בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, תהלים פרק ה


המשך סימן תרכח
למנצח אל הנחילות -
זה שאמר הכתוב: וממתנה נחליאל - שנחלו להקב"ה לאלוה והוא נחל אותם לאומה.
וממדבר מתנה - שזכו לקבל תורה ממדבר.
אמר דוד: הואיל וכן, אני מזמר על שניהם: למנצח אל הנחילות.

דבר אחר:
וממתנה נחליאל =
לא תאמר כך אלא ממתנה נחלתי לאל, בשביל הבאר שנתן להם הקב"ה היו אומרים שירה.
באר מרים היה בור שוחה והיה לו מים שכל אשה שהייתה רוצה לילך מבית אביה לבית בעלה בספינה היתה הולכת.
וכן דוד אומר: הלכו בציות נהר.
אמרה כנסת ישראל: מתוך הבאר שנתן לי נחלתי אותו.
וכן הוא אומר: חלקי ה' אמרה נפשי.
אמר הקב"ה: אני חלקכם ואתם חלקי כי חלק ה' עמו.
אני נחלתכם ואתם נחלתי, שנאמר: יעקב חבל נחלתו לכך אמר דוד: אל הנחילות.
על הנחלה אינו אומר אלא אל הנחילות - על הנחלה שנחלתם אותו ועל הנחלה שנחל אתכם.

ומנין אתה אומר שמן הבאר נחלוהו?
שעד שלא שתו אמרו: היש ה' בקרבנו.
ומששתו אמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר:
אל הנחילות -
ארץ ישראל, שנאמר: ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים - ובית המקדש, שנאמר: מה טובו אהליך יעקב.
מה טובתם?
כנחלים נטיו - מה הנחל הזה יורד טמא ועולה טהור, אף ביהמ"ק נכנס בעונות ויוצא בלא עונות.
וכן משה אומר: כי לא באתם עד עתה את המנוחה ואל הנחלה.
מנוחה - זו הארץ.
נחלה - זו ירושלים.
אמר דוד: כל מה שנתת לנו טובים ונעימים, שנאמר: חבלים נפלו לי בנעימים וגו'.

דבר אחר:
אל הנחילות -
כמה דאת אמר: נחלה מכתי.
וכן הוא אומר: אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי - אלולא שנפלתי לא קמתי.
כי אשב בחשך ה' אור לי - אלולא שישבתי בחשך, לא היה אור לי.

סימן תרכט
דבר אחר:
למנצח אל הנחילות -
זה שאמר הכתוב: להנחיל אוהבי יש.
התורה אמרה לפני הקב"ה: רבש"ע, כתיב: אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד - מפני מה בני עניים?
והקב"ה משיבה ואומר: להנחיל אוהבי יש.

ולמה הן עניים בעוה"ז?
כדי שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו את התורה, דכתיב: כי העשק יהולל חכם.

דבר אחר:
למנצח אל הנחילות -
אמררבן שמעון בן גמליאל:
על שתי נחלות, שנחל דוד מלכות בעוה"ז ובעוה"ב, שנאמר:אף אני בכור אתנהו.
וכי בכור היה דוד והלא קטן היה?
שנאמר: ודוד הוא הקטן.

ולמה קורא אותו בכור?
מה בכור נוטל שני חלקים בנחלה, אף דוד נחל שני עולמות בעוה"ז ובעוה"ב.
אמר דוד: על שתיהן אני מזמר: למנצח אל הנחילות.

ר' יהושע בן לוי אמר:
נוטריקון הוא.
ה"א חמשה, כנגד חמשה חומשים,
נו"ן חמשים כנגד חמשים יום שבין פסח לעצרת,
חי"ת שמונה כנגד שמונה ימי מילה,
יו"ד עשרה כנגד עשרת הדברות,
למ"ד שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהם, שנאמר: כה יהיה זרעך.
ואומר: ואברהם היו יהי"ה בגימטריא שלשים.

סימן תרל
אמר ר' שמואל:
ארבעה מזמורים שהיה לאדם הראשון לאמרן אמרן דוד, אלו הם:
לה' הארץ ומלואה -
ולמה היה צריך אדם הראשון לאמרו?
שבשבילו נברא העולם על מלואו.

השמים מספרים כבוד אל -
ולמה היה צריך לאמרו?
שהוא ראה אותן תחלה.

מזמור שיר ליום השבת -
שהשבת פנתה אותו מן הדין.

ולמנצח אל הנחילות -
שהנחיל את העולם תחלה.

אמרי האזינה ה' -
אמר דוד לפני הקב"ה: בשעה שיש בי כח לעמוד לפניך בתפלה ולהוציא אמרי האזינה וכשאין בי כח התבונן מה בלבי בינה הגיגי.

ר' יהודה פתר קריא במלכיות
אמרי האזינה ה' -
בבבל.

בינה הגיגי -
במדי.

הקשיבה לקול שועי -
ביון.

כי אליך אתפלל -
באדום.

ולמה אמר מלכי ואלהי באדום?
אלא אמר ישראל לפני הקב"ה: ראה כמה שמדות כמה גזרות גזרת עלי שאבטל אלהותך ומלכותך ממני ולא בטלנו.

כי לא אל חפץ רשע אתה -
(כתוב ברמז ס"ב וברמז רל"א וברמז שכ"ו).
אין אתה חפץ בחיובן של בריות, שנאמר: אמור אליהם חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות המת.

לא יגורך רע -
שאין גר אתה אצל הרעה ולא הרעה גרה אצלך.
אתה מוצא שלש לגיונות הולכים לפני הקב"ה ואלו הם:
צדק לפניו יהלך,
ואש לפניו תאכל,
לפניו ילך דבר.


ואיזה הפנימי שלהם?

צדק, שנאמר: ולך תהיה צדקה.

אמר ר' יודן:
להודיעך כמה כחה של צדקה, ועד היכן מתן שכרה.

אמר ר' יעקב בר יעקב:
כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, שנאמר: גם ענוש לצדיק לא טוב.
וכתיב: כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.
אמר ר' הושעיא:
ארבע כתות כת לצים כו' (ברמז תקכ"ה תתק"ו).

לא יתיצבו הוללים -
אלו שלבן מלא הוללות.

דבר אחר:
אלו שמביאין יללה בעולם.

דבר אחר:
ערבוביא, כמה דאת אמר: לשחוק אמרתי מהולל.

שנאת כל פועלי און -
זה דואג ואחיתופל, שהיתה פעולתן של אמת ועשו אותה של עול.

סימן תרלא
תאבד דוברי כזב -
זה דואג ואחיתופל,

דוברי כזב -
הן ודבורן.

רבי פנחס אומר:
הם ומדברותם.

איש דמים ומרמה -
זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר באחיתופל: בא אל פלגשי אביך.
ושפיכות דמים, דכתיב: ואבוא עליו והאו יגע ורפה ידים.
וכתיב: והכיתי את המלך לבדו.
וזה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים.

נחמיה בריה דר' שמואל בר נחמני:
אמר לשאול: וכי אישות לדוד?
הלא מורד במלכות הוא, והוא חשוב כמת ועכשו מותרת.
עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש.

ושפיכות דמים, דכתיב: ולא אבו עבדי שאול המלך לשלוח יד בכהני ה', אבל דואג הרגן, שנאמר: ויסב דואג האדומי ויפגע בכהני ה'.

יתעב ה' -
שאינם לא חיין ולא נדונין.

ואני -
כאשר עשו כן עשיתי.
ומה ביני לבינם?
אלא שגמלת עלי, ואמרת לי: גם ה' העביר חטאתך לא תמות.

דבר אחר:
תאבד דוברי כזב -
מדבר בדור המבול, הם ודבורם כזב הן.

רבי פנחס אומר:
הן ומדברותיהם.

איש דמים ומרמה -
שנאמר: לאור יקום רוצח וגו'.
וכתיב: כי מלאה הארץ חמס.

יתעב ה' -
אינן לא חיין ולא נדונין, ואני כאשר עשו כן עשיתי.
ומה ביני לבינם?
אלא שגמלת עלי ואמרת לי: בוא אתה וכל ביתך אל התבה.

סימן תרלב
האשימם אלהים -
מדבר בנבוכדנאצר, שהחריב את בהמ"ק ואח"כ נטרד שנאמר: ומן אנשא לך טרדין, ואח"כ בא לקלס א"ל הקב"ה: איני רוצה לא בך ולא בקלוסך, ומי מקלסני ישראל, שנאמר: עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו.

ברוב פשעיהם הדיחמו -
אמר רבי אלכסנדראי:
אמר דוד: מאי איכפת לי ומאי איכפת להם לישראל?
אלא כי מרו בך שסרבו כנגדך.

דבר אחר:
יפלו ממוענצותיהם -
אלו אנשי מגדל.

וישמחו כל חוסי בך -
(ברמז תרכ"ד).

כי אתה תברך צדיק ה' -
בנווהג שבעולם אדם נותן לחברו ליטרא של זהב עמדו ליסטים והלכו אחריו ונטלוה ממנו, היכן היא מתנתו?
אבל הקב"ה אינו כן, אלא כי אתה תברך צדיק - משנברא העולם עד שעמד אברהם היה הקב"ה מברך את עולמו, ולבניו: ויברך אלהים את נח ואת בניו, כיון שעמד אברהם עשאו אב כל הברכות, שנאמר: והיה ברכה.

ה' כצנה -
שעשה לו הקב"ה כמגן הזה, שנאמר: אנכי מגן לך.
מהו רצון תעטרנו?
שברך אברהם בזקנה, שנאמר: ואברהם זקן בא בימים.



הפרק הבא    הפרק הקודם