שפתי חכמים, דברים פרק ו


[רש"י (ד) ה' אלוהינו ה' אחד - ה' שהוא אלוהינו [ל] עתה ולא אלוהי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:]

אות ל
דאם לא כן, שמע ישראל ה' אחד מיבעיא ליה. אלא דהוי כאילו אמר שמע ישראל, עכשיו הוא לבד ה' אלהינו, אבל יבא זמן וכו', כלומר שיודו כל העובדי אלילים שהוא אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות. והוא היחוד דמפקי רבותינו זכרונם לברכה מהאי קרא, כמו שאמר הכתוב והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד.

[רש"י (ה) ואהבת - עשה דבריו מאהבה [מ] אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה.
העושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו:
בכל לבבך - בשני יצריך [נ].
דבר אחר:
בכל לבבך, שלא יהיה [ס] לבך חלוק על המקום:
ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך:
ובכל מאדך - בכל ממונך יש לך אדם שממונו [ע] חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך [פ].
דבר אחר:
ובכל מאדך - בכל מידה ומידה שמודד לך בין במידה טובה בין במידת פורענות.
וכן דוד הוא אומר (תהילים קטז, יג) כוס ישועות אשא וגו'.
(שם קטז, ג) צרה ויגון אמצא וגו':]

אות מ
(הרא"ם) ולא הבינותי זה, דהכא פירש ואהבת עשה דבריו מאהבה אינו דומה וכו', ומשמע שקאי אכל המצות ואחר זה פירש בכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך, דמשמע יהרג ואל יעבור. ואלו בפרק בן סורר ומורה (דף ע"ד) אמרו: בכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך, ופירוש רש"י שם דכתיב: ואהבת את ה' אלהיך, שלא תמירנו בעבודת אלילים. ולכך נאמר בכל נפשך, כלומר תהא אהבתו חביבה לך יותר מכל החביב לך. משמע בעבודת אלילים בלבד מיירי, אבל בשאר מצות יעבור ואל יהרג וכו'. וצריך עיון (ועיין בקיצור מזרחי ובגור אריה).

אות נ
רצונו לתרץ, למה כתיב לבבך שני ביתי"ן ומפרש בשני יצריך וכו'.

אות ס
דלטעם הראשון קשה וכי הלב הוא יצרו של אדם עד שיאמר בשני יצריך? לכן אמר דבר אחר וכו'. ולפי דבר אחר קשה, למה אמר בכל לבבך, הוה ליה למימר בכל לבך, לכן צריך גם לטעם ראשון.

אות ע
(מהר"ן) דאם לא כן לכתוב חדא ותיתי אידך מיניה, תרתי למה לי? אלא יש לך וכו', לכן פירש שניהם שלא ליתן מקום ליצר הרע, והכי איתא במסכת יומא ((דף כ"ב))ובסנהדרין (דף ע"ד).

אות פ
דלפי טעם ראשון קשה, הוה ליה למימר ממונך, לכן פירש דבר אחר וכו'. ולפי דבר אחר קשה, הוה ליה למימר בכל מדך, לכן פירש גם לטעם ראשון.

[רש"י (ו) והיו הדברים האלה - ומהו האהבה?
והיו הדברים האלה [צ], שמתוך כך אתה מכיר בהקב"ה ומדבק בדרכיו:
אשר אנכי מצוך היום - לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה [ק], אלא כחדשה [ר] שהכל רצין לקראתה. דיוטגמא מצוות המלך הבאה במכתב:]

אות צ
דאם לא כן איך תפול אהבה בדבר שלא ראה ולא השיג מעולם? אלא מתוך שיהיו הדברים האלה, שהם המצות, על לבבך שעל ידן אתה מכיר הקדוש ברוך הוא, שלולא שברא ברצונו העולם, לא היה מצוונו במצות. ועל ידי שתדע שהוא הבורא וממנו הכל, אתה אוהבו ומתאוה לדעת אותו.

אות ק
סופנה לשון חשיבות הוא.

אות ר
וזהו דכתיב היום, כלומר כאלו נאמר היום. דאם לא כן, מאי מצוך היום, והלא זה ארבעים שנה שנצטוו עליה ועל כל התורה. וכן כתב הרא"ם בעצמו לקמן בפסוק היום לעשותם.

[רש"י (ז) ושננתם - לשון חידוד הוא [ש], שיהיו מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו, אלא אמור לו מיד:
לבניך - אלו התלמידים [ת].
מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלוהיכם, ואומר (מלכים ב' ב, ג) בני הנביאים אשר בבית אל, וכן בחזקיהו שלמד תורה לכל ישראל וקראם בנים שנאמר (ד"ה ב' ב, יב) בני עתה אל תשלו. וכשם שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלוהיכם, כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב' כ) אבי אבי רכב ישראל וגו':
ודברת בם - שלא יהא עיקר דבורך אלא בם [א]. עשם עיקר ואל תעשם טפל:
ובשכבך - יכול אפילו שכב בחצי היום?
תלמוד לומר: ובקומך.
יכול אפילו עמד בחצי הלילה?
תלמוד לומר: בשבתך בביתך [ב] ובלכתך בדרך.
דרך ארץ דברה תורה, זמן שכיבה וזמן קימה:]

אות ש
מלשון חצי גבור שנונים. אבל לא לשון משנה, דאם כן הוה ליה למימר ולמדתם.

אות ת
דאי בבנים ממש, הא לעיל מיניה כתיב אתה ובנך ובן בנך, וכאן כתיב דוקא לבניך. אלא על כרחך אתלמידים.

אות א
דאם לא כן, ודברת אותם הוה ליה למימר, אלא בם ולא בדברים אחרים.

אות ב
(קיצור מזרחי) נראה לי דהכי פירושו דאין לומר בשכבך ובקומך, דוקא אפילו בחצי היום ובחצי הלילה. מדכתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך אם כן כל היום וכל הלילה יקראו קריאת שמע. ואם כן הוה ליה למימר ודברת בם יומם ולילה. אלא דרך ארץ וכו', ויהיה בשכבך ובקומך פירוש על בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. ורצונו לומר בשבתך וגומר ואימתי? בזמן שכבך ובזמן קומך, דהיינו שחרית וערבית.

[רש"י (ח) וקשרתם לאות על ידך - אלו תפילין שבזרוע:
והיו לטטפת בין עיניך - אלו תפילין שבראש ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו [ג] טטפת.
טט בכתפי [ד] שתים, פת באפריקי [ה] שתים:]

אות ג
רצונו לומר, דדומה כאלו כתיב שני פעמים שנים. טט פירוש שנים הוא.

אות ד
דבכתפי כשרוצים לדבר שנים אומרים טט.

אות ה
דבאפריקי כשרוצין לדבר שנים אומרים פת. דהיינו ארבע, כלומר ארבע פרשיות בכל תפילין, ועיין בתוספות סנהדרין ריש פרק קמא.

[רש"י (ט) מזזות ביתך - מזזות כתיב, שאין צריך [ו] אלא אחת:
ובשעריך - לרבות שערי חצרות ושערי מדינות ושערי עיירות:]

אות ו
רצונו לומר, שאין צריך על פתח אחד שני מזוזות, אבל לכל פתח שבבית צריך מזוזה אחת, ולא כיש מפרשים דכוונת הכתוב הוא דפתח שאין לה אלא מזוזה בצד אחד מן הפתח, חייב לקבוע מזוזה באותו פתח (מנחות דף ל"א).

[רש"י (יב) מבית עבדים - כתרגומו: מבית עבדותא.
ממקום [ז] שהייתם שם עבדים:]

אות ז
פירוש מבית עבדים - שהייתם שם עבדים, לא מבית העבדים כי לא היו עבדים לעבדים.

[רש"י (יג) ובשמו תשבע - אם יש בך כל המידות הללו [ח], שאתה ירא את שמו ועובד אותו, אז בשמו תשבע, שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר בשבועתך, ואם לאו לא תשבע:]

אות ח
פירוש, לא שהוא מצוה לישבע כמו את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, שכל אחד מהם מצוה בפני עצמו. אלא, אם יש בך כל המדות הללו וכו' ואם לאו לא תשבע. ואם כן וי"ו ובשמו נוסף, וצריך להוסיף מלת אם קודם את ה' אלהיך תירא (רא"ם).

הפרק הבא    הפרק הקודם