בשבילי התנ"ך
 

תנחומא, ויקרא, פרק יא

סימן ו

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם, זאת החיה אשר תאכלו
זה שאמר הכתוב: עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גויים (חבק' ג ו).

מהו עמד וימודד ארץ?

בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא ליתן התורה לישראל, עמד ומדד את הארץ ונתן התורה במדבר בפרהסיא. לכך כתוב: עמד וימודד ארץ, שבקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם למדידת מימיו, כעניין שנאמר: מי מדד בשעלו מים (ישע' מ יב).

וכיון שלא קבלו אומות העולם את התורה, כבר היה העולם חוזר למדידת מימיו אילולי ישראל שקבלו את התורה ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה (שמות כד ז).
וכיון שקיבלוה, שקט העולם, שנאמר: ארץ יראה ושקטה (תהלי' עו ט).
ומשם נטלו הגויים אפופסין, שנאמר: ראה ויתר גויים.

רבי תנחומא בן חנילאי אמר:
התיר להם את האסורים ואת השקצים ואת הרמשים.

משל למה הדבר דומה?

לרופא שהלך לבקר שני חולים, ראה אחד מהם שהיה בסכנה, אמר לבני ביתו: תנו לו כל מאכל שהוא מבקש.
ראה האחד שעתיד לחיות. אמר להם: כך וכך מאכל יאכל וכך וכך לא יאכל.
אמרו לרופא: מה זה, לזה אתה אומר יאכל כל מאכל שהוא מבקש, ולאחר אמרת לא יאכל כך וכך?!
אמר להם הרופא: לזה שהוא לחיים, אמרתי לו: זה אכול וזה לא תאכל.
אבל אותו שהוא למיתה, אמרתי להם: כל מה שהוא מבקש תנו לו, שאינו לחיים.

וכך הקדוש ברוך הוא התיר לגויים השקצים והרמשים.
אבל ישראל שהם לחיים, אמר להם: והייתם (לי) קדושים כי קדוש אני, אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, לא תטמאו בהם ונטמאתם בם.

למה?

שהם לחיים, שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. הוי, עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גויים.

שלשה דברים נתקשה משה, והראה לו הקדוש ברוך הוא וכו'.
כאן נשלמו חידושים מפנינים יקרים מה שמצאנו נוסף על הראשונים:

סימן ז

וידבר ה' אל משה לאמר, זאת החיה אשר תאכלו
ילמדנו רבנו:

כמה בהמות טהורות יש בעולם?

כך שנו רבותינו:

עשר בהמות הן: איל וצבי ויחמור [ו]אקו ודישון ותאו וזמר (דב' יד ה), (ו)שור שה כשבים ושה עזים (שם שם ד). יותר מאלה אין בעולם.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: היזהרו עצמכם שלא לשקץ את עצמכם בבהמה טמאה ובשרץ טמא.
כך אמר דוד: האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה (תהל' יח לא), בשביל לצרף בריותיו.
(אמר לו: רבי), מה אכפת לו להקדוש ברוך הוא שיאכלו ישראל בלא שחיטה, שיהא ישראל נוחר ואוכל ושוחט מן הצוואר מן הירך?!

תדע,
שלא נצטווה השחיטה הזו, אלא כדי לצרף את ישראל, כי לעתיד לבא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם שחיטה.

תדע לך,
לויתן בריה משונה הוא, והמלאכים יגורו ממנו, שנאמר: משאתו יגורו אלים (איוב מא יז). ואם הם זורקין עליו כמה רמחים של ברזל, כתבן הוא חושבן, שנאמר: יחשוב לתבן ברזל (שם שם יט).
וכן בהמות שדי קשה, שהוא רובץ על אלף הרים, שנאמר: בהמות בהררי אלף (תה' נ י).

והיכן הן נשחטין?

אלא זה לזה מזדווגין שניהם, שנאמר: אחד באחד יגשו (איוב מא ח).
בהמות יגש בלויתן ואוחז בקרניו ובוקע. ולויתן הפך יהיה מיתתו, שמכה אותו בזנבו והורגו, והצדיקים הולכין ונוטלין מנות מנות. מכאן שחיטה, אלא בשביל לבדוק ולצרף את ישראל:

סימן ח

זאת החיה אשר תאכלו
זה שאמר הכתוב: לעשות רצונך אלהי חפצתי, ותורתך בתוך מעי (תה' מ ט).
אשריכם ישראל, שבכל אבר ואבר שבכם, נתן מצווה, שמאתים וארבעים ושמונה איברים באדם. ולכך אנו אומרים בכל יום:
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים.
חלולים חלולים בגימטרייה מאתים וארבעים ושמונה. הוי, כמנין איברים שבאדם.
בראש, לא תקיפו פאת ראשכם (ויק' יט כז).
בבשר, ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם (שם שם כח).
ועוד מצות מילה, שנאמר, ונמלתם את בשר ערלתכם (ברא' יז יא).

ועוד שחתם שמו שהוא שדי בבני ישראל.
השי"ן באפין,
והדל"ת ביד,
והיו"ד במילה.

השי"ן באפים, שלא יקבלו ולא יהנו מגזל.
והדל"ת ביד, שיהא משא ומתן של אדם בכשרות ולא בגזל.
היו"ד במילה, שלא יחטא אדם וכו'.

שלשה דברים נתקשו למשה, והראם לו הקדוש ברוך הוא באצבע. ואלו הן:
מעשה המנורה,
והירח,
והשקצים.

מעשה המנורה כיצד היה?
שבשעה שעלה משה, והיה הקדוש ברוך הוא מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן.
כיון שהראה לו הקדוש ברוך הוא מעשה המנורה, נתקשה בה משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הרי אני עושה אותה לפניך.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הראה לו אש לבנה ואש אדומה ואש שחורה אש ירוקה, ועשה מהן את המנורה, גביעיה כפתוריה ופרחיה וששת הקנים.
והוא אומר לו: כך וכך עשה אותם, שנאמר: וזה מעשה המנורה ( במד' ח ד).
מלמד, שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע את המנורה, ואף על פי כן נתקשה בה הרבה משה לעשותו.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
חקקה על כף ידו של משה.
אמר לו: וראה ועשה בתבניתם (שמו' כה מ), כשם שחקקתיה על כף ידך.
ואף על פי כן נתקשה בה משה ואמר: מקשה תיעשה המנורה (שם שם לא). כלומר, מה קשה לעשות.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: השלך את הזהב לאש והמנורה תיעשה מאליה, שנאמר: מקשה תיעשה המנורה.
כתיב תיעשה, מעצמה תיעשה.
מלמד, שנתקשה לו המנורה, והראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע, שנאמר: [ו]זה.

הירח מנין?
שנאמר: ויאמר ה' אל משה, החדש הזה לכם (שם יב א-ב).
אמר לו: בחדש ניסן, כזה וכזה תראה וקדש.
מלמד, שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע.

השרצים מנין?
שנאמר: וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ.
תפש הקדוש ברוך הוא כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו: זה אכול וזה לא תאכל, שנאמר: זאת החיה אשר תאכלו, וזה אשר לא תאכלו.
ואם תמה אתה על הדבר, על שהעבירן הקדוש ברוך הוא לפני משה, כך העבירן הקדוש ברוך הוא לפני אדם הראשון כל בריות שברא. ואמר לו: מה שמו של זה.
והוא אומר לו: שור.

מה שמו של זה?
והוא אומר לו: גמל וכן חמור. וכן כל דבר ודבר.

ומנין?

שכן כתיב: וכל אשר יקרא לו האדם נפש וגו' (ברא' ב יט).
לאחר שקרא לכולן שמות, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואני מה שמי?
אמר לו, ה'.
זה שאמר הכתוב: אני ה' הוא שמי (ישע' מב ח). הוא שמי, שקרא לי אדם הראשון.
הוא שמי, שהתניתי ביני לבין בריותיי.
ומה אם אדם הראשון, העביר הקדוש ברוך הוא את כל הבריות לפניו. משה, שהקדוש ברוך הוא מבקש שיזהיר את ישראל על הטהרות ועל הטמאות, אתה תמה שהראה לו הקדוש ברוך הוא כן?!
שכתוב: וזאת החיה אשר תאכלו וזה אשר לא תאכלו, שאמר לו: היזהר את ישראל שלא לאכול דברים טמאים. שלא יטעך יצרך לומר, שכל דברים טובים אסר הקדוש ברוך הוא לישראל.
אמר הקדוש ברוך הוא: כל מה שאסרתי לך, התרתי לך כנגדו.

כיצד?

אסרתי לך דם נדה,
התרתי לך דם בתולים.

אסרתי לך את הדם,
התרתי לך את הכבד שכלו דם.

אסרתי לך את החזיר,
התרתי לך את הדג ששמו שיבוטא, שהוא דומה לחזיר.

אסרתי לך אשת איש,
התרתי לך גרושת איש.

אסרתי לך נכרית,
התרתי לך אשת יפת תואר.

אסרתי לך אשת אח,
התרתי לך יבמה לאחר מיתתו בלא בנים, שנאמר: יבמה יבא עליה (דב' כה ה).

אסרתי לך כלאים,
התרתי לך סדין בציצית.

אסרתי לך חלב בהמה,
התרתי לך חלב חיה.

אמר רבי ביסנא בשם רבי חייא:
כל מה שאסר הקדוש ברוך הוא בבהמה, התיר בחיה.
וכל מה שאסר בחיה, התיר בעוף.
ואת שאסר בעוף, התיר בדג.

כיצד?
אסר חלב בבהמה,
התיר חלב חיה.

אסר גיד הנשה בחיה,
והתיר אותה בעוף.

אסר בעוף הדם,
התיר אותו בדג.

וכל כך למה?

כדי שיתן שכר טוב לישראל שמשמרין את המצות. לכך נאמר: האל תמים דרכו (תהלים יח לא), שכל דרכיו של הקדוש ברוך הוא תמימות הן.
וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא, בין ששוחט את הבהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל. כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו?!

או מה איכפת לו, בין אוכל טהורות לאוכל נבלות?

אמר שלמה: אם חכמת חכמת לך וגו' (מש' ט יב). הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל, שנאמר: (כל) אמרת ה' צרופה (תהל' יח לא).

למה?

שיהא מגן עליך, שנאמר: מגן הוא לכל החוסים בו (שם). הוי אומר: זאת החיה וגו'.

אמר איוב: מי יתן טהור מטמא לא אחד (איוב יד ד).
כשהתיר הקדוש ברוך הוא את השור ואסר את הגמל, מי יוכל לטהר או לטמא אלא הוא.
מי עשה כן. מי גזר כן, לא אחד, לא יחידו של עולם!

בא וראה, מתחילת ברייתו של עולם היה הכל מותר, שנאמר: כירק עשב נתתי לכם את כל
(ברא' ט ג). ואומר: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב (שם א לא). ומעת שעמדו ישראל על הר סיני, הרבה להם תורה ומצות, ליתן להם שכר טוב.

אם כן, למה לא ציוה לאדם הראשון?

אמר הקדוש ברוך הוא: אדם הראשון מצווה קלה ציוויתי אותו ועבר עליה, וכל המצות הללו היאך יכול לקיים אותם?!
בו ביום שנצטווה,
בו ביום עבר עליה ולא היה יכול לעמוד בצווי שעה אחת.

כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את האדם?

אמר רבי יהודה בן פדיה:
בשעה ראשונה, עלה במחשבתו של הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם.
בשניה, נמלך במלאכי השרת ואמר: נעשה אדם בצלמנו (שם שם כו).
בשלישית, כנס עפרו.
ברביעית, גבלו.
בחמישית ריקמו.
בשישית, העמידו גולם.
בשביעית, נפח בו נשמה.
בשמינית, הכניסו לגן עדן.
בתשיעית, ציוהו זה אכול וזה לא תאכל.
בעשירית, עבר על צווי.
באחת עשרה, נדון.
בשתים עשרה, נתגרש מגן עדן, שנאמר: ויגרש את האדם (שם ג כד). הוי, שלא עמד בצווי שעה אחת.

אמר רבי יהודה בן פדיה:
מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שאתה לא יכול לעמוד בנסיותך אפילו שעה אחת, והרי בניך משמרין כל המצות שנתנו להם ועומדין בהן.
אחד מהם עומד ונוטע מעדר מנכש מזמר שורה ומשקה, ורואה פירות נטיעותיו מבכרות וקופץ ידו ואינו טועם מהם, לקיים מה שנאמר: שלש שנים יהיה לכם וגו' (ויק' יט כג).
ואדם הראשון נאמר לו: מזה אכול ומזה לא תאכל, ולא יכול לעמוד בציוויו אפילו שעה אחת, אלא כמו שנאמר: ותתן גם לאישה עמה ויאכל (ברא' ג ו).
ובניך נצטוו, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו.

וביותר כשיבוא אדם מישראל ליקח בהמה, שה, או עז, או כבש, שוחט ומפשיט ומכניס ידו ובודק הריאה ונמצא טריפה, מניחו ואינו אוכלו.
הוי אומר: (כל) אמרת ה' צרופה וגו' ( תהל' יח לא).
לפיכך לא נצטווה אדם הראשון, לפי שגלוי וידוע לפניו, שאינו יכול לשמור מצות הרבה, שהרי מצווה אחת נצטווה ולא עמד בה. אבל ישראל, כמה מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא, והם משמרין.
לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ואמר להם: את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, את הגמל ואת הארנבת ואת השפן והחזיר.

(דבר אחר):
את הגמל
זה בבל, שנאמר: בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך וגו' (תהל' קלז ח).

[ו]את הארנבת

זו מדי, שעשתה את ישראל פאה והפקר, להשמיד להרוג ולאבד את כל וגו'. וכן הייתה אשתו של תלמי המלך שמה ארנבת.

את השפן
זו יון, שהשפילה את התורה מפי הנביאים, שנאמר: הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב וגו' (עמוס ח יא). וכתיב: ונעו מים עד ים וגו' (שם שם יב).

כיצד?

הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז לעתיד לבוא ואומר: כל מי שעוסק במצווה פלונית, יבוא וייטול שכרה.
אז באים אומות העולם ואומרים: תנו לנו שכרנו, שאנחנו עשינו מצווה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: כל מי שקיים את התורה, יבוא וייטול שכרה:


הפרק הבא    הפרק הקודם