רשב"ם לשמות פרק ח

פסוק ה
התפאר -
התנשא עלי לבקש חפצך ואעשה. כמו: (שופטים ז יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי.

למתי אעתיר לך -
לאיזה יום וזמן אתה רוצה שיסורו כל הצפרדעים ואני אעתיר מיד שימותו, עד אותו זמן שתבקש ממני, כי אין מנהג למות כולן בפעם אחת.

פסוק ו
ויאמר למחר -
התפלל עתה שימותו עד מחר.

פסוק י
חמרם -
צבורים.

פסוק יא
והכבד -
לפי שהמכה הזאת גדולה היתה לא נתחזק לבו מאליו, אלא הוא הרשיע להכביד את לבו.

פסוק יב
לכנס -
מיני כינה ופרעושין.

פסוק יג
הכנם -
כמו מ"ם של ריקם.

פסוק טו
אצבע אלהים היא -
מכת מדינה ולא על ידיהם [היתה] זו שאילו באו ע"י מכשפות, אף אנו היינו עושין כן.

פסוק יז
הערוב -
אומר אני,
כי מיני זאבים הם שנקראים ערוב, על שם שדרכם לטרוף בלילות, כדכתיב: (ירמיה ה, ו) זאב ערבות ישדדם וכתיב: (צפניהג, ג) זאבי ערב לא גרמו לבקר.
וכאשר יאמר מאודם אדום, כן יאמרו (נ"א מאדם אדום מעומק עמוק. מערב ערוב נו"י טרינ"ד בלע"ז. שהזאב ערוב הוא שהוא הולך בערב.
עמק שם דבר. והמעשה קרוי עמוק. וכן אדום שחור.

פסוק יח
והפליתי ביום ההוא -
לפי שהחיות רעות קלים הם ללכת בכל המלכויות, כשהמכה מושלחת הוצרך לומר לשון הבדלה והפרשה יותר משאר מכות. וכן בדבר של בהמות.

פסוק יט
ושמתי פדות -
לשון הבדלה, וכן ישועה והצלה וחלצה פורקן, כולן לשון הפרשה והבדלה זה מזה.

למחר יהיה -
שלא תאמר מקרה הוא היה לנו.

פסוק כב
כי תועבת מצרים -
צאן דבר מאוס היה בארץ מצרים.

ולא יסקלנו -
בתמיה דרך בזיון הוא, כדכתיב בשמעי: (ש"ב טו ושמעי הלך בצלע ההר לעומתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר.

פסוק כה
וְהַעָתַּרְתִּי -
כמו: וְהַחֲרַמְתִּי את עריהם.
והחזקת בו.
והאבדתי חכמים מאדום.
וְהַעֲלֵיתִי. כולם פתרונן להבא ופתחין.
וכן: וְהַעֲבַדְתִּיךְ כי אותיות גורמים.
אבל לשעבר יאמר: הֶעֱבַרְתִּי מעליך חטאתך. הֶעֱלֵיתִיךָ. הֶאֱבַדְתִּי. כלם נפתחין בפתח קטן.
אבל בשאר אותיות יאמר: וְהִכְרַתִּי פסילך.
וְהִשְׁמַדְתִּי. כולם בחירק בין לשעבר בין להבא.

פסוק כח
גם בפעם הזאת -
כמו שהכביד בצפרדעים.

הפרק הבא