הצדדים התחתנו זע"ז בזיווג ראשון בשנת תשנ"ו (1996) ולהם בן קטין, יליד 18/2/00, שנולד כשלש וחצי שנים לאחר שנישאו.

הם גרים בנפרד מאז חודש מאי 2000, לאחר שפרצה מריבה גדולה בין הבעל וחמותו בברית של הילד, ומאז עזבה האשה הבית ועברה לגור עם הילד אצל הוריה.

הבעל הגיש תביעה לגירושין, והאשה הגישה תביעה לשלום בית ומדור יחודי.

כמו"כ הגישה האשה תביעה לבית המשפט בענין מזונותיה ומזונות הילד וניתן שם פס"ד בהסכמת הצדדים וב"כ.

בדיונים שהיו וכן בכתב התביעה טענו הבעל וב"כ, שהאשה סובלת ממחלת הנפילה (נכפית), ועברה פעמיים אירוע מוחי. פעם כשהיתה בגיל 19 לפני שנישאו ובשניה לאחר לידת הבן. האשה מקבלת כל הזמן טיפולים גם בבית וגם בבי"ח.

עקב מחלתה היא מוגבלת בתנועה ותפקוד בבית, וגם לא יכולה להרות יותר. ענין מחלתה נודע לבעל רק לאחר האירוע המוחי שקרה לה לאחר הלידה.

קודם לכן היא לא סיפרה לו על כך ורק לפני ההריון נודע לו שהיא סובלת מלחץ דם, ולכן טוען הבעל למקח טעות.

כמו"כ יש סכסוך קשה בין הבעל, ובין משפחת האשה, ובעיקר עם אמה, ואין מקום לשלום בית ולכן דורש לחייבה בגט, לפתור אותו מכתובתה, ולחייבה להחזיר את המתנות שקבלה.

האשה טוענת שהכירו כארבע שנים לפני שנישאו וגם קיימו יחסי אישות ביניהם לפני שנישאו. לאחר שנישאו לפני שהילד נולד היא הרתה והפילה. הם הלכו יחד לרופאים להתייעץ בענין ההריון ומחלתה והרופאים סיפרו לבעל על מצבה, והוא שיתף פעולה, והיה מודע על מחלתה.

האשה הכחישה שיש לה מחלת הנפילה וטוענת שיש לה מחלה אחרת שגורמת לדלקת כללית בכלי הדם, ונוצרים אטמים, ובזמן התקף הסתימות עלולות לפגוע באיברים שונים של הגוף, כולל המוח, וזה עלול לגרום לאירוע מוחי.

לדבריה בזמן שאין לה התקף היא יכולה לתפקד כרגיל בעזרת תרופות. מחלתה החמירה עקב ההריונות והלידה, ולכן "נסתחפה שדהו". לכן היא דורשת לדחות את תביעת הבעל לגירושין ועליו לחזור לשלום בית.

לחילופין אם ביה"ד יחליט על גירושין יש לחייב את הבעל במלא סכום כתובתה שהוא 622,000 ש"ח.

נתקיימו דיונים ארוכים ונשמעו טענות הצדדים וב"כ, וכן עדויות של רופאים מומחים שכל צד הביא מצידו, והם מפורטים בנימוקים המצורפים ובסיכומים של ב"כ הצדדים.

כמו"כ יש לציין שכב' הגאון ש.מ. עמר שליט"א עזב את ההרכב באמצע הדיונים וסוכם שכב' הרה"ג ד. מלכא שליט"א שבא במקומו, והיה בסוף ההליכים והדיונים, יעיין בפרוטוקולי הדיונים ובחומר שבתיק.

כמו"כ נקבע דיון מיוחד לשמיעת עיקרי טענות הצדדים וב"כ בפני ההרכב החדש.

מדובר באשה שסבלה וסובלת ממחלת כלי דם נדירה. קיבלה אירוע מוחי תיכף אחר לידת הילד. כמו כן לדברי האשה עשר שנים לפני כן היה לה אירוע מוחי. עיין בפרוטוקול מיום י"ד כסלו תשס"א, שורה 20.

לפי החומר שבתיק נראה שהיו לה שני אירועים מוחיים לפני הנישואין. גם לדעת ד"ר קפלינסקי, שלא היו אירועים מוחיים, מ"מ אומרת שהיו אירועים חריגים ביותר.

כתוצאה מכך יש אוטמים בכמה חלקי הגוף וכן שיתוק חלקי וחוסר תיפקוד, כפי המבואר בעדויות וחוות דעת שבתיק. בסיכום, מדובר במחלה נדירה וקשה.

הילד שנולד היה ע"י שנכנסה בסיכון. אולם בכדי להרות שוב, זה כרוך בסיכון גבוה, ואף רופא לא ממליץ לה להרות שוב.

לאור זה טוען הבעל שזה מקח טעות. האשה משיבה שידע וסבר וקיבל.

הנה נברר אם אכן הבעל ידע ואם ידע עד כמה ידע.

הבעל טוען שלא ידע ממחלתה לפני ההריון. האשה אומרת נטלתי כדורים כל יום. לא יכול להיות שבמשך שמונה שנים לא ראה שלוקחת כדורים. הכדורים בשביל להוריד לחץ דם (פרוטוקול מיום יד כסלו תשס"א שורה 22-23).

כמו כן כותב ב"כ האשה בסכומיו סעיף ט': טוענת האשה, וגם קימת תמיכה בעדויות הרופאים, כי הבעל ידע טרם ההריון על מחלתה זו.

עולה מכך ברור שהאשה לא ספרה לבעל על מחלתה הן לפני הנשואין והן אחרי הנישואין. רק טוענת שלא יכול להיות שלא ידע שנוטלת כדורים או כפי שכותב בא-כוחה, ,שהבעל ידע מזה שד"ר קפלינסקי שוחחה עמם ע"ז ואמרה לו לפני ההריון (למעשה הבעל הכחיש זאת, ואומר שד"ר קפלינסקי היא נוגעת, כפי שכתב ב"כ הבעל, ובפרט שהיא רק עדות אשה אחת).

הוכחה נוספת לכך, שהבעל לא ידע לפני הנישואין על מחלת האשה, ועל הסיכונים הנובעים ממנה לכל הריון, הינה מעצם העובדה שהבעל לא ידע כלום לפני ההריון הראשון שלא צלח והיתה הפלה. רק בהריון השני פגש הבעל ברופאים שלדבריהם כביכול יידעו את הבעל במידע חלקי על מחלת האשה ועל הסיכון שבהריון. ברור הדבר שגם לאחר שהבעל שמע מידע חלקי מהרופאים, לא הבין את המשמעות הרפואית שיש לדברים על מהלך החיים הכללי.

אולם נניח שאכן הבעל ידע מהמחלה לפני ההריון, וגם אח"כ, הרי לפי דברי האשה יכול היה רק לדעת רק מהבעיה של לחץ דם או כפי דברי ד"ר קפלינסקי דלקת בכלי הדם ולא יותר מכך. כמו כן ד"ר קפלינסקי נשאלה למה לא ספרה לבעל כל הידוע לה על האשה, היא ענתה לא באו לשאול אותי.

א"כ ברור שעל חומרת מחלתה של האשה, שיש לה מחלה נדירה, הגובלת באוטמים ושיתוק בחלקי הגוף וחוסר תיפקוד, לא ידע הבעל עד שנוכח בכך בפועל. כך גם לגבי ההשלכות שיש למחלתה, לפיהן אף רופא לא יכול לאשר לה להרות. כמו כן לא ידע שהיו לה אירועים לפני הנישואין, ושמחלתה גרמה לה אירוע מוחי אחרי הנישואין, שזה ודאי הבעל לא יכול לדעת. בפועל מאז האירוע האחרון הוא כבר עזב הבית.

מכל הנ"ל מוכח שיש לקבל את טענתו של הבעל על מקח טעות.

כמו כן יש לדון מצד אחר - אפילו נאמר שידע מכל המומין.

בסימן קי"ז סי' י"א מחלק הרמ"א בין מום גדול שכופין אותה להתגרש ובין מום קטן שלא כופין. וכתב הב"ש בס"ק כד על מה שכתב הרמ"א במום קטן, וז"ל: "ונראה דאיירי במומים שנולד בה או שידע מהם אבל אם היה בה מומין והוא לא ידע י"ל דכופין אותה כיון דעשתה שלא כהוגן כמ"ש בתשובות הרא"ש כלל ל"ה אם הוא עשה שלא כהוגן וקידש ברמאות כופין אותו ה"ה כופין אותה" עכ"ל.

אלא שיש לטעון, הרי ידע ושתק וסבר וקיבל. ע"ז כותב אור גדול בתשובה מובא בפס"ד הרבניים כרך א' עמוד 11 וז"ל: "מה שיש לפקפק... יען כי שהה עמה זמן מרובה מאוד, וא"כ הרי מבואר באהע"ז סי' י"ז דאינו יכול לטעון טענת מומין דחזקה שידע ונתפייס...לדידן בזה"ז דאיכא חדר"ג לגרש בע"כ ומלישא אחרת... דאם היה רוצה לגרשה משנודע לו, לא יכול לגרשה בלי היתר בי"ד, ומי יימר דמזדקקי בי דינא... וידוע הוא כמה הרפתקאות של צער ועינוי נצרך לסבול בעתים הללו עד שיוכל לגרשה בעל כרחה או לישא אחרת עפ"י היתר בי"ד אף היכא דהדין עמו, א"כ אין לך אונס גדול מזה..א"כ אף אם נימא מדשהה עמה מחל...אנן סהדי דבשביל האונס מחל דמאי הוי ליה למיעבד, ותליוהו ויהיב כשידעינן באונסיה אינו כלום כמבואר בחו"מ סי' רמ"ב אף בלא מודעה" וכו' עכ"ל, וכ"ש בזמננו אנו, שהבעל נתון בין בלחץ של ביה"ד ובין בלחץ של בית משפט.

יוצא לפי דברי ה"אור גדול" שאף שהבעל ידע ממומין הוי אונס, וכאלו שלא ידע ולכן יכול לגרש אשתו בע"כ מהאי טעמא אין לה לא כתובה ולא תוספת כפי שנפסק בשו"ע בסי' קי"ז בס' ד' "הכונס אשה ונמצא בה מומין תצא ללא כתובה וללא תוספת".

עוד נראה לומר, שכל הדין שנאמר במומין אם ידע סבר וקיבל היינו באותן מומין דמנויים בסי' ל"ט: ריח רע, קול עבה, דדיה גסים וכו', שאחרי שהוא ידע וסבר וקיבל תו לא יכול לטעון ע"כ, שהרי הוא השלים עם זה. אבל במום שכרוך במחלה ובסבל נפשי, יתכן שבתחילה אדם חושב שיכול לסבול ובסופו של דבר פוקעת סבלנותו וכוחותיו אוזלים, דבר שלא חשב עליו בתחילה שנודע לו, ואין לך אונס גדול מזה, ובפרט במחלה שהולכת ומחמירה.

עוד נראה טעם אחר, לפי מה שמובא בשו"ע בסי' קנ"ד סעיף א' באלו שכופין אותו לגרש, כתב הרמ"א "ואם ידעה בהן קודם שנשאת אין כופין להוציא דסברה וקיבלה".

והב"ש בס"ק ב' כתב וז"ל: "והנה לכמה פוסקים אפילו ידעה בהן י"ל סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל. לכן נראה אפי' לרמ"א שכתב אין כופין להוציא מ"מ אין דינה כמורדת אם אין רצונה לדור עמו וי"ל קים לי כהני פוסקים" וכו'.

וכן כתב הגר"א בס"ק ד' ואם ידעה וכו' כ' המ"מ וכ"נ מדברי הרמב"ם, והרשב"א חולק וכו' והר"ן הביא ב' הדעות.

הרי במום גדול יש מחלוקת הפוסקים אם יכולה לומר סבורה הייתי ולכן יכולה לומר קים לי, וה"ה גם לגבי האיש יכול לומר במום גדול, סבור הייתי שאני יכול לקבל ועכשיו איני יכול לקבל, ויכול לומר קים לי שלא להוציא ממנו כתובה.

חוץ מכל הנ"ל יש לברר, האם אין דינה של האשה כמורדת ורצונה בשלום בית הינה מן השפה ולחוץ, ובאמת בתוך ליבה רוצה היא בגירושין. נביא כמה קטעים מהפרוטוקולים על סיבתה בעזיבת הבית.

בתאריך י"ד כסלו תשס"א שורה 13-14 הבעל טוען שהאשה עזבה הבית והאשה הגיבה "לא עזבתי. נאלצתי לעזוב לא הסכים לעזור לי לטפל בילד וכו'".

בשורה 46 ב"כ הבעל טוענים שלא קיבלה כספים. האשה לקחה חסכונות והאם חזרה לבית? כל כספי הברית לקחה וחזרה לבית? חברי אומר שאם הבעל יתן כסף שוטף היא תחזור. בואי נעשה נסיון. אתן סכום של 5500 ש"ח והיא לא תעזוב אותו לחודש. בשורה 50 ב"כ האשה אני אומר שהיא תחזור אבל תתן לה הלואות שלקחה וכו' ביה"ד: לפי הדברים שאומרים האשה רחוקה משלום בית חבל על הזמן."

בדיון שהתקיים בט"ו שבט תשס"א, בו הופיעה עו"ס זומר יפה, בשורה 31 אומרת העדה שהאשה מתלוננת על הכסף שלא מקבלת לחיות. ב"כ הבעל: יודעת ששילם לה כסף. העדה: כן. ב"כ הבעל: חזרה אחרי שקבלה הכסף. העדה: לא.

מכל הנ"ל יש להסיק כפי שאמר אז ביה"ד, שהאשה רחוקה משלום בית.

בנוסף לכך ראה התמליל, באיזה ביטויים ואיזה דברים קשים האשה מדברת על הבעל. מזה יש להסיק, שלאור הסכסוך המשפחתי בין האשה ואמו של הבעל, האשה גמרה בדעתה שאין לה מקום לחזור ולחיות עם בעלה, וכל המעכב זה עניין של ממון ותביעת כתובה.

כמו כן מפאת מחלתה של האשה, וכן הסכסוכים המרובים, וכן כמה שנים של פרוד בניהם נוצר מצב של טענת מאיס עלי מצד הבעל, ועיין באוצר הפוסקים סי' א' סעיף י' באורך.

כמו כן האיש לא קיים מצוות פריה ורביה, והאשה לא יכולה להביא עוד ילדים.

גם יש לצרף את דעת המהרשד"ם בסי' קי"ח שהוא פוסק לגבי אשה שרואה מחמת תשמיש אחרי הנישואין דאמרינן נסתחפה שדהו מ"מ יש לה רק כתובה ולא תוספת. וכתב שבכל מקום שכתוב שיש לה כתובה יש לה רק כתובה ולא תוס', חוץ ממקום שכתוב או שמוכח שיש לה גם תוס' כתובה. וא"כ ה"ה גם במומין שנולדו אחרי הנישואין או שנודע לו מהם אחרי הנישואין ושתק וסבר וקבל מ"מ יש לה רק כתובה ולא תוס'. וגם בתשובת הרשב"א כתב שיש לה רק כתובה ולא תוס'. ועיין בח"מ בס"ק ה' שעמד על דברי הרשב"א והקשה מאי שנא מחייבי לאוין שלא הכיר בה דיש לה תוס' ומכח זה נדחק לפרש בדברי הרשב"א שמדובר שהוא לא רוצה לגרש אלא להשהותה ע"י שליש והיא תובעת גירושין אבל אם הוא תובע גירושין י"ל שיש לה תוס' ועיין בדבריו ובדברי הב"ש שם. ופשט דברי הרשב"א לא מורין כדבריו ועיין בבאר היטב הביא דברי הרשב"א שהם כדברי המהרשד"ם.

ויש לדחות הוכחתו של הח"מ שיש לחלק בין חייבי לאוין שיש לה תוס' בגלל שהוא יכול לברר לפני הנישואין וכמו שכתב הח"מ בסוף דבריו משא"כ מחמת תשמיש. וכן מובא חילוק זה בה"ה פ' כ"ה מהל' אשות הל' ח' וכן הוא בכמה פוסקים.

ואולם מדברי השו"ע בסי' קי"ז סעיף א' ממה שכתב ויתן כתובה כולה מוכח שיש לה גם תוס' כתובה כך דייקו הח"מ והב"ש, אלא שיש לומר שלגבי מומין מודה השו"ע שיש לה רק כתובה ולא תוס' והטעם כמו שכתב הח"מ שיתכן שהדם בא מחמת אצבע שלו שהוא גרם לכך, ולכן יש לה תוס' אבל באשה שנולדו בה מומין, ובפרט שהיו בה אלא שאח"כ נודע לו ושתק, בזה יש לומר שיש לה רק כתובה ולא תוס'.

ויש מקום להוכיח כן מדברי השו"ע שבסעיף ב' ובסעיף ג' לגבי נמצאו בה מומין כתב השו"ע תצא בלא כתובה לא עיקר ולא תוס', ואילו בסעיף ט' כתב, הביא האב ראיה שראה ושתק ונתפייס או שחזקתו שידע בהם ונתפייס הרי זה חייב בכתובה עכ"ל. ולמה לא כתב חייב בכתובה ובתוספת כמו שכתב בסעיף ב ו-ג' או לפחות היה צריך לכתוב ויתן לה כתובה כולה כמו שכתב בסעיף א'. מזה מוכח שיש לה רק כתובה ולא תוס', ובפרט בהיו בה מומין ואח"כ ראה ונתפייס יש לומר הגם שנתפייס לחיות איתה אבל לא לגבי חיוב תוס'. דיינו אם חייב לה הכתובה שהיא מעיקר תקנת חכמים. ועיין בגמ' כתובות ע"ג ואין כאן מקום להאריך.

מכל הנ"ל עולה בבירור שהאשה חייבת להתגרש ואין לה לא כתובה ולא תוספת כתובה.

מ' אוחנונה ד' מלכא

הצדדים התחתנו זע"ז בשנת תשנ"ו (1996) בזיווג ראשון ולהם בן קטין, יליד 18/2/00, שנולד כשלש וחצי שנים לאחר שנישאו.

הם גרים בנפרד מאז חודש מאי 2000, לאחר שפרצה מריבה גדולה בין הבעל וחמותו בברית של הילד, ועקב זה האשה עזבה את הבית, ועברה לגור יחד עם הילד אצל אמה.

הבעל הגיש תביעה לגירושין, והאשה לשלום בית ולמדור יחודי.

האשה הגישה תביעה לבית המשפט עבור מזונותיה ומזונות הילד וניתן שם פס"ד זמני בהסכמת הצדדים.

בדיון שהיה ביום י"ד כסלו תשס"א (11/12/00), וכן בכתב התביעה, טענו הבעל וב"כ שהאשה סובלת ממחלת הנפילה (הנכפה), ועברה פעמיים אירוע מוחי. פעם אחת בגיל 19 ופעם שניה לאחר הלידה. כתוצאה ממחלתה היא מקבלת כל הזמן טיפולים גם בבית וגם היתה מאושפזת בביה"ח לעתים תכופות היא מוגבלת בתנועה ותפקוד בבית, וגם לא יכולה להרות יותר. לדבריו ענין מחלתה נודע לו רק לאחר שנכנסה להריון והיו סיבוכים בהריון, והעלימה ממנו את מחלתה לפני הנישואין, ואמרה לו שהיא סובלת רק מלחץ דם. לאור זה הנישואים היו מקח טעות, והוא דורש לחיבה בגט ולפטור אותו מדמי כתובתה, וכמו"כ עליה להחזיר את המתנות שקבלה. (עיין בסיכומי ב"כ הבעל).

כמו"כ ישנו סכסוך קשה בין הבעל ומשפחתו, ובין אמה של האשה, ובברית של הילד זה הגיע לאלימות פיזית, ולכן אין מקום לשלום ביניהם.

האשה טוענת שהם הכירו כארבע שנים לפני שנישאו, וגם קיימו יחסי אישות ביניהם לפני שנישאו, וגם לאחר שנישאו. הילד נולד רק לאחר כשלש וחצי שנים, ובעלה היה מודע על מחלתה לפני שהרתה, וגם הרופאים אמרו לו, ובעזרת תרופות ותמיכה חיובית מצד הבעל, היא מסוגלת לתפקד כעקרת בית.

היא מכחישה שיש לה מחלת הנפילה (נכפה), וטוענת שיש לה מחלה אחרת שגורמת לדלקת כללית בכלי הדם, ובזמן התקף זה עלול לפגוע באיברים שונים של הגוף, כולל בכלי הדם שבמוח, וזה עלול לגרום לאירוע מוחי.

מחלתה החמירה לאחר הלידה ולכן "נסתחפה שדהו".

גם עתה ע"י טיפולים היא יכולה לתפקד כעקרת בית, ולכן יש לדחות את תביעת הבעל לגירושין. לחילופין אם ביה"ד יחליט שיש מקום לגירושין על הבעל לשלם לה את מלוא דמי כתובתה. סכום הכתובה הוא 622,000 ש"ח.

בדיון שהיה ביום ט"ו בשבט תשס"א (8/2/01) העידה מטעם הבעל פרופסור קפלינסקי, שהיא מומחית לכלי דם וטפלה באשה במשך כחמש שנים, החל משהיתה בגיל 19, ומסרה שהאשה סובלת מדלקת בכלי הדם מגיל ילדות, וזה גרם לה לחסימת דם ולאירוע מוחי, וכן פגיעה בדיבור, וביציבות העמידה, וללחץ- דם גבוה. לשאלה אם האשה יכולה להרות שוב ענתה: "אחשוב פעמיים אם כדאי לה להרות שנית".

לשאלת ב"כ הבעל, האם היא ספרה לבעל אודות מחלת האשה ענתה שלפני שהאשה נכנסה להריון הם באו שניהם להתייעץ אתה, האם מותר לה להרות עקב מחלתה של האשה, והיא הסבירה להם את פרטי מחלת האשה ואת הסיכונים בדבר, ולאחר שהתייעצה עם רופא בחו"ל, היא התירה לה להיכנס להריון.

לשאלת ב"כ הבעל מדוע לא סיפרה לבעל, שהאשה סובלת מהמחלה מגיל ילדות ענתה שלא נשאלה ע"י הבעל על כך (עיין פרוטוקול עמ' 3 שורות 24-36).

ביום י"ז טבת תשס"ב (1/9/02) העיד ד"ר אפל, שהוא רופא משפחה בקופ"ח ומטפל באשה מזה כחמש שנים ואמר שהיא מטופלת באופן קבוע בתרופות שהומלצו ע"י פרופסור קפלינסקי וד"ר רפפורט, וגם הוא מגרע לה או מחליף לה התרופות לפי הצורך.

כמו"כ הוא מסר, שהיא סובלת ממחלה נדירה בכלי הדם, שפוגעת בזמן התקף בכלי דם קטנים במקומות שונים בגוף, והיא גורמת לקשיים בזרימת הדם באזור הפגוע, ולהרס האזור. לא ניתן להתרפאות כלל מהמחלה ובעזרת תרופות ניתן לשמור על הפסקה ורגיעה. המחלה גרמה לאשה אטמים במוח בצד שמאל ובימין.

לשאלה האם האשה מסוגלת לתפקד כעקרת בית, ענה שבעזרת תרופות, בזמן שאין לה התקף היא יכולה לתפקד תפקוד מלא (עיין פרוטוקול עמ' 5 שורה 2-6).

ביום כ"ד טבת תשס"ב (8/1/02) העיד מטעם הבעל פרופסור אברהם רפפורט שהוא נוירולוג מומחה, ואמר שהוא לא טיפל באשה באופן אישי, ולכן הוא מעיד בתקן של עד מומחה, רק על סמך המסמכים הרפואיים שב"כ הבעל המציא לו. גם חיבר ביום 20/10/01 דו"ח מלא בכתב על מחלותיה של האשה שצורף לתיק (ע"ש). לשאלת ב"כ האשה ענה שהוא מאשר את כל הדו"ח שכתב בכתב ומסיק שמחלתה של האשה היא מחלה קשה ועלולה לפגוע בכל האיברים שבגוף, והיא מחלה כרונית ולא ניתן להתרפאות מזה כלל, אלא ישנם בזה עליות ומורדות.

לאור מחלתה היא היתה בסיכון גבוה בזמן הריונה, ולכן ילדה לידה מוקדמת ע"י ניתוח קיסרי. האשה סובלת ממחלתה מגיל ילדות.

כמו"כ העידה העו"ס זומר יפה שצרפה גם דו"ח לתיק, והיא טפלה בבני הזוג, ולדעתה הסיכוי לשלום בית קלוש, וזה מאחר שהבעל נחרץ להתגרש, והאשה אמנם מבקשת שלום בית, אבל לא החלטית בענין. (עיין עמ' 5 שורות 4-5).

בדיון שהיה ביום ו' שבט תשס"ג (9/1/03) העיד פרופסור דן כספי מבי"ח איכילוב, שהוא מומחה לרמטולוגיה ומטפלת באשה בעת האחרונה, שהיא מקבלת בבי"ח פעמיים בחודש עירויים שתפקידם להרחיב את כלי הדם, ולשפר את זרימת הדם, וזה לאחר שהאשה סובלת מדלקת הגורמת להיצרות כלי הדם, ועקב זה קבלה שני אירועים מוחיים.

כתוצאה ממחלתה, כל איבר שבגוף חשוף לפגיעה (עיין פרוטוקול עמ' 2 שורות 19 ואילך). בענין הריון נוסף הוא אמר, זה יתכן רק אם ישתפר מצבה הרפואי והגופני של האשה ותחול הפוגה במחלה, ויהיה עליה פיקוח רפואי צמוד. לשאלה ענה שהמחלה אינה תורשתית.

באותו דיון נחקר הבעל ע"י ב"כ האשה, והשיב בין השאר שהכיר את האשה כארבע שנים לפני שנישאו, והם חיו כחברים, וקיימו גם יחסי אישות, אבל לא ידע על מחלתה, והדבר נודע לו רק בזמן שהאשה נכנסה להריון לאחר שכל הזמן היתה במעקב רפואי, וביתר פירוט לאחר שילדה, וקבלה אח"כ אירוע מוחי. הוא מכחיש את עדותה של פרופ' קפלינסקי, שהיא ספרה לו על מחלתה לפני שהרתה, וטוען שהם הלכו ליעוץ לאחר שהאשה אמרה לו שלאמה ואחותה היו בעיות בזמן הריונם, ולכן גם הוא חושש מבעיות, אבל לא פירטה לו מה הבעיה.

בדיון שהיה ביום י' סיון תשס"ג (10/6/03) העיד ד"ר קופרמינץ שהוא מנהל המחלקה להריונות בסיכון גבוה בבי"ח איכילוב, ומסר (וגם צורף מכתב לתיק) שהאשה היתה בטיפולו בזמן הריונה ועד הלידה.

כמו"כ מסר שבני הזוג באו להתייעץ עמו עוד לפני ההריון, בגלל מחלתה של האשה, ולאחר שעברה הפלה כחצי שנה לפני שהרתה, והוא הסביר לשניהם את הסיכון ואת פרטי המחלה, ובמשך כל זמן הטיפול הבעל שיתף פעולה וידע על מחלתה.

לאחר חקירת ב"כ הבעל השיב שאמנם אין לו תיעוד בכתב על נוכחותו של הבעל, וגם אין לו תיעוד בכתב מה אמר להם, אך הוא זוכר את נוכחותו של הבעל, ובדרך כלל הוא אומר לבני הזוג מה הבעיות, ולא מסתבר שכאן נהג אחרת. לשאלה אם האשה מסוגלת להרות שוב ענה, שלאור מצבה הרפואי היום, היא תהיה בסיכון גבוה, ולכן הוא לא יכול להמליץ.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומים המצורפים לתיק.

לאחר שמיעת הצדדים וב"כ ועדויות הרופאים מתבררים העובדות הבאות.

אמנם אין האשה סובלת ממחלת אפילפסיה "נכפה" כפי טענת ב"כ הבעל, היות ובכל הסיכומים הרפואיים כולל מבי"ח איכילוב מיום 22/4/00, שבמכתב השיחרור של האשה לאחר אירוע המוחי, ובו מפורטים כל המחלות שהאשה סובלת מהם, ולא מופיעה מחלת האפילפסיה (נכפה), וכן בשאר המסמכים הרפואיים, ועדויות הרופאים. אבל היא סובלת ממחלה אחרת נדירה וקשה, של דלקת כלי הדם, שבזמן התקף באותו חלק שבגוף, ולפגיעה באיבר עקב אי זרימת הדם. לכן כתוצאה מהמחלה היא קבלה שני אירועים מוחיים, אחת בגיל ילדות והשניה לאחר לידה הילד.

כמו"כ מתברר שהאשה סובלת מהמחלה מגיל ילדות, ולמחלה עליות וירידות וכנראה שע"י לקיחת תרופות הצליחה לפעול שהמחלה תהיה שקטה ולא פעילה. וכך היה עד לידת הילד. לאחר ההריון והלידה החמיר מצבה כתוצאה מהמחלה, שהפכה פעילה יותר וגרם לה לאירוע מוחי שני, ומאז היא מוגבלת בתנועה ובדיבור, ומקבלת טיפולים אינטנסיבים גם בבית וגם ע"י עירוי בבי"ח. הריון נוסף במצבה הנוכחי תהיה בסכנה גדולה, ולכן אין אפשרות שתיכנס להריון נוסף, ולכן במצבה הרפואי הנוכחי, מחלתה נהפכה ל"מום גדול", ולא ניתן לחייב את הבעל לחיות עמה, ולכן היא חייבת להתגרש. ואפילו נקבל טענת האשה שהיא הודיעה לו על מחלתה, מה שהבעל מכחיש, ולכן סבר וקיבל, אך היות והמחלה החמירה ונהפך למום גדול יכול לומר שקיבל את המחלה בצורה שקטה, ולא לאחר שנהפכה לפעילה ומסוכנת.

וכן מבואר בשיטה מקובצת בסוף פ' המדיר בשם תלמידי רבינו יונה בבעל מוכה שחין אפילו שהאשה הסכימה בתחילה להיות עמו יכולה לחזור בה ולומר וז"ל: "עכשיו אינה יכולה לקבל שבכל יום ויום מכביד עליו חליו לפי כשהיא משמשת עמו והולכת וממיקה את בשרו, משא"כ (במומים) אחרים השנויים במשנה בענין אחד הם עומדים, וכיון דסברה וקיבלה בההיא שעתא, תו לא מצי למימר מאיס עלי עכ"ל.

בנוסף לזה היות ויש להם רק בן אחד, והאשה לא יכולה להרות יותר גם זה מהוה עילה לגירושין (עיין ב"ש באבהע"ז סי' קנ"ד ס"ק כ"ד).

בענין דמי הכתובה נראה היות ומדובר בזוג חילוני, והם היו חברים, וגם חיו חיי אישות כארבע שנים לפני שנישאו, וגם המשיכו לחיות יחד כארבע שנים לאחר שנישאו עד לידת הילד, וגם לאחר הלידה הפירוד ביניהם לא נגרם בגלל מחלת האשה, אלא בגלל הריב שהיה לבעל בברית עם חמותו. כמו"כ האשה לא שרתה בצבא ואם באמת היה איכפת לבעל מצבה הבריאותי היה צריך לברר מה הסיבה שלא שרתה בצבא.

בתסקיר של פקידת הסעד מיום י"ג אלול תש"ס המצורף לתיק, בו צויין שהוא נערך לאחר שהעו"ס קיימה שלש פגישות עם כל אחד מהצדדים, ובפגישות בד"כ הצדדים מופיעים לבדם, ושם הם מסיחים לפי תומם, בלי הדרכת עו"ד, ולכן בד"כ אומרים את האמת. שם צויין שהמשבר ביניהם נגרם בעיקר בגלל הסכסוך שבין המשפחות ומעורבותם בחייהם. בענין מחלת האשה היא כותבת "פלוני ממעיט בבעיותיה של פלונית, ולדבריו היא התגברה יפה על מחלתה".

לבסוף היא מסכמת: "אי לכך מוכן הזוג לשקול לחזרה לחיים משותפים וטיפול בתחנה לייעוץ נישואין".

כמו"כ בדיון הראשון ביום י"ד כסלו תשס"א (11/12/00) שהופיעו הצדדים וב"כ, וביה"ד נוהג שתחילה משמיעים את הצדדים ורק אח"כ את ב"כ. ביה"ד שאל את הבעל מדוע תובע גירושין והוא ענה:

"האשה עזבה את הבית, מחודש מאי בנפרד, תובע גירושין. הסיבה שעזבה את הבית, לא מסתדרים, מריבות, לא נותנת לי לראות הילד". עכ"ל (עיין שורה 6,7 בפרוטוקול).

אח"כ העו"ד מוסיף ומזכיר לו: "המחלה", ואז הבעל המשיך וקבל בקשר למחלתה. אם באמת המחלה היא הסיבה העיקרית לגירושין, היה צריך לציין זאת מראש, ולא לחכות עד שהעו"ד יזכיר לו. כמו"כ העידו הרופאים ד"ר קפלינסקי וד"ר קופרמינץ שהבעל היה מודע למחלתה, והם הופיעו ליעוץ לפני כניסת האשה להריון, בגלל מחלתה של האשה.

מכל הנ"ל יש להסיק שהבעל "סבר וקיבל" את המחלה, והסיבה לגירושין היא לא בגלל המחלה אלא בגלל המריבות ומה שהחמיר מצבה הרפואי לאחר הלידה, אין זה פוטרו מדמי הכתובה, והוה "נסתחפה שדהו". וכן נפסק להלכה בשו"ע אבהע"ז סי' קי"ז סעיף ט' "שחזקתו שידע בהן ונתפייס הרי זה חייב בכתובתה".

וכן נפסק בשו"ת מהרי"ק סי' ק"ז וז"ל: "יעקב טוען על אשתו טענת מום (שהיה לה לפני שנישאו) והיא אומרת דידע ומחיל שהרי שהה עמה כמה ימים ולא ערער... ודאי לענין כתובה מהניא הך סברא דכיון שנתרצה שעה אחת ומתוך כך בעל הרי נתחייב בכתובתה מכוח אותה שעת רצון". עכ"ל. וכ"ש בנידון דידן שחיו יחד כמה שנים והרופאים העידו שהבעל ידע ממחלתה לפני שנכנסה להריון. ואעפ"י שהמהרי"ק קובע שם שלא ניתן לגרשה בע"כ, אלא שאין כופים את הבעל לחיות עמה, אך במקרה שלנו מכיון שלאחר הלידה נהפך למום גדול לכן חייבת להתגרש כפי שכתבנו לעיל.

וכן מובא בשו"ת "שואל ומשיב" חלק אבהע"ז סי' ק"פ וז"ל:

"אחד נשא בתולה ובליל הב' לאחר החתונה ראה שהיא נכפית ומ"מ בא עליה ואחר ג' שבועות ראה ג"כ החולי הנ"ל ולא אמר כלום, ואחר שעברו שני חודשים אמרו לו קרוביו שלא ידור עמה... ובאו לדון וטענה האשה שהוא ידע מזה... וקרוביו אמרו ג"כ שהם ידעו מזה אך לא הגידו לו ופסקו הבי"ד דמחיוב לתת לה כתובה כיון שידע ומחיל. עכ"ל.

מכל הנ"ל יש להסיק שהבעל חייב בדמי כתובתה.

המורם מכל הנ"ל שהאשה פלונית חייבת לקבל גט מבעלה פלוני. הבעל חייב בדמי כתובתה בסכום של 622,000 ₪, ויש לדחות את הטענה של "מקח טעות".

לאחר שהבעל יודיע שהוא מסכים לשלם דמי כתובתה יקבע תאריך לקביעת שמות וסידור גט.

ש' פופוביץ'

לאור כל הנ"ל ולאחר העיון, ביה"ד פוסק:
א) הואיל ומחלתה הקשה של האשה היתה לה לפני שנישאו, והיא לא גילתה לבעל את המחלה לפני שנישאו, כמו כן הואיל והאשה לא יכולה להרות יותר כתוצאה ממחלתה, ומנימוקים נוספים שפורטו לעיל, לכן האשה פלונית חייבת לקבל גט מבעלה פלוני, ודוחים את תביעתה למדור יחודי ושלו"ב.
ב) קובעים תאריך לקביעת שמות וסידור גט ליום חמישי י' שבט תשס"ה (20.1.05) בשעה 9.30 (ועל כל צד להביא עד קרוב אליו, תעודת זהות, שתי תמונות פספורט, אגרת גט וכתובה).
ג) לאור האמור בסעיף א' הבעל פטור מכתובתה. סעיף זה ניתן ברוב דעות. לדעת המיעוט, הבעל חייב במלא דמי כתובתה.

ניתן ביום כ"ב כסלו תשס"ה (5/12/2004)

ש' פופוביץ - אב"ד     מ' אוחנונה - דיין     ד' מלכא - דיין