בשבילי התנ"ך
 

תנחומא, במדבר, פרק לה

סימן יא

וידבר ה' וגו', דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, והקריתם לכם ערים.
זה שאמר הכתוב: טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך (תה' כה ח), זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (שם שם ו).

אמר דוד: ריבונו של עולם, אילולי רחמיך שקדמו לאדם הראשון, לא היה לו עמידה, שאמרת ליה: כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ברא' ב יח). ולא עשית לו כן, אלא הוצאת אותו מגן עדן וחיה תשע מאות ושלשים שנה, ואחר כך מת.

ומה עשית לו?

גרשת אותו מגן עדן, שנאמר: ויגרש את האדם (שם שם כד).

ולמה נתגרש?

על שהביא מיתה על הדורות. והיה צריך למות מיד, אלא שריחמת עליו וגירשתו, כדרך הרוצח חברו בשגגה, שגולה ממקומו ויושב בערי מקלט. לכך נאמר: זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו'.

כיון שעמד משה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: והקריתם לכם ערים.
אמר משה: ריבונו של עולם, זה שהורג נפש בשגגה בדרום או בצפון, מנין יהיה יודע היכן ערי
מקלט שיהא בורח לשם?
אמר לו: תכין לך הדרך (דב' יט ג). תכין להם את הדרך, שלא יהיו טועים וימצא אותו הגואל ויהרגהו, ולו אין משפט מות (שם שם ו).
אמר לו: היאך?
אמר לו: העמד להם איטליסיות מכוונות לערי מקלט, שיהא יודע לילך לשם, שנאמר: תכין לך הדרך, ובכל איטליס רשום לך הדרך לערי מקלט.
לפיכך אמר דוד: טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה ח).
ואם לרצחנין עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו. לצדיקים על אחת כמה וכמה, ידרך ענוים במשפט:

סימן יב

ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה
בשגגה ולא בזדון.
אם ילך אדם ויהרוג בזדון ויאמר: בשגגה הרגתי ויהא בורח לערי מקלט.
אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו הוא נכנס ובורח למזבח שלי, הרגו אותו, שנאמר: מעם מזבחי תקחנו למות (שמ' כא יד).

ומי היה זה שברח למזבח ונהרג?

זה יואב, שנאמר: והשמועה באה עד יואב וגו' ( מ"א ב כח).

את מוצא, שחכם גדול היה יואב בתורה וראש סנהדרין, שנאמר: יושב בשבת תחכמני ראש השלישים (ש"ב כג ח), ולא היה יודע שכתוב בתורה: [ו]כי יזיד איש על רעהו וגו' ( שמ' כא יד), שהלך והחזיק בקרנות המזבח?!
אלא אמר יואב: הרוגי בית דין אינם נקברים בקבורת אבותיהם, אלא הן לעצמן. מוטב לי למות כאן, שאקבר בקברי אבותי.

וישב בניהו את המלך וגו' (מ"א ב ל).
ויאמר לו המלך: עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו וגו' (שם שם לא).

ולמה נהרג?

שכך ציוהו דוד אביו, שנאמר: וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה (שם שם ה).

מה עשה לו?

את מוצא, בשעה שכתב דוד ליואב, הבו את אוריה אל מול פני המלחמה וגו' (ש"ב יא טו), ועשה כן ונהרג, נתקבצו כל ראשי החיילים על יואב להרגו, שהיה ראש הגיבורים, שנאמר בו: אוריה החתי על שלשים ושבעה (שם כג לט), הראה להם יואב את הכתב.
לפיכך כתיב: את אשר עשה לי יואב בן צרויה. אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם (מ"א ב ה), היו סבורים כל ישראל שדוד ציוהו להרגם, שהיה אבנר בן נר בן דוד של שאול. ולפיכך עמד דוד וקלל את יואב ואמר (ליה): [ו]אל יכרת מבית יואב וגו' (ש"ב ג כט). ונתפייסו כל ישראל וידעו שלא ציוהו דוד.

ולכך ציוה לשלמה בנו, שיהרוג אותו, שהיה יואב בן אחותו של דוד, והיה מבקש לקרבו לעולם הבא.
כיון שבקש שלמה להרוג אותו, אמר יואב לבניהו: לך אמור לשלמה, אל תדינני בשני דינין.
אם תהרגני, טול מעלי הקללות שקללני דוד אביך.
ואם לא, תניח אותי בקללותיו ואל תהרגני.
מיד, ויאמר לו המלך: עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו (מ"א ב לא).

אמר רבי יהודה:
כל קללות שקלל דוד את יואב, נתקיימו בזרעו של דוד.
זב, מרחבעם בן שלמה, שנאמר בו: והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה ( שם יב יח).
וכתיב בזב: [ו]כל המרכב אשר ירכב עליו הזב וגו' (ויק' טו ט).

מצורע, מעוזיהו, שנאמר: ויהי (עוזיהו) מצורע עד יום מותו (מ"ב טו ה).

ומחזיק בפלך, מאסא, דכתיב: לעת זקנתו חלה את רגליו (מ"א טו כג), שנעשה כאשה, שאחזתו פודגר"ה.

נופל בחרב, מיאשיהו, דכתיב: ויורו המורים אל המלך יאשיהו (דה"ב לה כג).

ואמר רב יהודה:
שעשאוהו כל גופו ככברה.

ואמר רב:
נעצו בו לונביאות של ברזל עד שעשאוהו כל גופו ככברה.

וחסר לחם, מיהויכין, שנאמר: וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו וגו' (ירמ' נב לד), משלחנו של אויל מרודך.

ואת מוצא, שכל זמן שהיה יהוידע הכהן קיים, היה יואש עושה רצון בוראו, שנאמר: ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מ"ב יב ג). ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם ( דה"ב כד יז), שקבל על עצמו לעשות אלוה. לפיכך ואת יואש עשו שפטים (שם שם כד).

ומפני מה נהרג אבנר?
מפני שעשה דמן של נערים הפקר ושחוק, שנאמר: ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (ש"ב ב יד).

ויש אומרים:
מפני שהקדים שמו לשמו של דוד, שנאמר: וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר וגו' (שם ג יב).

וחכמים אומרים:
מפני שלא הניח לשאול להתפייס על דוד, אלא אמר ליה בסירה הועדת.

ורבנן אמרי:
על שהיה ספיקה על ידו למחות דבר נוב עיר הכהנים, ולא מיחה:

סימן יג

והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם
וכתיב: שש ערי מקלט תהיינה לכם, את שלש הערים. שלש שבארץ ישראל, ושלש שבעבר הירדן במזרח, בארץ בני ראובן ובארץ בני גד וחצי שבט המנשה, שנאמר: את בצר במדבר (דבר' ד מג).

(רבי יוחנן וריש לקיש
רבי יוחנן אומר:

את בצר במדבר) הרי שלש במזרח.

ושלש במערב:
( ב)חברון של יהודה,
ושכם בהר אפרים, זה הוא נפולין,
וקדש בגליל משבט נפתלי.

משה לא חלק, אלא לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, והבדיל מהם שלש ערים, שנאמר: אז יבדיל משה שלש ערים ( שם שם מא).
אבל יהושע חלק לכל השבטים, ונטלו בגורלותיהם ונתנו לשבט לוי ארבעים ושמונה עיר, ונטלו הכהנים שלש עשרה, והשאר ללווים.
ושלש ערי מקלט עלו בגורלם. ושבט הלוי לא נטלו חלק בארץ, שנאמר: ולשבט הלוי לא נתן משה (יהושע יג לג).

למה?

(אשי) ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו (דב' יח ב).

את מוצא שסנחריב הגלה ישראל שלש גליות.
גלות ראשונה, הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה.
השנייה, שבט זבולן ונפתלי, שנאמר: כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי (ישע' ח כג).
השלישי הגלה שאר השבטים, שנאמר: והאחרון הכביד (שם), הכבידן כבמכבד.

נבוכדנצר אף הוא הגלה שלש גליות, יהודה ובנימן.
בראשונה הגלה יהויקים,
ובשנייה יהויכין.

מה עשה?

קשר אותו בקורנין שלו מיקור, שנאמר: כי הנני משלחך בגבירה.
מה הגבירה הזו אדם מיקר אותה, כך עשה לו.

נבוזראדן הגלה לצדקיהו, הרי שלש גליות.

ומנין שהיה סנחריב קוזמקרטור?

שהיה מגלה אלו לכאן ואלו לכאן, והגלה את ישראל לבבל, והביא אלו שבבבל לארץ ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על ידי עונות גלו ישראל ונתפזרו בשערי הארץ, שנאמר: ואזרם במזרה בשערי הארץ (ירמי' טו ז).
אבל לעתיד לבא, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך (דברי' ל ד).
וכתיב: ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ ( ישע' יא יב).
וכתיב: ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה (שם נא יא). וכן יהי רצון, אמן ואמן.
סליק ספר במדבר


    הפרק הקודם