רשב"ם לשמות פרק ב

פסוק א
וילך איש מבית לוי -
הוא עמרם.

ויקח את יוכבד בת לוי -
אשר ילדה אותה ללוי במצרים. והרבה שנים לקחה מלפני לידת משה, שהרי אהרן בן שלש ושמונים ומשה בן שמונים בדברם אל פרעה.

פסוק ב
ותהר האשה -
בעת גזירת פרעה בהשליך הזכרים ליאור.

ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו-
המפרש לפי שראתהו שטוב הוא הטמינתהו [מ]שקר הוא, שכל הוולדות אמותן מרחמות עליהן. א"כ צריך לפרש ותרא כמו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, הסתכל והביט כל מעשיו וכל פעולותיו שעשה, אם יש לתקן שום דבר בהם והנה כולם יפים ומתוקנים.

אף כאן, לפי שמשה נולד לסוף ששה חדשים כמו שמצינו בשמואל שנולד לתקופת הימים, שני תקופות ושני ימים. ולפיכך יכלה להצפינו שלשה חדשים, שהמצריים היו מבקרים למעוברות לסוף תשעה חדשים, לכן נסתכלה בו בשעת לידה אם הוא נפל ולא תטרח בהטמנתו וראתהו כי טוב ויפה הוא, כי גמרו סימניו שערו וציפורניו, כמו ששנינו ביבמות וידעה שהוא בר קיימא.

ותצפנהו שלשה ירחים
עד סוף ט' ירחים שהוא זמן לידת רוב נשים וכשבאו לבודקה אמרה להם: נפל היה או השליכוהו המצריים ליאור.

פסוק ג
בחמר -
מבפנים.

ובזפת -
מבחוץ שלא יכנסו בו המים.

ותשם בסוף -
אשר סמוך לשפת היאר - והטמינתו יפה שההולכים על שפת היאור לא יוכלו לראות התיבה, אבל הרוחץ בתוך הנהר יכול לראותה, כי יוכבד לא נכנסה בנהר להצפינו מכל צדדיו היטב ולכך ראתהו בת פרעה שהיתה רוחצת בתוך היאור, אבל נערותיה שהיו הולכות על שפתו לא יכלו לראותה.

פסוק ה
אמתה -
שפחתה.

פסוק ו
ותפתח ותראהו את הילד -
המפרש (רש"י) שראתה את הילד טועה הוא.
וכי מי אינו יודע שאם פתחה את התיבה שתראה את הילד?!
אלא כך פירושו:
פתחה את התיבה והביטה בילד אם זכר אם נקבה וראתה כי נער הוא - כלומר, זה הילד זכר הוא ולא נקבה וראתה בזכרותו שהוא מהול ולכך נטמן ואינו אסופי, שאם היה בת, יש לומר אסופי הוא, וכן מצינו כתוב מה נעשה לנער היולד, ביום הולדו קרוי נער.

והנה נער בוכה ותחמול עליו וגו' -
לפי שהיה בוכה לכך ותחמול עליו - ולפי שראתהו נער זכר מהול אמרה: מילדי העברים זה. ודוגמא לזו: ולחנה יתן מנה אחת אפים, חלק בחיר.

ולמה?

כי את חנה אהב. לכך נתן לה אפים מקערה שלפניו.

וא"כ למה מנה אחת?

כי ה' סגר רחמה אבל לפנינה ולכל בנותיה ובניה נתן מנות הרבה כי בנים רבים היו לה.
ותראהו את הילד והנה הוא נער בוכה.

פסוק ז
ותיניק -
לשון מפעיל. ותינק כשהיא עצמה יונקת

פסוק ט
ותניקהו.
אין צריך לומר שהוא שתי אותיות כמו. בא. שב. קם. שיאמר בלשון מפעיל ותשיבהו ותביאהו ותקימהו. אלא מגזרת ינק הוא. ולקצר את התיבה הוא אומר: ותניקהו במקום ותיניקהו.

פסוק י
משיתיהו -
משכתיהו. לשון זה נופל במשיכה מן המים. דכתיב: ימשני ממים רבים. מגזרת קנה. יאמר קניתיהו בלשון פעל. יִקִנֵנִי בלשון מפעיל.

פסוק יא
מכה -
שמא הכהו ולא הרגו.

פסוק יד
הלהרגני אתה אומר -
בשביל שאני מכה את חברי.

כאשר הרגת את המצרי
בשביל שהיה מכה איש עברי.

אכן -
ואך כן. לא כמו שהייתי סבור כשטמנתיו בחול שלא נודע, אלא כן הוא שנודע.

וישב בארץ מדין -
כולל ואח"כ מפרש באיזה עלילה ישב במדין.
בתחילה וישב על הבאר - שם נח תחלה, כאדם שעומד לפוש.

פסוק טז
ולכהן מדין -
אל רעואל, אבי אביהן.
א"כ שם אביהן יתרו וחובב בן רעואל האמור לפנינו בפרשת בהעלותך ויאמר משה לחובב בן רעואל הוא חובב הוא יתרו, ואם רעואל הוא יתרו, א"כ בן יתרו היה, ומה שכתוב בנביאים: מבני חובב חותן משה מוכיח שחובב הוא יתרו, שבכל מקום שמזכיר חתן משה מזכיר יתרו.

פסוק כב
בארץ נכריה -
שכך משמע גרשום גר שם בארץ רחוקה.

פסוק כג
ויהיה בימים הרבים ההם -
לאחר שהרג משה את המצרי ובקש פרעה מלך מצרים להרוג את משה ויברח מפניו עד שהיה עתה בן שמונים שנה כשדיבר הקב"ה עמו וימת עתה מלך [מצרים] - שהיה מבקש להורגו וישראל נאנחו וראה הקב"ה בעניים.

פסוק כד

ויזכור אלהים את בריתו -
שנשבע לשלשתם לתת להם את ארץ כנען ועתה נתקרב הזמן של ד' מאות שנה, שנאמר לאברהם.

הפרק הבא