פסוק א
בחמשה עשר יום לחדש השני -
אז פסקו להם עוגות שהוציאו ממצרים.

פסוק ג
ביד ה' -
מיתת (הבאים בכלח אלי קבר ולא ברעב.

על סיר הבשר -
כמו: ועליו מטה מנשה.

פסוק ד
ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו -
אף אם יתכוונו ללקוט הרבה לא ימצאו בבתים אלא (יום דבר יום ביומו, כדכתיב וימודו בעומר. איש לפי אכלו לקטו.

למען אנסנו -
מתוך שבכל יום ויום עיניהם תלויות למזונותיהם אל, מתוך כך יאמינו בי וילכו בתורתי. כמו שמפורש בפרשת והיה עקב: ויענך וירעיבך.

פסוק ה
והכינו -
את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו.

והיה משנה -
אף על פי שבכל יום לא מצאו אלא עומר לגלגולת, ביום הששי ימצאו כפליים, שני העומר לאחד.

פסוק ו
כי ה' הוציא אתכם -
ולא כמו שאמרתם כי הוצאתם אותנו.

פסוק ז
ובוקר וראיתם את כבוד ה' -
שימטיר לכם לחם בבוקר.

פסוק יב
וידעתם כי אני ה' אלהיכם -
אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

פסוק יד
ותעל שכב הטל -
שהיה מצפה את המן ומכסהו ודרך טל לעלות.

מחספס -
אין לו חבר ופתרונו [לפי] עניינו מפוזר.

ככפור -
שקורין גרישל"א.

פסוק טו
ויאמרו איש אל אחיו מן הוא -
לפי שלא ידעו מה הוא.
וגם דונש פתרו כן. וסוף המקרא מוכיח.

כי לא ידעו מה הוא.
ואני אומר: מן הוא.
ותרגומו: של מה ולפי שהוא לשון מצרי ובאותו לשון היו רגילין שהוא כמו מה. כתבו משה באותו לשון שאמרו להודיענו, שלפיכך ויקראו [בית] ישראל את שמו מן - על שהיו תמיהים ואומרים: מן הוא - כמו מה הוא.
וכן: יגר שהדותא.
וכמוהו הפיל פור הוא הגורל לא היה צריך לכתוב אלא הפיל הגורל הואיל ובלשון הקדש נכתבה המגילה אלא להודיענו על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. ואילו לא נכתב מתחילה בלשון שהיו אומרים באותה המלכות לא היינו יודעים למה נקרא פורים.

פסוק יז
וילקטו
בלא עומר ובלא מדה.

פסוק יח
וימודו -
בבתים. וימודו. מן מרר. סבב מן ויסובו.

פסוק כב
ויגידו למשה -
מה שמצאו משנה ואם יותירו ממנו עד מחר ומשה לא הגיד להם עד עתה מה שאמר לו הקב"ה מיום הראשון.

והיה ביום הששי -
(וכו' יביאו) והכינו את אשר יביאו והיה משנה.

פסוק כג
ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה' -
מיום ראשון ואני לא הגדתי לכם. ומשה נתכוון שיהיו תמיהים כשימצאו משנה להודיע להם עתה כבודו של יום השבת.

אפו -
אפו היה לו לומר בחטף פתח קטן, כמו מן אכל אֱכֹל. מן אמר אֱמֹר. מן אפה אֱפֵה לשון צווי, אלא בשביל שאינו מחובר לאחריו אלא מנוגן ברביע שהוא מנגוני המלכים, לכן נקוד בצירי ולא מצאתי דוגמתו אלא הֵבוּ. אהבו הבו קלון מגניה (הושע ד' י"ח).

פסוק כד
ולא הבאיש -
ואפילו רימה שרגילה לבא מהרה, לא היתה בו.

פסוק כו
לא יהיה בו -
המן.

פסוק ל
וישבתו העם -
מכאן ואילך, ביום השביעי.

פסוק לא
וטעמו כצפיחת בדבש -
ולהלן הוא אומר: והיה טעמו כטעם לשד השמן.

פירשו רבותינו:
כדבש לתינוקות שמן לזקנים.

ואני אומר לפי פשוטו:
כשאוכלין אותו כמות שהוא בלא טחינה הוא כצפיחית בדבש. כמו האגוזים קודם טחינה וכתישה מתוקין הם, אבל להלן כתיב: וטחנו ברחים או דכו במדוכה, לפיכך והיה טעמו (כשמנה) לשמנונית כמו האגוזים שנעשים שמן לאחר כתישה וכן הזיתים ולפיכך כתיב כאן וטעמו (ס"א שם והיה טעמו שמתחלף טעם המתיקות ונעשה טעם שמן.

כצפיחית -
אין לו חבר, אבל צפחת מים כלי הוא.

גד -
מין קטניות הוא עגול.

כזרע גד לבן -
כעין הבדולח כדכתיב להלן: ועינו כעין הבדולח. אבל זרע גד אינו לבן.

פסוק לג
ויאמר משה אל אהרן -
לאחר שהוקם את המשכן, בשנה שנייה שהיה שם ארון העדות.
קח נצנצנת אחת וגו'.

פסוק לד
לפני העדות -
הארון.

פסוק לה
אל קצה ארץ כנען -
כדכתיב ביהושע: וישבת המן ממחרת.


הפרק הבא