עולם התנ"ך
 

רשב"ם לויקרא פרק יט

פסוק ב
קדשים תהיו -
מפני שהרבה מצות הוזהרו להתקדש ולשמור.

פסוק ג
ואת שבתותי תשמרו -
כשם שבעשרת הדברות נאמר כיבוד ואם אצל שמירת שבת, שהושוו כבודם לכבוד המקום, אף כאן סמכן הכתוב לפי פשוטו.

פסוק ה
לרצונכם -
שיהא תמים לסמיכה ולכל משפטיו של קרבן וכמו שמפרש והולך.

פסוק ז
ואם האכל יאכל -
במחשב לאוכלו חוץ ממקומו פירשו חכמים.

פסוק י
לא תעולל -
פאה משמע כדכתיב: עולל יעוללו כגפן.

פסוק יא
לא תגנבו -
ממון.

ולא תכחשו -
כפירת הממון המופקד בידו, כדכתיב: וכחש בה.

ולא תשקרו -
ממון שהלוהו.

פסוק יב
ולא תשבעו -
אפילו בלא כפירת ממון.

פסוק יג
לא תעשק -
עושק שכר שכיר ומטי גר.

ולא תגזול -
כעין ויגזול את החנית מידו.

ולא תלין -
שכיר לילה.

פסוק יד
לא תקלל חרש -
בהווה דבר הכתוב. וטעמו ברי"ש כי משקל דגש הוא. כמו עִוֵּר גִּבֵּן.

פסוק טז
לא תלך רכיל -
המחזר בעיירות מהלך לומר לשון הרע מזה אל זה.
ותרגום: לא תיכול קורצין. לא תכריז רכילות.
וכן בדניאל: אכלו קורציהון דיהודאי. הכריזו.
וכן: ירעם משמים מתורגם: אכלי מן שמיא. לשון השמעת קול.

לא תעמוד על דם רעך -
לא תעמוד מנגד, אלא ניתן להצילו בנפשו של רודף.

פסוק יז
לא תשנא את אחיך בלבבך -
אם גמלך רעה לא תתראה לפניו כאוהב. ובקרבו ישים אורבו לא טוב, אל תשנאהו בלבך אלא -
הוכח -
תוכיחהו על מה שעשה ומתוך כך יהיה שלום.

ולא תשא עליו חטא -
בלבבך.

פסוק יח
לא תקום -
לגמול לו רעה תחת רעה.

ולא תטר -
אפילו בלבבך אלא עבור על מדתך.

ואהבת לרעך כמוך -
רעך הוא אם טוב [הוא], אבל לא אם הוא רשע, כדכתיב: יראת ה' שנאת רע.

פסוק יט
בהמתך לא תרביע כלאים -
לפי דרך ארץ ותשובת המינין:

כשם שצוה הכתוב שכל אחד ואחד יוציא פרי למינהו במעשה בראשית, כך צוה להנהיג את העולם בבהמות בשדות ואילנות וגם בחרישת שור וחמור, שהם שני מינים. וגם בצמר ופשתים, אחר שזה מין בהמות וזה מין קרקע וגידוליו.

ולמינים אמרתי:

הצמר צבוע והפשתן אינו צבוע וקפיד בבגד של שני מראות והודו לי.

פסוק כ
נחרפת -
מסורה ומיוחדת לעבד עברי: אם אדוניו יתן לו אשה.
ודומה לו: עם חרף נפשו למות מסר נפשו.
וגם בתרגום.

לא נפדתה -
שאינה משוחררת ואיננה כאשת איש לידון בחנק.

בקרת תהיה -
כמו: לא יבקר הכהן, כן פתרוהו דונ"ש ומנחם.
יחקרו ב"ד אם לא חופשה לא יחייבוהו מיתה כאשת איש.

פסוק כג
וערלתם
לשון סתימה ואטימה והרחקה.
ערלה אזנם.
ערל לב.

שתה גם אתה והערל.

פסוק כד
קודש הלולים -
קדש כמעשר שני לאוכלו בירושלים ולהלל לבורא, שכן מצינו במעשר שני שיאכלוהו: במקום אשר יבחר למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים.

פסוק כה
להוסיף לכם תבואתו -
לכך תזכו אם תעשו כאשר צויתי.

פסוק כו
לא תאכלו על הדם
לפי פשוטו:

דבר הלמד מענינו.

לא תנחשו ולא תעוננו -
אף זה יעשו כחקות הגוים שאוכלים על קבר ההרוג לשם מכשפות שלא ינקום, או מכשפות אחר כעין שאנו אומרים במסמר מן הצלוב.

ורבותינו דרשוהו
בכמה ענינים במסכת סנהדרין.

פסוק כט
להזנותה -
זנות של פנויה להיות בקדשה.

פסוק לה
במדה -
במדת קרקע.

ובמשורה -
מדת הלח, כמו שאמרו: ומים במשורה תשתה.

פסוק לו
יהין -
מדת הלח.
הפרק הבא