הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 1994, ומנישואין אלה נולדו לצדדים שלושה ילדים – ילידי 1996, 2002, ו־2010.

הבעל הגיש תביעה כרוכה לבית הדין, שלום־בית ולחילופין גירושין. בתביעתו כתב כי בידיו ראיות המבססות חשדות לבגידתה בו עם גבר זר עמו מקיימת ככל הנראה מערכת יחסים ממושכת. צוין שם כי בדעת הבעל למצות הליך ברור עד תום, לפיכך בשלב זה ועד למיצויו הסופי עותר הבעל לשלום־בית עם האשה.

בית הדין תמה, אם בידי הבעל ראיות המבססות את החשדות לבגידתה, כמו כן הדברים שכתב בכתב התביעה בעניין בגידתה, מה הצורך בבירור העניין ומדוע מעוניין בשלום־בית? אתמהא! יש לציין שהאשה מכחישה את דברי הבעל בעניין הבגידות.

לדברי הבעל האשה הפגינה כלפיו אטימות רגשית, אדישות, קרירות וחוסר עניין בוטה ומופגן, האשה נהגה ליזום פרובוקציות מלוות בצעקות ובצרחות, נהגה לקלל את הבעל ואת בני משפחתו בקללות וגידופים שאין הנייר סובלן.

עוד כתבה ב"כ הבעל שהאשה ביום 27.12.2012 העבירה מהחשבון המשותף לצדדים סך של 236,000 ש''ח, לחשבון אמה של האשה וכן משכה באותו מעמד 2,000 ש''ח מהחשבון המשותף.

כמו כן ישנם עוד 60,000 ש''ח האמורים לעבור לצדדים ממכר הדירה ומבקשת לעכב את העברת הכספים.

לדברי האשה כאמור בכתב התביעה, מראשית הנישואין סבלה אלימות מילולית ופיזית קשה מאוד מהבעל, הבעל נהג להכותה מכות נמרצות, לירוק עליה, לקלל ובמספר הזדמנויות אף אחז בצווארה בחזקה וניסה לחנקה, נהג לתלוש את שערותיה, לסטור לה דרך קבע והכול בנוכחות הקטינים. באחת ממתקפות האלימות חבט הנתבע את ידי האשה כנגד הקיר שעליו פיתוחי גבס כדי לפצוע את ידיה.

עוד כתבה כי ביום 27.11.2012 בשל אירוע אלימות נוסף הזעיקו השכנים את המשטרה נוכח זעקות התובעת. הנתבע הורחק מדירתם השכורה של הצדדים בצו של בית המשפט.

כמו כן לדברי האשה הבעל הונה אותה כאשר הציע למכור את דירת הצדדים, שכן במקום לרכוש דירה אחרת למשפחה, תכנן הבעל לנשל את האשה מזכויותיה, כך שכיום מתגוררת האשה עם הקטינים בדירה שכורה ללא מקום מגורים קבוע ותלויה בחסדי הבעל.

בית הדין קבע דיון לאלתר בעניין הברחת נכספים ואכן האשה וב"כ הודו בעניין כאמור בפרוטוקול:

ב"כ המשיבה: הכספים נמצאים כיום בחשבונה של האמא [ז' ל'] והם מעוקלים.

בית הדין: היכן הצ'ק של ה־60,000 ₪.

ב"כ המשיבה: הוא נמצא אצלי, ונבקש הוראות מה לעשות. הוא השאיר אותה עם 77 ₪ בחשבון, ביטל את כל הוראות התשלום. אנחנו נבקש לאשר לנו להשתמש בכסף הזה. היא העבירה את הכסף לחשבון האמא, מכיוון שהתגלה לה שהוא משלם משכנתא כל השנים על דירה נוספת הרשומה על שם אמו.

בית הדין: אנחנו לא מקיימים היום דיון. רצינו רק לעצור את משיכת הכספים.

ב"כ המשיבה: העניין הוא שמאחר שהאמא היא ניצולת שואה, ויש לה כספי שילומים בבנק, אבקש לצמצם את העיקול רק לסכום מדובר.

בית הדין: ניתן להציע לפתוח חשבון נאמנות ולהפקיד את הכספים בחשבון זה.

ב"כ המשיבה: אני מבקשת לפנים משורת הדין לשחרר למרשתי 5,000 ₪ לצרכי מחיה דחופים, אני מוכנה להתחייב שהסכום יוחזר ככל שבית הדין יורה בהמשך. הוא ביטל את תשלום השכירות, ביטל את הו"ק של החשמל.

המשיבה: הוא ביטל לי את הוויזה. יש לי שלושה ילדים, אחד מהם הוא תינוק בן שנתיים במעון. אני צריכה טיטולים בשבילו.

בית הדין: כדי שנשחרר כספים למחיה, צריכה להיות מונחת בפנינו תביעת מזונות.

ב"כ המשיבה: אני צריכה לשקול את הדברים. ייתכן והתביעה תוגש לבית המשפט.

בית הדין נתן החלטה עוד באותו היום:

לאחר שמיעת המשיבה ובהסכמת המשיבה וב"כ מחליט בית הדין כדלקמן:

א. ב"כ המשיבה תפתח חשבון נאמנות יחד עם ב"כ הצד השני עו"ד ליאורה אוחנה בתוך שבעה ימים, ותציג לתיק בית הדין אישור על פתיחת החשבון.

ב. הכספים בסך 236,000 ₪ שהועברו לחשבון אם המשיבה גב' [ז' ל'], יופקדו בחשבון הנאמנות הנ"ל, ויש לראות בכך משום הוראה לבנק דיסקונט סניף 106 לבצע את העברת הכספים לחשבון נאמנות – ע"ש עוה"ד טל שרון וליאורה אוחנה ביחד.

ג. עם העברת הכספים, ניתנת הוראה לבנק דיסקונט להסיר את העיקול מחשבון מס' [...] ע"ש [ז' ל']..

ד. בנוסף לאמור תופקד לחשבון הנאמנות ההמחאה ע"ס 60,000 ₪ מחשבון נאמנות של עו"ד דורון חן (המחאה מס' 1077) ולאור זאת החלטת בית הדין מתאריך כ' בכסלו תשע"ג 4.12.2012 מבוטלת.

ה. להעביר החלטה זו לעו"ד דורון חן וכן לבנק דיסקונט ובמקביל ב"כ הצדדים יפעלו יחדו לביצוע האמור.

ו. ככל שמבוקש סעד לשחרור כספים דחופים, יש להגיש תביעת מזונות.

בית הדין קבע כמה דיונים בעניין הגירושין. לדעת הבעל האשה בגדה עם גבר זר בשם מ.ס. ומעוניין להתגרש רק לאחר הכרעה רכושית, האשה מכחישה את דברי הבעל וב"כ בעניין הבגידה, ומעוניינת להתגרש.

הצדדים מסכימים להתגרש אך הבעל מתנה רק בסיום ההליכים הרכושיים.

הצדדים נשלחו לעריכת חוות דעת האקטואר וביום 12.1.2014 התקבלה חוות דעת האקטואר, כדלהלן:

1. אפשרות ראשונה איזון על בסיס ערכו הנוכחי של זכויות הצדדים:

לפי אפשרות זו הבעל יעביר כיום לאשה סך של 187,576 ש''ח לאיזון כולל של עודף זכויותיו.

2. אפשרות שניה איזון על בסיס הזכויות בפועל:

א. האשה תעביר כיום לבעל סך של 11,225 ש''ח.

ב. ביום 31.5.2017 יעביר הבעל לאשה סך של 7,342, סך זה יעודכן בהתאם לתשואת...

ג. ביום פרישת הבעל מעבודתו יעביר לאשה סך של 35,365 ש''ח סך זה יעודכן...

ד. איזון הפנסיה של הבעל מ[נ'], החל מיום קבלת הקצבה ע"י הבעל יעביר הבעל לאשה עד לאריכות ימים מידי חודש בחודשו...

בית הדין ישב עם הצדדים וניסה להביאם לפשרה בעניין הרכושי, אך הניסיון לא צלח.

ב"כ הבעל מבקשת לחלק את כספי מכר הדירה הנמצאים בנאמנות בחלקים שווים בין הצדדים, ולהורות על אימוץ האפשרות השנייה של חוות דעת האקטואר. לדברי ב"כ הבעל, הבעל שרוי במצוקה כלכלית של ממש, לאחר שנזרק מביתו בתלונות שווא והכול משום מעשה בגידת האשה אשר עמו האשה נראית בחוצות. הבעל זקוק לחלקו בכספים שבחשבון הבנק המשותף לצורך מימון מחייתו השוטפת, זאת לאחר שחלק הארי של משכורתו מופנה לתשלום המזונות, כמו כן נאלץ הבעל לשכור דירה על כל ההוצאות המשתמעות מכך.

ב"כ האשה מבקשת לקבל את האפשרות הראשונה של חוות דעת האקטואר אשר אינה גורעת מחלקו של הבעל. לדברי ב"כ האשה הקטינים והאשה חסרי כל פתרון דיור, הבעל הונה את האשה שנים רבות ואף קיפח את חלקה בין היתר ששידל אותה למכור את דירת המגורים תוך הבטחה שירכשו דירה אחרת טובה יותר, האשה האמינה לו ולכן הסכימה למכירת הדירה, אך למצער לא היה כך, אלא הבעל עשה הכול בתכנון מראש כדי לנשלה מרכושה בעודו יודע כי בדעתו לפתוח בהליכי גירושין נגד האשה.

כמו כן כתבה ב"כ האשה שקיימים פערים גדולים בהכנסות הצדדים. לבעל כושר השתכרות גבוה בעוד לאשה כושר השתכרות אפסי. ולאור הפערים בכושר ההשתכרות, יש לקבל את בקשת האשה לעניין החלופה הראשונה שבחוות דעת האקטואר.

האשה הסכימה לקבל את מחצית הכספים הנמצאים בנאמנות – אשר שוויים פחות מהסכום שאמור הבעל להעביר לאשה בהתאם לחוות דעת האקטואר – ולוותר על ההפרש, וזאת רק כדי שיהיה לה סכום ראשוני לקניית דירה.

אין ספק לבית הדין שחיי הנישואין של הצדדים הגיעו לסיומם ופניהם לגירושין. הן האשה והן הבעל פתחו תביעת גירושין. האשה פתחה כחמישה חודשים לאחר שהבעל פתח תביעת גירושין כרוכה, כל אחד מהצדדים מאשים את הצד האחר כגורם לפירוק התא המשפחתי, שתי גרסאות הצדדים חמורות.

כעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט בתיק המזונות, לדברי האשה נכון להיום איבדה את מקום עבודתה, הכנסת הבעל היא כ־15,000 ש''ח וכן יש לבעל עוד הכנסות נוספות, מאידך גיסא טוען הבעל שהכנסתו נמוכה מהנטען ע"י האשה, האשה לא הוכיחה אבדן מקום עבודתה ומשכך עותר לייחס לאשה הכנסה "רעיונית".

בית המשפט ייחס לבעל הכנסה של 13,000 ש''ח נטו (בהתאם לדף החשבון שצורף), וכתב בית המשפט שמהכנסה כזאת ניתן לזון את הקטינים ברווח ולא בצמצום.

טענת ב"כ הבעל שהבעל שרוי במצוקה כלכלית של ממש אינה נכונה. הבעל חי ומשתכר יפה, בית המשפט ייחס לבעל על פי דפי החשבון משכורת של 13,000 ש''ח נטו, וזאת ללא הכנסות נוספות מהצד כפי שטענה האשה. אמנם הבעל משלם מזונות סך של 6,200 ש''ח נכון להיום, אבל בעוד כחודשיים הבן הגדול מגיע לגיל 18, והמזונות ירדו לפחות מ־5,000 ש''ח. לדעת בית הדין כל רצונו של הבעל להתעמר באשה ולראותה תלויה בו כלכלית.

האשה, נכון להיום, אינה עובדת. אמנם אין ספק שיש להביא בחשבון כי אבדן מקום העבודה ברגיל אינו מותיר אדם ללא מקור הכנסה, שכן עם הפיטורין קמה ועולה לה הזכות לקבלת דמי אבטלה, ולאחר מכן מציאת עבודה.

האשה נכון להיום מחוסרת דיור ולה שלושה ילדים כאשר הקטן בן ארבע שנים.

בית הדין כאביהם של הקטנים צריך לראות גם את טובתם. ככלל, עם פירוק התא המשפחתי נפגעת בהכרח רמת החיים של כלל הנפשות בתא, ובראש בראשונה הקטינים. יחד עם זאת בוודאי בטווח הקצר יש לשמר מסגרות חינוך ופעילויות אחרות, וזאת כדי לאפשר לקטינים תקופת הבשלה, של הכרה בפירוק המשפחתי ובתוצאה של ירידה ברמת החיים. קטינים אשר התא המשפחתי שלהם מתפרק חווים טלטלה קשה, ומשכך אין להכביד על הקטינים שינויים גדולים.

ההתחשבות בנסיבות הקשורות במצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג ובטובת ילדיהם הקטנים מקבלים תימוכין בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973, סעיף 6, סעיף קטן (ד), פסקאות (1) ו־(4). וזו לשון סעיף 6 הנ"ל:

6. (א) לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן־זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים.

(ב) היה שוויים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שוויים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף או בשווה כסף.

(ג) באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים.

(ד) בהחלטתו לפי סעיף קטן (ג) יתחשב בית־המשפט או בית־הדין בכל הנסיבות הקשורות במצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג ובטובת ילדיהם הקטינים, ובאופן שימנע ככל האפשר:

(1) גרימת אבדן מקור פרנסה סבירה לאחד מבני הזוג;

(2) הפסקת קיומו או פגיעה בהמשך תיפקודו התקין של תאגיד או של מקום עבודה אחר;

(3) פגיעה בצבירת הזכויות הסוציאליות של אחד מבני הזוג;

(4) פגיעה ברווחת ילדי בני הזוג הקטינים.

אין ספק לבית הדין כי במקום שהדבר אפשרי ואין צורך בנטילת הלוואה ויש מהיכן לגבות – עדיפה שיטת התשלום החד־פעמי מאשר התשלומים אשר ישולמו רק בעוד זמן רב, דבר שמשמר את הקשר בין בני הזוג וממשיך אף לאחר הגירושין כעין שותפות כלכלית בין הצדדים למשך זמן שאינו מוגבל עד מות אחד הצדדים. בכך יימנע הצורך לעשות חישובים מה מגיע ומה לא מגיע וייחסכו התדיינויות שונות.

כאשר הבעל משלם בתשלום אחד בהיוון הזכויות אין כאן יותר תלות של האשה בבעל, הבעל יכול להחליף עבודה ואינו תלוי באיש. כל אחד אדון לעצמו, ואין לו מחויבות להישאר באותה העבודה עד קבלת הפנסיה כדי לשלם לאשה את חלקה.

מאידך גיסא, אם הבעל הולך לעולמו, האשה מפסידה את כל זכויותיה. ויותר מזה: אם הבעל נישא בשנית ומת אז כל זכויותיו עוברים לאשה השנייה, ואילו אשתו הראשונה וילדיה לא יקבלו דבר, וכל הזכויות "נתונים לעם אחר ועיניך רואות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידיך" (דברים כח, לב). ואז מתחילים הליכים משפטיים ארוכים ומסובכים מלווים בהוצאות גדולות, עינויים ודאבון נפש.

כדי למנוע הליך זה יש להעדיף את התשלום האחד, וזאת במקום שניתן.

אין לי ספק שההחלטה בעניין זה נתונה לבית הדין וזאת לאחר ששקל ובדק את כל הצדדים לכאן ולכאן. שהרי אקטואר אינו מוכשר אלא לתת הערכות כלכליות עתידיות, וכאשר ישנן מספר אפשרויות שונות כשבצד כל אחת מהאפשרויות ישנן יתרונות שונות מול חסרונות וסיכונים שונים – האקטואר אינו מוסמך ומוכשר (מעבר לכל אדם אחר) להכריע בבחירת הנתיב הרצוי מלבד לנתונים שהוא יודע להציג, והדבר אז נתון באופן טבעי לסמכותו של בית הדין או ביהמ"ש.

כעין דברים אלו כתב השופט ריבלין בבקשת רשות ערעור על פסק־דין של בית־המשפט המחוזי בתל־אביב־יפו לבית המשפט העליון בפני כבוד השופט המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופט א' רובינשטיין בע"מ 4623/04:

על דרך הכלל, וככל שהדבר אפשרי ומועיל, עדיפה שיטת התשלום החד־פעמי על פני שיטת התשלומים העיתיים. אולם אין לקבוע מסמרות. ראוי לה להלכה שתתפתח ממקרה למקרה, ויהיו בוודאי נסיבות שבהן יתאימו יותר תשלומים עיתיים. הערכאה המבררת היא זו שתתאים את הסדר התשלום הראוי לפי מידותיהם של בני־הזוג שבפניה. מקום שבו נקבע תשלום החד־פעמי, ניתן לרכך את החשש מפני הטלת נטל כבד מידי על המשלם בדרך של חלוקת הסכום למספר תשלומים שישולמו במועדים ובסכומים קבועים מראש.

לדעת בית הדין הטעם החשוב ביותר, שבגירושין יש חשיבות עליונה להביא את הצדדים להפרדה סופית ומוחלטת ביניהם. למעט אם ישנם ילדים שבמצב זה ודאי לא ניתן להפריד, אבל מה שניתן יש להפריד, והוא הנושא הרכושי, מן הראוי להביאו להפרדה סופית ומוחלטת.

דברים אלו עולים גם מפסק דינו של השופט א' ריבלין מפסק הדין בע"מ 4623/04 הנ"ל:

טענה רביעית ואחרונה מתייחסת לאפשרות כי החלת חזקת השיתוף על "נכסי הקריירה" עלולה להקשות שלא לצורך על פירוק הקשר בין בני הזוג. טענה זו מבוססת על כך שלעיתים, לאור שווים הרב של "נכסי הקריירה", לא ניתן יהיה לחייב את בן־הזוג החיצוני בתשלום סכום השיפוי כולו מיד עם הגירושין. לפיכך – יש המניחים – יתעורר צורך לפסוק את הסכום בתשלומים עיתיים, באופן שישמר את הקשר בין בני הזוג, כמעין שותפות כלכלית למשך זמן בלתי מוגבל. טענה זו אינה נטולת יסוד. אכן, בכל הקשור ביחסים הכלכליים, על המשפט לאפשר, ככל הניתן, לבני־זוג שמתגרשים להיפרד זה מזה באופן מלא. אין לכפות על בני־הזוג קשר בעל כורחם. יש לשאוף לכך שהסדר השיתוף לא ישפיע על הבחירה אם לקיים קשר מתמשך אם לאו. אולם הקושי בהקשר זה נוגע בעיקרו לשיטת השיפוי ולא לעצם הזכאות. תמימי דעים אנו עם המשיבה כי אין לשלול זכות בשל קשיים שמתעוררים במימושה. פרימת קשר הנישואין ההדוק מעוררת שלל קשיים ואתגרים הצריכים פתרון. באופן דומה, אין גם בקשיי השומה וההערכה הכרוכים בכימות "נכסי הקריירה" לערכים כספיים כדי להשפיע על הזכאות. גם ההתמודדות עם אלה תעשה במישור היקף השיפוי.

במקרה דידן שהבעל מרוויח משכורת גבוהה, נטו 13,000 ש''ח, האשה אינה עובדת, כל אחד מהצדדים יוצא לחיים חדשים, יש לקחת בשיקול דבר זה ולשפר את עמדת האשה, כך שיציאתה לחיים חדשים תתחיל מנקודת מוצא טובה יותר. ראוי לחתור לכך שעמדת המוצא של בן הזוג בצאתו לחיים חדשים תשתפר, כפי שהוא עצמו סייע לשיפור עמדת המוצא של בן זוגו. בכך יהיה משום סיוע לילדים. לכן יש להעדיף את שיטת התשלום האחד ולא התשלומים העתידיים.

שיקולים אלה משליכים גם על דרך התשלום. סעיף 8 לחוק יחסי ממון קובע:

8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

...

(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

(3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע

הנה לפי החוק בנסיבות מיוחדות ניתנה לבית הדין או בית המשפט אפשרות לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע. אמנם אין בית הדין בא לקבוע חלוקה שאינה שוויונית בגלל נסיבות מיוחדות, אך לאור נסיבות תיק זה שהבעל אכן מרוויח 13,000 ש''ח נטו, ואולי יותר – כדברי האשה, ואילו האשה אינה עובדת ומטופלת בילדים קטנים וקטני קטנים, אפשר לחייב את הבעל בתשלום אחד כדי לעזור לאשה להתחיל מנקודת מוצא טובה יותר ולרכוש דירה שתשמש מדור לילדים, ללא צורך להתגלגל מדירה לדירה בשכירות, דבר הגורם סבל לילדים בהחלפת הסביבה והחברים.

ועיין עוד מה שכתב באריכות בעניין זה הרב הגאון הרב מיכאל עמוס אב"ד נתניה בשורת הדין כרך יז' עמוד שעב, דברים נפלאים מאירים ומנומקים.

עוד כתב השופט א' ריבלין בפסק הדין בע"מ 4623/04 בעניין אופן התשלום:

תשלומים עיתיים או תשלום חד־פעמי?

24. שאלת אופן התשלום היא שאלה כבדת משקל. הערכאות דלמטה מצאו לפסוק למשיבה תשלומים עיתיים חלף תשלום חד־פעמי. ישנם טעמים לכאן ולכאן. הטעמים העיקריים התומכים בשיטת התשלום העיתי הם, ראשית, האפשרות להתאים את התשלום לשינויים בחייו המקצועיים של בן הזוג החיצוני. אם חפץ הוא לחדול מעבודה או להסב את מקצועו, ניתן יהיה ליתן לכך ביטוי בתשלומים. כך, יש הטוענים, מתפוגג החשש מפני "כפיית" עבודה על בן־הזוג החיצוני, להבדיל מן השיטה של תשלום חד־פעמי, שבה צריך היה לכאורה להמשיך ולעבוד כפי שנקבע מראש, כדי לעמוד בדיעבד בתשלום שנקבע. שנית, שיטה זו מקלה על בן הזוג המשלם את עול התשלום, שכן היא אינה כופה עליו תשלום אחד משמעותי ופורשת את התשלומים לאורך זמן.

חסרונה של שיטת התשלומים העיתיים הוא יתרונה של שיטת התשלום החד־פעמי. בנסיבות של גירושין, קיימת חשיבות רבה להפרדה הסופית בין בני הזוג. התשלום החד־פעמי מקל על הפרוד. חסרון נוסף של שיטת התשלומים העיתיים הוא הצורך במערך ארגוני, שיעסוק בביצוע התשלומים, והצורך – או הכורח – בהתדיינויות חוזרות ונשנות לויסות גובה התשלום (השוו: ע"א 1819/03 אבישג אברהם נ' ש.ר.ב. (בי"ח מעיני הישועה), תק־על 2006 (1) 3431). לצד היתרון הגלום בשיטת התשלום העיתי מבחינת האפשרות לווסת את סכום התשלום, מתעורר חשש שבן־הזוג החיצוני ימצא עצמו בקשיים כלכליים, ויתקשה לעמוד בתשלומים העיתיים. יצוין עוד, כי החשש המתעורר בדיני הנזיקין, לפיו הניזוק עלול לנהל סכום כסף גדול בצורה שגויה ולאבד ממנו, או לבזבז את כולו בפיזור הדעת, אינו מתעורר בנסיבות של גירושין. אין להניח שלבן הזוג המשלם יתרון ממשי בניהול סכום כסף גדול (להבדיל מחברת ביטוח) ואין לנהוג עם בן הזוג הביתי מנהג פטרנליסטי ולהגן עליו מפני החשש שיבזבז את כספו לריק. וחשוב לא פחות, בשל אופייה הבלתי מוחשי של תרומת כל אחד מבני־הזוג לנכסי הקריירה מתאים יותר, בדרך כלל, להעריכה באורח חד־פעמי ובסכום גלובלי, כדרך שבה מוערך ומשולם ברגיל הנזק הלא־ממוני.

25. לאור טעמים אלה, אנו סבורים כי על דרך הכלל, וככל שהדבר אפשרי ומועיל, עדיפה שיטת התשלום החד־פעמי. הטעם המרכזי לכך הוא הימנעות משימור קשר כלכלי בין הצדדים אם אין הם רוצים בכך. בדרך זו יכול גם בן־הזוג מקבל התשלום לתכנן את עתידו על סמך הסכום שקיבל באופן וודאי (השוו: עניין חסל הנ"ל, בעמ' 258־257; בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט (4) 614). אולם אין לקבוע מסמרות. ראוי לה להלכה שתתפתח ממקרה למקרה, ויהיו בוודאי נסיבות בהם יתאימו יותר תשלומים עיתיים. יש לזכור כי כאשר לבני הזוג ילדים קטינים, נאלצים הם בדרך כלל ממילא לשמור על קשר ביניהם, עד אשר הופכים הילדים בגירים. הערכאה המבררת היא זו שתתאים את הסדר התשלום הראוי לפי מידותיהם של בני־הזוג שבפניה. מקום בו נקבע תשלום החד־פעמי, ניתן לרכך את החשש מפני הטלת נטל כבד מידי על המשלם בדרך של חלוקת הסכום למספר תשלומים שישולמו במועדים ובסכומים קבועים מראש...

הנה כי כן, על דרך הכלל, תהא שיטת התשלום החד־פעמי עדיפה על שיטת התשלומים העתיים.

מסקנות
א. על הצדדים להתגרש.

ב. כל צד רשאי לפתוח תיק לסידור הגט.

ג. לאור האמור בית הדין מקבל את בקשת האשה לקבל את האפשרות הראשונה – איזון על בסיס ערכו הנוכחי של זכויות הצדדים. לפי אפשרות זו הבעל יעביר כיום לאשה סך של 187,576 ש''ח לאיזון כולל של עודף זכויותיו.

ד. בית הדין מחייב את ב"כ הצדדים להעביר לאשה את כל סכום הכסף הנמצא בחשבון הנאמנות לאלתר.

ה. לאור הסכמת האשה לקבל את מחצית הכספים הנמצאים בנאמנות אשר שוויים פחות מהסכום שאמור הבעל להעביר לאשה בהתאם לחוות דעת האקטואר, ולוותר על ההפרש, הבעל פטור מלהעביר לאשה את ההפרש בין הכסף המצוי בנאמנות לסכום האמור בסעיף ג'.

מותר לפרסם לאחר השמטת הפרטים המזהים.

הרב דניאל אדרי – אב"ד

מצטרף למסקנות.

הרב אייל יוסף

מצטרף.

הרב דוד בר שלטון

נפסק כאמור לעיל.

ניתן ביום כ"ג בתמוז התשע"ד (21/07/2014).