קהלת פרק ו

א יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְרַבָּה הִיא עַל-הָאָדָם:
ב אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן-לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר- וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר-יִתְאַוֶּה וְלֹא-יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכְלֶנּוּ זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא:
ג אִם-יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים- רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי-שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא-תִשְׂבַּע מִן-הַטּוֹבָה וְגַם-קְבוּרָה לֹא-הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל:
ד כִּי-בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה:
ה גַּם-שֶׁמֶשׁ לֹא-רָאָה וְלֹא יָדָע נַחַת לָזֶה מִזֶּה:
ו וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה הֲלֹא אֶל-מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ:
ז כָּל-עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם-הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא:
ח כִּי מַה-יּוֹתֵר לֶחָכָם מִן-הַכְּסִיל מַה-לֶּעָנִי יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים:
ט טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ-נָפֶשׁ גַּם-זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:
י מַה-שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר-הוּא אָדָם וְלֹא-יוּכַל לָדִין עִם (שֶׁהתַּקִּיף) [שֶׁתַּקִּיף] מִמֶּנּוּ:
יא כִּי יֵשׁ-דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל מַה-יּוֹתֵר לָאָדָם:
יב כִּי מִי-יוֹדֵעַ- מַה-טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי-חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי-יַגִּיד לָאָדָם מַה-יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: