדבר בצדקה רב להושיע.

ובאי זו צדקה?
רבי פנחס ור"י ור"א
חד אמר:

בצדקה שעשיתם עמי שקבלתם את התורה, שאלמלא כן היכן הייתה מלכותי.

וחרינא אמר:
בצדקה שעשיתם עם עצמכם, שאלמלא כן הייתי מכלה אתכם מן העולם, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה וגו'.

בעת ההיא ימלט עמך -
בזכות מי?
רבי אלעזר אומר:
בזכות יוסף הקב"ה (לד) מביט בכלם ואין בהם כיוסף, שלא שמע לאדונתו, וכל ישראל נקראו על שם יוסף: אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
בשביל יחוסיהן, שנאמר: כל הנמצא כתוב בספר.

ר' לוי אמר:
בזכות המילה.
כתיב הכא: בעת ההיא ימלט עמך.
וכתיב התם: בעת ההיא אמר ה' אל יהושע.

מדוע אדום ללבושך -
כתיב: ויצא הראשון אדמוני -
הוא אדום,
ותבשילו אדום,
ארצו אדומה,
גבוריו אדומים,
לבושו אדום,
ופורע ממנו אדום,
בלבושים אדומים.

הוא אדום, ויצא הראשון אדמוני,
תבשילו אדום, הלעיטני נא מן האדום.
ארצו אדומה, ארצה שעיר שדה אדום.
גבוריו אדומים, מגן גבוריהו מאדם.
לבושיהם אדום, אנשי חיל מתולעים.
ופורע ממנו אדום, דודי צח ואדום.
בלבוש אדם, מדוע אדום ללבושך.

כי יום נקם בלבי -
(כתוב ברמז רצ"ו).
רבי אומר:
ימות המשיח לישראל שס"ה שנה, כמנין ימות החמה, שנאמר: כי יום נקם בלבי.

א"ר יוחנן:
ללבי גליתי לאברי לא גליתי.

ר' שמעון בן לקיש אומר:
ללבי גליתי למלאכי השרת לא גליתי.

רבי שמואל מתני בשם רבי ירמיה:
אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה בא - אל תאמין, שנאמר: כי יום נקם בלבי - לבא לפומא לא גלי, פומא למאן גלי?

ר' ברכיה ור' סימון בשם ריב"ל:
שלושה סימנין סימנתי לך בקברו של משה, שנאמר: ויקבור אותו בגיא וגו' וסוף - לא ידע איש את קבורתו.
על הקץ, שנאמר: סתומים וחתומים הדברים - על אחת כמה וכמה.

בכל צרתם לו צר -
(כתוב ברמז צ"ב וברמז קמ"ד).

וכל זמן שיראל בנס כביכול הנס לפניו, שנאמר: ויקרא שמו ה' נסי.
אמר משה: הנס הזה שעשה המקום בגינו עשאו.
שמחה לישראל שמחה לפניו, שנאמר: כי שמחתי בישועתך (כתוב ברמז תקע"ז).

סימן תקח
ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו וגו' -
דרש רבי אלעזר ברבי יוסי:
וכי לא היה גלוי לפניו שהם עתידים לשקר?
תלמוד לומר: אך - היה גלוי לפניו שהם עתידים לשקר.

ומה תלמוד לומר: ויהי להם למושיע?
לא הושיעם בבנ"א שהם עתידים לשקר אלא בני אדם שאין עתידין לבגוד בו עולמים.
וכן הוא אומר: ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו.
וכן הוא אומר: אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה.

כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך -
א"ר שמואל בר נחמני:
לעתיד לבא הקב"ה אומר לאברהם: בניך חטאו!
אומר לפניו: ימחו על קדושת שמך.
אמר: אומר ליעקב דהוה ליה צער גדול בנים, דיבעי רחמי עלייהו.
אומר לו: בניך חטאו!
אמר לפניו: ימחו על קדושת שמך.
אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה.
אומר ליצחק: בניך חטאו!
אומר לפניו: רבש"ע, בני ולא בניך,בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם: בני בכורי - עכשיו בני ולא בניך?!

ועוד
כמה שנותיו של אדם?
שבעים שנה, שנאמר: ימי שנותינו בהם שבעים שנה -
דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין,
דל עשרים וחמש דלילותא פשו עשרים וחמש,
דל תריסר ופלגא דצלותא ודמיכל ודבית הכסא פשו להו תריסר ופלגא, אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו, פלגא עליך ופלגא עלי.
פתחו ואמרו: כי אתה אבינו.
א"ל יצחק: עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק להקב"ה בעינייהו. מיד נושאים עיניהם למרום אומרים: (כי) אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך.




הפרק הבא    הפרק הקודם