מנין לציון הקברות מן התורה?
רבי אבהו אמר מהכא:
וטמא טמא יקרא –
טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש.
האי מיבעי ליה וטמא טמא יקרא - צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים, א"כ ליכתוב קרא טמא טמא מאי וטמא?
שמע מנה תרתי.

אביי אמר מהכא:
ולפני עור לא תתן מכשול.

ר' ישמעאל בן פזי אמר מהכא:
וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון.

רב פפא אמר מהכא:
סולו סולו פנו דרך.

מר זוטרא אמר מהכא:
והזרתם את בני ישראל מטומאתם.

רב חנינא בר איקא אמר מהכא:
הרימו מכשול מדרך עמי.

ר' יהושע בריה דרב אידי אמר מהכא:
והודעת להם את הדרך.

רב אשי אמר מהכא:
ושמרתם את משמרתי - עשו משמרת למשמרתי.

רבינא אמר מהכא:
ושם דרך אראנו בישע אלהים.

א"ל רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרו רבנן בתר עניא אזלא עניותא דתנן עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף, עניים בסלי נצרים של ערבה קלופה, הסלים והבכורים נתנים לכהנים.
אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: וטמא טמא יקרא.

ההיא דאתאי לקמיה דמר שמואל דכל אימת דהוה סלקא מטבילת מצוה הות חזיא דם.
אמר לה בתי שמא דימת עירך עלתה בך, לכי והבעל לו על גב הנהר.

אית דאמרי:
אמר לה: תגלי לחברתיך כי היכי דתהוון עלך להך גיסא ותהוון עלך לאידך גיסא.
איבעית אימא אמר לה: גלי חברתיך כי היכי דליבעו עלך רחמי, כדתניא: וטמא טמא יקרא, צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים.

אמר רב יוסף:
הוה עובדא בפומבדיתא ואיתסיאת.

תניא:

אילן המשיר פירותיו סוקרין וצובעין אותו בסיקרא וטוענין אותו באבנים.

בשלמא טוענין אותו באבנים כי היכי דלכחוש חיליה, אלא סוקרין וכו' כי היכי דליחזו אינשי ויבעו עלי' רחמים כדתניא: וטמא טמא יקרא, צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים.

והצרוע -
אפילו כ"ג, לפי שנאמר: את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, יכול אפילו מנוגע?
ומה אני מקיים: בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע - בכל אדם חוץ מכהן גדול?
תלמוד לומר: אשר בו הנגע ואפילו כ"ג.

בגדיו יהיו פרומים -
יהיו קרועים.

וראשו יהיה פרוע -
יגדל פרע, דברי ר' אליעזר.

ר' עקיבא אומר:
נאמר הויה [בראש,
ונאמר הויה בבגדים,
מה הויה האמורה בבגדים דברים שהם חוץ מגופו,
אף הויה האמורה בראש דברים שהם חוץ מגופו].

ועל שפם יעטה -
חופה את ראשו כאבל.

וטמא טמא יקרא -
אומר פרוֹש, אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר מנוגעין?
תלמוד לומר: וטמא טמא יקרא.
[אי] מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני אביא את הנתקין שבראשו נגעו, מנין לרבות שאר (הטמאים) [המנוגעים]?
תלמוד לומר: וטמא טמא יקרא.
מנין לרבות [שאר] הטמאים?
תלמוד לומר: וטמא טמא יקרא.
ארבה את טמאים החמורים ולא ארבה את טמאים הקלים, טמא מת ובועל נדה וכל המטמא את האדם [מנין]?
תלמוד לומר: וטמא טמא יקרא.

(כל) ימי אשר הנגע בו יטמא -
ולא ימים שהיתה בו בהרת ונקצצה.
יכול אע"פ קצצה במתכוון?
תלמוד לומר: כל ימי.

מאימתי טהרתו?
רבי אליעזר אומר:
אין לו טהרה אלא כשיולד לו נגע אחר ויטהר הימנו.

וחכמים אומרים:
עד שתפרח בכולו.

א"ר יהודה:
לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על שקצצה וקצץ עמה בשר חי שאין לו טהרה עולמית, ועל שקצצה ושייר הימנה כל שהוא, שאם פרח בכולו הרי הוא טהור.
על מה נחלקו?
על שקצצה מובאת, שרבי אליעזר אומר: כשיולד לו נגע אחר יטהר הימנו.

וחכמים אומרים:
עד שתפרח בכלו.

בדד ישב -
לבדו ישב.
אין לי אלא זה בלבד מנין לרבות שאר מנוגעים?
תלמוד לומר: טמא בדד ישב,
אי מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני אביא את הנתקין שבראשו נגעו, מנין לרבות שאר מנוגעין?
תלמוד לומר: טמא בדד ישב.
יכול אף שיהו שני טמאים עמו?
תלמוד לומר: הוא - הוא בדד ישב ואין שני טמאים עמו.

מחוץ למחנה -
חוץ לשלש מחנות.
מושבו - מושבו טמא. בקביעותא תליא מילתא.

מכאן אמרו:
הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר – טמא.
הטהור עומד תחת האילן והטמא עובר - טהור, ואם עמד – טמא.
וכן באבן המנוגעת.

אמר רב חסדא:
מצורע שנכנס לפנים ממחיצתן – פטור, דאמר קרא: בדד ישב מחוץ למחנה מושבו - הכתוב נתקו לעשה.
מיתיבי: מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו בארבעים ובועלי נדות שנכנסו לפנים ממחיצתן בארבעים.

טמא מת מותר ליכנס במחנה לויה, ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו, שנאמר: ויקח משה את עצמות יוסף עמו - עמו במחיצתו.

תנאי היא דתניא: בדד ישב - שלא יהו טמאים אחרים יושבים עמו.
יכול יהו זבין וטמאי מתים משתלחין ממחנה אחת?
תלמוד לומר: ולא יטמאו את מחניהם - תן מחנה לזה ומחנה לזה, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש - יאמר טמא לנפש ואל יאמר זב, ואני אומר טמא נפש משתלח זב לא כל שכן?
ומה תלמוד לומר: זב?
ליתן מחנה שניה, יאמר זב ואל יאמר מצורע, ואני אומר זב משתלח מצורע לא כל שכן?
ומה תלמוד לומר: מצורע?
ליתן לו מחנה שלישית, כשהוא אומר: בדד ישב נתקו הכתוב לעשה.
מאי חומריה דזב מטמא נפש שכן טומאה יוצאה מגופו?
אדרבה, טמא נפש חמור שכן טעון הזאת שלישי ושביעי, טמא נפש וכל טמא נפש לרבות טמא שרץ. וזב חמור מטמא שרץ, מאי חומריה כדאמרן.
אדרבה, טמא שרץ חמור שכן מטמא באונס, מאי חומריה דמצורע מזב שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה.
אדרבה זב חמור שכן עושה משכב ומושב ומטמא כלי חרס בהיסט, זב וכל זב לרבות בעל קרי, ומצורע חמור מבעל קרי ומאי חומריה כדאמרן.
אדרבה בעל קרי חמור שכן מטמא במשהו.

סבר לה כר' נתן: [דתניא רבי נתן אומר משום ר' ישמעאל]:
זב צריך כחתימת פי האמה ואיתקש בעל קרי לזב.

וכל צרוע - למה לי איידי דכתב: כל זב וכל טמא כתיב כל צרוע.

ורבי יהודה שפיר קאמר ר"ש, מיבעי ליה לכדרבי אליעזר.
יכול נדחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יהו חייבין?
תלמוד לומר: וישלחו מן המחנה וגו' - בשעה שטמאי מתים משתלחין - זבין ומצורעין משתלחין, אין טמאי מתים משתלחין - אין זבין ומצורעין משתלחין.
והא דתניא: בעל קרי כמגע שרץ לטומאתן:
מה שרץ מטמא באונס,
אף בעל קרי מטמא באונס.
ובועל נדה כטמא מת.

למחנותם -
מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו?
אמר הקב"ה: הוא הבדיל בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, לכך נאמר: בדד ישב מחוץ למחנה מושבו.

רבי יוסי הגלילי אומר:
מחוץ למחנה מושבו, והבגד -
מלמד על הבגדים שטעונין שילוח חוץ לשלש מחנות.
והבגד - יכול אף השיראין והסריקין צמר הגפן וצמר הכלך וצמר הגמלים וצמר הארנבים והנוצה של עזים?
תלמוד לומר: בבגד צמר או בבגד פשתים.
[אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדים, מנין לרבות את הכלאים?
תלמוד לומר: והבגד].
אין לי אלא אחד מן המינין הבא בכולו, מנין אחד מן המינין הבא במקצתו, כלאים הבא בכלו?
תלמוד לומר: בבגד צמר או בבגד פשתים.
אין לי אלא שלש על שלש בגד שאין בו שלש על שלש מנין?
תלמוד לומר: והבגד - דברי ר' אליעזר.

א"ל רבי ישמעאל:
עוקר הרים אתה אין לי אלא בגד שיש לו להיכן יפשה בגד, שאין לו להיכן יפשה מנין?
תלמוד לומר: וכי יהיה בו - ואפילו בכולו.
יכול יהו מטמאין בין צבועין בין שאינן צבועין?
תלמוד לומר: בבגד צמר או בבגד פשתים - מה פשתים כברייתן אף צמר כברייתו.
אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים?
תלמוד לומר: לפשתים ולצמר - מה פשתים לבנה אף צמר לבן.

תנא דבי רבי ישמעאל:
הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופירש לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים.
תניא: בגד אין לי אלא בגד, [שלש על שלש מנין?
תלמוד לומר: והבגד.
ואימא לרבות שלשה על שלשה?
לאו קל וחומר הוא, השתא שתי וערב מטמא שלשה על שלשה מיבעיא, א"ה שלש על שלש נמי ליתו מקל וחומר, אלא] שלשה על שלשה דחזי בין לעניים בין לעשירים אתי בקל וחומר:, שלש על שלש דלעניים חזי ולעשירים לא חזי לא אתי בקל וחומר.
ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים. אמר קרא: בגד צמר ופשתים [בגד צמר ופשתים אין] מידי אחרינא לא.
ואימא כי אימעיט משלש על שלש אבל שלשה על שלשה מטמא.
תרי מעוטי כתיבי: בבגד צמר או בבגד פשתים חד למעטינהו משלש על שלש וחד למעטינהו משלשה על שלשה.

ולרבא דאמר:
שלשה על שלשה בשאר בגדים איכא בינייהו [מנא ליה]?
נפקא ליה מאו בגד.
ואביי, או בגד - לרבות שלש על שלש בצמר ופשתים דמטמא בשרצים.
ורבא, גלי רחמנא בנגעים והוא הדין בשרצים.
ואביי, איכא למיפרך, מה לנגעים שכן שתי וערב מטמא בהן, ואידך אי סלקא דעתך נגעים חמירי לכתוב בשרצים וליתי [נגעים] מינייהו, ואידך נגעים משרצים לא אתי דאיכא למיפרך מה לשרצים שכן מטמא בכעדשה.

אביי אמר האי תנא דבי רבי ישמעאל, נפקא מאידך תנא דבי ר"י דתנא דבי רבי ישמעאל בגד אין לי אלא צמר ופשתים, מנין לרבות צמר גמלים וכו'?
תלמוד לומר: או בגד.

רבא אמר:
כי לית ליה לתנא דבי ר"י בשאר בגדים שלש על שלש (בשרצים) שלשה על שלשה אית ליה.

בשתי או בערב -
יכול אף שתי וערב של נפה ושל כברה?
תלמוד לומר: בגד וגו'.
אוציא אלו ולא אוציא את של שער?!
ודין הוא: ומה אם צמר שלא הוכשר לקבל שרפה על ידי טומאה ממקום אחר שתי וערב שלו טמא, שער שהוכשר לקבל שרפה על ידי טומאה אינו דין שיהא שתי וערב שלו טמא?!
תלמוד לומר: לפשתים ולצמר - ולא של שער.
יכול יהו מיטמאין מיד?
תלמוד לומר: בגד - מה בגד משנגמרה מלאכתו אף כולן משנגמרה מלאכתן.
ואיזהו גמר השתי?
משישלק, והערב מיד, והאונין של פשתן משיתלבנו דברי רבי יהודה.
יכול יהו מיטמאין בכל שהן?
תלמוד לומר: בגד - מה בגד מיוחד שיש בו שלש על שלש שתי וערב אף כולן כדי לארוג מהן שלש על שלש בשתי וערב, אפילו כולה שתי ואפילו כולה ערב. היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים.

רבי יהודה אומר:
אפילו פסיקה אחת וקשרה אינה מטמאה בנגעים.

או בעור -
יכול אף עורות של ים יהו מטמאין?
והלא דין הוא:
נאמר: טמא בשרצים,
ונאמר: טמא בנגעים,
מה בשרצים פטר בהם עורות של ים,
אף בנגעים יפטר בהם עורות של ים.

קל וחומר משרצים:
ומה שרצים שטמא בהם צבועים וכו' אינו דין שיפטור בהם עורות של ים?!
לא, אם אמרת בשרצים שלא טמא בהם שתי וערב תאמר בנגעים שטמא בהם שתי וערב? תלמוד לומר: בגד - מה בגד מין הגדל בארץ אף כל הגדל בארץ.
יכול שאני מוציא את שחובר לו מן הגדל בארץ כל שהוא, [תלמוד לומר: בעור להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא], אפילו חוט ואפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו דרך חבורו לטומאה.
אי מה צמר מין בהמה דקה ונאכל כו' מנין מין בהמה דקה ואינו נאכל, מין בהמה גסה ונאכל מין בהמה גסה ואינו נאכל, עד שאתה מרבה להביא עורות של שרצים?
תלמוד לומר: בעור - בעור ריבה.
אין לי אלא של אנשים, של נשים מנין?
אין לי אלא של ישראל של גרים ושל עבדים מנין?
תלמוד לומר: בעור - בעור ריבה.
יכול אף עור המצה ועור החיפה שלא נעשה בהן מלאכה?
אוציא את עור המצה ואת עור החיפה שלא נעשה בהם מלאכה ולא אוציא את עורות רצועות וסנדלים שנעשה בהן מלאכה?
תלמוד לומר: כלי - יצאו עורות רצועות וסנדלים שאינם כלים.
יכול שאני מוציא עורות אוהלים?
תלמוד לומר: או בעור - לרבות עורות אוהלים.
יכול מטמאים צבועים?
תלמוד לומר: בגד - מה בגד כולו לבן אף עורות כולם לבנים, דברי ר' מאיר.

רבי יהודה אומר:
בעור - לרבות את הצבועים.

רבי שמעון אומר:
כתוב אחד אומר: בבגד.
וכתוב אחד אומר: בעור, הא כיצד?
צבועים בידי שמים- מטמאים, בידי אדם - אין מטמאים.

והיה הנגע ירקרק -
יכול לכל מראה ירוק?
תלמוד לומר: ירקרק - ירוק שבירוקין.
אדום יכול לכל מראה אדום?
תלמוד לומר: אדמדם אדום שבאדומים.

ירקרק או אדמדם -
מלמד שאין מטמאים בפתוך.
יכול כשם שאין מטמאים בפתוך כך לא יצטרף זה עם זה?
תלמוד לומר: והיה.
בבגד - ולא בַּנִּימִין.

בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי אלא בגד שיש בו לעשיר ולעני, יש בו לעשיר ולא לעני, לעני ולא לעשיר, לא לעני ולא לעשיר מנין?
תלמוד לומר: נגע צרעת הוא והראה את הכהן - לרבות את כולם.

צרעת – כגריס.
והלא דין הוא:
טמא כאן,
וטמא בעור הבשר.
מה עור הבשר בכגריס,
אף כאן בכגריס.

או כלך לדרך זו:
טמא כאן,
וטמא בבתים,
מה בבתים בשני גריסין,
אף כאן בשני גריסין.

נראה למי דומה?
דנין דבר שמטמא בשני שבועות מדבר שמטמא בשני שבועות ואל יוכיחו בתים שמטמאים בג' שבועות.

או כלך לדרך זו:
דנין דבר שמטמא בירקרק ובאדמדם מדבר שמטמא בירקרק ובאדמדם, ואל יוכיח בשר שאין מטמא בירקרק ובאדמדם?
תלמוד לומר: צרעת כגריס.

וראה הכהן את הנגע והסגיר אח הנגע שבעת ימים -
תחלה בשבעה.
יכול בין ביום בין בלילה?
תלמוד לומר: ביום - ביום ולא בלילה.

כי פשה -
זה פשיון סמוך כל שהוא.
מנין לרבות את הרחוק?
תלמוד לומר: (הנגע) [הבגד].
יכול כל שהוא?
תלמוד לומר: הנגע.
ולהלן נאמר: הנגע - מה נגע האמור להלן כגריס, אף נגע האמור כאן כגריס, נמצאת אתה אומר הפשיון סמוך כל שהוא והרחוק בכגריס [והחוזר כגריס].

צרעת ממארת -
תן בו מארה ואל תהנה.
אין לי אלא מוחלט מנין אף מוסגר?
תלמוד לומר: כי צרעת.
יכול כשם שהמוחלט אם קוצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהנאתו יכול אף מוסגר כן?
תלמוד לומר: כי צרעת.

ושרף את הבגד -
מטלית שיש בה שלש על שלש, אע"פ שאין בה כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור – טמאתו. מאי לאו במוחלטת, לא מוסגרת, אי הכי אימא סיפא היו בה כמה זיתים, כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור טמאתו, אי אמרת בשלמא מוחלטת היינו דאיתקש למת, אלא אי אמרת מוסגרת אמאי איתקש למת, שאני התם דאמר קרא: ושרף את הבגד - אפילו בשעת שרפה קרוי בגד.

ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים או את כל כלי העור -
יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפנו בהן?
תלמוד לומר: היא באש תשרף - אינה צריכה דבר אחר לשרפה עמה.
אם כן למה נאמר: בצמר או בפשתים?
להוציא את האומריות שבו.
אוציא את האומריות של זהב ושל שיריים שאין [מינן] מטמאין בנגעים ולא אוציא את ארגמן ושל זהורית טובה (שהם) [שמינן] מטמאין בנגעים?
תלמוד לומר: אשר בו הנגע - הראוי לקבל נגע עכשיו.

ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור -
זהו עומד.

וצוה הכהן וכבסו -
צווי בכהן וכבוס בכל אדם.

וכבסו הנגע -
יכול מקום הנגע בלבד יטעון כבוס?
תלמוד לומר: את אשר בו הנגע.
יכול כל הבגד כולו יטעון כבוס?
תלמוד לומר: הנגע, הא כיצד?
מכבס מן הבגד עמו.

והסגירו שבעת ימים שנית -
מלמד שיום שביעי עולה לו מן המנין מלאחריו ומלפניו.

וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה -
הא לא הפך ולא פשה – טמא.
הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו?
תלמוד לומר: והסגיר את הנגע - מכל מקום, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים:
אין טמא אלא מה שהוא עומד.
הא מה אני מקיים: והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה?
טמא בכל מין שיטמא לו.
פחתת היא עד שיהו מראיה שוקעין.
או אינו אומר פחתת אלא למראה שני?
תלמוד לומר: היא תהא כמות שהיתה.
והא מה אני מקיים פחתת?
שיהו מראיה שוקעין.

בקרחתו - אלו השחקין,
בגבחתו - אלו חדשים.

מכאן אמרו:
סגוס שנראה בו הנגע.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
עד שיראה באריג ובמוכין.
דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בגזרה שוה?

תא שמע, דתניא רבי יונתן אומר:
מנין לפריחת בגדים שהיא טהורה?
נאמר: קרחת וגבחת בבגד,
ונאמר: קרחת וגבחת באדם,
מה להלן פרחה בכולו - טהור,
אף כאן פרחה בכולו – טהור.

והתם מנלן?
דכתיב: מראשו ועד רגליו, ואיתקש ראשו לרגליו:
מה להלן כולו הפך לבן פרחה בכולו – טהור,
אף כאן כולו הפך לבן פרחה בכולו – טהור.

ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע -
כהה למראה שני, או כהה למראה שלישי?
תלמוד לומר: הנגע.
אי הנגע יכול במראיו?
תלמוד לומר: והנה כהה הא כיצד?
כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי.

וקרע - יכול יקרע קרע קטן ויקיים בו מצות קריעה?
תלמוד לומר: אותו.
אי אותו יכול (ישפנו) [ישספנו] ויניחנו במקומו?
תלמוד לומר: מן הבגד - ינתקנו מן הבגד.
יכול יקרע וישליך קרעיו לאשפה?
תלמוד לומר: באש תשרפנו.

את אשר בו הנגע -
למד על הקרעין שיטענו שרפה.
למדנו כהה בסוף שבוע שני למראה הב' שקורע.
מנין כהה בסוף שבוע שני למראה שלישי שהוא מכבסו?
תלמוד לומר: הנגע.
נאמר כאן הנגע,
ונאמר להלן הנגע,
מה נגע האמור כאן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי,
אף נגע האמור להלן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי.
מנין שטולה עליו מטלית?
תלמוד לומר: ואם תראה עוד - אין עוד אלא מקומה, מלמד שטולה עליו מטלית.

רבי נחמיה אומר:
אין צריך מטלית,
[חזר נגע על הבגד - מציל על המטלית,
חזר על המטלית - שורף הבגד],

הטולה מן המוסגר בטהור.
וחזר נגע בבגד - שורף את המטלית,
חזר למטלית - בגד הראשון ישרף, והמטלית תשמש את בגד השני בסימנין.
אין לי אלא מקומה, מנין לרבות את כל הבגד?
תלמוד לומר: בבגד.
יכול כל שהוא?
תלמוד לומר עוד - מה הראשונה בכגריס אף השניה בכגריס.
אין לי אלא במראה, שלא במראה מנין?
תלמוד לומר: פורחת - במראה ושלא במראה.
או אינו אומר פורחת אלא שאין טמאה עד שתחזור ותפשה?
תלמוד לומר: היא - אע"פ שלא פשה.
הא מה אני מקיים פורחת?
במראה ושלא במראה.

קוטא שיש בו פספסין צבועים ולבנים פושים מזה לזה.
שאלו את רבי אליעזר:
הרי הוא פספס יחידי?
א"ל: לא שמעתי.

א"ל ר' יהודה בן בתירא:
אלמד בו.
אמר לו: אם לקיים דברי חכמים, הן.
אמר להם: שמא יעמוד בו שני שבועות, והעומד בכגריס שני שבועות טמא.
אמר ליה: חכם גדול אתה שקימת דברי חכמים.

והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס -
יכול יקיים בו מצות כבוס?
תלמוד לומר: וסר מהם הנגע.
אי וסר הנגע, יכול מצד הזה לצד הזה?
תלמוד לומר: מהם - עד שיעקר מכולו.

וכבס שנית וטהר -
שניה לטהרו, והראשונה (לכבס) [להסגיר] נגעו.

תניא: רבי יונתן בר יוסף אומר:
וכבס - מה תלמוד לומר שנית?
מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה:
מה תכבוסת ראשונה לדעת,
אף תכבוסת שניה לדעת,

אי מה להלן בעינן דעת כהן,
אף כאן בעינן דעת כהן?
תלמוד לומר: וכבס שנית - מכל מקום.

זאת תורת נגע צרעת וגו' -
מקישן לבית:
מה בית מטמא בביאה,
אף כולן יטמאו בביאה.

אי מה בית טעון צפרים,
אף כולן יטענו צפרים?
תלמוד לומר: זאת.

רבי אומר:
הרי הוא אומר: זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית –
מקיש בגד לבית:
מה בית מטמא בביאה,
אף בגד מטמא בביאה.
אין לי אלא בגד מנין לרבות את כולן?
תלמוד לומר: זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים.
הקישן לבגד:
מה בגד מטמא בביאה,
אף כולן מטמאין בביאה,

אי מה בגד יטמא בכל הטמאות,
אף כולן יטמאו בכל הטמאות?
תלמוד לומר: זאת.

לטהרו או לטמאו -
בארץ ובחוצה לארץ.
לטהרו או לטמאו - כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו.
לטהרו או לטמאו - כהן שמטמאו – מטהרו, אם מת - (מטהרו כהן אחר ואם מת) - רואהו כהן אחר.
אם בהרת קודמת לשער לבן – טמא.
ואם שער לבן קודם לבהרת - טהור, ספק – טמא.

רבי יהושע אומר:
כִּהָה - מאי כהה?
אמר רבא:
כהה וטהור, ודילמא כהה וטמא?

אמר רב יהודה אמר רב:
אמר קרא: לטהרו או לטמאו - הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחלה (פתיחה לפרשת נגעים).



לעשות לרוח משקל -
אמר רבי אחא:
בנוהג שבעולם הבריות אומרות: איש פלוני רוחו יתרה, שנתנה בו רוח יתרה.
איש פלוני רוחו קצרה, שנתנה בו רוח קצרה.

ומים תכן במדה - האדם הזה משוקל: חציו מים וחציו דם, בשעה שהוא זוכה - לא המים רבין על הדם ולא הדם רבה על המים, וכשאינו זוכה - אם המים רבין על הדם - נעשה אדרופיקוס, ואם הדם רבה על המים - נעשה מצורע.

אדם -
(אדום) [או דם].
מי פלג לשטף תעלה -
אמר רבי ברכיה:
אית אתרא, דצווחין לשערה שיטפא.

מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ודורש: אין לך כל נימא ונימא שלא ברא לה הקב"ה גומא בפני עצמה, למחר בקש לצאת לפרנסתו, אמרו לו: אתמול היית יושב ודורש: אין לך כל נימא ונימא שלא ברא הקב"ה לה גומא בפני עצמה, כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה, ועכשיו אתה מבקש לצאת לתור פרנסתך?!
תיב לך וברייך קאים לך. שמע ויתיב ליה, וקם ליה ברייה.

ודרך לחזיז קולות -
אמר רבי אבין:
משל לגינת ירק שהמעין לתוכה, כל זמן ששופע לתוכה - ירקה משחיר, פסק המעין - הלבין ירקה.
כך זכה אדם - ושער שחור צמח בו נרפא הנתק טהור הוא. ואם לאו - ושער בנגע הפך לבן אדמדם.

נכונו ללצים שפטים -
מוכנים הן הדינין ללצים ולעוברים עבירות.
בנוהג שבעולם אדם רוכב על חמור, פעמים שסורח עליו ומכהו וגו' ברם הכא: נכונו ללצים שפטים.

א"ר אבין: מה הוא: ומהלומות לגו כסילים?
משל למטרוניתא שנכנסה לתוך פלטין של מלך, כיון דחמת מגבייא תליין, דחלת.
א"ל המלך: אל תתיראי, אלו לעבדים ולשפחות, אבל את - לאכול ולשתות ולשמוח.
כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים, נתיראו.
אמר להם משה לישראל: אל תתיראו, אלו לעובדי אלילים, אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח, שנאמר: רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו.
מה כתיב למעלה מן הענין?
אשה כי תזריע וילדה זכר.
מה כתיב בתריה?
אדם כי יהיה בעור בשרו, וכי מה ענין זה לזה?

א"ר תנחום:
משל לחמורה שרעת ונכוית.
מי גרם לולד שיצא כווי?
שרעת ונכוית אמו.
כך מי גרם לולד שיהא מצורע?
אמו, שלא שמרה את נדתה.

א"ר אבין:
משל לגינת ירק שהמעין לתוכה. כל זמן שהמעין לתוכה - היא עשויה בִּצִין.
כך כל מי שהולך אצל אשתו נדה - עושה בניו מצורעים.

רבי אבין קרא עליה: אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה.
והם קוראים על אבותיהם: אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו.

רבי אבין בשם רבי יוחנן:
כתיב: ואם לא תמצא ידה די שה.
ומה כתיב בתריה?
אדם כי יהיה בעור בשרו, וכי מה ענין זה לזה?
אמר הקב"ה: אני אמרתי לך הבא קרבן לידה, ואתה לא עשית כך, חייך, שאני מצריכך לבוא אל הכהן, שנאמר: והובא אל הכהן.

א"ר יוחנן:
למה נסמכה פרשת חלה לפרשת ע"ז?
לומר לך: שכל המקיים מצות חלה כאלו בטל עבודה זרה, וכל המבטל מצות חלה כאלו קיים ע"ז.

א"ר אלעזר:
כי בעד אשה זונה עד ככר לחם - מי גרם שתכשל בזונה?
ע"י שאכלת ככר שאינו מעושר.

אר"ש בן לקיש:
ואיש את קדשיו לו יהיו - מה כתיב בתריה?
איש איש כי תשטה אשתו וגו' - וכי מה ענין זה לזה?
אני אמרתי תן מתנתך לכהן ואתה לא עשית, חייך, שאני מצריכך שתביא אשתך אל הכהן שנאמר: והביא האיש את אשתו אל הכהן.

אמר רבי לוי:
ברכות מברכות את בעליהן, וקללות מקללות את בעליהן.

אבן שלמה וצדק יהיה לך -
אם עשית כן - יש לך מה לישא ומה ליתן מה ליקח ומה למכור.
קללות מקללות את בעליהן: לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה - אם עשית כך - לא יהיה לך מה לישא ומה ליתן וכו'.
אמר הקב"ה: אני אמרתי: לא תעשה לך איפה גדולה וקטנה ועשית, חייך, שאפילו קטנה אינו מספיק ביד אותו האיש.
ודכותה: לא תעשון אתי אלהי כסף וגו', אם עשית כן, חייך, שאפילו של עץ או של אבן אינו מספיק ביד אותו האיש שתהא לו.

רבי בשם רבי חמא בר חנינא:
צער גדול היה לו למשה בדבר, כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה את הנגעים?!
אמר ליה הקב"ה: לא נהנה (אותו) מהם כ"ד מתנות?
מתלא אמר: דאכיל בהדי קורא ילקה בהדי קילא, (= האוכל מן הקור לוקה מן הקורה).

שאת - זו בבל, על שם: ונשאת המשל הזה על מלך בבל.
ספחת - זו מדי, שהעמידה המן הרשע שהיה שף כנחש, על שם: על גחונך תלך.
בהרת - זו יון, שהיתה מבהרת בגזרותיה ואומרת להם לישראל: כתבו על קרן השור, שאין לכם חלק באלהי ישראל.
נגע צרעת - זו מלכות הרשעה (אדום) שהקב"ה מלקה אותה בצרעת, מדוע נסחף אביריך, לפי שבעולם הזה הכהן רואה את הנגעים, אבל לעתיד, אמר הקב"ה: אני מטהר אתכם, הדא הוא דכתיב: וזרקתי עליכם מים טהורים וגו':.

אדם כי יהיה בעור בשרו -
למה אינו אומר: דבר אל בני ישראל כמו שכתוב בכל הפסוקים?
זהו שאמר הכתוב: מה אקוב לא קבה אל, אבל בקרבנות כתיב: אדם כי יקריב מכם, זהו שאמר הכתוב: איום ונורא הוא - זה אדם ששולט בכל מה שברא הקב"ה בעולמו, שנאמר בו: תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו.

ממנו משפטו ושאתו יצא - שבשעה שהוא חוטא מביא עליו יסורין מגופו, לָמָּה?
שאין מדותיו כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם כשסרח עליו עבדו מביא אדם אחר ומכהו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא מגופו של אדם רודה אותו ומכהו, שנאמר: ממנו משפטו ושאתו יצא.
זה שאמר הכתוב: כי לא אל חפץ רשע אתה - ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב בריה, על אחת כמה וכמה חפץ לְצַדֵּק בריותיו.
לא יגורך רע - אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה, אלא על הטובה, שבשעה שברא הקב"ה את האור ואת החשך וקרא להם שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר: ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה.
וכן אתה מוצא, כשברא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ויברך אותם אלהים, וכשקללן לא הזכיר שמו, שנאמר: ולאדם אמר ואל האשה אמר.
וא"ת על הנחש הזכיר בשעת קללתו?!

כך שנו חכמים:
על שלשה דברים הזכיר הקב"ה שמו אע"פ שהן לרעה:
על המסית - זה הנחש שהסית את האשה ואמר: כי יודע אלהים וגו',
ועל העובר על דברי חכמים – שנאמר: כה אמר ה' אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע וגו'.
ועל העושה פטרונו בשר ודם, שנאמר: כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו וגו'.
וכן אתה מוצא בנח שברך את בניו אמר: ברוך ה' אלהי שם, יפת אלהים ליפת, אבל כשקלל את כנען: ויאמר ארור כנען.
וכן אתה מוצא באלישע שעמד וקלל את הארמים ואמר: הך נא את הגוי הזה בסנורים ולא הזכיר את השם, וכשחזר והתפלל עליהן שיפקחו עיניהן, אמר: ה' פקח את עיני.

אפילו ישראל חלק להם כבוד ולא הזכירם לרעה.
כשבא לקרבנות אמר למשה: אדם כי יקריב מכם, אבל כשבא להזהיר על הנגעים אמר: אדם כי יהיה בעור בשרו.
קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם הזה, אלא מתרה אותו ומלקה ביתו, שנאמר: ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, חזר בו – יפה, ואם לאו - מלקה בבגדו, שנאמר: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת. חזר בו – יפה, ואם לאו - באין בגופו, שנאמר: אדם כי יהיה בעור בשרו.

לעולם הבא הקב"ה יושב בדין על מלכות הרשעה.
הוא אומר לה: למה היית משעבדת בבני?
והיא אומרת: אתה עשית שמסרת אותם בידי.
הקב"ה אומר לה: לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך, חייך, שאני יושב עליך במשפט ומחייבך, אני פורע מן השר שלך ואחר כך אני פורע ממך, שנאמר: יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו'.
אבל ישראל אני אקדש אותם ומטהרן וגואלן, שנאמר: וקראו להם עם הקדש גאולי ה'.
וכן אמר שלמה: כלך יפה רעיתי ומום אין בך.

חזרה לשמעוני פרק יג חלק א