רשב"ם לדברים פרק כד

פסוק ו
כי נפש הוא חובל -
כתרגומו.

פסוק ח
השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות -
שאפילו הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו אלא יסגר שבעת הימים וישלחוהו ובדד ישב.

ככל אשר יורו אתכם -
שהרי - תזכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים - שאף על פי שהיתה נביאה ואחות משה לא חלקו לה כבוד אלא תסגר שבעת ימים.

פסוק ט
בדרך בצאתכם ממצרים -
שאף על פי שהיו טרודים ללכת - העם לא נסע עד האסף מרים - וכל שכן שאר בני אדם.

פסוק יב
לא תשכב בעבוטו -
לא תשכב ועבוטו אצלך.

פסוק טו
ואליו הוא נושא את נפשו -
מתאוה נפשו כדי לאכול שכרו. וכמוהו: חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשם - מתאוים הכהנים לאכול חטאות שיביאו על עונם.

פסוק טז
ובנים לא יומתו על אבות -
בב"ד, כדכתיב: ואת בני המכים לא המית - ככתוב: לא יומתו וגו'.
אבל הקב"ה פוקד עון אבות על בנים - כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, וכדכתיב: אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה - לאבד נחלת אבות, אבל לא ע"י בית דין.

הפרק הבא