בתאריך ט"ו בתמוז תשע"ב (5.7.2012) הגיש הבעל תביעת שלום בית ולחילופין גירושין. בכותרתה של התביעה נכתב:

"מהות התביעה – תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין..."

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך 30/8/1990 ולהם שלושה ילדים.

לטענתו המשברים בחיי הנישואין נבעו מההשפעה של אם הנתבעת ומהתערבותה והסתתה של זו. האישה מסרבת לצאת לעבודה, מבטלת זמנה ואינה מתפקדת כרעיה ואם ומורדת מתשמיש וממלאכות. בתביעתו מבקש מביה"ד ניסיון אחרון לשלום בית ואם לא – אזי אין מנוס מגירושין.

בדיון הראשון מתאריך י"ב בכסלו תשע"ג (26.11.2012) אמר הבעל כי סגר את תביעת שלום הבית ורצונו לדון רק בגירושין לאחר שראה את המצב בבית.

תגובתה הראשונית של האישה הייתה כדלהלן:

"האשה: אני רוצה את זכויותיי וזכות ילדיי.

ביה"ד: אנו שואלים את רוצה שלו"ב.

האשה: אני רוצה את זכויותיי, אני גיליתי דברים חדשים בענין הרכוש, הוא מסתיר ממני, אני לא יכולה להתגרש במצב שזכויותיי מועלמות ממני."

הבעל בדיון טען את גרסתו ובתוך דבריו אמר:

"בשנת 1998 פתחתי תיק בביה"ד הרבני בת"א, וגם בשנת 2005 פתחתי תיק לגירושין ולבסוף לא התגרשנו, כי עשיתי שלום לטובת הילדים, הורי האשה ביקשו ממני שאעשה שלום ... החיים היה סבל, אינה מדברת איתי שישה חודשים, האחרונים, וכבר ממאי 2012, לא סתם פתחתי את התיק. הילדים סובלים סבל רב, האשה נועלת את חדרה, וגם שמה את הילד [ל'] במיטה, ואני נדחק בגללה."

"היא אומרת אתה שמן, את מסריח, כל מיני מילים קשות, אתה צריך לפרנס אותי כל ימי חיי, לא רוצה אותך, גם ליד הילדים, היא פגעה בנשמתי, העלבות והאשמות, היא בשעה 02:00 קמה ופותחת את הטלוויזיה בקולי קולות, אני ישן עם הילד הקטן, היא מרביצה לילד הקטן"... היא מדברת 6,000 דקות לחברת אורנג', לאמא שלה, זה כל זה לחודש, יש קו בזק, הקו עובד, אני משלם חשמל ומים.

"יש לי תמונות, בתי בת ה-14 שאינה מדברת עם האמא, האמא הכתה את הילד, תמונות שהבת שולחת לי תמונות כי האמא סטרה לאחיה, היא מתעללת בילדים, בשנה וחצי האחרונות היא ירדה מן הפסים, היא בשבת בבוקר נעלמת, אני תקוע עם הילדים, יש לה יונדאי אקורד, ששייך לשנינו, היא יוצאת ונעלמת וחוזרת בשעה 22:30..."

"היא מתקשרת ללקוחות שלי, מכפישה את שמי, שאני אדם חרא, כל השכונה שלנו ב[...], יודעים שאנו צריכים להתגרש, שאשתי לא רוצה אותי יותר, אפילו הילדים לא מעניין אותה, אני אביא לכם אנשים מהשכונה..."

"הלכנו לגישור בחודש אוגוסט 2012 לפני שהיא פתחה תיק בבימ"ש, היא אומרת "מה אתה מתגרש"? וביקשה גישור, ומצאה את הגב' רות, והיא טרפדה את המפגשים, היא גם שותקת, לא עונה, אז אני אומר "בואי נתגרש", שלמתי 1,200 ₪ לפגישות הללו...אני רוצה להתגרש לטובת הילדים שלי ולטובתי האישית."

טענות האישה כפי שנאמרו בדיון הינן כדלהלן:

"הוא מגיע בשעות הקטנות של הבוקר, בשעה 03:00 הוא התעלם, אני נשארתי לבדי עם הילדים, אני דאגתי כל השנים לילדים, מחנכות...הוא מתכתב עם נשים אחרות...סגר לי את הדלקים, גם את הרכב ניסן ג'וק לקח לי, הוא לקח לי שוב את הרכב, איך אקח את ילדיי לביה"ס."

לשאלת ביה"ד מי עזב את חדר השינה נאמר בדיון מפי הצדדים כדלהלן:

"האשה: קרוב ל-4 חודשים הוא לא מקיים יחסים, הוא עזב את חדר השינה.

הבעל: שמת את [ל'] במיטה שלנו.

האשה: הילד לא מתעורר, האבא רק קונה לילד, הילדים אומרים את תצאי מהבית, אין לך זכויות, הבת לא מדברת איתי, הוא מסית את הילדה נגדי, יש לי הוכחות."

בעניין טענת שלום הבית של האישה וטענות הבעל שהאישה מעליבה ומשפילה אותו ומכפישה את שמו, נאמר בדיון:

"מי שיזמה זו אני, הוא ביטל את היועצת, אני המשכתי איתה בשיחות, אני זו שגרמתי לשלום בית, על אף שהוא ממדר אותי מזכויותי, אדם שאין לו כלום, הוא יוצר כוחניות. לא הרשה לי לעבוד, הילדים שלי היו עם בעיות של תקשורת, דאגתי לחונכות, ודאגתי להם, ולכן אני לא יכולתי לעבוד... הוא השפיל אותי, הוא אומר לי שאני [...] עם ערבי, אמר לי זאת לילד הילד, יש איומים מילוליים שהוא אמר שהוא יפוצץ את הגלגלים... לא מדברת עם אף אחד, כל הזמן אני בבית, מקורקעת, אין לי תקשורת, הוא ביטל את התקשורת בבית, אין לי פלאפון, אם לא היתה משפחתי, אז הייתי נזרקת כגוש. חסם לי האשראי."

לשאלת ביה"ד אם האישה רוצה את הבעל ענתה:

"אני רוצה יציבות, את המשפחה שלי, למרות שסבלתי, הוא מתעלל בי, אין לי דלקים, ואמר שאינו חייב לי כלום, סגר לילדים שלי שיעורים פרטים, הוא אומר לבן הגדול שצריך למדר אותי, ולא צריך להתייחס אלי. הילד הגדול לקראת בגרויות, ואני רציתי מיטב מורים לבני, ותמיד דאגתי לזה."

ביה"ד פנה לב"כ של האישה ובקשו להתייחס לדברי הבעל וב"כ שהאישה אינה חפצה בבעלה והיא רוצה רק זכויות.

וכך השיב בדיון:

"ב"כ א: הם גרים באותה קורת גג, האם מוכן לשאת בכל ההוצאות, הוא רוצה "למחוק" את האשה, שהיא תיעלם.

ביה"ד: הוא יתן הכל חצי בחצי, מה קורה עם הגט.

ב"כ א: לא ניתן לסדר גט כשהם גרים ביחד.

ביה"ד: אז הוא ישכור בית.

ב"כ ב: אנו מוכנים לשמוע.

ב"כ א: שיישא במלוא ההוצאות.

ביה"ד: יהיה גט בעוד חודש וחצי.

ב"כ א: יהיו דיונים בבימ"ש, לא קיבלנו תשובות למה ששאלנו מהצד השני, לבעל אצה דרכו להגיע לגט, כל עוד הם גרים באותה קורת גג, מעבר לזה, יש לאשה טענות על כתובה,

ביה"ד: כמה?

ב"כ א: לא יודע.

ביה"ד: אין כתובה וזכויות, אין "כפל מבצעים."

ב"כ א: ברור לי, אבל בכל מקרה צריך למצות את מלוא זכויותיה של האשה, אם באים ואומרים שהבעל יצא מהבית ויתחייב לשאת בהוצאות הבית, ואפשר לקזז זאת בהחלטות של בימ"ש, ותביעת הכתובה תידון לגופו של ענין, גם אחרי הגט, אז יכול להיות שאשכנע את מרשתי למצב זה. מצב זה שהם יתגרשו והאדון לא יצא מהבית, ואין הסדרים של פסקי דין, אנו מקדימים את המאוחר.

ביה"ד: לא נקבע מועד להוכחות, תשבו ביניכם שישים יום, אולי תגיעו להסכמות, בלא פסקי דין, יש נכונות מצד שני הצדדים לגמור התיק, בעיקר המחלוקות כלכליות, ואם תהיה הבנה, אז כל המתחים ירדו. וניתן להמשיך גם עם הקטינים.

ב"כ א: אין לנו בעיה..."

בדיון השני מתאריך ב' בטבת התשע"ד (05/12/2013) חזרה בה האישה מהסכמתה לגט והכריזה בפתח הדיון: "אין הסכמה להתגרש."

גם ב"כ האישה הוסיף ואמר:

"האשה אינה נותנת הסכמתה להתגרש בשלב זה ויש הליכים בענייני רכוש בפני בימ"ש לע"מ בפ"ת, האדון הזה לא נהג כאב וכבעל, הוא חייב לאשתו את כתובתה 254,000 ₪, זו כתובה ריאלית ולא גוזמא, הרכוש הוא מביליונים שהבעל מנהל תחת חברות שונות, הכל יתנהל בפני בימ"ש לע"מ...אנו מדגישים שאין הסכמה להתגרש בשלב זה, ואין ויתור על כתובה מצד האשה ואנחנו נעמדו על תביעת כתבוה בעתיד, כאמור אם ביה"ד יורה על גירושין...לכן הבעל צריך להוכיח את טענותיו הכוזבות בכתב תביעתו התמוה..."

גם האישה הוסיפה בעניין סירובה להתגרש כדלהלן:

"יש בעיות ויש משפט. גם מדובר בעניין כתובה. עוד לא הגענו להסדר בגלל שהרכוש כה רב, והוא העלים כספים על הגב שלי, ואין עדיין הסדר לגבי מזונות וחלוקת רכוש. הוא לא משלם לי מזונות. אני נתמכת ע"י הוריי. קרע אותי מהילדים. ללא ידיעתי לקח את המיטלטלין ללא ידיעתי וללא הסכמתי...גם אם אתגרש, הזכויות שלי לא ייתנו. ואני שומרת על כבודי וכבוד ילדיי, לא זניתי, והוא בגד. בעוד חודש יש דיון על חלוקת רכוש. השופטת תדון בעניין חלוקת הרכוש ואז יהיה אפשר לדון פה. אני לא רוצה להתגרש, אני פוחדת על הזכויות שלי. לא הגענו עדיין לחלוקת רכוש. לבית אין עדיין טאבו. הוא מייצג אותי בתור עו"ד, ואני צריכה להיות הקרבן שלו, ואין לי טאבו עדיין. יש הרבה נכסים והוא משכן אותם. אם היתה לי חלוקת רכוש ביד, הייתי מתגרשת. אני שומרת על הכבוד שלי ואני אמשיך לשמור על כך. אני מוכנה להישאר ככה עד שזכויותיי יתקבלו."

טענות ב"כ הבעל כי האישה הגישה תביעת חלוקת רכוש בביהמ"ש ולהורות על פירוק השיתוף במקרקעין. בדיונים בביה"ד לא טענה כלל שרוצה בשלום בית וכל טענותיה עוסקות בזכויותיה הרכושיות. בעניין המגורים המשותפים המונעים את עריכת הגט כפי שנאמר ע"י ביה"ד, הבעל עזב לשם כך את הבית. האישה בחרה לנהל את עניין הרכוש בביהמ"ש ובביה"ד מתנהל רק תיק הגירושין ויש לחייבה בגט. היא אינה יכולה לאחוז את החבל בשני קצותיו. הבעל בקש את סמכות ביה"ד והאישה התנגדה והסמכות ניתנה לביהמ"ש.

טענות ב"כ האישה בתגובה לטענה כי פתחה תיק לפירוק שיתוף וכי הדבר מהווה ראיה לרצונה בגירושין, היו כדלהלן:

"האשה נאלצה להגיש הליך לפירוק שיתוף, היא מתגוררת בבית שאינה יכולה לשאת בהחזקתו, כמו ארנונה, משהבעל הותיר אותה מול שוקת שבורה, לא היה מנוס אלא לבקש את פירוק השיתוף. הוא נוהג במצור כלכלי וזה מצב שלא יוכל להימשך לאורך זמן. ואם ביה"ד יפתח את הפתח לכפיית גט כעילת גירושין – ייפתח הסכר.

הכתובה זה הדבר המוחשי ביותר היום שאפשר לחייב את הבעל. אם הבעל יפקיד ערבות בנקאית, סכום שאפשר לממש – אשמח לשכנע את מרשתי להסכים לעניין מתן הגט... אם יפקיד 254,000 ₪ בקופת ביה"ד, אני אשכנע את מרשתי להתגרש. אבל הוא לא מעוניין."

הבעל הציע לעקל את הבית המשותף לצורך שמירת זכויות האישה. הבעל אמר כי הרווחה נתנה לו את הילדים כי האישה מסתובבת ברחובות ואינה עובדת. הצדדים רבו בדיון זה עם זה בענייני הרכוש. הבעל הוסיף וטען כי יש ברשות הצדדים שתי דירות משותפות ויש בהן די והותר לצורך הכתובה אבל לדבריו לא מגיעה לה הכתובה.

בדיון האחרון מתאריך ג' באדר ב' תשע"ד (5/3/2014) טען שוב ב"כ הבעל כי לאחר הפסיקה בביהמ"ש יקוזז חוב הכתובה אם מגיעה לה הכתובה.

ב"כ האישה אמר:

"ככל שביה"ד יחליט שבמידה והאדון מודה בכתובה והיא תשולם, הצדדים יתגרשו, אני עומד על כך שכל תשלום יתבצע לא אחרי סידור הגט, והקיזוז אינו אוטומטי אלא ביה"ד יכריע לאחר חלוקת הרכוש."

האישה במענה לשאלת ביה"ד על זמן הפירוד ענתה ואמרה:

"קרוב לשנה ו-4 חודשים. הוא מתעלל בי דרך ילדיי, מצור כלכלי. אני עומדת בכל המכשולים לטובת ילדיי. מתנהלת בבית רגיל למען ילדיי. שומרת על כבודי וכבדו הבעל. אני רוצה בהסדר של הזכויות. זה בן אדם שאני מתנהלת נגדו כל הזמן בביטוח לאומי והוצל"פ יש נגדו חובות, אין לו ביטחון, אין לו עילה, לא בגדתי ולא רימיתי ולא שיקרתי."

ביה"ד הגיב ואמר:

"אשה שמבקשת פירוק שיתוף בבימ"ש זו עילה טובה."

ועל כך עונה האישה:

"אני לא מרגישה פה את הזכויות. הוא לא עומד בפסיקה של השופטת. איפה הביטחון שלי ושל ילדיי, כאשר הדיון קבוע לספטמבר בבימ"ש."

ביה"ד אומר לאשה בהמשך:

"אז אנחנו נוציא פס"ד שהאשה הזו מחויבת להתגרש.

והאישה שבה ועונה:

"היום אני מתנהלת בין שני גופים ועדיין אינו עומד בזה. הוא צבר לי חובות בהוצל"פ, איפה הביטחון שלי? אני רוצה לסיים כמה שיותר מהר בגישור הוגן אבל הוא לא מסכים, כי אם היה מסכים היה נותן לי את זכויותיי."

ביה"ד נושא ונותן עם האישה:

"ביה"ד: זה לא המקום הנכון לטענות אלה. כי אתם פניתם לבימ"ש בעניין הרכוש.

האשה: אני רוצה זכויותיי שלי ושל ילדיי.

ביה"ד: אבל לא ביקשת זכויות אלה בביה"ד."

עוד נאמר בדיון:

"ביה"ד: ביקשנו ממך סיבה אחת משפטית למה שסידור הגט יתבצע מאוחר יותר ולא היום. זה לא כבוד בשבילך לאלץ את ביה"ד לכתוב שאת מחויבת בגט.

האשה: הוא בגד בי.

ביה"ד: אבל את מעכבת את הגירושין.

האשה: אני מעכבת בשביל ביטחון שלי, וזכויותיי. הוא גם רצה להוציא אותי מהבית."

בהמשך אומרת האישה:

"הייתי מוכנה מאוד להגיע לגישור. אני רוצה גם להמשיך בדרכי, אני בחורה צעירה, והוא ימשיך בדרכו, אני לא מונעת. להיפך. אני מעוניינת בזכויות שלי. הוא מתעלל בי. אני מתנהלת בין שני גופים וזה לא קל לי. ביטוח לאומי, וגם חלקית משלם לי מזונות ועובר על פסיקת השופטת. תבעתי אותו על חיובים שגרם לי בתוך הבית."

ביה"ד הבהיר לאישה את ההליך:

ביה"ד: איפה תבעת אותו?

האשה: בהוצל"פ.

ביה"ד: אז מה אתה רוצה מאיתנו?!

האשה: אני מבינה אתכם ואת העיקרון.

בסיום הדיון העלה ספק כי הכתובה אינה עומדת על סכום של 254,000 ₪ אלא על סכום של כ- 60,000 ₪ בלבד והבעל הסכים לשלמו בצ'ק בנקאי כדרישת האישה וב"כ. הבעל והאשה הסכימו להצעה.

טופס הכתובה הוגש לביה"ד ומתברר שערכה עומד על 54,000 ₪ בלבד.

הוגש לביה"ד תביעת הרכוש בביהמ"ש מתאריך 13/9/2012 (בין הדיון השני לדיון השלישי בביה"ד) ובה נכתב בכותרתה:

"איזון משאבים, סעד הצהרתי וחלוקת רכוש."

בסיום תביעתה כתבה האישה וביקשה את ביהמ"ש להורות על פי חוק יחסי ממון כדלהלן:

"כי מחצית מהזכויות לרבות כספים ורכוש הרשומים ע"ש הנתבע יירשמו ע"ש התובעת."

"כי תבוצע חלוקה בפועל של הזכויות בהתאם להוראת החוק והדין."

הוגש לביה"ד מייל שבו מנסה הבעל לשכנע אישה בשם [ש'] ליצור עמו קשר ממשי אולם האישה הזו ביקשה ממנו למחוק את מס' הטל' שלה. "אני לא מסוגלת לזה יותר, הבן זוג שלי מתחיל לעשות לי סרטים", אמרה. דבריה נכתבו בתאריך 9/5/2012.

ואילו התאריך שהמייל שנשלח ע"י הבעל היה בתאריך 10/5/2012. מועד פתיחת תיק הגירושין היה 5/7/2012 ומועד פתיחת תביעת חלוקת הרכוש היה 13/9/2012. בתאריך 26/11/2012 נאמר ע"י האישה כי הבעל עזב את חדר השינה ואין יחסים כבר 4 חודשים. כלומר הצדדים פסקו מיחסים ביניהם בסביבות 7/2012. נמצא כי המיילים המלמדים כי ניסיונותיו של הבעל נערכו כחודשיים לפני ההליכים. אולם כאמור לא נמצאה עדות אלא על ניסיון שכשל.

סיכום
הבעל הגיש תביעת שלום בית ולחילופין גירושין בתאריך 5/7/2012. האישה הגישה תביעת רכוש בביהמ"ש בתאריך 13/9/2012. הבעל הגיש לביה"ד בקשה למחיקת תביעת שלום הבית והשארת תביעת הגירושין לאחר שנוכח לדעת שהאישה מוליכה אותו בכחש בתאריך 9/10/2012. הדיון הראשון התנהל בתאריך 26/11/2012. הבעל כבר לא ביקש את שלום הבית לאחר שסגר את תביעתו זו למעלה מחודש קודם לכן.

נמצא כי יתכן היה לומר כי האישה בתביעת חלוקת הרכוש הייתה זו הראשונה שהביעה את רצונה המוחלט להתגרש כאשר הבעל עוד עמד אז על רצונו בניסיון אחרון לשלום הבית. כך שעניין הכתובה גם אינו ברור. האישה בכל מהלך הדיונים ולכל אורך הפרוטוקולים לא הביעה את רצונה בשלום בית וכל חפצה ועניינה היה שמירת זכויותיה הרכושיות. את אלה תבעה בביהמ"ש ואף עמדה על כך ודרשה שעניינים אלו ידונו בביהמ"ש ועל בקשות ותגובות אלו ניתנה החלטה בבית הדין בתאריך י"א בכסלו תשע"ג (25/11/2012) על כי סמכות הדיון ברכוש נתונה לביהמ"ש. האישה אפוא נלחמה כי הסמכות תהיה נתונה לערכאה האזרחית. נמצא כי היא סומכת על ההליך המשפטי האזרחי. לפנינו עומדים בני זוג שאינם רוצים זא"ז. כל מלחמתה של האישה הוא על זכויות ברכוש שנידונות מחוץ לכותלי ביה"ד. הבעל מוכן לשלם את הכתובה במלואה העומדת על סך 54,000 ₪, שעל פי הפסיקה יקוזזו אם האישה תיטול מזכויותיו סך שכזה. החלטה סופית בכך תינתן ע"י ביה"ד לאחר פסיקת ביהמ"ש. אין שום הצדקה הלכתית שהאישה תעגן את בעלה על פי פסיקת רבינו ירוחם המקובלת. ובמיוחד שהבעל מוכן לשלם לה את כתובתה אם לא ייווצר קיזוז, וכאמור.

הצדדים הוזמנו לפי ההסכמות ביניהם בדיון השלישי לסידור גט לתאריך כ"ה באדר ב' תשע"ד (27/3/2014).

בדיון זה סירבה האישה לקבלת הגט, וכך התנהל הדיון:

"היום קבוע לסידור גט פיטורין בין הצדדים.

הבעל: באתי היום לסידור גט כדי להתגרש לפי ההסכמות בדיון הקודם.

האשה: אני לא רוצה להתגרש, אני שוקלת ורוצה שלום בית.

ביה"ד: מה זה שוקלת?

האשה: רוצה שלום בית.

ביה"ד: אבל הסכמת בדיון הקודם להתגרש.

האשה: אני רוצה שלום בית ואני רואה שיש מקום לשלם בית.

ביה"ד: הרצון שלך לשלום הבית אינו קשור אם כך לעניין הכסף והרכוש, כפי שכתבת בבקשה האחרונה שהגשת לביה"ד.

האשה: אני רוצה שלום בית.

ביה"ד: את רוצה להתל בביה"ד? כי אם הגעת להסכם בדיון הקודם והצהרת שכל העניין הוא כסף.

האשה: אני לא הצהרתי, אלא עורכי הדין שלי.

ביה"ד: בבקשה לא להפסיק אותי. אם הצהרת על רצונך להתגרש ופתאום את מעלה טענת שלום בית, זו בקשה לא כנה.

ב"כ ב: אני...

האשה: הופעל לחץ על האשה והאשה לא הסכימה. מה שעורכי הדין אמרו משהו אחר, זה עניין אחר."

בפעם הראשונה לאחר שלושה דיונים ארוכים העוסקים רק בדרישתה לרכוש ושמירת הזכויות, מעלה את רצונה לשלום בית.

באותו תאריך הוציא ביה"ד החלטה ובה נכתב:

"הדיון להיום נקבע לצורך סידור הגט מאחר והושגו הסכמות בין הצדדים בדיון הקודם שנערך לפנינו ביום ג' באדר ב' תשע"ד (5/3/14) וקיבלו תוקף שיפוטי ביום ט"ו באדר ב' (17/3/14). נושא הרכוש נידון בביהמ"ש וההסכמה הושגה על גובה סכום הכתובה (60,000 ₪) ושבמועד סידור הגט יביא התובע המחאה בנקאית על סכום זה.

היום הופיע הנתבעת והצהירה כי רצונה בשלום בית והיא איננה מעוניינת להתגרש. היא נשאלה אם רצונה זה תלוי בנושא הרכוש, והיא השיבה בתשובה סתמית כי היא חפצה בשלום בית.

הערנו לנתבעת שלכאורה טענה זו שצצה כעת לראשונה ביום הקבוע לסידור הגט – מעלה חשד כבד לחוסר תום לב – וזאת בשל הצהרתה להתגרש והסכמתה על גובה סכום הכתובה ואופן התשלום שלה.

נציין עוד כי בבקשתה האחרונה של הנתבעת היא כתבה את הדברים הבאים:

"אני מבקשת לבטל את ההחלטה (=שבה אושרו ההסכמות, א"י) עד שלא יהיה בירור של ביהמ"ש בענייני הרכוש והמזונות והמשמורת. בשלב זה לא אתגרש."

כלומר, ישנה הסכמה עקרונית להתגרש אלא שהיא דורשת לעכב ולדחות את סדור הגט עד לסיום ההליכים במשפטיים בביהמ"ש. התניית סידור הגט בהליכי משפט שמתנהלים מחוץ לכותלי בית הדין – מלבד חשש הכנות, היא מעוררת קושי הלכתי אם ניתן להתלות את סידור הגט – בהתאם לשיטת המהרשד"ם הידועה ובפסיקה הרבנית הענפה שבאה בעקבותיה.

כאמור, התנהלותה של הנתבעת היום מעלה חשש להתנהלות לא כנה – וכפי שהדבר מוגדר במשפט העברי כדין מרומה.

בדיון הקודם בית הדין הבהיר לצדדים (בטרם שהושגו ההסכמות) כי לאור החומר שבתיק יש מקום להוציא פסק דין לחיוב הנתבעת בגט (פרו' שורה 38), ובהתאם להתנהלות הנתבעת האחרונה עמדה זו מתחזקת עוד יותר."

נפסק
האישה חייבת בקבלת גיטה.
על המזכירות לקבוע מועד לסידור הגט.
אם האישה לא תקבל את גיטה בתאריך הנ"ל, ייהפך הדיון לדיון בסנקציות על פי החוק.
ניתן ביום י"ד באדר התשע"ה (05/03/2015).