[רש"י: (ב) כאשר כלו לאכול - יהודה אמר להם [ע] המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית:
כאשר כלו - כד שציאו. והמתרגם כד ספיקו, טועה כאשר כלו הגמלים לשתות מתורגם כד ספיקו כששתו די ספוקם הוא גמר שתייתם. אבל זה כאשר כלו לאכול, כאשר תם האוכל הוא, ומתרגמינן: כד שציאו:]

אות ע
דאם לא כן למה ענה יהודה לבדו על שובו שברו שזה נאמר לכולם, אלא כו'.

[רש"י: (ג) העד העד - לשון התראה, שסתם התראה מתרה בו בפני עדים.
וכן (דברים ל יט) העידותי בכם.
(שמות יט כא) רד העד בעם:
לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם - לא תראוני בלא אחיכם [פ] אתכם.
ואנקלוס תרגם: אלוהין כד אחוכון עמכון,
יישב ביאור הדבר על אופנו ולא דקדק לתרגם [צ] אחר לשון המקרא:]

אות פ
דאין לומר דפירושו כמו כל בלתי שבמקרא שפירושו אלא, דאם כן היה לו למיכתב נמי בלתי כאשר אחיכם אתכם, לכך צריך לומר דבלתי דכאן פירושו בלא. ((מהרש"ל),) שלא תאמר שכך פירושו שלא תראוני, בלתי אחיכם לבד יראני, לכן פירש שאינו כן רק שלא תראוני בלתי אחיכם אתכם.

אות צ
רצונו לומר שתירגם האי בלתי, אלא שמגיה מלת כד שהוא כמו כאשר, היינו מפני שלא דקדק אחר לשון המקרא, דדוחק הוא להגיה תיבה בפסוק.

[רש"י: (ז) לנו ולמולדתנו - למשפחותינו.
ומדרשו:
אפילו עצי עריסותינו [ק] גלה לנו:
ונגד לו - שיש לנו [ר] אב ואח:
על פי הדברים האלה - על פי שאלותיו אשר שאל הוזקקנו להגיד:
כי יאמר - אשר יאמר, כי משמש בלשון אם, ואם משמש בלשון אשר.
הרי זה שימוש אחד מארבע לשונותיו שמשמש כי, והוא אם, שהרי כי זה כמו אם, כמו עד אם דברתי דברי (כד לג):]

אות ק
רצונו לומר אפילו הקטנים השוכבים בעריסה, מדכתיב ולמולדתנו שפירושו העריסות שהילדים מונחים בהם.

אות ר
שעל פי הדברים האלה פירוש על פי שאלותיו, ואם כן ונגד לו כך וכך לפי שאלותיו, שאילו היה פירוש ונגד לו על פי הדברים האלה ששאל היש לכם אב וכו', ונגד לו את הדברים האלה מיבעי ליה.

[רש"י: (ח) ונחיה - נצנצה בו רוח הקודש [ש], על ידי הליכה זו תחי רוחך שנאמר (מה כז) ותחי רוח יעקב אביהם:
ולא נמות - ברעב. בנימין ספק יתפש ספק לא יתפש, ואנו כלנו מתים [ת] ברעב אם לא נלך, מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי:]

אות ש
דמדאמר ולא נמות פשיטא דנחיה, ולמה ליה למיכתב ונחיה, אלא וכו'.

אות ת
דקשה לו מה מהדר ליה ולא נמות דהא משום הכי שולח אותם לקנות תבואה, ועל זה פירש בנימין ספק וכו', לכך אמר ולא נמות, (מהרש"ל).

[רש"י: (י) לולא התמהמהנו - על ידך, כבר היינו שבים עם שמעון ולא נצטערת [א] כל הימים הללו:]

אות א
דאם לא כן מאי נפקא מינה אם היו שבים פעמים, אלא על כרחך עם שמעון היינו שבים והיית מרויח הצער שנצטערת עד הנה.

[רש"י: (יב) וכסף משנה - פי שנים [ב] כראשון:
קחו בידכם - לשבור אוכל, שמא הוקר השער:
אולי משגה הוא - שמא הממונה על הבית שכחו שוגג:]

אות ב
אבל לא תפרש כסף שני חוץ מכסף המושב, דאם כן הוה ליה למימר תחילה ואת הכסף המושב, ואחר כך וכסף משנה וגו'.

[רש"י: (יד) אל שדי - מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפילה [ג], הריני מתפלל עליכם:
אל שדי - שדי בנתינת רחמיו, וכדי היכולת בידו ליתן, יתן לכם רחמים, זהו פשוטו.
ומדרשו:
מי שאמר לעולם די יאמר די לצרותי, שלא שקטתי מנעורי, צרת לבן, צרת עשו, צרת רחל, צרת דינה, צרת יוסף, צרת שמעון, צרת בנימין:
ושלח לכם - ויפטר לכון, תרגומו, יפטרנו מאסיריו, לשון (שמות כא כו) לחפשי ישלחנו, ואינו נופל בתרגום [לתרגמו] לשון וישלח, שהרי לשם הם הולכים אצלו:
את אחיכם - זה שמעון:
אחר - רוח הקודש נזרקה בו, לרבות יוסף:
ואני - עד שובכם אהיה [ד] שכול מספק:
כאשר שכלתי - מיוסף ומשמעון:
שכלתי - מבנימין:]

אות ג
פירוש כך אמר יעקב לבניו אם הוא מעצמו מרגיז עליכם ומיצר אתכם, אם כן הוא מצד הטבע תפייסוהו בפירות הללו שהן מזמרת הארץ, ואם לא יתפייס בזה בודאי סיבה הוא מאת השם ואז אין חסר אלא תפילה, הריני מתפלל וכו', (מהרש"ל).

אות ד
לא שאני שכול מעתה דאם כן מאי ואל שדי יתן לכם רחמים וגו'.

[רש"י: (טז) וטבוח טבח והכן - כמו ולטבוח טבח ולהכן, ואין טבוח לשון צווי שהיה לו לומר וטבח [ה]:
בצהרים - זה מתורגם:
בשירותא, שהוא לשון סעודה ראשונה [ו] בלשון ארמי, ובלע"ז דישני"ר [ארוחת צהריים], ויש הרבה בתלמוד:
(תענית יא ב) שדא לכלבא שירותיה.
(ברכות לט ב) בצע אכולא שירותא.
אבל כל תרגום של צהרים טיהרא:]

אות ה
על משקל שלח לך, שלח העז, שהוא ציווי.

אות ו
פירוש בשחרית, אבל אין פירושו כשאר צהרים שבמקרא, משום דדרך העולם לאכול ד' שעות על היום ואפילו תלמידי חכמים דרכם לאכול בתחילת שעה ששית כדאמרינן בגמרא דשבת.

[רש"י: (יח) וייראו האנשים - כתוב בשני יודי"ן.
ותרגומו: ודחילו:
כי הובאו בית יוסף - ואין דרך שאר הבאים לשבור בר ללון בבית יוסף, כי אם בפונדקאות שבעיר. וייראו שאין זה אלא לאספם אל משמר:
אנחנו מובאים - אל תוך הבית הזה:
להתגולל - להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו.
ואונקלוס שתרגם:
ולאסתקפא עלנא [ז], הוא לשון להתעולל, כדמתרגמינן (דברים כב יד) עלילת דברים תסקופי מילין, ולא תרגמו אחר לשון המקרא.
ולהתגלל שתרגם לאתרברבא [ח] הוא לשון (קהלת יב ו) גלת הזהב.
(נחום ב ח) והצב גלתה העלתה, שהוא לשון מלכות:]

אות ז
רוצה לומר על ולהתנפל תירגם כן.

אות ח
לאתרברבא פירוש לשון אדנות, וקשה והלא זה נגד פירושו, ועוד למה תירגם לאסתקפא שלא אחר לשון המקרא, ויש לומר שמתחילה פירש על להתגולל לאתרברבא שהוא אחר לשון המקרא גלת הזהב, ואז לא נופל עליו לשון ולהתנפל אם לא שפירושו לאסתקפא עלנא פירוש להתעולל, בשלמא אי הוה פירוש של להתגולל לשון גלילת דבר כפשוטו, אז היה נופל עליו לשון להתנפל שפיר, אבל עכשיו שלהתגולל הוא לשון לאתרברבא צריך לפרש להתנפל לשון עלילות דברים, (מהרש"ל).

[רש"י: (כ) בי אדני - לשון בעיא ותחנונים הוא, ובלשון ארמי בייא בייא:
ירד ירדנו – ירידה [ט] היא לנו, רגילים היינו לפרנס אחרים, עכשיו אנו צריכים לך:]

אות ט
דייק מדכתיב כפל לשון, אבל לא דייק מדכתיב לשון ירידה ולא לשון הליכה כדפירש על רדו שמה עיין שם, ואף על גב דדברה תורה כלשון בני אדם, היכא דאיכא למדרש דרשינן, (רא"ם).

[רש"י: (כח) ויקדו וישתחו - על שאלת שלום. קידה כפיפת קדקד.
השתחוואה [י] משתטח לארץ:]

אות י
מדכתיב לעיל וישתחוו אפים ארצה.