בשבילי התנ"ך
 

תנחומא, במדבר, פרק לג

סימן א

ילמדנו רבנו:
מי שהוא נרדף מן הגייס ומן הלסטים, מהו שיחלל את השבת?

כך שנו רבותינו:

הנרדף מן הגייס ומן הלסטים, מחלל את השבת ומציל את נפשו.
שכן אנו מוצאין בדוד כשבקש שאול להרגו, ברח ונמלט.

אמרו [רבותינו] זיכרונם לברכה:
מעשה שבאו כתבים רעים מן המלכות לגדולי ציפורי בשבת.
באו ושאלו את רבי אלעזר בן פרטה, אמרו לו: כתבים רעים באו אלינו מן המלכות, מה אתה אומר, נברח?
והיה מתיירא לומר להם ( בשבת) ברחו.
אמר להם ברמז: ולי אתם שואלים, לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד.
ביעקב כתיב: ויברח יעקב שדה ארם ( הושע יב יג).
במשה כתיב: ויברח משה מפני פרעה (שמו' ב טו).
בדוד כתיב: ודוד נס וימלט (ש"א יט י).
וכן הוא אומר: לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך וגו' (ישע' כו כ).

ומנין שפקוח נפש דוחה את השבת?

דכתיב: ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויק' יח ה), ולא שימות בהם.
וכתיב במילה: וביום השמיני ימול וגו' (שם יב ג). ימול, ואפילו בשבת.

והלא דברים קל וחמר.

ומה מילה שהיא אחד ממאתיים וארבעים ושמונה איברים שבאדם, דוחה את השבת.
כל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, היזהרו במצותי ושמרו את התורה, וראו כמה נסים ונפלאות עשיתי לכם משעה שיצאתם ממצרים והפלתי שונאיכם והעברתי אתכם בים והפלתי פחד ורעדה באויביכם, שנאמר: אז נבהלו אלופי אדום וגו' (שמ' טו טו), והשמדתי את האמורי וסיחון ועוג.
וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר, [לא הנחתי אתכם אפילו שעה אחת. כמה שונאים באו עליכם ולא הנחתי אתכם לברוח. וכמה נחשים ועקרבים הרגתי מפניכם, שנאמר: המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב] (דברים ח טו), ולא הנחתי אותם להזיק אתכם.
לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שידעו כמה נסים עשיתי עימהם בכל מסע ומסע.

מנין?

ממה שקראו בעניין: אלה מסעי בני ישראל ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה':

סימן ב

אלה מסעי בני ישראל
זה שאמר הכתוב: נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן (תה' עז כא).
מהו נחית? לשון נוטריקון.

רבי אליעזר אומר:
נסים עשית להם,
חיים נתת להם,
ים סוף קרעת להם,
תורה נתת להם ביד משה ואהרן.

[רבי יהושע אומר:
נפלאות עשית להם,
חרות נתת להם,
ימינך הושיע אותם,
תלוי ראש נתת להם ביד משה ואהרן].

רבי עקיבא אומר:
נוראות עשית בשונאיהם,
חרון אף שלחת בהם, ונלחמת בהם,
תהומות כסית עליהם ביד משה ואהרן.

רבי אומר:
נביאים העמדת מהם,
חסידים העמדת מהם,
ישרים העמדת מהם,
תמימים העמדת מהם ביד משה ואהרן.

כצאן מהו?
מה הצאן אין מכניסין אותן לצל הקורה,
אף ישראל כל זמן שהיו במדבר לא נכנסו לצל הקורה ארבעים שנה.

מה הצאן אין כונסין להם אוצרות אלא רועה במדבר,
כך ישראל ארבעים שנה שהיו במדבר ניזונו בלא אוצרות.

ומה הצאן כל מקום שהרועה מנהיגה היא נמשכת אחריו,
כך ישראל כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעין אותם, נוסעין אחריהם, שנאמר: אלה מסעי בני ישראל. לקיים מה שנאמר: נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן:

סימן ג

אלה מסעי בני ישראל
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו.
כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, ואמר ליה: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך.
כך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני.
לכך נאמר: אלה מסעי בני ישראל.

דבר אחר:
למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו?
על שקבלו את ישראל, עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן שכרם, שנאמר: ישושום מדבר וציה וגו', פרח תפרח ותגל וגו' (ישע' לה א-ב).
ומה מדבר כך, על שקבל את ישראל. המקבל תלמיד חכם לתוך ביתו, על אחת כמה וכמה.

את מוצא, שעתיד המדבר להיות ישוב, והיישוב להיות מדבר. המדבר להיות ישוב, שנאמר: אשים מדבר לאגם מים וגו'.
ומנין שהיישוב עתיד להיות מדבר, שנאמר: (מלאכי א ג). ואת עשו שנאתי וגו'.
את מוצא, עכשיו אין אילנות במדבר, ועתיד להיות שם אילנות, שנאמר: אתן במדבר ארז שטה וגו' (ישע' מא יט).
ועכשיו אין שם דרך, שכלו חול, והשיירה אינה מהלכת, אלא בלילה לאור המזל.
ועתיד להיות שם דרך, שנאמר: אשים במדבר דרך וגו' (שם מג יט).
וכתיב: והיה שם מסלול ודרך, ודרך הקדש יקרא לה וגו' (שם לה ח):


הפרק הבא    הפרק הקודם