בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, שמות פרק טו


המשך סימן רמא
אז ישיר משה -
זה שאמר הכתוב: קוה קויתי ה'.

א"ר פנחס הכהן בשם ר' חמא:
אם קוית ולא בא, חזור וקוה.
אמר דוד: קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' - אם בא קוויך – יפה, ואם לאו - חזור וקוה.
אמר דוד: קוה קויתי (אל) ה' מתוך הַקִּוּוִּי, ויט אלי וישמע שועתי.

וישמע אלוהים את נאקתם -
ויעלני מבור שאון מטיט היון - מטיט לבנים.
ויקם על סלע רגלי - שנתן לי בזת מצרים ובזת הים.
כונן אשורי, ויתן בפי שיר חדש - אז ישיר משה, מהו אז?
עשה הקב"ה לדורו של אנוש היבשה ים, שנאמר: אז הוחל לקרוא בשם ה' ולנו עשה הים יבשה, באז אנו מקלסין אותו.

דבר אחר:

למה באז?
אמר משה: באז קראתי תגר לפני הקב"ה, שנאמר: ומאז באתי אל פרעה - בלשון שסרחתי בו, בלשון אני מתקן ואקלס אותך.

דבר אחר:

א' אחד ז' שבעה - הרי שמונה.
אמר משה: בזכות המילה שנתנה לשמונה, נקרע הים, באז נקלס.

אמר רבי לוי:
לגוזר ים סוף לגזרים -
שכן בלשון ארמי קורין למהולין גזורין, בזכות המילה נקרע הים.

יש אז לשעבר, ויש אז לעתיד לבא.
אז הוחל לקרוא בשם ה',
אז אמרה חתן דמים
,
אז ישיר ישראל,
אז ישיר משה
אז ידבר יהושע,
אז אמר דויד,
אז אמר שלמה
- הרי אלו לשעבר.

ויש אז לעתיד לבא:
אז תראי ונהרת,
אז יבקע כשחר אורך,
אז ידלג כאיל,
אז תפקחנה,
אז תשמח בתולה,
אז ימלא שחוק פינו,
אז יאמרו בגוים
- הרי אלו לעתיד לבא.

אמר רבי עקיבא:
בשעה שאמרו ישראל: אז ישיר לבש הקב"ה חלוק של תפארת, שהיו חקוקין עליו כל אז שבתורה: אז תשמח בתולה,
אז ידלג כאיל פִּסֵּחַ,
אז תפקחנה עיני עורים,
אז ידבר יהושע,
אז תראי ונהרת,
את ה' האמרת היום,
וה' האמירך היום.
וכיון שחטאו חזר וקרעו, שנאמר: בצע אמרתו.
ועתיד הקב"ה להחזירו, שנאמר: אז ימלא שחוק פינו.

רבנן אמרי:
כל פרקמטיא של משה לא הייתה אלא באז.
הצלת נפשו באז - וירף ממנו אז אמרה חתן דמים וגו'.
קנטורו באז - ומאז באתי אל פרעה.
שירתו באז - אז ישיר משה,
אף הפרשת ערים באז - אז יבדיל משה שלוש ערים.

תניא ר' מאיר אומר:
מנין לתחית המתים מן התורה?
שנאמר: אז ישיר משה - שר לא נאמר אלא ישיר.

כיוצא בדבר אתה אומר: אז יבנה יהושע מזבח - בנה לא נאמר אלא יבנה - מכאן לתחית המתים מן התורה.

בו ביום דרש רבי עקיבא:
אז ישיר משה ובני ישראל - שאין תלמוד לומר לאמר, מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה שירה על כל דבר ודבר, כקורין את ההלל.

רבי נחמיה אומר:
כקורין את שמע ולא כקורין את ההלל.

דרש רבי עקיבא:
בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה.
וכיצד אמרו שירה?
כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים.
משה אמר: אשירה לה'.
והן אומרים: אשירה לה'.

משה אמר: כי גאה גאה.
והן אומרים: אשירה לה' וכו'.

רבי נחמיה אומר:
כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו מה שהוא אומר. במאי קמפלגי?
רבי עקיבא סבר: לאמר אמילתא קמייתא.
ור' אליעזר סבר: לאמר אכל מילתא ומילתא.
ורבי נחמיה סבר: ויאמר דאמרו כולהו בהדי הדדי, לאמר - דפתח משה ברישא.

דרש רבי יוסי הגלילי:
בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה.
וכיצד אמרו שירה?
עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה, עולל הגביה צוארו, ותינוק שמט דד מפיו ואמרו: זה אלי ואנוהו, שנאמר: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז.

היה רבי מאיר אומר:
מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים?
שנאמר: במקהלות ברכו אלוהים אדני ממקור ישראל.

משה ובני ישראל -
משה שקול כישראל וישראל כמשה, בשעה שאמרו שירה.

דבר אחר:
משה ובני ישראל -
מגיד שהיה משה שקול כנגד כל ישראל, לפי שכל העולם כלו שלך, ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר: עם זו יצרתי לי וגו'.
וכן הוא אומר: שישים המה מלכות - (אלו שישים רבוא, ושמונים פילגשים – אלו מבן עשרים שנה ומעלה) [אלו שישים רבוא מבן עשרים שנה ומעלה.
ושמונים פילגשים - אלו שמונים רבוא מבן עשרים שנה ולמטה]
ועלמות אין מספר - אלו קטנים שאין להם מנין.
אף על פי כן אחת היא יונתי תמתי - זה משה שהוא שקול כנגד הכל.

וכבר היה רבי יושב ודורש:
שילדה אשה במצרים שישים רבוא.
נענה תלמיד אחד מלפניו ואמר ליה: רבי, ומה מי גדול העולם או הצדיק?
אמר ליה: הצדיק, למה?
אמר ליה: שכשילדה יוכבד אם משה את משה, היה שקול כנגד הכל.
וכי היכן מצינו שהוא שקול כנגד הכל?
שנאמר: אשר ציווה משה ובני ישראל.
ואומר: אז ישיר משה ובני ישראל.
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.

ויאמרו לאמר -
מהו לאמר?
לאמר
לדורות הנסים שעשה הקב"ה עם ישראל.

דבר אחר:
אז ישיר -
בשעה שהיו ישראל חונים על הים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה ולא הניחן, שנאמר: ולא קרב זה אל זה ואומר: וקרא זה אל זה.
למי היו דומין?
למלך שנשבה לו בנו, לבש נקמה באויביו, והלך להביא אותו, ובאו הבריות לומר לו הימנון. אמר להם: לשאני פודה את בני, אתם מקלסין אותי.
כך ישראל היו נתונין בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה.
נזף בהם, אמר להם הקב"ה: בני נתונין בצרה ואתם מקלסין אותי?!
כיון שעלו מן הים, בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה.

אמר רבי אבין הלוי:
משל למה הדבר דומה?
למלך שירד למלחמה ונצח, ובאו בנו ועבדיו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך.
באו למלך, אמרו לו: בנך ועבדיך עומדים ועטרה בידם, מי יכנס תחלה?
אמר להם: שוטים שבעולם, עבדי קודם לבני?!
יכנס בני תחלה.
כך כיון שעלו ישראל מן הים, באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה.
אמר הקב"ה למלאכי השרת: הניחו ישראל תחלה, שנאמר: אז ישיר משה.
נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי יקלס תחלה?

אמר רבי חייא בר אבא:
רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר: קדמו שרים אחר נוגנים.
קדמו שרים -
אלו ישראל, ואחר כך נוגנים - אלו המלאכים.
בתוך עלמות תופפות - אלו הנשים.

אמר רבי לוי:
השמים! לא אקבל את הדבר הזה, אלא הנשים קלסו תחלה, דכתיב: בתוך עלמות תופפות - העלמות בתוך.
התחילו מלאכי השרת להתרעם, אמרו: לא דיינו שקדמו לנו האנשים, אלא אף הנשים?!
אמר להם הקב"ה: חייכם כן, מה כתיב?
ותשאני רוח ואשמע אחרי, מהו אחרי?
אחרי שקלסתי אני וחברים שלי, אחר כך אמרו מלאכי השרת: ברוך כבוד ה' ממקומו, מה כתיב?
בעמדם תרפינה כנפיהן.
מהו בעמדם?
וכי יש ישיבה למעלה?!
והכתיב: שרפים עומדים ממעל לו.
וכן הוא אומר: קרבת על חד מן קאמיא?!
אלא בעמדם - בעם דם, כשישראל עומדין ומקלסין להקב"ה, אותה שעה תרפינה כנפיהן (כתוב ברמז קט"ו בפסוק: הקול קול יעקב).

סימן רמב
את השירה הזאת -
וכי שירה אחת היא, והלא עשר שירות הן?
הראשונה במצרים, שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג.
השניה שנאמרה על הים, שנאמר: אז ישיר משה.
שלישית שנאמרה על הבאר, שנאמר: אז ישיר ישראל.
ושאמר משה, שנאמר: ויהי ככלות משה לכתוב.
ושאמר יהושע, שנאמר: אז ידבר יהושע.
ושאמרו דבורה וברק, שנאמר: ותשר דבורה.
ושאמר דוד, וידבר דוד לה', מזמור שיר חנוכת הבית.
ושאמר שלמה, שנאמר: אז אמר שלמה.
ושאמר יהושפט, שנאמר: בצאת לפני החלוץ [אומרים] הודו לה' כי לעולם חסדו.
מה נשתנה הודאה זאת מכל הודאות שבתורה?
שבכולן נאמר: כי טוב, וכאן לא נאמר כי טוב,
מלמד כביכול לא הייתה שמחה במרום על אבדן של רשעים.
וקל וחומר על אבדתו של צדיק אחד, שהוא שקול כנגד כל העולם כולו, שנאמר: וצדיק יסוד עולם.
העשירית לעתיד לבא, שנאמר: שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ.
ואומר: שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסדים.

כל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה, כשם שהנקבה יולדת, כך התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד. אבל התשועה שהיא עתידה לבא קרויה בלשון זכר, שנאמר: שאלו נא וראו אם יולד זכר, כשם שאין הזכר יולד, כך התשועה העתידה לבא אין אחריה שעבוד, שנאמר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים.

את השירה הזאת לה' -
לה'
אמרוה ולא אמרו לבשר ודם, כמה שנאמר: ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות וגו' הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, אבל כאן לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם.

ויאמרו לאמר -
רבי נחמיה אומר:
רוח הקדש שרתה על ישראל, ואמרו שירה כבני אדם שהם קוראים את שמע.

רבי עקיבא אומר:
כבני אדם שהן קורין את ההלל.

ורבי אלעזר בן עזריה אומר:
משה היה פותח ואומר: אשירה לה'.
וישראל עונין אחריו: אשירה לה' כי גאה גאה.

משה היה פותח ואומר: עזי וזמרת יה.
וישראל עונין אחריו וגומרין עמו: עזי וזמרת יה ויהי לי לשועה.

משה היה פותח ואומר: ה' איש מלחמה.
וישראל עונין אחריו וגומרין: ה' איש מלחמה ה' שמו.

אשירה לה' -
לה' נאה גדולה,
לה' נאה גבורה,
לה' נאה התפארת והנצח וההוד.
וכן דוד אמר: לך ה' הגדולה והגבורה.

אשירה לה' -
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שנכנס למדינה, והיו הכל מקלסין לפניו:
שהוא גבור, ואינו אלא חלש.
שהוא עשיר, ואינו אלא עני.
שהוא חכם, ואינו אלא טפש,
שהוא רחמני, ואינו אלא אכזרי.
שהוא דיין, שהוא נאמן, ואין בו אחת מכל המדות הללו, אלא הכל מחנפין אותו.
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אשירה לה'.
שהוא גבור, שנאמר: האל הגדול הגבור והנורא
ואומר: ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה.
ואומר: ה' כגבור יצא.
ואומר: מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה.

אשירה לה' -
שהוא עשיר, שנאמר: הן לה' אלוהיך השמים ושמי השמים וגו'.
ואומר: אשר לו הים והוא עשהו וגו'.
ואומר: לה' הארץ ומלואה.
ואומר: לי הכסף ולי הזהב.
ואומר: הן כל הנפשות לי המה.

אשירה לה' -
שהוא חכם, שנאמר: ה' בחכמה יסד ארץ.
ואומר: עמו חכמה וגבורה.
ואומר: כי ה' יתן חכמה.
ואומר: יהב חכמתא לחכימין.
ואומר: כי בכל חכמי הגוים.

אשירה לה' -
שהוא רחמן, שנאמר: ה' ה' אל רחום.
ואומר: רחום וחנון ה'.
ואומר: כי אל רחום ה' אלוהיך.
ואומר: זכור רחמיך ה'.
ואומר: טוב ה' לכל ורחמיו וגו'.
ואומר: לאדני אלהינו הרחמים וגו'.

אשירה לה' -
שהוא דיין, שנאמר: כי המשפט לאלהים הוא.
אלוהים ניצב בעדת אל.
ואומר: הצור תמים פעלו.

אשירה לה' -
שהוא נאמן, שנאמר: האל הנאמן שומר וגו'.
ואומר: אל אמונה ואין עול.

אשירה לה' -
שהוא נאה לו גדולה, וגבורה, ותפארת, והנצח וההוד.

אשירה לה' -
שהוא נאה, שהוא הדור שהוא משובח, שנאמר: כי מי בשחק יערוך לה' וגו' אל נערץ בסוד קדושים רבה.
ואומר: ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה - מהו צבאות?
אות הוא בתוך צבא שלו.
וכן הוא אומר: ואתה מרבבות קדש - אות הוא בתוך רבבות קדש שלו.
וכן דוד הוא אומר: אין כמוך באלהים ה'.
וכן הוא אומר: דודי צח ואדום.
ואומר: ראשו כתם פז.
ואומר: עיניו כיונים.
ואומר: לחיו כערוגת הבושם.
ואומר: ידיו גלילי זהב.
ואומר: שוקיו עמודי שש.

רבי יוסי הגלילי אומר:
הרי הוא אומר: מפי עוללים ויונקים - עוללים אלו עוברים שבמעי אמן, שנאמר: או כנפל טמון לא אהיה וגו'
ויונקים - אלו שיונקים שדי אמן, שנאמר: מפי עוללים ויונקים.

רבי אומר:
עוללים - אלו שבחוץ, שנאמר: להכרית עולל מחוץ.
ואומר: עוללים שאלו לחם.
ויונקים - אלו שיונקים שדי אמן, שנאמר: אספו עוללים ויונקי שדים.
אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום, שנאמר: אשירה לה'.

רבי מאיר אומר:
אף עוברין שבמעי אמן, פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום, שנאמר: במקהלות ברכו אלוהים אדני ממקור ישראל, ולא ישראל בלבד אמרו שירה, אלא אף מלאכי השרת, שנאמר: ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ.

כי גאה גאה -
גָּאַנִי וּגְאִיתִיו.
גאני במצרים, כה אמר ה' בני בכורי ישראל.
אף אני גאיתיו במצרים, שנאמר: השיר יהיה לכם וגו'.

גאני על הים, ויסע מלאך האלהים וגו'.
אף אני גאיתיו על הים ואמרתי לפניו שירה.

דבר אחר:

גאה גאה -
גאה ועתיד להתגאות, שנאמר: כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם וגו',
ועל כל ארזי הלבנון וגו',
ועל כל ההרים הרמים וגו'
ועל כל מגדל גבוה וגו'
ועל כל אניות תרשיש,

ואומר: ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים.
ואומר: והאלילים כליל יחלוף.

סימן רמג
דבר אחר:
גאה גאה -
מתגאה הוא על כל המתגאים, שבמה שאומות מתגאים לפניו, בו נפרע מהן, שכן הוא אומר בדורו של מבול: שורו עבר ולא יגעיל וגו' ישלחו כצאן עויליהם וגו' ישאו בתוף וכנור וגו'.
מה נאמר שם?
ויאמרו לאל סור ממנו וגו' מה שדי כי נעבדנו.
אמרו: לא טיפת גשמים היא, אין אנו צריכין לה, אלא ואד יעלה מן הארץ.
אמר להם המקום: שוטים שבעולם, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים?!
בה אני נפרע מכם, שנאמר: ויהי הגשם על הארץ.

ר' יוסי בן דורמסקית אומר:
הם נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעושת תאותן, והמקום פתח עליהם מעינות מלמטה ומלמעלה כדי לאבדן, שנאמר: ביום הזה נבקעו וגו'.

וכן אתה מוצא באנשי מגדל, שבמה שנתגאו, בו נפרע מהן, שנאמר: הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ.
אחריו מה כתיב?
ויפץ ה' אותם משם.

וכן אתה מוצא באנשי סדום, שבמה שנתגאו לפניו, בו נפרע מהן, שנאמר: ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר אבניה וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' לא הדריכהו בני שחץ.
אמרו הסדומים: אין אנו צריכין שיבא אדם אצלנו, שהרי מזון יוצא מאצלנו, וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצא מאצלנו, בואו ונשכח הרגל מבינינו!
אמר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים, ואתם אומרים: נשכח הרגל?!
אף אני אשכח אתכם מן העולם, שנאמר: פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל לפיד בוז לעשתות שאנן וגו' ישליו אהלים לשודדים וגו'.
מי גרם להם?
לאשר הביא אלוה בידו.

וכן הוא אומר: ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני.
מי גרם להם?
ואסיר אתהן כאשר ראיתי.

וכן הוא אומר: הנה זה היה עון סדום אחותך וגו'
לכך מה גרם להם?
ויד עני ואביון לא החזיקה.

וכן הוא אומר: לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה.
ואחריו מה כתיב?
ותשקין את אביהן יין.
וכי מנין היה להם יין במערה?
אלא שזימן להם הקב"ה יין, כענין שנאמר: והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, אם כך זימן המקום למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו.

וכן את מוצא במצרים, שבמה שנתגאו לפניו בו נפלו, שנאמר: ויקח שש מאות רכב בחור. וכתיב אחריו: מרכבות פרעה וחילו וגו.

וכן אתה מוצא בסיסרא במה שנתגאה לפניו, בו נפרע ממנו, שנאמר: ויזעק סיסרא את כל רכבו.
מה כתיב אחריו?
מן השמים נלחמו.

וכן אתה מוצא בשמשון, שבמה שנתגאה לפניו, בו נפל ונפרע ממנו, שנאמר: ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני.
אחריו מה כתיב?
ויאחזהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידוהו עזתה.

ר' יהודה אומר:
תחלת קלקלתו בעזה, לפיכך היה עונשו בעזה.

וכן אתה מוצא באבשלום, במה שנתגאה בו, נפרע ממנו, שנאמר: וכאבשלום לא היה איש יפה ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים.

ר' יהודה אומר:
נזיר עולם היה, והיה מגלח אחד לשנים עשר חדש, שנאמר: ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך וגו' כי נדר נדר עבדך וגו'.

ר' יוסי אומר:
נזיר ימים היה, והיה מגלח אחד לשלשים יום, שנאמר: מקץ ימים לימים אשר יגלח.

ר' אומר:
כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך בני מלכים להיות מגלחים מערב שבת לערב שבת.
וכן הוא אומר: ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד.

וכן אתה מוצא בסנחריב, שנאמר: ביד מלאכיך חרפת ה'.
וכתיב: אני קרתי ושתיתי מים.
מהו אומר?
ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.
אמרו: הגדול שבהן היה ממונה על קפ"א אלף, והקטן שבהן לא היה על פחות משני אלפים, שנאמר: ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני, ואתנה לך אלפים סוסים.
ואומר: זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך וגו', את מי חרפת וגדפת.
ואומר: עוד היום בנוב לעמוד.

וכן אתה מוצא בנבוכדנצר, שבמה שנתגאה, בו נפל, שנאמר: ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה אעלה על במתי עב.
וכתיב אחריו: אך אל שאול תורד.

וכן אתה מוצא בִּכְרַךְ צור, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר: את אמרת אני כלילת יופי בלב ימים גבולך.
וכתיב: הנני עליך צור והעליתי עליך גויים רבים כהעלות הים לגליו.

וכן אתה מוצא בנגיד צור שנאמר בן אדם אמור לנגיד צור וגו' יען גבה לבך ותאמר אל אני.
מהו אומר: מותי ערלים תמות ביד זרים?
הא במה שאומות העולם מתגאים לפניו, בו נפרע מהן, שנאמר: כי גאה גאה.

א"ר חמא בר חנינא:
בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד שר של מצרים, ונשתטח לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, במדת רחמים בראת עולמך ואת מתגאה בחזקה?!
מיד קרא הקב"ה לכל שרי האומות והיה מסדר לפניהם כל המאורע.
אמר: שפטו נא ביני ובין זה, שבתחלה ירדו בני למצרים ולא ירדו אלא לגור, שנאמר: ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו - עמד פרעה וכבשן לעבדים.
בתחלה עשאם רועים, שנאמר: ואם ידעת ויש בם אנשי חיל וגו'.
חזר ועשאם בנאים, שנאמר: ויבן ערי מסכנות - למעטן מפריה ורביה.
וחזר וגזר עליהן: כל הבן הילוד.
חזר ואמר: אם בן הוא והמתן אותו.
אמר לפניו: רבונו של עולם, הדין עמך ועמך האמת, אלא אם רצונך תושיע את ישראל, ולא תאבד את מצרים.

א"ר יהושע בן לוי:
כיון שראה מיכאל ששרי האומות מלמדן סניגוריא על מצרים, רמז לגבריאל וטס למצרים טיסה אחת, ושמט לבנה עם טיטה ותינוק אחד מה ששקעוהו בבנין, עמד לו לפני הקב"ה,
אמר לפניו: רבונו של עולם, בזה עניין שעבדו בניך. כיון שראתה מידת הדין, אמרה: עשה דין לבניך במצרים, שרובן חייבין. מיד טבעו מצרים, שנאמר: דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, אותו חומר שהביא גבריאל גרם למצרים לטבען.

אמר ריש לקיש:
מאי דכתיב: שירו לה' כי גאה גאה?
שירו למי שמתגאה על גאים.

ארבעה גאים הם בעולם:
אריה בחיות,
שור בבהמות,
ונשר בעופות,
ואדם גאה על כולם.
נטלן הקב"ה וקבען בכסא הכבוד שמתגאה על הגאים.

סוס ורוכבו רמה בים -
וכי סוס אחד היה שכתוב סוס ורוכבו?!
אלא כולן לא היו ספונים לפני הקב"ה אלא כאחד.

דבר אחר:
סוס ורוכבו -
קשרם הקב"ה זה בזה כדי שיהנו ישראל בביזה, למה?
כיון שיצאו ישראל ממצרים ויצאו המצריים לרדוף אחריהם, אמר להם פרעה: יודע אני שנטלו כספיכם וזהביכם, אלא אל תתנו דעתכם בבזה.
מה עשה?
פתח להם אוצרות של יוסף, אמר להם: טלו לכם כסף וזהב, וטלו ועטרו את סוסיהם, שנאמר: כל סוס רכב פרעה, לפיכך היו קשורין זה בזה כדי שיהנו ישראל, ולעולם הבא כל מה שאומות העולם מסגלין לישראל, הוא שנאמר: והיה סחרה ואתננה וגו'.

דבר אחר:
וכי סוס אחד הוא ורכב אחד הוא, והלא כבר נאמר: ויקח שש מאות רכב מרכבות פרעה וחילו?!
אלא כשישראל עושין רצונו של מקום - אין אויביהן לפניהן אלא כסוס אחד ורוכבו.

כיוצא בדבר אתה אומר: כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב.
וכי סוס אחד ורכב אחד הוא, והלא כבר נאמר: עם רב ממך?!
אלא כשישראל עושין וכו'.

סוס ורוכבו -
מגיד שהסוס קשור ברכב ורכב קשור בסוס, ועולין למרום ויורדין לתהום, ואין נפרדין זה מזה.
משל אדם זורק שני כלים לאויר, סוף אחד מהן להפרד מחברו. אבל כאן רמה וירה.
רמה - שהיו עולין למרום.
ירה - שהיו יורדין לתהום ואינן נפרדין זה מזה.

כתוב אחד אומר: רמה,
וכתוב אחד אומר ירה,
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?!
אלא רמה שהיו עולין למעלה, ירה שהיו יורדין למטה.

דבר אחר:

רמה, כיון שראו ישראל שרה של מלכות מצרים נופל, התחילו נותנין שבח, לכך נאמר: רמה. וכן אתה מוצא שאין המקום עתיד להיפרע מן המלכיות לעתיד לבא, עד שיפרע משריהם תחלה, שנאמר: והיה ביום ההוא יפקוד ה'. על צבא המרום במרום,
ואחר כך: ועל מלכי האדמה וגו'.

ואומר: איך נפלת משמים הילל בן שחר,
ואחר כך: נגדעת לארץ חולש על גויים.

ואומר: כי רותה בשמים חרבי.
ואחר כך על אדום תרד.

סוס ורוכבו רמה בים -
לעתיד לבא הקב"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידן בידן.
אומר לסוס: למה רצת אחר בני?
והוא אומר: מצרי הריצני על כרחי וכו' שנאמר, כי בא סוס פרעה.

שאל אנטונינוס את רבינו:
בשעה שאדם מת והגוף כלה, והקב"ה מעמידו בדין,
א"ל: עד שאתה שואלני על הגוף שהוא טמא, שאלני על הנשמה שהיא טהורה.
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה, והושיב המלך בה שומרים, אחד חגר ואחד סומא וכו'.

ר' איסי בן עזאי אומר:
נאמר כאן סוס סתום, ונאמר להלן סוס מפורש, שנאמר: והיה ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשיגעון.
ואומר: זאת תהיה המגפה.
ואומר: וכן תהיה מגפת הסוס, בא מפורש ולימד על הסתום.
מה מפורש בחמשים מכות, אף סתום בחמשים מכות.

סימן רמד
עזי וזמרת יה -
אין עזי אלא תורה, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן.
ואומר: ועוז מלך משפט אהב.

דבר אחר:
אין עזי אלא מלכות, שנאמר: ה' בעזך ישמח מלך.
ואומר: ה' עוז לעמו יתן.
ואומר: ויתן עוז למלכו.

דבר אחר:
אין עזי אלא תוקף, שנאמר: ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה.
ואומר: עוזי ומגני בו בטח לבי וגו'.

דבר אחר:
עוזר ומסמך אתה לכל באי עולם, אבל לי ביותר עשאני אמירה, שנאמר: וה' האמריך היום ואף אני עשיתיו אמירה, דכתיב: את ה' האמרת היום.
והרי כל האומות שבחו את מי שאמר והיה העולם, אבל שלי נעים לפניו, שנאמר: ונעים זמירות ישראל.
ישראל אומרים: שמע ישראל ה' אלהינו.
ורוח הקדש צווחת מן השמים ואומרת: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

ישראל אומרים: מי כמכה באלם ה'
ורוח הקדש צווחת מן השמים, ואומרת: אשריך ישראל מי כמוך.

ישראל אומרים: כה' אלהינו בכל קראנו אליו
ורוח הקדש צווחת ואומרת: כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו.

ישראל אומרים: כי תפארת עוזמו אתה
ורוח הקודש צווחת ואומרת ישראל אשר בך אתפאר.

דבר אחר:

עזי וזמרת יה -
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו מרגלית אחת, בא בנו ואמר לו: תן אותה לי.
אמר לו: אינה שלך, הטריח עליו ונתנה לו.
כך ישראל אמרו שירה: עזי וזמרת והיו מבקשין מן הקב"ה שיתן להם את התורה.
אמר להם: אינה שלכם, של עליונים היא, כיון שהטריחו עליו נתנה להם, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן.

ויהי לי לישועה -
היה לי ויהיה לי לעתיד לבא.

זה אלי -
ר' אליעזר אומר:
מנין אתה אומר: שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וישעיה?
שנאמר: וביד הנביאים אדמה.
וכתיב: נפתחו השמים ואראה וגו'.

משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו, וגבוריו מימינו ומשמאלו, וחיילות מלפניו ומלאחריו, והיו הכל שואלין לומר: אי זה המלך, מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן, אבל כשנגלה הקב"ה על הים, לא הצורך אחד מהן לשאול אי זהו המלך, אלא כיון שראוהו הכירוהו, פתחו כולן ואמרו: זה אלי ואנוהו.

ר' ישמעאל אומר:
וכי אפשר לו לבשר ודם להשוות לקונו?
אלא אתנאה לו במצוות, אעשה לפניו: לולב נאה, סוכה נאה, ציצית נאה, תפלין נאה.

אבא שאול אומר:
נדמה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה תהא חנון ורחום.

ר' יוסי אומר:
אגיד נאותיו ושבחו של מי שאמר והיה העולם בפני כל אומות העולם.

ר' יוסי בן דורמסקית אומר:
אעשה לפניו בית המקדש, שנאמר: ואת נוהו השמו.
ואומר: חזה ציון קרית מועדנו וגו'.

ר' עקיבא אומר:
אדבר בנאותיו ושבחיו בפני כל אומות העולם, שהרי אומות העולם שואלין לומר: מה דודך מדוד, שאתם מתים עליו וכך אתם נהרגין עליו, שנאמר: על כן עלמות אהבוך - אהבנוך עד מות.
וכתיב: כי עליך הורגנו כל היום - הרי אתם גבורים בואו התערבו עמנו.
וישראל אומרים לאומות העולם: מכירים אתם אותו, נאמר לכם מקצת שבחו: דודי צח ואדום דגול מרבבה.
כיון ששומעין אומות העולם שבחו של מי שאמר והיה העולם, אומרים להם לישראל: נלכה עמכם, שנאמר: אנה הלך דודך וגו'.
וישראל אומרים לאומות העולם: אין לכם חלק בו אלא, דודי לי ואני לו, אני לדודי ודודי לי.

וחכמים אומרים:
עד שאבוא עמו לבית מקדשו.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה בנו במדינת הים, יצא אחריו, הלך לו למדינה אחרת, יצא אחריו, עד שעמד עליו. כך, כשירדו ישראל למצרים שכינה ירדה עמהם, שנאמר: אנכי ארד עמך מצרימה.
עלו, עלתה השכינה עמהן, שנאמר: ואנכי אעלך גם עלה.
ירדו לים שכינה עמהן, שנאמר: ויסע מלאך האלהים.
יצאו למדבר שכינה עמהם, שנאמר: וה' הולך לפניהם יומם, עד שאבוא עמו לבית מקדשו.

וכן הוא אומר: כמעט שעברתי מהם.

זה אלי -
עמי נהג במדת רחמים, ועם אבותי נהג במדת רחמים.

ומנין שאין אלי אלא מידת רחמים?
שנאמר: אלי אלי למה עזבתני.
ואומר: אל נא רפא נא לה.
ואומר: אל ה' ויאר לנו.

סימן רמה
זה אלי ואנוהו -
התנאה לפניו במצוות:
עשה סוכה נאה,
ולולב נאה,
שופר נאה,
כתוב ספר תורה לשמו בדיו נאה,
בקולמוס נאה,
בלבלר אומן,
וכורכו בשיראות נאין.

אבא שאול אומר:
הוי דומה לו:
מה הוא רחום וחנון,
אף אתה רחום וחנון.

מאן תנא להא דתנו רבנן:
לולב מצווה לאגדו, לא אגדו כשר.

אי כרבי יהודה:
כי לא אגדו אמאי כשר?
ואי כרבנן מאי מצוה.
לעולם כרבנן, ומאי מצווה?
משום זה אלי ואנוהו.

תניא:
הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה, וטעה ולא הטיל בו דל"ת?
מעביר עליו קולמוס ומקדש - דברי ר' יהודה.

וחכמים אומרים:
אין השם מן המובחר, בעינא זה אלי ואנוהו וליכא.

דרש רבי עקיבא:
בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו וכו', עד ויניקהו דבש מסלע.
והם הכירוהו תחלה - זה אלי ואנוהו.

דרש ר' יוסי הגלילי:
בשעה שעלו ישראל מן הים וכו', כיון שראו השכינה עולל הגביה צוארו, ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו: זה אלי ואנוהו, שנאמר: מפי עוללים וגו'.

תניא:
זה אלי ואנוהו -
התנאה לפניו במצוות:
עשה לך ספר תורה נאה וכו'.

א"ר זירא:
הדור מצווה עד שליש במצוה.

בעי רב אשי:
שליש מלגיו או שליש מלבר?
תיקו.

במערבא אמרי משמיה דרבי זירא:
עד שליש משלו, מכאן ואילך משל הקב"ה.

תמן תנינן:
אלו דברים שאין להם שיעור?
גמילות חסדים וכו'.
הא דאתמר בגופו, אבל בממונו יש לו שיעור.

ואתיא כדאמר דיש לקיש:
נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוה, עד היכן?

ר' גמליאל בר איניא ורבי אבא בר כהנא,
חד אמר:

עד כדי תרומה ותרומת מעשר.

וחד אמר:
כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך - כמראשית כל תבואתך.

ר' גמליאל בר איניא בעא קומי ר' מנא:
מה חומש בכל שנה, לחמש שנים הוא מפסיד כולה?!
א"ל: לכתחלה לקרן, מכאן ואילך לשכר.

רב הונא אמר:
למצוות מה, לכל המצוות עד שליש, או למצוה אחת עד שליש?
סברין מימר לכל המצוות עד שליש.

ר' אבין אמר:
אף למצוה אחת.

ר' חנינא בשם רבנן דתמן:
שליש לדמים, היך עבידא?
לוקח אדם מצווה אחת וראה מצווה אחרת נאה הימנה, עד כמה מטריחים עליו?
עד שליש.

תני ר' ישמעאל:
זה אלי ואנוהו -
התנאה לפניו במצוות וכו'.

אלהי אבי וארוממנהו -
אני מלכה בת מלכים, אהובה בת אהובים, קדושה בת קדושים, טהורה בת טהורים.

משל לאדם שהלך לקדש אשה, פעמים בוש בה, פעמים בוש במשפחתה, פעמים בוש בקרובותיה, אבל אני איני בוש, מלכה בת מלכים, אהובה בת אהובים.

אלהי אבי וארוממנהו -
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
כשישראל עושין רצונו של מקום - מתגדל שמו בעולם, שנאמר: ויהי כשמוע כל מלכי האמורי. וכן רחב הזונה אמרה: כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבו.
ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - שמו מתחלל בעולם, שנאמר: ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ואחמול על שם קדשי אשר חללוהו וגו', לכן אמור לבית ישראל כה אמר אדני אלוהים לא למענכם אני עושה וגו', וקדשתי את שמי הגדול.

אלהי אבי וארוממנהו -
לא על הנסים שעשית עמי בלבד אני אומר לפניך שירה ושבח, אלא על הנסים שעשית עמי ועם אבותי, ועושה עמי בכל דור ודור - אלהי אבי וארוממנהו.

סימן רמו
ה' איש מלחמה -
ר' יהודה אומר:
הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין.
נגלה עליהן כגבור חגור חרב, שנאמר: חגור חרבך על ירך גבור.
נגלה כפרש, שנאמר: וירכב על כרוב.
נגלה בשריון וכובע, שנאמר: וילבש צדקה כשרין.
נגלה בחנית, שנאמר: לנגה ברק חניתך. וכתיב: והרק חנית וסגור.
נגלה בקשת ובחנית וחצים, שנאמר: עריה תעור קשתך. וכתיב: וישלח חציו ויפיצם.
נגלה עליו בצנה ומגן, שנאמר: צנה וסוחרה אמתו ואומר: החזק מגן וצנה וגו'.

או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו?
תלמוד לומר: ה' שמו - בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו.
ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו?!
אלא שאם צרכו ישראל להם, למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה, אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם, שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם.

ה' איש מלחמה ה' שמו -
למה נאמר?
לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה, שנאמר: ה' איש מלחמה.
נגלה בסיני כזקן מלא רחמים, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל וגו'.
וכשנגאלו מהו אומר?
וכעצם השמים לטהר.
ואומר: חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר, שתי רשויות הן, אלא ה' איש מלחמה ה' שמו.
הוא במצרים,
הוא על הים.
הוא לשעבר,
והוא לעתיד לבא.
הוא בעולם הזה,
והוא בעולם הבא, שנאמר: ראו עתה כי אני אני הוא וגו'.
וכתיב: כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא.

יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין, אבל אין לו לא כח, ולא גבורה, ולא תכסיס, ולא מלחמה.
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא לו כח, ולו גבורה, תכסיס ומלחמה, שנאמר: כי לה' המלחמה.
וכתיב: לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וגו'.

יש גבור במדינה וכחו עליו, בן ארבעים אינו דומה לבן שישים, ובן שישים אינו דומה לבן שבעים, אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט.
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אני ה' לא שניתי.

יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו, אפילו אביו אפילו קרובו, הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים, ה' שמו -
שהוא מרחם על בריותיו, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון.

יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו, שכבר יצא מידו.
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום, כביכול גזרה יוצאה מלפניו, שנאמר: אם שנותי ברק חרבי. עשו תשובה מיד הוא מחזירה, שנאמר: ותאחז במשפט ידי. שומע אני שהוא מחזירה ריקם?
תלמוד לומר: אשיב נקם לצרי.
על מי הוא מחזירה?
על אומות העולם מכחישי ה', שנאמר: ולמשנאי אשלם.

מלך בשר ודם יוצא למלחמה, ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו.
והוא אומר להם: זעוף הוא, במלחמה הוא לכשיחזור וינצח אתם באין ושואלין צרכיהן מלפניו.
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ה' איש מלחמה - שהוא נלחם במצרים.

ה' שמו -
שהוא שומע צעקת כל באי עולם, שנאמר: שומע תפילה עדיך כל בשר יבאו.

מלך בשר ודם עומד במלחמה, אינו יכול לזון את חיילותיו, ולא לספק להם אכסניות.
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים.

ה' שמו -
שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו, שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים.
וכתיב: נותן לחם לכל בשר.

ה' איש מלחמה -
אפשר לומר כך?!
והלא כבר נאמר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'.
וכתיב: וקרא זה אל זה ואמר וגו'.
ואומר: והנה כבוד אלהי ישראל,
ומה תלמוד לומר: איש מלחמה?
מפני חבתכם ומפי קרבתכם אקדש שמי בכם.

ה' שמו -
בשמו הוא נלחם, אינו צריך אחת מכל מדות הללו.
וכן דוד הוא אומר: אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו'
וכתיב: אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו
מהו אומר?
ה' הושיעה וגו'.
וכן אסא אומר: ויקרא אסא אל ה'.

שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם.
מידת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים, וכשהוא יוצא לשלום, אינו בא אלא בבני אדם מועטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך, אלא כשהוא יוצא למלחמה, אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר: ה' איש מלחמה.
וכן הוא אומר: וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל, וכשהוא בא בשלום, בא באלפים וברבבות, שנאמר: רכב אלוהים רבותים.

מרכבות פרעה וחילו ירה בים -
במדה שאדם מודד בה מודדין לו.
הם אמרו:מי ה' אשר אשמע בקולו
ואף אתה באותה מדה מדדת להם,לכך נאמר: ירה בים.

כתוב אחד אומר:ירה,
וכתוב אחד אומר רמה וכו'.

דבר אחר:

מרכבות וגו' -
במדה שמדדו בה מדדת להם.
הן אמרו: כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וגו'.
אף אתה באותה מדה מדדת להם, לכך נאמר: מרכבות פרעה וחילו ירה בים.

דבר אחר:

הם אמרו: ויקח שש מאות רכב,
אף אתה מרכבות פרעה וחילו.

הם אמרו: ושלשים על כלו,
אף אתה מבחר שלשיו טבעו בים סוף.

הם מררו את חייהם בטיט,
אף אתה באותה מדה עשית להם מים בטיט, והיו משתקעין בהם לכך נאמר: טבעו בים סוף, ואין טביעה אלא טיט, שנאמר: ויטבע ירמיהו בטיט.
ואומר: טבעתי ביון מצולה לכך נאמר: טבעו בים סוף.

תהומות יכסימו -
וכי תהומות יש שם, והלא עשונית היא?!
אלא מלמד שעלו תהום העליון ותהום התחתון, והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות, לכך נאמר: תהומות יכסימו.

דבר אחר:

שעלה תהום התחתון על תהום העליון וחפה עליהם את הרקיע, והקדיר עליהם את הכוכבים וכל מאורי אור בשמים, מפני מה?
ונתתי חשך על ארצך נאם ה'.
וכן הוא אומר: כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם, מפני מה?
חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו.
וכן הוא אומר: ובתחפנחם חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבת בה גאון עוזה, מפני מה?
כי היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה.
וכן הוא אומר: ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם.

יונה ירד לתהום אחד, שנאמר: תהום יסובבני.
והם ירדו לשני תהומות, שנאמר: תהומות יכסימו.

יונה ירד למצולה אחת, שנאמר: ותשליכני מצולה.
והן ירדו לשני מצולות, שנאמר: ירדו במצולות, ואין מצולה אלא מים עזים, שנאמר: ותשליכני מצולה.
וכתיב: ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים.
וכי מצולות יש שם, והלא עשונית היא?!
אלא מלמד שנפרץ הים הגדול לתוכו, והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות, לכך נאמר: ירדו במצולות.

במדה שמדדו מדד להם.
הם אמרו: וראיתן על האבנים,
ואף אתה עשית להן מים כאבנים, והיו מים מכין על מקום האבנים, לכך נאמר: כמו אבן.

דבר אחר:

כמו אבן -
היא הייתה מיתה בינונית.
הרשעים שבהן היו מטורפין כקש,
הבינונים כאבן,
הפקחין שבהן צללו כעופרת במים אדירים.

דבר אחר:

כמו אבן -
על שהקשו לבן כמו אבן.
אבל אתה חסדך וטובך ורחמיך הרבים, וימינך שהיא פשוטה לכל באי עולם, שנאמר: ימינך ה' ימינך – ימינך ה' - שני פעמים, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, בי נשבעתי יצא מפי צדקה.

נאדרי בכח -
נאה אתה ואדיר בכח, שנתת ארוכה לדורו של מבול לעשות תשובה ולא עשו, שנאמר: ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם וגו' ולא גמרת עליהם כליה עד שהשלימו רשעם לפניך.

וכן אתה מוצא באנשי מגדל, שנתת להם ארוכה, שנאמר: ויאמר ה' הן עם אחד וגו', ואין עתה אלא תשובה, שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך, לא גמרת עליהם כליה עד שהשלימו רשעם לפניך.

וכן אתה מוצא באנשי סדום, שנתת להם ארוכה לעשות תשובה ולא עשו, שנאמר: ויאמר ה' זעקת סדום וגו' ארדה נא ואראה.
מה נאמר שם?
וה' המטיר על סדום וגו' אם יעשו תשובה - הרי מטר, ואם לאו - הרי גפרית ואש, ולא גמרת עליהם וכו'.

ימינך ה' -
כשישראל עושין רצונו של מקום - הן עושין שמאל ימין, שנאמר: ימינך ה' שני פעמים,
וכשאין עושין רצונו של מקום - עושין ימין שמאל, שנאמר: השיב אחור ימינו.

כשישראל עושין רצונו של מקום - אין שינה לפניו, שנאמר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
וכשאין עושין רצונו של מקום - כביכול שינה לפניו, שנאמר: ויקץ כישן ה'.

כשישראל עושין רצונו של מקום - אין חמה לפניו, שנאמר: חמה אין לי.
וכשאין עשוין רצונו של מקום - כביכול חמה לפניו, שנאמר: וחרה אף ה'.

כשישראל עושין רצונו של מקום - הוא נלחם להם, שנאמר: ה' ילחם לכם.
וכשאין עושין רצונו של מקום - הוא נלחם בם, שנאמר: ויהפך להם לאויב, והוא נלחם בם.
ולא עוד, אלא שהן עשוין רחמן אכזרי, שנאמר: והיה ה' כאויב.

תרעץ אויב -
רעצת אויב אינו אומר כאן, אלא תרעץ אויב לעתיד לבא, שנאמר: בזעם תצעד ארץ וגו'.

תרעץ אויב -
זה פרעה שנאמר: אמר אויב.

דבר אחר:

זה עשו, שנאמר: יען אמר האויב.

רבי חנינא בר פפא רמי:
כתיב: שדי לא מצאנוהו שגיא כח.
וכתיב: ימינך ה' נאדרי בכח?!
לא קשיא, כאן בשעת הדין, כאן בשעת מלחמה.

סימן רמז
וברוב גאונך וגו' -
הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך.
ומי הם שקמו כנגדך?
מי שקמו כנגדך, מי שקמו כנגד בניך.

תהרוס קמינו לא נאמר אלא תהרוס קמיך, מגיד הכתוב שכל מי שהוא קם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד מי שאמר והיה העולם.

וכן הוא אומר: אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד.
כי הנה אויביך יהמיון, מפני מה?
על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך,
הלא משנאיך ה' אשנא,
מפני מה?
תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי.
וכן הוא אומר: כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו.

ר' יהודה אומר:
בבבת עין אינו אומר, אלא בבבת עינו, כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר, אלא שכנה הכתוב.
כיוצא בו אתה אומר: ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו, אלא שכנה הכתוב.
כיוצא בו אתה אומר: בעון אשר ידע כי מקללים להם, אלא שכנה הכתוב.
כיוצא בו אתה אומר: הלא אתה הוא מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות, אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו: ההימיר גוי אלוהים וגו' אלא שכנה הכתוב.
כיוצא בו: וימירו את כבודם וגו' אלא שכנה הכתוב.
כיוצא בו: ואם ככה את עושה לי וגו', אלא שכנה הכתוב.
כיוצא בו: אין לנו חלק בדוד וגו' אלא שכנה הכתוב.
כיוצא בו: אשר בצאתו מרחם אמו וגו', אלא שכנה הכתוב.
כיוצא בו: והנה שולחים את הזמורה אל אפם, אלא שכנה הכתוב.
אף כאן אתה אומר: כי (כל) הנוגע בכם וכו' (כתוב ברמז קפ"א).

וכל מי שהוא עוזר לישראל, כאלו עוזר להקב"ה, שנאמר: אורו מרוז אמר מלאך ה' וגו'. הרבית להתגאות כנגד מי שקם כנגדך, ומי הם שקמו כנגדך?
מי שקמו כנגד ידידיך.
ומה טיבן?
את כדרלעומר מלך עילם וגו' ויחלק עליהם לילה וגו',
מי העיר ממזרח וגו',
יתן כעפר חרבו וגו' ירדפם יעבור שלום.

וכן הוא אומר: נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' מטה עוזך ישלח ה' מציון עמך נדבות ביום חילך נשבע ה' ולא ינחם.

הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך, ומי הן?
מי שקמו כנגד בניך.
פרעה וכל חילו, שנאמר: ויקח שש מאות רכב.
מהו אומר?
מרכבות פרעה וחילו.

סיסרא וכל רכבו, שנאמר: ויזעק סיסרא את כל רכבו, מהו אומר?
מן שמים נלחמו וגו'.

סנחריב וכל אגפיו, שנאמר: ביד עבדיך חרפת ה' אני קרתי ושתיתי מים וגו', מהו אומר? וישלח ה' מלאך (ויך) [ויכחד] כל גבור חיל וגו'.

נבוכדנצר וכל המונו, שנאמר: ואתה אמרת השמים אעלה וגו'.
אמר נבוכדנצר: אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה, שנאמר: אעלה על במתי עב.
א"ל הקב"ה: אתה רצית לפרוש עצמך מבני אדם, סוף בני אדם נפרשין ממך, שנאמר: לקצת ירחין תרי עשר וגו' ענה מלכא ואמר וגו' עוד מלתא בפום מלכא וגו' ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא וגו' בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר וגו' כולא מטא על נבוכדנצר וגו' כולא מטא על נבוכדנצר מלכא וגו' בלשאצר מלכא עבד לחם רב וגו' אמר בטעם חמרא וגו' היתיו מאני דהבא וגו' אישתי חמרא ושבחו לאלהי דהבא וככפא וגו' בה שעתא נפקה אצבען וגו' אדין מלכא וגו' זיוהי שנין עלוהי.
וכן הוא אומר: הוי משקה רעהו וגו', שבעת (כבוד מקלון) [קלון מכבוד] וגו' ביה בליליא קטיל בלשאצר.

הרסת קמיך אין כתיב כאן, אלא תהרוס קמיך לעתיד לבא, שנאמר: אלוהים הרס שנימו בפימו, מפני מה? כי לא יבינו אל פעולות ה' וגו'.
יהרסם - בעולם הזה ולא יבנם - לעולם הבא.

שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך - לעתיד לבא, שנאמר: שפך עליהם זעמך וגו' ואומר: שפוך חמתך אל הגוים, מפני מה?
כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו - נוה שאנן.

יאכלמו כקש -
לעתיד לבא, שנאמר: והיה בית יעקב אש
ואומר: ביום ההוא אשים את אלופי יהודה וגו' כל העצים דולקין ואין קולן הולך, אבל הקש כשהוא דולק קולו הולך, כך היה קולן של מצרים הולך מפני הפורענות שהבאת עליהן.
כל העצים כשהן דולקין יש בהן ממש, אבל הקש כשהוא דולק אין בו ממש, שנאמר: ויקח שש מאות רכב.
שומע אני שהיה בהן ממש?
תלמוד לומר: יאכלימו כקש, מה הקש הזה כשהוא דולק אין בו ממש, כך לא היה בהן ממש, מפני הפורענות שהבאת עליהן.
וכן הוא אומר: יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו.
ללמדך, שלא הייתה מלכות ירודה משל מצרים, אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל. וכשהוא מושל את המלכות אינו מושלן אלא בארזים, שנאמר: הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף.
ואומר: ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו.
ואומר: אילנא די חזית די רבה.
וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כקש, שנאמר: יאכלמו כקש.
כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף ובזהב, שנאמר: אנת הוא ראשה די דהבא. וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כעופרת, שנאמר: צללו כעופרת.
כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא כחיות, שנאמר: וארבע חיון רברבן.
וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כשועלים, שנאמר: אחזו לנו שועלים.

שאל אנטונינוס את רבינו:
אני מבקש לילך לאלכסנדריא שמא יעמוד (עליו וינציה) [עלי וינצחני]?
א"ל: איני יודע, מכל מקום כתיב לנו שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מושל ולא שר, שנאמר: מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים.

סימן רמח
וברוח אפיך נערמו מים -
במדה שמדדו בה מדדת להם:
הם אמרו: הבה נתחכמה לו,
אף אתה נתת ערמומית במים, והיו המים נלחמים בהן בכל מיני פורענות, לכך נאמר: וברוח אפיך נערמו מים.

דבר אחר:

עשאן כמין ערמות.

נצבו כמו נד -
מה נד צרור ואינו מוציא ומכניס, כך הייתה נפשם צרורה בהן בישראל, אוכלין ושותין ושמחין, ויצאו להם כדי מים מתוקים מתוך מים מלוחין, שנאמר: ויוציא נוזלים - אין נוזלים אלא מים חיים, כענין שנאמר: מעין גנים באר מים חיים.
וכתיב: שתה מים מבורך.

דבר אחר:
נצבו כמו נד -
מה נוד צרור עומד, לא מוציא ולא מכניס, כך הייתה נפשם של מצרים צרורה בהן, לא מוציאין ולא מכניסין, מעולפין מריח המים, שנאמר: ירתיח כסיר מצולה.
וישראל נעשה להם הים כל מיני בשמים, שנאמר: ים ישים כמרקחה.
ואומר: עורי צפון ובואי תימן וגו'.

קפאו תהומות בלב ים -
עשאן כמין כיפה.

בלב ים -
היאך לבו של אדם נתון משני חלקים ולמעלה כיפה, כך נקפה להם הים משני חלקים ולמעלה. הים לא היה לו לב ונתן לו לב, שנאמר: בלב ים.
האלה לא היה לה לב ונתן לה לב, שנאמר: בלב האלה.
השמים לא היה להם לב ונתן להם לב, שנאמר: עד לב השמים.

יבא הים שלא היה לו לב, ויפרע מן המצריים שהיה להן לב ושעבדו את ישראל בכל מיני פורעניות, שנאמר: ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך.

תבא האלה שלא היה לה לב ונתן לה לב ותפרע מאבשלום שהיה לו לב וגנב שלוש לבבות:
גנב לב אביו,
ולב בית דין,
ולב אנשי ישראל,
שנאמר: ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל.

יבאו השמים שלא היה להם לב ונתן להם לב, ויורידו המן לישראל שהיה להם לב, ועסקו בתורה בכל לבבם ובכל נפשם, שנאמר: ואהבת את ה' אלהיך.

ולא השמים בלבד שמחים בגאולתן של ישראל, אף ההרים והגבעות, עץ פרי וכל ארזים, שנאמר: רנו שמים כי עשה ה' וגו', כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה יער וכל עץ בו, מפני מה?
כי גאל ה' (את) יעקב רנו שמים וגילי ארץ ופצחו הרים רנה כי (גאל ה' את יעקב) [נחם ה' עמו] ועניו ירחם.

סימן רמט
אמר אויב -
זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן?
ללמדך, שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו.
זה היה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: בשנת מות המלך עוזיהו.
זה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: בן אדם עמוד על רגליך.

ויש אומרים:
בן אדם חוד חידה.

זה היה תחילת הפרשה וכו'.

ויש אומרים:

הלוך וקראת באזני ירושלים זה היה וכו'.

כיוצא בו: אני קהלת הייתי מלך זה היה וכו'.

אמר אויב -
זה פרעה וכו'.
מנין היו ישראל יודעין מה פרעה חשב עליהם במצרים?
אלא רוח הקדש שרתה על ישראל, והיו יודעין מה פרעה חשב עליהן במצרים.
כיון שראה פרעה שיצאו ישראל, אמר: דיינו שנלך לרדוף אחרי ישראל, אלא בשביל כסף וזהב שלקחו ממנו כדאי הוא.
כיון שראו מקצת העם שאבדו ממון מועט, אמרי: (הוו יתרתה) נרדוף אחרי ישראל.
כיון שראה פרעה כן, אמר: כולנו שוין בבזה, שנאמר: אחלק שלל.
ולא עוד, אלא שאני פותח לכם תסבריות של כסף וזהב, ומחלק לכם אבנים טובות ומרגליות.

דבר אחר:

אמר אויב -
ולא ידע מאי אמר: לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, נרדוף נשיג נחלק אין כתיב כאן, אלא ארדוף אשיג אחלק שלל, מורדף אני להם, מותפס אני להם מחלק אני להם, שלל וממוני להם.

תמלאם אינו אומר כאן, אלא תמלאמו נפשי - ממלאין הן נפשן ממני.
תורישם ידי אינו אומר כאן, אלא תורישמו - מוריש אני עשרי וכבודי להם.

לשעבר הייתם בוזזין בהם והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות,
אבל כאן אריק חרבי תורישמו ידי.

לשעבר הייתם רוצים לאנוס נשיהן ובנותיהן והייתי תובע מידכם,
אבל כאן אריק חרבי.

ויש אומרים:
אתן חרבי אין כתיב כאן, אלא אריק חרבי.
אמר לבעול את זכוריהן, כענין שנאמר: [והריקו חרבותם] על יפי חכמתך, לפי שנאמר: גבה לבך - כנגד כן השפילו המקום ובאו עליו כל אומות העולם.

שלוש כתות נעשו מצרים על ישראל על הים:
אחת אומרת: נטול ממונם.
ואחת
אומרת נהרגם ונטול ממונם.

זו שאמרה: נטול ממונם ולא נהרגם, אמר: אחלק שלל.
וזו שאמר: נהרגם ולא נטול ממונם, אמר: תמלאמו נפשי.
וזו שאמרה: נהרגם ונטול ממונם, תורישמו ידי.

חמישה דברים היה פרעה עומד ומנאץ בתוך ארץ מצרים, שנאמר: אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל וכו'.
וכנגדן של חמש דברים, השיבה אותי רוח הקודש ואומרת: נשפת ברוחך ימינך ה' תרעץ אויב וברוב גאונך תשלח חרונך.


להמשך המדרש

הפרק הבא    הפרק הקודם